המלכוד שמאיים על לווייתן - והחשש שהישגי ועדת ששינסקי יתגלגלו לכיס של תשובה

דלק ונובל אנרג'י מתקוטטות על יעדי היצוא ■ טורקיה מאיימת להזרים בצינור הגז "דם ילדים פלסטינים" ■ הבנקים חוששים מכוונת הממשלה לפקח על מחירי הגז - והקיפאון במשק החשמל מסכן את הביקושים לגז

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

"אם נניח צינור שיחבר בין ישראל לטורקיה - לא יזרום בו גז, אלא דמם של הילדים הפלסטינים החפים מפשע", כך צוטט אתמול שר האנרגיה של טורקיה, טאנר יילדיז. השר התייחס ליבוא גז ממאגר לווייתן והצהיר כי זה "לא בא בחשבון לנוכח הזוועות בעזה". הוא הוסיף כי כל שיתוף פעולה עם ישראל ייבחן "אך ורק לאחר שתסתיים האכזריות בפלסטין".

כמעט ארבע שנים לאחר שהתגלה מאגר הגז הטבעי הענקי לווייתן, את מקומה של האופוריה המשקית תופס כאב ראש. לא סתם כאב ראש, כי אם תסבוכת עסקית, כלכלית־לאומית, רגולטורית וגיאופוליטית. תסבוכת שהפתרון לה מחייב מהלכים אסטרטגיים בין כמה גופים מסונכרנים, ולכן הוא לא נראה לפי שעה באופק. התוצאה של התסבוכת עלולה להיות בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: מחסור בגז ובתשתית, או הנצחה יקרה מדי של מונופול.

השותפות במאגר לווייתן - קבוצת דלק, נובל אנרג'י האמריקנית ורציו חיפושי נפט - שרויות במלכוד. לתוכו נשאבו גם גופי הרגולציה השונים, ובעקבותיהם המשק הישראלי. בשורה התחתונה, הסיבה העיקרית לכך נעוצה לכאורה בהיעדר היכולת של בעלי המאגר לממן את פיתוחו. הכיצד?

עלות פיתוח המאגר נאמדה תחילה ב–3 מיליארד דולר. מדובר בהקמת מתקן צף לטיפול בגז (FPSO) והנחת צינור לחופי ישראל בלבד. במהלך חודשי המשא ומתן שנוהל מול וודסייד האוסטרלית לכניסתה כשותפה (25%) במאגר, האמירה עלות הפיתוח במפתיע ל–5 מיליארד דולר ואז לכ–6 מיליארד דולר. זאת במהלך שעורר לא רק תמיהות, אלא גם תהיות שמא מדובר בתרגיל מס.

קידוח לוויתןצילום: אלבטרוס

כך או כך, כדי לממן השקעה כזו, שהיא כפולה מזו שנדרשה לפיתוח מאגר תמר, זקוק לווייתן לחוזה עוגן אחד לפחות בשוק המקומי. הלקוח היחיד שיכול לספק חוזה כזה הוא חברת החשמל, שכבר חתמה על חוזה ארוך טווח מול השותפות "המתחרה" במאגר תמר (שאף הוא נשלט בידי קבוצת דלק־נובל).

רק מחצית הכמות המסופקת במסגרת חוזה זה עשויה להיפתח למכרז מחודש לקראת 2019. משכך, לצד חוזה גדול בשוק המקומי, יידרש לווייתן בכל מקרה גם לחוזה יצוא משמעותי.

אלא שבכל הקשור ליצוא גז, ספג לווייתן כמה מהלומות. הראשונה בהן היתה נסיגת וודסייד מהעסקה לרכישת נתח במאגר במאי. הנסיגה לא הסבה לפרויקט נזק תדמיתי בלבד, אלא גם הסירה לפי שעה מהשולחן את החזון להקים מעל המאגר מתקן הנזלה צף (FLNG) בדרך למכירת הגז המונזל בשוקי אסיה למשל. בהיעדר מייג'ור (שחקן גדול במונחי ענף הגז העולמי), שמסוגל להביא עמו לקוחות אמינים לחוזה מכר של 15 שנה, נדרשות כעת השותפות בלווייתן לכתת רגליהן בעצמן כדי לאתר חוזי מכר אזוריים שמגובים בערבויות מדיניות.

צילום: REUTERS

מתרחיש זה חששה במיוחד מפעילת קידוח לווייתן נובל אנרג'י, שצדדה בהכנסת וודסייד כשותפה בפרויקט, אל מול התנגדותו של השותף יצחק תשובה. בשיחות אסטרטגיות שמנהלות באחרונה השותפות בלווייתן, ביטאה נובל חוסר אמון בהיתכנות עסקות ארוכות טווח ויציבות למכירת גז באזור הלבנט (מזרח אגן הים התיכון). תחושות האמריקאים זכו למשנה תוקף נוכח אי השקט הפוליטי הנמשך במזרח התיכון, וגם לאור חילופי הגברי הצפויים בצמרת נובל עצמה.

מנכ"ל נובל, צ'אק דייווידסון, מי שהוביל ב–14 השנים האחרונות את פעילות נובל בישראל, יפנה באוקטובר את מקומו לטובת סמנכ"ל התפעול, דיוויד סטובר, שנעדר לכאורה סנטימנטים לפעילות הישראלית בחברה ועשוי להעדיף דווקא ניתוב תשומת לב לפרויקטי פצלי הגז הבטוחים של נובל בארה"ב.

לעומתו, תשובה טווה כבר חזון של מזרח תיכון חדש והבטיח לספק את הסחורה. בתוך שלושה חודשים ניגש למכרז אספקת גז לקפריסין, החל לנהל מכרז למכירת גז לטורקיה וחתם עם שותפותיו במאגר על מזכר הבנות להחלפת הגז המצרי במתקן ההנזלה המושבת של BG בצפון מצרים. אלא שבאותה המהירות שבה נטוו החוזים, טפחה על פניהם המציאות.

חוששים ממשחק כפול של הטורקים

הפיוס הנרקם מול טורקיה שוב נפגע נוכח מבצע צוק איתן. את שיחות הגישוש השקטות באנקרה החליפו איומים ואף הקנטות מצד הממשל הטורקי. לפי כמה הערכות, הטורקים אף משחקים משחק כפול מול ישראל, ומשתמשים באופציית לווייתן כדי להוריד את מחיר הגז היקר שהם רוכשים כיום מרוסיה ומאיראן.

באשר לירדן, זו אמנם זקוקה לגז ישראלי זול, אך היא נעדרת תשתיות הולכה, נפרדה בשבוע שעבר מהשגריר הישראלי נוכח הפגנות ענק בממלכה נגד פעילות צה"ל בעזה ובינתיים חונכת מתקן ליבוא גז נוזלי בעקבה.

דיוויד גילהצילום: אוליבייה פיטוסי

גם במצרים עשויים מראות ההרס מעזה לדחות קמעה את נכונות הממשלה הצעירה להסכים פומבית לשיווק גז ישראלי דרכה. זאת מבלי לציין את ההשלכה האפשרית של תוצאות הבוררות הבינלאומית בפאריס, שאליה נגררה מצרים על ידי EMG וחברת החשמל הישראלית, בגין הפסקת הזרמת הגז לישראל - ואמורה להסתיים בסוף השנה.

גם אם שותפות לווייתן יצליחו לפתור את חילוקי הדעות ביניהן ולהגיע לכדי טיוטות הסכם לשיווק הגז באמצעות קונסורציום טורקי־אירופי או BG - אין ספק שהמממנים ידרשו הסכמי מטרייה מגבים בין ממשלות. ל–EMG של יוסי מימן נדרש פרק זמן של כארבע שנים לטוות הסכם כזה. לשותפות לווייתן לעומת זאת, נותרו לפי תנאי החזקה שלוש שנים ושמונה חודשים כדי להזרים כבר גז לישראל.

אגב, לנטישת וודסייד יש כבר השלכות מימוניות קשות - גם ללא החיזוק הפוליטי הנוסף שהיתה אמורה להביא כנדוניה. משנסוגו האוסטרלים, ובהיעדר משקיע אסטרטגי או פיננסי חלופי בטווח הקרוב, נדרשות יתר השותפות להביא יותר כסף מהבית למימון חלקן בתקציב הפיתוח.

נובל, נישאת על גל הצלחות בפרויקטי פצלי הגז, תוכל להתמודד עם העלות העודפת. רציו, שתצטרך להביא עוד 200 מיליון דולר - תתקשה. דלק, שמיהרה לצאת בהנפקת אג"ח של 2 מיליארד דולר בארה"ב, 11 יום לפני שהודיעה על פיצוץ העסקה עם וודסייד - תצטרך לחזור לשווקים חשדניים יותר לצורך גיוס של מאות מיליוני דולרים נוספים.

יצחק תשובהצילום: דודו בכר

מכאן, נודע כי בכוונת השותפות לשנות את מתווה המימון המתוכנן, ולהפוך אותו לפרויקטלי, כלומר להפקיד את המימון בידי קונסורציום בנקים זרים שיעמיד חוב בשיעור של כ–70% מההשקעה הנדרשת כנגד המאגר עצמו. אלא שברגע שנכנסות לתמונה מחלקות סיכוני האשראי בבנקים, נושאת הרגולציה השברירית בישראל משקל רב הרבה יותר בניתוח הפיננסי, ולא לחיוב.

מצחצחים חרבות לקראת הטלת פיקוח

בעוד שעננות סמיכה אופפת את עתיד יצוא הגז, נוטים כולם לשכוח שהשותפות בלווייתן אינן מורשות בכלל לנהל משא ומתן לשיווק גז טבעי בישראל. לפני שלוש שנים הכריז עליהן הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, כמי שפועלות תחת הסדר כובל. בתום משא ומתן ממושך, שבו התלבטו ברשות איך לנהוג במונופול המתהווה של קבוצת דלק־נובל בענף הגז, הציג גילה לפני שלושה חודשים מתווה פשרה. לפי המתווה, ההכרזה על הסדר כובל תבוטל, דלק ונובל ימשיכו להחזיק בלווייתן, אך יידרשו למכור את אחזקתם במאגרי הגז הקטנים יחסית, כריש ותנין, לשחקן חדש בענף.

מהרגע שבו הוצג, עורר ההסדר ספקות באשר להיתכנותו וליכולתו להביא לתחרות בענף הגז. נפח הגז במאגרים הקטנים (70 BCM) מדגדג את זה שבלווייתן (600 BCM). הזכות ליצוא הגז מתוכם הופקעה מבעליהם העתידי לטובת לווייתן. למעשה, כריש ותנין יידרשו להתחרות בשוק המקומי המוגבל בביקושים מול היתרון לגודל של לווייתן ומול התזרים הפנוי של תמר (שכבר יחזיר את ההשקעה עד שיחל עידן התחרות).

סילבן שלוםצילום: עופר וקנין

אם לא די בכך, הרי שבשנה האחרונה שוקדת ועדה בין־משרדית של משרדי האוצר והאנרגיה על גיבוש מענה לשאלה אם יש לפקח על מחירי הגז הטבעי בישראל, ואם כן - באיזה מחיר גז לנקוב. לא היה צורך בנתוני המכירות הפנטסטיים שנאלצו להעביר לידי הוועדה השותפות במאגר תמר - דלק, נובל,ישראמקו ואלון גז — כדי להיווכח ברווח הנאה שגוזר המונופול בזכות חוזה הגז השערורייתי שעליו חתמו מול חברת החשמל. זאת בייחוד כשהחוזה מקבע מחיר רצפה ליתר הלקוחות בשוק - בעיקר תחנות כוח פרטיות, שמגלגלות את עלות הגז לכיסו של הצרכן.

ואולם בבואם להחליט על מחיר מפוקח, נתקלו חברי הוועדה בבעיה. אם ינקבו במחיר גז נמוך יחסית, הם עלולים להישאר בלי רוכש למאגרי כריש ותנין. אף משקיע הרי לא ייטול התחייבויות במאות מיליוני דולרים כדי להסתכן בתחרות מול תמר ולווייתן עם יד אחת קשורה. בנוסף, עלול הפיקוח להרחיק שחקנים נוספים מבחוץ, מכיוון שאלה לא יראו כדאיות כלכלית בסיכוני אקספלורציה ברקע היעדר תחרות הוגנת.

מאידך, אם הממשלה תקבע את מחיר השוק של הגז כיום כמפוקח, היא תנציח את גביית היתר מהציבור ותאפשר את המשך גלגול הישגי ועדת ששינסקי לכיסי תשובה ושותפיו. אגב, המשמעות הכספית של גביית היתר מוערכת כיום ב–1–2 מיליארד שקל בשנה לפחות.

אם ייאלץ להשלים עם פיקוח (לא לפני מאבק ראוי), יעדיף תשובה בכל זאת את החלופה השנייה - וברקע אמנם נשמעים קולות צחצוח החרבות לקראת המאבק בהטלת פיקוח.

למשל במגעים לשכירת שירותיו של מנכ"ל משרד המשפטים היוצא, ד"ר גיא רוטקופף, על ידי דלק אנרגיה; או באיומים המרומזים על עיכוב אפשרי בפיתוח מאגר לווייתן, שאמור להפיק מסחרית עד מארס 2018.

בעוד שחברי הוועדה מוסיפים להתלבט, מושהה מן הסתם הסדר רשות ההגבלים מול דלק ונובל, וגם חברות הגז מקפיאות תוכניות השקעה עד שיידעו איזה מחיר גז להכניס לטבלאות שבנו.

שותפות לווייתן יגישו בשבוע הבא למשרד האנרגיה והמים את תוכנית הפיתוח של לווייתן - מוקדם מהנדרש. ואולם ספק אם גם החלטת ההשקעה של נובל אנרג'י, שאמורה להתקבל עד סוף השנה, תוקדם בהתאם, נוכח אי הבהירות הרגולטורית.

בינתיים מי שעוד נכנס להקפאה הוא ייזום פרויקטי חשמל פרטי במשק. המגעים למכירה מקומית של גז מלווייתן הרי אסורים עדיין לפי חוק. יצרני החשמל החדשים נשלחים למונופול תמר כדי לנהל משא ומתן לרכישת גז "מגשר" דרך צינור בעל קיבולת מוגבלת. במקביל, רשות החשמל עדיין לא החליטה אם בכלל תכיר ליצרנים בכל מחיר גז שיביאו לאישורה - ולא תחליט עד למשמע הכרעת ועדת הפיקוח על המחירים.

כלומר היזמים לא מנהלים מגעים לרכישת גז, הרגולטור לא קבע עדיין מנגנון להכרה בעלויותיו, הקמת תחנות הכוח תתעכב - וכך יתעכב גם הביקוש המשקי לגז, שאמור לאפשר את מימון לווייתן.

בשורה התחתונה הרגולטורים מסתכלים זה על זה במבוכה, בעוד שהנהגת שרי האנרגיה והאוצר בסוגיות האסטרטגיות פשוט לא קיימת. מאידך, גם אם היו מגיעים כבר לכדי הכרעות - לא היה בכך בהכרח די כדי לשריין חוזים מספיקים ללווייתן, ולכן מימון הפיתוח של המאגר עדיין לוטה בערפל - וכך גם עמידת הזכייניות בלוח הזמנים שהוכתב להן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker