מירי רגב רוצה לבטל את תאגידי המים - לציבור זה יעלה 4 מיליארד שקל - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מירי רגב רוצה לבטל את תאגידי המים - לציבור זה יעלה 4 מיליארד שקל

הרשויות המקומיות לחצו לפרק את תאגידי המים והביוב שמונעים מהן שליטה ב-4.2 מיליארד שקל בשנה - וח"כ מירי רגב הגישה הצעת חוק לפירוק התאגידים בתוך שנה ■ ההצעה לא תוזיל את המים, אבל תמחק לרשויות חוב של 2.5 מיליארד שקל לצרכנים - וגם תוביל לבור של 1.5 מיליארד שקל בתקציב המדינה

110תגובות

אחת לשנה־שנתיים קם חבר תורן בכנסת ישראל ובאמתחתו הצעה מהפכנית, גם אם לא ממש מקורית - לבטל את תאגידי המים והביוב. כשהוא נישא על כנפי הקמפיין האגרסיבי שמנהל מרכז השלטון המקומי נגד הממשלה והתאגידים, מנצל הח"כ התורן את הבורות היחסית של האזרח הפשוט, ששוכנע בארבע השנים האחרונות כי הזינוק במחירי המים קשור איכשהו לתאגידים. זאת, בלי לגלות כי אם מסירים מתוכניתו את המעטה הפופוליסטי, לא מסתתרת שם שום בשורה צרכנית להורדת תעריפי המים, לשדרוג ההשקעות בענף או לשיפור השירות.

תוצאת המהלך שנדרש הח"כ התורן לקדם היא בסך הכל הוצאה של 4.2 מיליארד שקל שנגבים מדי שנה מהציבור בגין מים ושירותי ביוב, משליטת הממשלה - והחזרתם לידי ראשי הרשויות המקומיות. זאת, תוך ביטול הפיקוח והבקרה המקצועיים על השימוש שנעשה בכספים, כך שהרשויות יוכלו מעתה לעשות במיליארדים כרצונן.

במלים אחרות, כוחם של חברי הכנסת לא מנוצל כדי להוזיל את המים, אלא כדי להפסיק את השקעת כספי הציבור ביעדים שלשמם הם נגבים בחשבונות המים - שדרוג תשתיות המים והביוב הקורסות, החלפת הצנרות המתפוררות, הפסקת בזבוזי המים וזיהומם ומכירת המים בהנחה למקורבים. תחת זאת, מתבקשים חברי הכנסת לאפשר לראשי הרשויות לנתב את המיליארדים למימון מוסדות חינוך למשל - ולחילופין, לסבסד הנחות בארנונה למקורבים או לממן כיכרות פרחוניות נוספות.

אוליבייה פיטוסי

בשנה האחרונה היתה זו ח"כ מירי רגב (הליכוד ביתנו) שנטלה על עצמה את המשימה המחודשת להחזיר את פרת המזומנים של משק המים לידי השלטון המקומי. זאת אגב, במקביל לבחירתו של יו"ר חדש למרכז השלטון המקומי - פעיל הליכוד חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין ומקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

לפני שבוע הגישה רגב לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שמבקשת להחזיר את ישראל 14 שנים לאחור. לפי ההצעה, כל 55 תאגידי המים והביוב שהוקמו בשני העשורים האחרונים - לרבות אלה שקמו מתוך האינטרס של הרשות המקומית, כמו בירושלים למשל או במגזר הערבי - יוכנסו בתוך שנה להליך פירוק בחסות בית משפט. כל סמכויותיהם ונכסיהם יישאבו על ידי הרשויות המקומיות שבשטחן פעלו, בעוד שהרשויות ייטלו על עצמן גם את חובות התאגידים ואת התחייבויותיהם.

עוד לפני שדנים בסכנה שמגלמת הצעת החוק לענף המים בישראל - ההצעה, בניסוחה הדל והפשטני להחריד, נעדרת הצדקה כלכלית ועלולה להביא לפגיעה של ממש בכיס הציבורי. זאת, מכיוון שהיא מורידה למעשה לטימיון 2.5 מיליארד שקל שכבר נגבו מהציבור בשנים האחרונות לשם הקמת התאגידים - בלי לדרוש את השבתם מהרשויות המקומיות. בנוסף, ההצעה חושפת את תקציב המדינה לקיצוץ נוסף של 1-1.5 מיליארד שקל, ועלולה להביא לקריסה פיננסית של כמה מהרשויות החלשות.

שוחד של 670 מיליון שקל בתמורה לתאגיד

היקף ההתחייבויות הכספיות של תאגידי המים בישראל נאמד ב–5.5 מיליארד שקל. כשני מיליארד שקל מסכום זה הם "חובות" לכאורה לרשויות המקומיות עצמן. בנוסף, נושאים התאגידים בחוב בנקאי ומוסדי של כ-1.2 מיליארד שקל, וכן בהתחייבויות שוטפות של 2.3 מיליארד שקל לספקים (חברת מקורות, מכוני טיהור וקבלנים שונים).

בחישוב גס, אם תאושר הצעת החוק של רגב ולאחר שהחובות לרשויות יתייתרו למעשה, נדרשות הרשויות המקומיות לשאת בתוך שנה על מאזניהן בחוב נוסף 3.5 מיליארד שקל - שספק אם חלקן יוכל לעמוד בו. בנוסף, יידרשו הרשויות לקלוט חזרה מאות עובדים ותיקים ויקרים יחסית, ש"השאילו" לתאגידים כדי להקל על תקציבן השנתי - ולא יוכלו כעת לפטרם.

כמענה לבעיה תקציבית זו, כללה הצעת החוק שהגישה רגב סעיף, שלפיו במידה שרשות מקומית לא תוכל לעמוד בהתחייבות שתוטל עליה מתאגיד מים שפורק - תסייע לה קופת המדינה.

לפי תחשיבים ראשונים, צפוי תקציב המדינה לשאת בעלות נוספת של 1-1.5 מיליארד שקל לפחות בשנה הקרובה. זאת, כאשר הסכום יינתן על דרך מענק או כהלוואת גישור, כדי לממן בכך את הקופה המדולדלת של הרשויות המקומיות. תחשיב זה לא משקלל עדיין עלויות נלוות נוספות בגין פיטורי עובדי התאגידים, למשל. לפי שעה, לא ברור מהיכן יוכל תקציב המדינה להקצות את הסכומים האלה.

חמור מכך, בעוד שתאגידי המים מפורקים ונכסיהם יוחזרו לרשויות המקומיות - הרשויות מצדן לא יידרשו להשיב לציבור את מיליארדי השקלים שנגבו מכיסי הצרכנים לאורך השנים, כדי "לקנות" את הסכמת השלטון המקומי לרפורמת תאגידי המים.

הצעת החוק מתעלמת לחלוטין מהמימון שהציבור כבר סיפק, באמצעות חשבונות המים שלו, כדי "לשחד" את ראשי הרשויות המקומיות להוציא את מחלקות המים והביוב מידיהן לטובת התאגידים. במסגרת עידוד הקמת התאגידים, שילמה המדינה לרשויות מענקי תמרוץ בסך כולל של 670 מיליון שקל - שאותם הרשויות לא נדרשות להחזיר כאשר התאגידים יפורקו.

אם לא די בכך, הרי שבמסגרת רפורמת התאגוד, הסכימה הממשלה באופן שנוי במחלוקת להעניק לשלטון המקומי "סוכריה" נוספת כדי שיסיר את התנגדותו לתאגידים. כך, סוכם כי תאגידי המים החדשים יחוייבו לרכוש מהרשויות את הנכסים העירוניים - קרי, תשתיות המים והביוב - שיועברו לידיהם. זאת, אף שהרשויות לא מימנו את הקמת התשתיות אלא הכיס הציבורי, באמצעות חשבונות המים.

במלים אחרות, הציבור נדרש לשלם פעמיים עבור תשתיות המים והביוב - פעם אחת עבור הקמתן ופעם שנייה עבור "רכישתן" הפיקטיבית מידי הרשויות. זאת, כדי לרצות את ראשי השלטון המקומי, שמצדם מיהרו להאשים דווקא את התאגידים בהעמסת העלות העודפת של הרכישה על מחירי המים.

מוטי קמחי

שווי הנכסים שהועברו לתאגידים נקבע על 3.8 מיליארד שקל. הרכישה התבצעה באמצעות "הלוואות בעלים" פיקטיביות שהעניקו לכאורה הרשויות לטובת התאגידים, ושמתוכן פרעו התאגידים כבר 1.8 מיליארד שקל (מכספי התושבים).

הצעת החוק של רגב לא מתייחסת כלל לתשלום העודף שבו נשאו צרכני המים בישראל - ולזכאותם להחזר התשלום אם אמנם יבוטלו התאגידים. כלומר, השלטון המקומי זוכה לפי הצעת החוק בנכסי התאגידים בחינם, לאחר שכבר קיבל תמורתם 1.8 מיליארד שקל ועוד 670 מיליון שקל במענקים ממשלתיים - מבלי להידרש להשיבם לחשבונות הצרכנים.

העיריות קנו מים בזול ומכרו לתושבים ביוקר

יותר מאשר מדאיגים החורים הכלכליים בהצעת החוק של רגב - מדאיג העיקרון שאליו היא חותרת. תכלית הקמת התאגידים הרי היתה להפריד את הפעילות הנדרשת במשקי המים והביוב מההשקעות העירוניות השוטפות. זאת, על ידי יצירת גוף עצמאי שידאג להחזיר את הכספים שנגבים מהאזרחים בגין המים והביוב בחזרה להשקעות בתשתיות אלה.

מיכל פתאל

עד להקמת התאגידים, היו חשבונות המים והביוב של הציבור מקור הכנסה חשוב עבור הרשויות המקומיות, בזכות הפער שבין מחיר המים שרכשו מחברת מקורות לבין המחיר שגבו עבורן מתושביהן - פער שהגיע ל–200%–300%.

אלא שאותם מיליארדים שגבתה הרשות המקומית לא חזרו להשקעות נדרשות בתשתיות. כך, קרסו התשתיות בזו אחר זו, ומדי חורף היו תושבים נזקקים לחילוץ על ידי סירות חיל הים; בזבוז המים זעק לשמים - בייחוד בעונות בצורת; תת־ההשקעה גררה בלאי מואץ ואיכות מים ירודה; וחוסר העניין הכלכלי של הרשויות במשקים אלה גרר שיעורי גבייה נמוכים ושירות גרוע ללקוחות.

הרשויות מצדן, גם אם הסכימו כי מצב משקי המים והביוב בכי רע, התקשו להיפרד ממקור ההכנסה הפורה שלהן - ועיכבו במשך כעשור את מהלכי התיאגוד. לבסוף, נאלצו מרביתן להסכים לתיאגוד אגפי המים העירוניים בחברות עסקיות נפרדות, לא לפני שפותו כאמור בסכומי עתק - על חשבון תושביהן - ובשליטה מסוימת שניתנה לראשיהן בניהול התאגידים.

כיום פועלים בישראל 55 תאגידים, המאגדים תחתם 95% מאוכלוסיית המדינה. רק 38 רשויות עדיין מסרבות לתאגד את מחלקות המים והביוב שלהן - חרף הפרת החוק לכאורה.

תוצאות התיאגוד לא איחרו לבוא. היקפי ההשקעות שביצעו התאגידים בתשתיות זינקו פלאים; היקף הדלף פחת - כמו גם היקף צריכת המים העירונית; שיעורי הפחת צללו, וכך גם אירועי גלישת ביוב; שיעורי הגבייה בענף המים זינקו (גם אם ברקע ביקורות נקודתיות על גבייה אגרסיבית מדי), בעוד שכלל הענף הארכאי נהנה מהתייעלות, החדרת טכנולוגיות מתקדמות ובקרה מקצועית הדוקה הרבה יותר (למשל, בתחום הבריאות).

כיצד, לפיכך, מתיישבים נתונים אלה שהוצגו על ידי משרדי האנרגיה, האוצר ורשות המים, עם דברי ההסבר להצעת החוק שהגישה רגב, שלפיהם "עד היום התאגידים לא השיגו את מטרות החוק והם אינם מסייעים ואף מזיקים"? ובכן, הם לא מתיישבים.

לא ברור גם כיצד חקיקה ראשית מ-2001, שתוקנה לאורך השנים על בסיס הסכמות בין הממשלה לבין מרכז השלטון המקומי - מבוטלת כלאחר יד באמצעות הצעת חוק רדודה שמנוסחת על גבי עמוד וחצי בלבד, מבלי שזו גובתה בבדיקה בסיסית של כדאיות כלכלית ושל היתכנות טכנית ומשפטית.

מי באמת אחראי 
לייקור המים?

חרף היתרונות הענפיים המוכחים בהקמת תאגידי המים - לא ויתרו בשלטון המקומי על הניסיונות להשבת הגלגל לקדמותו. חולשת השלטון המרכזי בימי ממשלות נתניהו לא נעלמה מעיני השלטון המקומי, שהלין מצדו על המשך הפחתת התקצוב הממלכתי לרשויות (למשל, קיצוץ מענקי האיזון). לפני ארבע שנים פצח מרכז השלטון המקומי בקמפיין ציבורי ותקשורתי מסיבי בעלות של מיליוני שקלים, כדי להשחיר את פני התאגידים - ולהשיג לידיו חזרה את השליטה בתקציבי הענק.

לעזרת מרכז השלטון המקומי באה טעות טקטית קשה שביצעה הממשלה ב–2010. בלחץ משרד האוצר, יצאה אז רשות המים ברפורמה לשינוי תעריפי המים במשק. כפי שנעשה בעבר בחשמל, ביקשה הממשלה לקבוע כי מחירי המים ישקפו מעתה את העלות הריאלית של הפקתם, הולכתם ואספקתם - תוך ניתוק מימון משק המים והסבסודים שבו מתקציב המדינה, והטלת כל אלה על צרכני המים.

תומר אפלבאום

משמעות המהלך, גם אם נשא בהיגיון כלכלי וחיקה את שנעשה קודם בחשמל, היתה דרמטית - זינוק של 40% בתעריף המים הציבורי בתוך שנה בלבד. זאת, מכיוון שעל מחיר המים הועמסו מעתה עלויות ההתפלה הגבוהות - שקודם לכן כוסו על ידי תקציב המדינה, עלויות טיהור השפכים וביטול סובסידיות ממשלתיות שונות. להוצאת מחלקות המים מבניין העירייה לבניין חדש של תאגיד עצמאי היתה, אם בכלל, תרומה שולית בלבד לייקור.

אלא שלצד חוסר הרגישות הציבורי במהלך ייקור חד בתקופה קצרה כל כך, הממשלה ורשות המים שגו קשות, כשבמקביל לפעימה הראשונה של ייקור המים הצפוי (25%) - נקבע גם המועד האחרון לתיאגוד מחלקות המים והביוב ברשויות שלא עשו כן עד אז. בכך, נוצר למעשה קשר מוטעה בין האמרת תעריפי המים לבין עצם הקמת התאגידים.

אף שלא היה בין השניים קשר ממשי, ניצל השלטון המקומי ברוב חוכמה את סמיכות הזמנים לטובתו. תוך שהוא רוכב על הזעם הציבורי - יצר ספין שקשר לכאורה את הקמת התאגידים להתייקרות המים בכ–40%.

אם לא די היה ביצירת הספין, נקט השלטון המקומי בדרך צינית לגמרי כשטפל על תאגידי המים האשמות שהוא עצמו אחראי להן. במסגרת "תשלומי השוחד" לראשי הרשויות הסרבנים, שכללו כזכור את רכישת נכסים התשתיות על ידי התאגידים - בכפל מימון ציבורי - הסכימה בעבר הממשלה גם כי תאגידי המים יחוייבו לשכור שירותי קבלנות מהעיריות ללא מכרז.

כך למשל, הרשות המקומית מספקת לחלק מהתאגידים את שירותי הגבייה - אף שהמחיר שהיא גובה מהתאגיד כפול ממחיר השוק. כך גם חויב התאגיד בעל כורחו להעסיק עובדי עיריות ותיקים ולא יעילים, שעלות העסקתם גבוהה יחסית, ולכן העירייה "התנדבה" להשאיל לו אותם. בכמה מקרים הגיע שיעור עובדי הרשות המושאלים בתאגיד ל-80%. כיום הוא נע סביב 30% מתוך כ–1,800 עובדים.

אם לא די באלה, חמורה וצינית במיוחד התנגדות הרשויות המקומיות לאיחוד תאגידי המים לתאגידים אזוריים - כך שמספרם יצומצם מ-55 ל-15 בלבד. בתרחיש כזה, התקורות התפעוליות שהתאגידים יגבו במחיר המים יפחתו בהתאם. ואולם בעוד שביד אחת מלינים ראשי הרשויות על הבזבוז לכאורה במנגנון המנופח של תאגידי המים והביוב - ביד השנייה הם מונעים בכל דרך את איחוד התאגידים, אף שזה עשוי להוזיל את המים.

רגב: "השרים לפיד ושלום תומכים בי"

לפני שנתיים מתח מבקר המדינה ביקורת חריפה על ריבוי התאגידים ועל העלויות העודפות שהם מעמיסים על תעריף המים, שאותן אמד ב-7%. בעקבות כך, יזם האוצר את צמצום מספר התאגידים ל-15 - מהלך שלדבריו יחסוך למשק 500 מיליון שקל בשנה ויאפשר את הוזלת המים ב-5%. אלא שמרכז השלטון המקומי התנגד לצמצום, שהרי הוזלת המים היא משנית ביחס למטרת־העל - ביטול התאגידים כליל. אם אלה יתייעלו חלילה, כיצד יוכל להמשיך בקמפיין על חוסר יעילותם?

בתום שבועות של משא ומתן, נאלץ לפני שנה האוצר להפוך את צמצום מספר התאגידים לוולונטרי, כך שבידי הרשויות המקומיות תישאר הבחירה כיצד להמשיך ולהפעיל את התאגיד המקומי. זאת, בתנאי שתעריף המים יפחת בכל מקרה ב-5%.

הסכם פשרה זה חוקק בכנסת בקיץ האחרון בהובלת האוצר, אך למרבה הפלא, רגע לפני כניסת ההסכם לתוקף ביצע שר האוצר, יאיר לפיד, פניית פרסה חדה ומפתיעה. על אף שהוא זה שהוביל את החקיקה, החליט לפיד באופן תמוה לדחות בחצי שנה נוספת את תחולת החוק, ואף הודיע כי "יבחן פעם נוספת את נושא תאגידי המים בכללותו" - בניגוד מוחלט לעמדה המקצועית המובהקת של משרדו בעשורים האחרונים.

לפי הערכות, על לשכת לפיד הופעלו לחצים כבדים מצד הרשויות ה"סרבניות" לתיאגוד, בהן רשויות חזקות יחסית כמו כפר שמריהו, סביון, עומר, שוהם ולהבים - שמתנגדות גם לתיאגוד אזורי, מחשש לסבסוד צולב של יישובים שכנים חלשים.

בזמן שהשר הבכיר ביותר שאמור להגן על אינטרס הציבור ולהגן בגופו של תאגידי המים מפקיר עמדה ומתקפל, לא מפתיע שרגב מרשה לעצמה להיות אופטימית, ולטעון כי התמיכה של לפיד - כמו גם תמיכת החבר לסיעה, שר האנרגיה והמים סילבן שלום - מונחות כבר בכיסה.

ח"כ מירי רגב אמרה אתמול בתגובה כי "הצעת חוק מציגה רעיון, מהות - ורק אחרי אישורה יושבים לדון בנגזרות של החוק. אין טעם להקדים את המאוחר, עד שלא יובן כי ביטול התאגידים יוזיל את המים, מכיוון שיבטל את תוספת המע"מ שהם גובים ואת עלויות התפעול והעסקת הבכירים".

לגבי התהייה סביב ההיגיון הכלכלי והתועלת הצרכנית שבביטול תאגידי המים, השיבה רגב כי אמנם נסמכה על עבודה שהכין בנושא מרכז השלטון המקומי. "הדבר החשוב בביטול התאגידים הוא הורדת מחיר המים וקביעת תקציב לטיפול בתשתיות. כולם מסכימים שהתאגידים צריכים להתבטל - לרבות שר האנרגיה, סילבן שלום, ושר האוצר, יאיר לפיד, שלא יוכל להסתתר עכשיו מאחורי אף פקיד. שניהם אמרו לי זאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#