הפתרון למחסור התגלה במקום לא צפוי: ניתן לאחסן גז רזרבי בצנרת יבשתית - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפתרון למחסור התגלה במקום לא צפוי: ניתן לאחסן גז רזרבי בצנרת יבשתית

סערה בענף האנרגיה: לאחר שנים של תחזיות אפוקליפטיות, לפיהן צינור הגז התת־ימי לאשדוד צר מדי עבור הביקושים העתידיים לגז במשק, התברר כי ניתן פשוט לאחסן גז רזרבי בצנרת היבשתית ולשחרר אותו בשעת הצורך ■ הוגה הפתרון, מיקי קורנר: "נוכל לגשר על מחסור של יממה"

11תגובות

מתחת לפני השטח השלווים לכאורה, מתנהל בשנים האחרונות משק האנרגיה בישראל תחת חשש כבד לקטסטרופה. הסיבה לכך נעוצה בסברה רווחת שלפיה הצינור הבודד שמוליך כיום את הגז הטבעי מהים אל תחנת הקליטה באשדוד – לא יוכל לענות עוד על צורכי המשק החל ב–2015.

הכוונה היא שהקיבולת בצינור, שמוליך את הגז שמופק במאגר תמר מאסדת הטיפול בו במתקני ים תטיס (שמול אשקלון) אל החוף - לא תספיק כדי לתת מענה לצורך המשקי בגז בעת ביקושי שיא, בעיקר בימי החורף הקרים או ימי הקיץ החמים במיוחד. זאת, לכל הפחות, עד להנחת צינור גז נוסף אל החוף מים תטיס, ממאגר תמר עצמו - או עד להנחת צינור עתידי ממאגר לווייתן.

לאור מציאות זו, נולד "הקרב" בין צרכני הגז במשק על המקום המוגבל בצינור - מה שהביא את הרגולטורים להתערב כדי למנוע את "סחיטתם" על ידי שותפות תמר, וכן לנסות לדאוג לחלוקה שוויונית של המקום בצינור בהתאם לגודל הלקוח. כך גם דרשה חברת החשמל משותפות תמר הנחת צינור נוסף מים תטיס לאשקלון כתנאי להגדלת רכש הגז מהמאגר. את הדרישה גיבתה בקיץ האחרון הממשלה, כשחייבה את שותפות תמר בהנחת הצינור עד ל–2017 כתנאי לקבלת היתר יצוא גז.

במקביל, שותפות ים תטיס של קבוצת דלק ונובל אנרג'י, שלא להוטה (בלשון המעטה) להשקיע הון רב נוסף בהנחת צינור לצורך רזרבה תפעולית, החלה להתקין מדחסים שיאפשרו את הגברת הלחץ בצינור הבודד לאשדוד - ועל ידי כך להגדיל את נפח הגז שיוכל לזרום בו בשעות השיא.

עופר וקנין

לכאורה, האזרח התמים לא יבין על מה כל המהומה. הרי שני צינורות ההולכה התת־ימיים שהניחה נובל אנרג'י ממאגר תמר אל אסדת הטיפול של ים תטיס, בקוטר 16 אינץ' כל אחד, מסוגלים להזרים עד 16 מיליארד מ"ק גז בשנה (16 BCM), ואילו צינור ה–12 אינץ' מים תטיס אל החוף, שהונח עוד לפני עשור, מסוגל להזרים לתחנת הקליטה המשודרגת בחוף 10–12 BCM גז בשנה. זאת, כאשר צריכת הגז במשק הסתכמה ב–2013 בכ–7 BCM בלבד, ותגיע כנראה לצריכה שנתית של 10 BCM רק ב–2016.

ואולם חישוב הקיבולת על סמך ספיקה שנתית הוא שגוי במקרה זה - היות שהצריכה המשקית של הגז אינה קבועה או "שטוחה", אלא גלית (swing). הצריכה השעתית של הגז ביום למשל, גבוהה פי שניים־שלושה מבלילה, ובעונות הקיץ - גבוהה משמעותית מזו שמוכרת בעונות מעבר.

כלומר, קיבולת הצינור צריכה לתת מענה לא לצריכה השנתית הממוצעת במשק, אלא לביקושי השיא שנרשמים בימים או בשעות מסוימים במהלך השנה. ואמנם, כשעוברים לבחון את הספיקה השעתית של הגז בצינור - מתחוורת המצוקה.

פתרון פשוט 
ושכיח בעולם

צנרת הולכת הגז לחוף מסוגלת לקלוט 44–45 אלף MMBTU (מיליון BTU) גז לשעה. בימי הסופה הסוערים של דצמבר האחרון, אז סבלה חברת החשמל משתי תקלות בתחנות הכוח הפחמיות שלה ונדרשה לעודף גז - גדל הביקוש בצינור ל–46 אלף MMBTU, והעמיד את המשק בפני משבר של ממש. בקיץ הקרוב צפוי להגיע הביקוש השעתי שוב לרמה של 46–47 אלף MMBTU, למשך כמה שעות שיא, והמדינה תיאלץ לעשות שימוש חירום באוניית הגז הנוזלי (LNG) שעוגנת מול חופי חדרה. מסוף זה מסוגל להזרים 22 אלף MMBTU לשעה, אך במחיר גז גבוה מאוד.

המדחסים המותקנים כיום יגבירו את הלחץ בצינור מ–70 באר (יחידת לחץ) ל–80 באר, ויאפשרו לספיקה השעתית להעפיל בינואר 2015 לרמה של 51 אלף MMBTU - ולפי הערכות, גם ל–53–54 MMBTU בשעות צורך.

אלא שדו"ח שהכינה חברת הייעוץ טאסק עבור חברת החשמל, במטרה לחזות את הביקושים העתידיים לגז במשק, מצא כי ב–2015–2018 תידרש ספיקת מקסימום שעתית של 63.5 אלף MMBTU למשך 14 שעות ברציפות (בכל שנה). כלומר, שלמשך מספר שעות לא מבוטל, יסבול המשק בכל אחת מארבע השנים האלה ממחסור אפשרי בגז. זאת, בלי להתייחס לתרחיש של תקלה נוספת באחת מיחידות הייצור הפחמיות של חברת החשמל, או לאיחור מהותי ולא מופרך במועד הנחת צינור הגז מלווייתן.

משמעות נוספת לפער בין הביקושים החזויים על ידי חברת החשמל לבין התשתית המוגבלת, היא הקפאת כל פרויקט עתידי להקמת תחנת כוח בגז. זאת, משום שאין היגיון בהקמת תחנה בהיעדר תשתית גז - ובוודאי שלא יימצא מי שיממן את הפרויקט.

כדי לנסות ולפתור את החסם, שכרה אחת היזמיות בשוק החשמל הפרטי, השותפות של רפק וקרן דנהאם האמריקאית, את שירותיו של המהנדס מיקי קורנר, לשעבר הכלכלן הראשי של רשות הגז במשרד האנרגיה, וכיום יועץ פרטי בתחום. זאת, כדי לאפשר את מימון שתי תחנות הקוגנרציה שהיא מקדמת בימים אלה ברמת גבריאל ובאלון תבור (במימון בנק הפועלים).

הפתרון שמצא קורנר היה מפתיע בפשטותו - וגם בשכיחותו בעולם. מדובר היה באחסון תפעולי של גז בצנרת ההולכה היבשתית עצמה (Line Pack). כלומר, ב–450 ק"מ צינורות שפרשה בשנים האחרונות חברת נתיבי גז הממשלתית (נתג"ז) ברחבי ישראל, ושמתוכם 140–150 ק"מ פעילים כיום.

"פותר מחסור ליממה - לא תקלה בצנרת"

בניגוד למים, דחיסה חזקה של גז מאפשרת להגדיל את נפחו בשטח נתון. כלומר, על ידי הגדלת הלחץ בצנרת היבשתית ניתן, תיאורטית לפחות, להזרים לתוכה יותר גז מבימי שגרה - ולשמור אותו כרזרבה פנימית לביקושים התנודתיים לגז, בלי להידרש להזרמה בהולה דרך הצינור הבודד שבחוף אשדוד. אך האם הצנרת הנוכחית מאפשרת הגדלת לחץ משמעותית של הגז שבתוכה?

נתג"ז מזרימה כיום את הגז בלחץ גבוה של 80 באר. אספקת הגז לצרכנים נעשית ב–40 באר - לאחר שהגז עבר דרך מתקן הפחתת לחץ (PRMS) שאליו הוא נכנס בלחץ 44 באר. כלומר, לרשות קורנר עמד בסימולציה שערך "טווח משחק" של 36 באר, שמהם ניתן יהיה לכאורה לגזור את כמות הגז הנוספת שניתן יהיה לאגור בצנרת.

כדי להניע את הגז לאורך הצנרת, נדרשת נתג"ז לייצר "מפל" לחצים של 7 באר - כלומר מגרש המשחקים קטן ל–29 באר. בנוסף, ולצורך הסימולציה, דרשה נתג"ז מרווחי ביטחון מרופדים יותר, והפחיתה את הטווח התפעולי המותר ל–58–78 באר.

גם על בסיס פער שמרני זה של 20 באר, מצא קורנר כי צנרת הולכת הגז הקיימת מסוגלת לאחסן לצורך תפעולי 164.4 אלף MMBTU גז. המשמעות של הנתון היא לא פחות מאשר אספקת גז עודפת לצורכי המשק למשך 24 שעות ברציפות, ללא צורך בסיוע חיצוני. כלומר, גם בתרחיש הקיצון של חברת החשמל, שלפיו מדי עונה נתקל ב–14 שעות רצופות של ביקושי שיא לגז - תוכל המערכת לעשות שימוש בגז המאוחסן בה, בלי להידרש להזרמת יתר דרך הצינור הימי, ועדיין תישאר בה רזרבה של 56 אלף MMBTU.

לאור הנתונים המפתיעים, מיהר קורנר להצליב אותם עם שתי חברות זרות המתמחות בתחום. לאחר שאלה אישרו את הממצא, הוא הציג אותם לפני כחודשיים בפני גורמים בענף האנרגיה, לרבות נתג"ז, רשות הגז, נובל אנרג'י והבנקים. היחידה שלא הביעה התלהבות היתה, מן הסתם, חברת החשמל. הגורמים הספקניים ביותר, הודו כי הרעיון יאפשר פתרון מסוים לבעיית הקיבולת - אך לא לכל הצרכנים.

מיקי קורנר
ללא קרדיט

"זהו פתרון שיספק את צורכי המשק לחלוטין עד לחיבורים החדשים מהים", קובע קורנר בפסקנות. "הוא יחסוך פתרונות חלופיים, כמו אספקת גז במכליות CNG (גז דחוס) למשל, ועשוי לדחות גם את הצורך בהסבת מאגר מארי B למאגר אחסון תפעולי".

לדברי קורנר, הזרמת גז בלחצים משתנים מהבארות התת־קרקעיות פוגעת בהן - וכך גם שינויי הלחצים התכופים שאותם נאלצת נובל לבצע כיום בצנרת ההולכה המרכזית ממאגר תמר לאסדת הטיפול בגז. "שינויי הלחץ האלה לא בריאים למערכות. המטרה צריכה להיות להפחית כמה שיותר מהם", הוא אומר, אך ממהר לסייג את משמעות הממצא לצורך באחסון אסטרטגי וביתירות תשתיתית: "פתרון ה–line pack משרת את הסווינג, ופותר לנו בעיה של 24 שעות - אך לא של תקלה בצנרת. אם תהיה תקלה של יומיים - לא יהיה גז, ולא יכול להיות שהמדינה תהיה תלויה רק בזה", מבהיר קורנר.

"יהיה צורך בעוד מאגר, כי רק מאגר תפעולי ייתן מענה לתקלה בצנרת מתמר. השאלה היא אם זה יהיה מארי B או מאגר הגז הבא שיפותח". לגבי הוויכוח אם יש כעת צורך בצינור נוסף לאשקלון, אמר קורנר: "אם אני הייתי יושב כיום בתפקידי הקודם בממשלה - הייתי רוצה לראות כמה שיותר תשתית וכמה שיותר יתירות אסטרטגית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#