הגשם שינה למדינה את התוכניות: מכניסה את המים המותפלים להקפאה

לאחר שהתברר כי למדינה יש די מים ממקורות טבעיים. מכסת המים המותפלים באשקלון, פלמחים וחדרה תקוצץ ב–30%, ומהמתקן בשורק תופחת 20% מהרכישה ■ המהלך יחסוך השנה לציבור 190 מיליון שקל

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

המדינה תצמצם ב–2014 את רכישת מי הים המותפלים מהמתקנים שלאורך החוף ב–30% - כך סיכמו בשבוע שעבר רשות המים ומשרד האוצר עם ארבעת הזכיינים של מתקני ההתפלה הפעילים באשקלון, פלמחים, חדרה ובשורק.

בתום מגעים שנמשכו כמה שבועות, סוכם כי המדינה תרכוש בשנה הקרובה 360 מיליון מ"ק מי ים מותפלים מתוך כושר ייצור כולל של 510 מיליון מ"ק. זאת, בעקבות השנתיים האחרונות הגשומות יחסית, שמאפשרות כיום אספקת מים ממקורות טבעיים, בלי צורך ברכישת מים מותפלים יקרים יחסית.

ההשבתה החלקית של מתקני ההתפלה תאפשר חיסכון של 191 מיליון שקל בהשוואה לתפוקה מלאה של המתקנים. ביחד עם ההתייעלות שנכפתה השנה על תאגידי המים, איפשרו אלה את הוזלת המים אתמול בשיעור של 5%.

מתקן ההתפלה בחדרה. מים יקרים יחסיתצילום: אייל טואג

לפי הערכות, ב–2015 תידרש המדינה לקיצוץ עמוק יותר בייצור המים המותפלים – וכך גם בשנים העוקבות. מהלך שכזה עשוי לגרור מאבק קשה בזכייני ההתפלה, שחרדים לגורל תשואות הפרויקטים ולשוויים. בינתיים, הביאה תחזית זו להקפאת התוכניות להרחבת שוק ההתפלה – וגם לתהיות באשר לצורך בהיקף ההתפלה שאושר עד כה.

לפי הסיכום שהושג בשבוע שעבר, הפקת המים במתקן ההתפלה באשקלון, שבו מחזיקות במשותף IDE (50%), שבבעלות דלק וכיל, וקבוצת ואוליה הצרפתית (50%), תפחת מ–118 ל–80 מיליון מ"ק; התפוקה של מתקן ההתפלה בפלמחים, שבשליטת גרנית הכרמל מקבוצת עזריאלי, תפחת מ–90 ל–65 מיליון מ"ק; המתקן בחדרה, שבו מחזיקות IDE (51%), ושיכון ובינוי (50%), ימכור 85 מיליון מ"ק במקום 127 מיליון מ"ק; ואילו המתקן החדש יחסית בשורק, שגם בו מחזיקה IDE (%15) לצד האצ'יסון (49%) יצמצם את פעילותו בכ–20%, וימכור 120 מיליון מ"ק לעומת כושר ייצור של 150 מיליון מ"ק.

שינויים אלה יחסכו בשנה הקרובה רכישה של 485 מיליון מ"ק מי ים מותפלים. 15 מיליון מ"ק נוספים ייחסכו כתוצאה מהאיחור בהפעלת מתקן ההתפלה החמישי שבונה חברת מקורות באשדוד (ראו ידיעה). בנוסף, התנדבו מתקני ההתפלה בפלמחים ובשורק לצמצם את תפוקתם ב–7–8 מיליון מ"ק כבר בסוף 2013.

עזריאלי שכר את 
דרור שטרום

מתקני ההתפלה בישראל הוקמו במסגרת זיכיון שניתן למפעילים הפרטיים על ידי המדינה במודל של Take or Pay. במסגרת זו רשאית לכאורה המדינה להפעיל את המתקנים או להשביתם לפי צורכיה, כשהיא מתחייבת לשלם רק בעבור ההוצאות הקבועות של המתקן (עלויות הון, בעיקר). מכאן, שכאשר עלות ההוצאות המשתנות (התפעוליות) גבוהה מעלות הפקת מים טבעיים – משתלם למדינה להשבית את המתקנים.

במקרה של עודף כושר ייצור, אמורה היתה לכאורה המדינה להפסיק את הרכישה של המים המותפלים היקרים יותר – כלומר, להשבית את המתקנים שבהם המחיר המשתנה של המים גבוה יותר. במקרה כזה, אגב, אמורה היתה המדינה להשבית בעיקר את מתקן ההתפלה בחדרה – היקר מבין המתקנים מבחינת מחיר המים המשתנה שהוא גובה מהמדינה. זאת, בעוד המתקן החדש יחסית בשורק אמור היה לצאת ללא פגע מהקיצוץ, היות שהוא מציע את מחיר המים הנמוך ביותר (ראו טבלה).

מתקן ההתפלה בחדרה. ימכור 85 במקום 127 מיליון מ"ק בשנהצילום: אייל טואג

ואולם, בבואם להכריע באשר לחלוקת הקיצוץ הנדרש בין המתקנים השונים, בחרו ברשות המים ובאוצר לשקלל מרכיבים נוספים. ראשית, נקבעה הנחת יסוד, שלפיה לא יושבת מתקן בשיעור גבוה מ–60%. שנית, נלקחו בחשבון מרכיבים כמו איכות המים (מליחותם) וקרבתם אל צרכני היעד. כך, "ניצל" המתקן בחדרה מנשיאה בעיקר נטל הקיצוץ, היות שהוא הצפוני מבין המתקנים – והיחיד לכאורה שיכול לספק מים לרשת באזור הצפון.

עם זאת, גם מתווה הקיצוץ הסופי שהוצג לעיל לא היה המתווה המקורי שתיכננו רשות המים והאוצר להעביר. הם נאלצו לשנות את החלוקה הראשונית שקבעו, בין היתר, בעקבות התנגדות עזה שהופעלה מצד הזכיינים – היות שהשבתת המתקנים פוגעת מהותית בתשואת הפרויקט.

עיקר ההתנגדות הופעלה מכיוון גרנית הכרמל מקבוצת עזריאלי, זכיינית המתקן הקטן יחסית בפלמחים, שאמורה היתה לפי התכנון המקורי לספוג פגיעה קשה בדמות קיצוץ מכסת המים השנתית שתמכור, בשיעור הכמעט מקסימלי של 58% (52 מיליון מ"ק). זאת, חודשים ספורים בלבד לאחר שהשלימה את הכפלת התפוקה של המתקן בהשקעה של כ–100 מיליון דולר – וכן ברקע המכרז שניהלה למכירתו (ראו מסגרת).

גרנית הגיבה בהתאם, ושכרה שורת יועצים לקראת פתיחה במאבק נגד המדינה. בין היתר, שכרה את שירותיהם של הממונה על ההגבלים לשעבר, דרור שטרום, ושל עו"ד שוקי חורש. גרנית, כמו גם יתר בעלי המתקנים, העלו שורת טיעונים משפטיים, שלפיהם הגם שהם חתומים על מנגנון Take or Pay, הרי שמנגנון כזה נועד לכאורה ליישום רק במקרי קיצון נקודתיים ולפרק זמן מוגבל. כמו כן, נטען כי יש להתחשב במנגנון ההפחתה גם במצגי המדינה לגבי המחסור במים, שעמדו בבסיס יציאתה למכרזי הקמת מתקני ההתפלה – והתבררו, לטענתם, כמצגי שווא.

טיעונים משפטיים אלה לא הובאו בסופו של יום להכרעה. לעזרתה של גרנית נחלץ לבסוף מתקן ההתפלה הגדול בישראל, שורק – שבאופן מפתיע פנה אל המדינה מיוזמתו בהצעה להשבתתו החלקית. ככל הנראה, חשש מחבלי לידה תפעוליים בשנתו הראשונה לפעילות מלאה – שעשויים לגרור בצדם קנסות מצד המדינה בגין אי אספקת מים – הביאו את בעלי המתקן, IDE והאצ'יסון, לסבור כי עשויה לצמוח להם תועלת מהשבתה בשלב בוסרי יחסית זה. לכן, שיעור הקיצוץ בתפוקת המתקן בשורק הוא הנמוך יחסית (20%).

בזכות "התנדבות" זו של שורק, שינתה המדינה את חלוקת הקיצוץ בין יתר המתקנים לחלוקה שווה יותר (פרו ראטה) – ובעקבות כך, הוסרו ההתנגדויות העיקריות לקיצוץ.

מתקן להתפלת מים בפלמחים. התפוקה תפחת מ–90 ל–65 מיליון מ"ק בשנהצילום: ללא קרדיט

ברשות המים מזכירים את ועדת החקירה

על אף הפיתרון השקט יחסית שהושג לבסוף – הרי שמדובר בסבב ראשון מבין כמה הצפויים בין המדינה לבין זכייני ההתפלה. לא מן הנמנע כי כבר בעוד כמה חודשים יידרשו ברשות המים ובאוצר לקבוע תוכנית קיצוצים כואבת עוד יותר במכסות המים המותפלים לקראת 2015 ואילך. זאת, כשהמתקן בשורק ייכנס כבר לתפקוד מלא – ועליו יתווסף עוד המתקן של מקורות באשדוד (100 מיליון מ"ק). בתרחיש כזה, צפוי כבר לעמוד מודל ה–Take or Pay למבחן משפטי ראשון – ולאתגר את כלל חוזי הזיכיון שעליהם חתמה המדינה בפרויקטי P.P.P.

הפעלת חמשת מתקני ההתפלה תספק כמחצית מצריכת המים השפירים במשק – ותוכל לענות כבר על מרבית הביקושים העירוניים למים. זאת, בעוד שבמקביל מקדמת רשות המים את תכנון הקמתו של מתקן התפלה שישי בגליל המערבי. ברשות טענו בעבר כי המתקן נועד לתת מענה לבעיית המים המליחים באזור הצפון. בנוסף, תחזיות הרשות מניחות צמצום של 10%–15% במשקעים בישראל עד ל–2050 לנוכח תופעת המידבור הזוחל באזור. משכך, מתכננת רשות המים את שילוש היקפי ההתפלה בישראל ל–1.7 מיליארד מ"ק מי ים ב–30 השנים הבאות.

אלא שבינתיים, לנוכח השנתיים הגשומות והתמתנות גרף הביקושים למים במשק, הביעו בימים האחרונים גורמי ממשלה ספק ביציאתו לפועל של הפרויקט – והעריכו כי השוק ייכנס להקפאה. תחת הדיון בשאלה אם יש מקום להרחיב את היקפי ההתפלה, מעלה השבתת המתקנים את התהייה בדבר עצם הצורך בהקמת מספר זה של מתקנים. זאת, כאשר הקיצוץ הנדרש בהיקפי ההתפלה עשוי היה להיות נרחב יותר כבר כיום, אם המתקן באשדוד לא היה מפגר אחר לוחות הזמנים, שלפיהם אמור היה להיות מופעל כבר החל בספטמבר האחרון.

ברשות המים דוחים את הטענות בדבר תחזיות מופרזות של ביקוש והיצע. לטענת הרשות, אין בישראל כל עודפי מים, היות שכושר ההתפלה נועד מלכתחילה להבטיח את אמינות אספקת המים גם ברצף של שנים שחונות. ברשות מזכירים את ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים שהוקמה ב–2008, בין היתר, כדי לבקר את ההיערכות לבצורת שאליה נקלע המשק. הוועדה הטיחה ביקורת בממשלה ובאוצר על כך שמיהרו בתחילת שנות ה–2000 לקצץ בתוכניות ההתפלה לנוכח עונת הגשמים של 2002–2003, ובכך הביאו לחוסר מוכנות לשנות הבצורת של סוף העשור הקודם.

מהרשות נמסר כי "החלטה על צמצום רכישת המים המותפלים כעת התאפשרה בעקבות שיפור ניכר במקורות המים הטבעיים ומגוון רחב של מקורות מים נוספים (קולחין, מליחים), שמבטיחים ניהול יציב ואינטגרטיבי של כל מקורות המים במדינה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker