הרפורמה בנמלים: המדינה תתחייב לא לפטר עובדים ולא לפגוע בשכרם - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרפורמה בנמלים: המדינה תתחייב לא לפטר עובדים ולא לפגוע בשכרם

משרדי האוצר והתחבורה הגישו לוועדים ולהסתדרות את הצעתם ליישום הרפורמה בנמלים ■ תמורת הגנה על השכר והתחייבות לאי־פיטורים הממשלה דורשת הפעלת נמל פרטי ב-2022, הפרטה של נמלי חיפה ואשדוד וגיוס עובדים חדשים רק תחת הסכם שכר חדש

47תגובות

התחייבות ממשלתית לשמירה על שכר עובדי הנמלים כיום, הבטחה לאי־פיטורים של עובדים ודחיית מועד התחרות בענף הנמלי ל–2022 - אלה עיקרי הצעת המדינה לוועדי העובדים של נמלי חיפה ואשדוד, בתמורה ליישום הרפורמה בענף הנמלים.

ל–TheMarker נודע כי בשתי פגישות שקיימו בכירי משרדי האוצר והתחבורה עם ראשי הוועדים וההסתדרות – ביום חמישי האחרון ושבוע לפני כן – הושגה התקדמות של ממש בין הצדדים, לאחר שנציגי הממשלה נענו למעשה עקרונית למתווה רשת הביטחון שדרשו העובדים. זאת, בתמורה לשלוש הסכמות שעליהן יחתמו הוועדים וההסתדרות: הסכמה להקמה ולהפעלה של נמל פרטי אחד או שניים, הפרטה מלאה או חלקית של חברות הנמלים הקיימות, אי־קליטת עובדים נוספים חדשים תחת רשת הביטחון שתובטח לשכר וקביעת מנגנון תמרוץ שיבטיח תפוקות מינימום בנמלים.

הצדדים קבעו לשבועיים הקרובים סדרת פגישות נוספות במטרה לרדת לפרטי הצעת המדינה, וכדי ללבן סוגיות נוספות שעדיין נותרו במחלוקת – בעיקר בנושא שדרוג תשתיות הנמלים הקיימים.

עופר וקנין

הצעת המדינה לעובדים הוצגה על ידי מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם וסגן הממונה על התקציבים, אודי אדירי. עיקרה, כאמור, פרישת רשת ביטחון לשכר עובדי הנמלים – ברוח הוראת בית הדין הארצי לעבודה, שחייב את הצדדים לדון בהשלכות כוונת הממשלה להקים רציפי נמל פרטיים שיתחרו בחברות נמלי הים הממשלתיות.

בניגוד להערכות המוקדמות שלפיהן נמל פרטי ראשון יופעל כבר ב–2019, לפי לוח זמנים מעודכן שהוגש לעובדים - מועד הפעלת הנמל הראשון יהיה רק ב–2022. זאת, כשרק מהרגע הזה, כך מתעקשת המדינה, תופעל רשת הביטחון שתובטח לעובדים.

הדיון בין המדינה לעובדים על רשת זו כלל שני מסלולים אפשריים: הגנה על מלוא שכר הברוטו של העובדים ב-2022 - כפי שדרשו העובדים. לחלופין, הציעה המדינה כי תכסה 50% מאובדן אפשרי בשכר בין ערכו כיום לערכו ב-2022 - וזאת עד למועד פרישת העובדים מהשירות הציבורי.

עוזי יצחקי, מנכ"ל משרד התחבורה
מוטי מילרוד

לפי הערכות, ייטה ועד נמל חיפה, המיוצג במשא ומתן על ידי היו"ר מאיר תורג'מן, להעדיף את המסלול הראשון - ככל הנראה, לנוכח הירידה המהותית בנפח פעילותו עם נטישת חברת הספנות צים את הנמל (ראו מסגרת). כאן, אגב, עוד יידרשו הצדדים למשא ומתן להחליט לפי איזו נקודת זמן ב–2013 יקובע שכרם: באמצע השנה - עוד לפני נטישת צים שגרעה עשרות אחוזים משכרם של עובדי התפעול בנמל, או בסוף השנה - לאחר נטישת צים והפחתת השכר שגררה.

באשר לוועד נמל אשדוד, המיוצג במשא ומתן על ידי יו"ר ועד ציוד מכני אלון חסן ויו"ר ועד התפעול אבינועם שושן, זה מתנגד ככל הנראה למסלול הראשון – ומעדיף את האפשרות השנייה לרשת הביטחון. ככל הנראה, מתוך הנחה כי עד 2022 יעלו תפוקות הנמל הדרומי ושכר העובדים יעלה בהתאם.

תוספות השכר 
לא יזכו להגנה

במסגרת הטמעת רשת הביטחון החדשה, דורשים ועדי העובדים את ביטול רשת הביטחון הקיימת. זו, מבטיחה כיום לעובדי דור א’ בנמלים שכר עבור 26 ימים בחודש - גם אם היו בין אלה ימי בטלה (היעדר עבודה). ואולם לעובדי דור ב’, שהם כמחצית מעובדי התפעול, מחויבת ההנהלה לשלם רק עבור כ–20 יום בחודש. לדרישת העובדים, רשת הביטחון החדשה תחול על כל עובדי הנמל כיום - ללא הבדל.

עם זאת, היענות ממשלתית לדרישה כי תנאי העסקתם ושכרם של העובדים לא ייפגעו עם כניסת מפעילי נמלים מתחרים, עשויה להיות בעייתית משני טעמים עיקריים. ראשית, היא מנוגדת לתפישת התחרות שבבסיס הרפורמה, היות שתבטיח לעובדי נמלי חיפה ואשדוד מראש את שכרם – ללא כל קשר לתפוקותיהם. ככל הידוע, המודל שהציגה המדינה לא כולל כל תמריץ התייעלות, ולא נגזר למשל, מנפח הפעילות העתידי בענף הנמלים, ולכן עלול לחשוף את המדינה להתחייבויות גבוהות – גם אם תפוקות הנמלים ממילא צפויות לעלות בעתיד, ולהפוך את רשת הביטחון לזניחה לכאורה.

כמענה לכך, הציעו ועדי העובדים שלא לכלול ברשת הביטחון את תוספות השכר "האוטומטיות" שלהן הם זכאים בהסכמי השכר. הכוונה היא לזחילה שנתית קבועה של 1% בשכרם, וכן לתוספת היוקר המשקית שהסתכמה בשנים האחרונות בכ–3% בממוצע לשנה. על אלה, כך הוצע, המדינה לא תגן במסגרת רשת הביטחון – כך שיישמר לעובדים תמריץ לכאורה להגדלת פעילותם.

בעיה עקרונית שנייה ברשת הביטחון היא שזו מנציחה למעשה את מנגנון השכר המעוות בנמלי הים - שהתפתח לאורך השנים מכורח "הורדת שאלטר", ולא מתוקף מדיניות שכר מוצדקת. זאת, במקום לתקן את העיוות - ולמנוע מציאות שבה שכר עובדי הנמלים מקזז 60%–70% מהכנסות חברות הנמל.

עופר וקנין

כמענה לכך, דורשת המדינה בהצעתה כי רשת הביטחון תובטח רק ל–2,300 עובדי הנמלים כיום – ולא תינתן לאף עובד חדש שייקלט בהמשך בנמלים. במסגרת תנאי זה, תיענה המדינה לדרישת הוועדים לרשת ביטחון נוספת - תעסוקתית. כלומר, המדינה תתחייב שלא לפטר אף עובד מקרב מצבת כוח האדם הנוכחית בנמלי חיפה ואשדוד.

מאידך, דורשת המדינה כי במסגרת הפרישה הטבעית בחברות עד למועד פתיחת התחרות ב–2022 - לא יגוייסו מחליפים לפורשים, אלא אם יהיה בכך צורך לדעת הנהלות הנמלים, ובמקרה שכזה, כל מחליף שיגויס לא יזכה לרשת הביטחון על שכרו. כלומר, יווצרו למעשה לאורך זמן שני סוגי עובדים: "דור מדבר", שיזכה להגנות שכר - ודור חדש, שייוולד אל תוך עידן התחרות, ויידרש להסכם שכר חדש.

המחלוקת: שדרוג הנמלים הקיימים

הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם
תומר אפלבאום

מהלך מפתיע שבו נקטה המדינה במהלך פגישת המשא ומתן האחרונה היה החזרתה של הפרטת חברות הנמלים הממשלתיות אל שולחן הדיונים. כזכור, במסגרת הסכם הרפורמה המקורי שנחתם ב–2005, אמורה היתה המדינה לצאת להנפקה של 15% ממניות חברות הנמלים לציבור החל ב–2010, להפיץ באופן מדורג עד 49% מהמניות למשקיעים מוסדיים, ולדלל את מניות השליטה שלה (51%) החל ב–2020.

בשנים האחרונות אף החלו הצדדים לדון בזירוז המתווה, וליציאה להפרטה מלאה כבר כעת. הממונה על התקציבים לשעבר, גל הרשקוביץ', אף ניסה לגבש על כך הסכם מעורר מחלוקת מול ועד נמל אשדוד - שדחף לעניין. ואולם, בשנה שעברה החליטה הממשלה לבצע תפנית, לסגת מהרעיון הבעייתי לכאורה של הפרטת מונופולים אזוריים - ולחתור קודם לפתיחת הענף לתחרות.

כך, כשהעלה לפני כמה חודשים ועד נמל אשדוד את הרעיון לקדם בכל זאת הפרטה - בתמורה להגדלת נתח המניות שיוענק לעובדים - דחתה זאת המדינה. כעת, החזירה המדינה את רעיון הפרטת חברות נמלי חיפה ואשדוד, במקביל להקמת נמלים מתחרים להן, אלא שהפעם סירבו הוועדים לדון בכך.

אגב, במסגרת הסכם הרפורמה המקורי, קיבלו עובדי הנמלים מענק ראשון מבין שניים של 50 אלף שקל לעובד - כשאת המענק השני אמורים היו לקבל עם התחלת הליך ההפרטה. כעת, עולה בקרב כמה מהעובדים דרישה לקבל את חלקו השני של המענק, גם אם לא יוחלט לבסוף על הפרטה.

סוגיית עתידן המבני של חברות הנמלים אינה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים. אבן הנגף המרכזית במשא ומתן בין הצדדים נוגעת לשדרוג הנמלים הקיימים. כפי שנחשף בעבר ב–TheMarker, ראשי ועדי העובדים מתנים את הסכמתם להקמת נמלים פרטיים שיתחרו בהם בהשקעת עתק של המדינה בתשתיות הנמלים הקיימים ובהקמת רציפים חדשים גם עבורם. זאת, כדי שיוכלו אף הם לאכלס אוניות ענק הדורשות שוקע גדול.

כך, דורש ועד נמל חיפה כי המדינה תקים עבורו את רציף כרמל ב', לרבות רכישת הציוד עבורו והארכת שובר הגלים הקיים, בהשקעה מוערכת של שני מיליארד שקל לפחות. זאת, בעוד שהממשלה מוכנה לממן, לכל היותר, את שיקוע הרציף המזרחי בנמל הקיים.

במקביל, דורש ועד נמל אשדוד אחת משתי אפשרויות: הקמת נמל היובל ב', בהשקעה משוערת של 750 מיליון שקל; או לחלופין, הסבת רציף התפזורת של הנמל ‏(רציף 21) וכן את רציף 25 לרציפי מכולות מודרניים, בהשקעה של מאות מיליוני שקלים.

לפי שעה, מסרבת המדינה לחלק מדרישות אלה - הן משיקולים תקציביים, והן מחשש כי הקמת רציפים חדשים תייתר למעשה את הקמת הנמלים המתחרים - או שתדחה משמעותית את הצורך בבנייתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#