הדיל החשאי שתופרים באוצר ובחברת החשמל: רפורמה מסורסת שתעלה לציבור מיליארדי שקלים - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדיל החשאי שתופרים באוצר ובחברת החשמל: רפורמה מסורסת שתעלה לציבור מיליארדי שקלים

הרפורמה בחברת החשמל תסורס - אך תהיה תקפה רק עד ל–2025 ■ חברת החשמל תחזיק ב–60% מייצור החשמל במשק - אך התחנות החדשות שלה יוקמו כחברה בת ■ והמונופול האנכי של החברה יישמר - אך ההפרעות למתחרים ירוסנו

51תגובות

מי שבקיא ברזי ענף האנרגיה בישראל ידע לנחש כי השקט האופף את דיוני ועדת יוגב - ועדת ההיגוי לרפורמה במשק החשמל - לא נובע מהשימוע הציבורי שהיא מנהלת זה שבועות, בעצלתיים. מאחורי התדמית השקולה שמנסה הממשלה לשוות לדיוני הוועדה, נעשית במחשכים עבודה קדחתנית לתפירת הסכם רפורמה מזורז בחברת החשמל, שממנו ייגזר מיפוי חדש גם לענף ייצור החשמל הפרטי בישראל. כל זאת ללא שקיפות, תוך הדרת הרגולטורים האחראים על ענף החשמל - ובמשא ומתן נסתר שמנהל ישירות משרד האוצר מול חברת החשמל, שלא במסגרת דיוני ועדת יוגב וללא תיעוד בפרוטוקולים.

ועדת יוגב, יש להדגיש, לא פירסמה עדיין המלצות או מסקנות ביניים בנוגע למתווה שהיא מוצאת לנכון ליישם. היא מתעתדת לפתוח בקרוב במשא ומתן רשמי מול ועד העובדים של חברת החשמל ומול ההסתדרות - על בסיס ההסכמות החשאיות שתגיע אליהן מול ראשי חברת החשמל, בעוד שכלפי חוץ היא ממשיכה לנהל הליך שימוע ציבורי שעדיין לא הסתיים.

מתווה ההסכם המזורז, כך נודע בימים האחרונים, נשען במידה ניכרת על "רפורמת השקשוקה", שנחשפה ב–TheMarker בתחילת השנה, ונבלמה ערב הבחירות לכנסת בהוראת לשכת היועץ המשפטי לממשלה. מדובר היה בפתרון אינסטנט, שיאפשר לקופת המדינה להשתחרר מהחשיפה לחוב של חברת החשמל, לחמוק באלגנטיות מהתכתשות פוליטית עם ועד העובדים - ולהעמיס את החזרי החוב על הכיס הציבורי, באמצעות אי הורדת תעריף החשמל גם לאחר הזרמת הגז הטבעי ממאגר תמר. מבחינת חברת החשמל, הוא יאפשר להנציח את מעמדה הדומיננטי גם בעידן של תחרות, להלבין את חריגות השכר שאישרה לאורך השנים - ולנפח עוד יותר את ההפרשות לפנסיה של העובדים.

נוכח הביקורת הקשה שהוטחה אז במתווה השקשוקה, תציג ועדת יוגב ברפורמה המחודשת כמה "שיפורים" נקודתיים. אלה ינסו לתת מענה להותרת השאלטר בידיו של ועד חברת החשמל, וליצור לפחות מראית עין של רפורמה, כדי להצדיק את המיליארדים שתשפוך עליה הממשלה (במימון הציבור).

ניר כפרי

בהיעדר נכונות ממשלתית לדרוש מחברת החשמל רפורמה מקיפה והתייעלות עומק, אף שאלה מגובות בהחלטת הכנסת מ–2007, תסתפק לפי שעה הממשלה בתחימת ההסכם מול החברה ועובדיה למשך כעשור – עד ל–2025. זאת, מתוך מחשבה שעד למועד זה יגבשו הצדדים הסכם "פעימה שנייה" ארוך טווח.

ממשלת נתניהו השלישית תיסוג לפיכך גם היא מן המתווה שאימץ שר האוצר נתניהו ב–2003. לפי המתווה המקורי, המונופול האנכי שבו אוחזת חברת החשמל אמורה היה להישבר - החל בייצור החשמל, דרך הולכתו וכלה בחלוקתו ובאספקתו. זאת, כדי ליצור שוק שבו כמה יצרנים שמתחרים על מכירת החשמל שייצרו עבור רשת החשמל - מונופול טבעי שיתואגד בנפרד ויישמר בידי המדינה - ושממנו יימכר החשמל לצרכני קצה על ידי כמה חברות חלוקה, שיתחרו זו בזו על מרווחי השיווק.

במקום זאת, חברת החשמל לא תפוצל – אף לא לחברות בנות או למרכזי רווח. היא תשמור בידיה על מרבית כוח הייצור שלה, על רשת ההולכה, על מקטע החלוקה - אך תיאלץ כנראה להשלים עם תחרות באספקה. עם זאת, את כתב הכניעה הזה ללחצי חברת החשמל וועד העובדים שלה מנסים בימים אלה בוועדת יוגב לרכך במקצת, ומתעקשים על כמה סעיפים שיסייגו את הנצחת הדומיננטיות העתידית שתובטח לחברה. זאת, בין היתר, לאור ההתנכלות הנמשכת של עובדי חברת החשמל ליזמים המבקשים להתחרות בה - שמלמדת את קברניטי המשק לקח חשוב באשר לצפוי להם בעתיד.

לפני שבועיים נערכה במשרדי האוצר בירושלים פגישה בין חברי ועדת יוגב, חברת החשמל, ועד העובדים וההסתדרות, שבה נטלו חלק לא פחות מ–22 איש, ובה סוכם על ניהול משא ומתן בין שלושה צוותי עבודה, שאותם יוביל "צוות היגוי" רביעי. בראש צוות זה יעמוד מנהל רשות החברות הממשלתיות ויו"ר הוועדה, אורי יוגב, ולצדו ראש אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, הממונה על השכר, קובי אמסלם, ומנכ"לית משרד האנרגיה, אורנה הוזמן־בכור. הרגולטורים הרלוונטיים למשק החשמל - יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, והממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה - הושארו מחוצה לו. מי שכן נמצא לו מקום בצוות, כ"מלווה", הוא מנכ"ל חברת החשמל, אלי גליקמן.

1. מקטע הייצור: הקפאה של יזמות פרטית חדשה

השדה שבו החליטה ועדת יוגב להתמקד הוא מקטע הייצור בחברת החשמל - כלומר, תחנות הכוח הנוכחיות והעתידיות שלה, שלגורלן יש השלכה ישירה על הצורך בתחנות פרטיות, שיקומו כדי להתחרות בהן.

הדיון בשדה זה נגע בארבע סוגיות עיקריות: פיצול מקטע הייצור של חברת החשמל מהחברה - אם לצורך הפרטה, הקמת חברה בת, או הסתפקות במרכז רווח (תאגוד חשבונאי); מכירת תחנות כוח של חברת החשמל ואופן מכירתן; אופן חישוב עלויות הייצור של חברת החשמל מול מתחריה; וכפועל יוצא מכל אלה, שיעור ייצור החשמל הפרטי בשוק העתידי, מול נתח השוק שישוריין לחברת החשמל.

מקטע הייצור של חברת החשמל, כאמור, לא יפוצל ויישאר מאוחד. בעניין שיעור ייצור החשמל הפרטי במשק, הוועדה נוטה להמליץ על קביעת מפתח של 60% ייצור לחברת החשמל ו–40% ליצרנים הפרטיים. שיעור הייצור הפרטי יגיע כבר ב–2020 ל–36%, כך שהמשמעות של קביעת מפתח זה היא הקפאת היזמות החדשה בשוק החשמל הפרטי. מהלך שכזה יגרור התנגדות עזה מקרב היזמים הפרטיים, בטענה לחיסול הענף.

להתנגדותם של היצרנים הפרטיים צפויים להצטרף גם רשות החשמל ואגף התקציבים במשרד האוצר. שני הגופים מקדמים בימים אלה מהלך לאימוץ "המודל האירי" בסחר החשמל. כלומר, מעבר מהמתווה הבילטרלי הנהוג כיום (עסקות פרטיות ישירות בין יצרנים לצרכנים ומספקים) - למודל ה–Pool. לפי מודל זה, כל יצרני החשמל במשק ימכרו את החשמל במכרז חצי־שנתי למנהל מערכת החשמל (Single Buyer), שינהל מעין בורסה של חשמל, וימכור את החשמל הלאה למספקים, שעליהם יימנו בין היתר גם יצרני חשמל, ואלה יתחרו אחד בשני על צרכני הקצה.

תכלית המעבר למודל ה–Pool כפולה, ומגובה בנימוק רשמי ורשמי־פחות. הנימוק הראשון הוא הצורך בהשתתפות של כלל צרכני החשמל בחגיגת המחיר הנמוך של ייצור החשמל הפרטי. זאת, כדי שההנחה המגולמת במחיר החשמל הפרטי לא תהיה נחלת כמה לקוחות גדולים פרטיים בלבד - בעוד שאלה הקטנים ממשיכים לסבסד את העלויות המנופחות של חברת החשמל. הנימוק הלא רשמי הוא ניסיון לעקוף את השקשוקה המתוכננת. כלומר, ליישם מודל שיכפה מעצם המבנה שלו תחרות כלשהי בייצור - וגם בחלוקה, כפי שיוסבר להלן.

עם זאת, גם אם ייושם מודל ה–Pool, במצב שבו חברת החשמל תחלוש על רוב ייצור החשמל במשק - היא עדיין תוכל לבצע מניפולציות על המחיר במכרז מכירת החשמל. למשל, על ידי השבתת תחנות כוח חדשות יחסית, שתאפשר לה מכירת חשמל גם מתחנות יעילות פחות - תוך הגבהת המחיר לצרכן. במצב כזה, חברת החשמל היא שתקבע את מחיר רכישת החשמל במשק, ובכך תמנע את מימוש פוטנציאל התחרות לצורך הוזלת החשמל לצרכן הקצה. מכאן נובעים הקולות האופוזיציוניים, שקוראים לצוותי המשא ומתן להתפכח - ולהתעקש לפחות על הפחתת נתח המונופול לשיעור של 50%.

בעיה זו עשויה היתה להיפתר אם מקטע הייצור של חברת החשמל היה מפוצל - אם לא בבעלויות, אז לפחות מול מנהל המערכת. אלא שחברת החשמל דורשת כי עלויות הייצור שלה - שיתחרו בעתיד באלה של היצרנים הפרטיים - ישוקללו כמקשה אחת. כלומר, היא דורשת שכלל תחנות הכוח של החברה, לרבות הפחמיות הזולות יותר, יחושבו כתחנת כוח אחת מול התחרות ביצרנים הפרטיים - ולא כל תחנת כוח בנפרד. זאת, מחשש כי יעילותן הנמוכה יחסית של תחנותיה תביא להעדפת התחנות החדשות, היעילות והזולות יותר של היצרנים הפרטיים.

סוגיה קרדינלית זו עדיין לא הוכרעה בדיונים הלא רשמיים שמנהלים הצדדים – וצפוי סביבה מאבק קשה. לפי הערכות, האוצר, בליווי הרגולטורים (רשות החשמל ורשות ההגבלים) יטילו וטו על כל ניסיון התפשרות בסעיף זה.

בנוגע לתיאגוד של מקטע הייצור - גם כאן ידה של חברת החשמל תהיה על העליונה. ועדת יוגב נוטה לוותר על המתווה ההיסטורי, ולוותר על חיוב חברת החשמל בתיאגוד כלשהו של הייצור. זאת, אף שבכך היא תוותר על פענוח תעלומת העלות הנמוכה יחסית של הקמת תחנות כוח על ידי המגזר הפרטי - לעומת זאת שדורשת חברת החשמל להכיר לה בתעריף.

ויתור על כך ישלול לפיכך שקיפות ופיקוח אמיתי על העלויות במקטע, ינציח את הסבסוד הצולב בין מקטעי הפעילות של חברת החשמל - ויאפשר הנצחה של ניגוד העניינים הטמון באחזקת יצרן חשמל גם במערך הולכה וחלוקה. לכן, בוועדת יוגב מתכוונים לשפר במעט את הסיכומים המוקדמים שהושגו במסגרת רפורמת השקשוקה.

הוועדה מתכוונת לקבוע כי כל תחנה חדשה שתקים חברת החשמל תוקם תחת חברה בת נפרדת. כלומר, מערך הייצור החדש של חברת החשמל יתואגד בנפרד. אך למה הכוונה ב"מערך ייצור חדש" בחברת החשמל?

גם כאן חברת החשמל מחלצת הישג. על אף ההתנגדות הנחרצת לכך שהחברה תמשיך להקים תחנות כוח - מתכוונת ועדת יוגב לאמץ את מתווה השקשוקה, ולהתיר לחברה לשחלף תחנות כוח שיסיימו את חייהן וייגרטו, או לשדרג תחנות כוח מיושנות בנצילות נמוכה. לפי הערכות, מדובר ב–1,400 מגה־ואט כיום, עם פוטנציאל לשחלוף של 3,000–4,000 מגה־ואט בסך הכל עד 2025 (כ–30% מכושר הייצור הנוכחי של החברה).

להסכמה זו, שעשויה לדעת היזמים הפרטיים להמיט כליה על פיתוח שוק החשמל העתידי, יוטלו שלוש מגבלות. האחת, כאמור, היא שכל הקמת תחנת כוח תותנה בתיאגוד בנפרד - כך שתישמר האפשרות העתידית להפרטה של תחנות כוח בודדות. השנייה היא שכל שדרוג או שחלוף יותנה בשמירה על שיעור ייצור מקסימלי של 60% לחברת החשמל - ולא יחרוג ממנו. המגבלה השלישית, והמהותית יותר לכאורה, היא התנייה של כל אישור לביצוע שחלוף או שדרוג בהגעת הייצור הפרטי לשיעור של 40% מהשוק. כלומר, חברת החשמל לא תוכל להפעיל את תחנות הכוח המחודשות עד ל–2020 - אך עשויה להתחיל לקדם את הפרויקטים לפני כן, ובכך לעכב את האטרקטיביות שבייזום גנרציה פרטית, שנדרשות לה בישראל שבע שנות קידום לפחות.

מחד, הסדר פשרה זה מותיר את המצב הרגולטורי הלקוי של מקטע הייצור כיום כמו שהוא - ללא פיקוח ושקיפות, ללא חסימת סבסוד צולב או השאלת עובדים. מאידך, הוא מאפשר תיאגוד זוחל של כלל מקטע הייצור של חברת החשמל, ככל שתחנות הכוח שלה יתיישנו במרוצת השנים. אלא שכך או כך עלול להיות המהלך חסר תועלת.

היות שלנוכח מצבה הפיננסי של חברת החשמל אין באפשרותה להקים תחנות חדשות – עלה בעבר הרעיון לאפשר הקמת תחנות בשותפות המגזר הפרטי. זה, כך נקבע, יממן את הקמתן ויזכה ל–49% ממניות המיזם.

ואולם הממונה על ההגבלים הביע את התנגדותו הנחרצת לכל הקמה של יצור כלאיים ממשלתי־פרטי - לקח מניסיון העבר בחברות עסקיות מעין אלה. בנוסף, אם יוותר מבנה הבעלות מפוצל, הרי שהשליטה בתחנה תיוותר עדיין בידי חברת החשמל, ולכן הייצור החדש לא יוכל להיחשב פרטי; לחילופין, אם התחנה תופרט לבסוף כולה - אז מדוע מלכתחילה לתת לחברת החשמל להקים תחנה ביוקר, ואז להפריט אותה - במקום לאפשר כבר ליצרן פרטי להקימה לבד, בעלות פחותה?

לסוגיית מבנה הבעלות בייצור החדש המתואגד ולשאלת מימונו עדיין לא מצאה ועדת יוגב פתרון. היא גם לא דנה עדיין במערך היחסים שבין החברה האם לחברה הבת (העברת הון, השאלת עובדים). הניסיון לחמוק מהכרעה אמיצה בשאלת המשך הייזום על ידי חברת החשמל, לכאן או לכאן, ותחת זאת לאמץ פתרון כלאיים יצירתי, עשויים רק לסבך את מצב העניינים המסובך ממילא, ולדחות עוד יותר את פיזור העננים מעל האופק העסקי הדרוש לענף כולו.

תומר נויברג

2. רשת החשמל תישאר בחברה - הניהול יוצא החוצה

ניהול המערכת הוא ליבת התחרות בשוק החשמל העתידי. מנהל המערכת הוא שיקבע מאיזה יצרן חשמל יירכש חשמל עבור הרשת הארצית, לפי המחיר הנמוך שיוצע לו. הוא זה שיקבע כמה תחנות כוח נדרשות עוד עבור צורכי המשק ובאיזו טכנולוגיה הן יוקמו. הוא זה שיהיה אחראי על סליקת התשלומים בין הצרכנים ליצרנים, ובכך ישחרר את המדינה מהענקת רשתות ביטחון למימון הבנקאי בענף. כדי שכל זה אמנם יתממש, נדרש ניהול המערכת להיות בידי גוף נייטרלי לתחרות במשק החשמל.

ואמנם, שלל הוויתורים שלהם ניאותה הממשלה להסכים במסגרת רפורמת השקשוקה הותנו בהוצאת ניהול המערכת מידי חברת החשמל - כשוועד העובדים והחברה מודעים לכך שזה הקלף המהותי המוחזק על ידם, ומנצלים זאת עד תום.

במסגרת הרפורמה המקורית נקבע כי מנהל המערכת לא רק ינהל את הסחר בחשמל, אלא גם יופקד על התכנון האסטרטגי של משק החשמל ויחזיק גם ברשת הולכת החשמל, "הברזלים". כלומר, מקטע ההולכה של חברת החשמל - שהוא מונופול טבעי - יתואגד בנפרד, ויועבר לאחריות יחידת מנהל המערכת. זו תקבע מי יניח את רשת החשמל והיכן, מתי ומי יחובר אליה, ואף תפרסם מכרזים לתחזוקתה.

אלא שבחברת החשמל סירבו לוותר על כוחם האסטרטגי לסכל תחרות. החברה דרשה כי ניהול המערכת יהיה וירטואלי בלבד - כלומר שרשת החשמל תישאר בידיה. זאת, תוך ביטול התיאגוד של ההולכה - והותרתו קשור למקטעי הייצור והחלוקה.

המשמעות של דרישה זו, שעמדה בבסיס השקשוקה, היתה כפולה: ראשית, חברת החשמל היא שתמשיך להקים את עמודי החשמל ואת קווי המתח ולתחזק אותם - וכל זאת בעלויות גבוהות שיוטלו על הצרכנים ועל היצרנים המתחרים, תוך סבסוד צולב עם המקטעים החלשים יותר שלה. שנית, חברת החשמל היא שתחליט מתי, איך ואם בכלל יחוברו מתחריה לרשת החשמל. זאת, כשבידי המונופול מונחות למעשה המפתחות לתחרות - וברצותו יאפשר אותה, או ישביתה.

עופר וקנין

למרבה ההפתעה, האוצר נכנע בעבר לדרישה זו – אף שמשמעותה היא ריקון של כל תוכן ממשי מרפורמה במשק החשמל. הוכחה לאבסורד ניתן היה לקבל רק בחודשים האחרונים: במסגרת העיצומים שבהם נקטו עובדי חברת החשמל, סירבו אלה לחבר את תחנת הכוח המתחרה של OPC לרשת החשמל, ואף מנעו את חיבור אתר העבודות של תחנת דליה אנרגיות לחשמל. מה הטעם ביישום רפורמה מורכבת ובתשלום מיליארדים לעובדי חברת החשמל - אם גם בעוד עשור ימשיך יו"ר ועד עובדי המונופול להחזיק בשאלטר? איך ייתכן שוק תחרותי, כשהולכת החשמל ואף תכנונה העתידי מוחזקים בידי יצרן חשמל בעל אינטרס?

חברת החשמל, יש לציין, לא הסתפקה בכך. היא דרשה שאת התכנון הפרטני וקצר הטווח של רשת החשמל תבצע היא - בעוד שלניהול המערכת יישמר התכנון האסטרטגי ארוך הטווח בלבד. כלומר, החברה דרשה כי הפקדת תוכניות המתאר, הכנת תסקירי ההשפעה על הסביבה, הכנת תכנון מפורט ורישוי ברמת היתרי בנייה – ובעצם השליטה בשטח הסטטוטורי - יישארו בידיה, כדי שחלילה לא תופקע ממנה היכולת לעכב מיזמים מתחרים. למעשה דורשת החברהה ניהול מערכת מסורס, שיסחור בחשמל - אבל במגרש שבו חברת החשמל תציב את הכלים העומדים לרשותו והיא תקבע את הכללים.

בכירי האוצר התקפלו בעבר בפני החברה, ולו כדי להביא הבשורה הדרמטית שלפיה "ניהול המערכת" הוצא מידי מונופול החשמל – והסכימו למעשה לריקונו מכל משמעות. הרי איזה גוף בנקאי יסכים לממן ייצור חשמל פרטי אם לא רק החיבור לרשת החשמל מוחזק כבן ערובה בידי ועד העובדים במונופול, אלא גם תכנונו?

כפי שמסתמן, ועדת יוגב לא תהפוך את הכניעה העקרונית בנושא מקטע ההולכה. לפי הטיוטות המתגבשות, הוועדה תוותר לא רק על העברת מקטע ההולכה למנהל מערכת חיצוני – אלא גם על עצם התיאגוד של מקטע ההולכה.

כך, ימשיך יצרן חשמל מונופוליסטי להחזיק ברשת ההולכה - ואם לא די בכך, הוא יעשה זאת באופן לא שקוף, שיאפשר לו להעמיס על מקטע זה עלויות מנופחות, ולהבטיח סבסוד צולב, שיסייע לו בתחרות עתידית בייצור ובחלוקה.

נוכח האבסורד הזועק מהמהלך, צפויה ועדת יוגב לקבוע סייג מסוים. הסדרי פרישת רשת החשמל, פרסום המכרזים להנחתה ולתחזוקתה וכן הקביעה מי יחובר אליה ומתי – יועברו מהמונופול לידי ניהול המערכת החיצוני. כמו כן, הוועדה צפויה להעביר את התכנון האסטרטגי מחברת החשמל לחברת ניהול המערכת.

אליהו הרשקוביץ

גם בנוסח פשרה זה אין עדיין פתרון מלא למציאות שמתבררת בימים אלה בשטח. למשל, בידי מי תהיה הסמכות להכריע במקרה של מחלוקת בין ניהול המערכת לחברת החשמל (בכל הנוגע לרשת ההולכה)? או ביתר חידוד, האם במקרה של סירוב חברת החשמל לחבר יצרן מתחרה לרשת רשאית חברת הניהול להוציא את ביצוע העבודות לקבלן חיצוני? התשובה לשאלה קריטית זו עדיין לא הוכרעה, כשלאור המציאות בשטח ברור כי כניעה לעמדת ועד חברת החשמל תמוסס עוד יותר את הרפורמה.

3. תחרות מוגבלת 
על אספקת החשמל לצרכנים

מקטע החלוקה של חברת החשמל מתחיל בפרישת קווי החשמל מהרשת הארצית ומסתיים בבית הצרכן. מקטע זה נחשב למסואב ביותר בחברת החשמל. שליש מהעובדים בחברה מועסקים בו, בעיקר בתפקידי המטה החזקים פוליטית. הוא גם אחראי לעיקר הפסדי החברה ב–2012 - בסך 980 מיליון שקל - כשהוא מציג תשואה שלילית של 18% ב–2012, לעומת תשואה חיובית של 4% על ההון בייצור, למשל.

במתווה השקשוקה ויתרה המדינה על התביעה המקורית לפצל את החלוקה לכמה חברות, על בסיס גיאוגרפי, וזאת בטענה כי היתרון לגודל בניהול רשת תשתית כזאת ראוי שיותיר אותה מאוחדת. עם זאת, על הדרך ויתרה המדינה גם על תיאגוד מקטע זה - ולו כדי לאפשר פיקוח הדוק יותר על ההוצאות המנופחות הנרשמות שבו ועל ניהולו הכושל.

כדי שלא להותיר את כל צד הביקוש לחשמל בלא טיפול, ולהסתפק רק ברפורמה בהיצע, דרש האוצר לפצל ממקטע החלוקה את מכירת החשמל - כלומר את קטע האספקה האחרון שבין השנאים לבין המונים המותקנים אצל לקוחות הקצה. כאן התעקשו באוצר להכניס חברות פרטיות שיתחרו בחברת החשמל. זאת, משלושה נימוקים: הכנת תשתית לרכש עתידי מרוכז של חשמל מיצרנים פרטיים; הוצאת מאגר הנתונים על לקוחות חברת החשמל מאחזקתה הבלעדית; ויצירת בנצ'מרק לעלויות האספקה שגובה חברת החשמל.

בדיוק מטעמים אלה - פתיחת צוהר לתחרות על לקוחות קצה קטנים יותר וחשיפת חוסר היעילות של חברת החשמל באספקה – מתנגדת החברה למהלך, ומנסה ללחוץ להשמיטו. בינתיים, היא מסכלת את ההסדרה שפירסמה רשות החשמל ומתירה לצרכנים פרטיים להתאגד כדי לחסוך יחדיו בחשמל - אף שמדובר בהפרה בוטה של הנחיה מחייבת מצד הרגולטור שלה.

עתיד החשמל הפרטי, צריך להדגיש, נשען על הלקוחות הפרטיים. מרבית הצרכנים ה"כבדים" במשק כבר התקשרו בחוזים ארוכי טווח עם תחנות הכוח הפרטיות הראשונות, והמכירות העתידיות יהיו לאסופות של צרכנים קטנים. ואולם בעוד הצרכנים הגדולים ניזונים מהרשת עצמה – מהצרכנים הקטנים (במתח נמוך) נגבית מדי שנה "עמלת חוסר יעילות" בגין מקטע החלוקה המסואב. עמלה זו צפויה אף לתפוח – מרגע שחברת החשמל תידרש להתחרות ביזמים הפרטיים בייצור. היות שמקטעי פעילותה לא יתואגדו בנפרד – היא תוכל, למשל, להפיל עלויות עודפות בייצור על החלוקה, ותדרוש מלקוח הקצה הפרטי לסבסד זאת.

אלא שוועדת יוגב צפויה להיכנע מראש גם במקרה זה. לפי הטיוטות המופצות בין משרדי הממשלה, גם מקטע החלוקה של חברת החשמל לא יתואגד. כאן אפשר לציין את התכלית הלא מוצהרת של מודל ה–Pool, שדוחף "בדלת האחורית" את התחרות על מכירת החשמל בין מספקים שונים, שיתחרו זה בזה כבר על רכישת החשמל מה–Single Buyer, ולמעשה על חלוקתו.

עד שיעבור המשק - אם בכלל - למודל ה–Pool, תסתפק ועדת יוגב בקביעה כי מקטע האספקה הוא שייפתח לתחרות, על ידי הכנסת מספקים פרטיים. עם זאת, מדובר בתחרות מוגבלת, היות שהחלוקה תיוותר בידי מונופול. סיבה נוספת להגבלה נעוצה במוני צריכת החשמל, ובשאלה שנותרה עדיין פתוחה: מי יתקין את שני מיליון מוני החשמל הדיגיטליים, שבאמצעותם תתאפשר בעתיד קריאה מרחוק של צריכת החשמל בקרב הלקוחות?

חברת החשמל התעקשה, מן הסתם, כי היא זו שתתקין את המונים. כך היא תוכל למעשה להמשיך לשלוט במקטע האספקה - ול"ווסת" כרצונה את התחרות בה. דוגמה חיה לכך ניתן לקבל כבר מהמציאות בשטח כיום. עובדי חברת החשמל מונעים מתחנת הכוח הפרטית OPC לקרוא את מוני הצריכה של לקוחותיה; מונעים מהלקוחות עצמם גישה למונים; מסרבים להעביר את שם ספק החשמל מחברת החשמל ל–OPC; וממשיכים לנפק ללקוחות חשבונות חשמל מטעם החברה.

מהסיכומים המתגבשים בקרב חברי ועדת יוגב, שוב עולה ניצחון חלקי לחברת החשמל. הוועדה תותיר את התקנת המונים הדיגיטליים בידי חברת החשמל, שתרכוש אותם בעבור הלקוחות הפרטיים ותתחזק אותם. אגב, יצרנית החשמל הפרטי דוראד הדגימה במצגת שהגישה לוועדת יוגב כיצד מנפחת חברת החשמל את עלות התקנת המונים ללקוחותיה הגדולים - ומבקשת בימים אלה לגבות מהם מחיר התקנה ותחזוקה גבוה עד פי 40 מזה הנהוג בעולם.

בוועדת יוגב לא התרשמו כנראה במיוחד מההדגמה החיה, היות שהעלות העודפת ממילא תכוסה על ידי הצרכנים. עם זאת, בוועדה כן הוטרדו מהשליטה במידע שמופק מהמונים - מחשש לפגיעה בתחרות.

הוועדה תחליט לפיכך כי נתוני הלקוחות ופרופיל הצריכה שלהם יופקו ישירות לטובת מנהל מערכת החשמל החיצוני - ויוחזקו על ידו. בכך, תובטח לכל מספק חשמל פרטי גישה חופשית ופתוחה לכל צרכן - ללא הפעלת וטו על ידי ועד חברת החשמל. זאת, כמובן, בהנחה שעובד השטח של חברת החשמל יתחשב בהמלצות ועדת יוגב.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#