איך נערכים ליום שבו הגז יאזל - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יבוא לקחים

איך נערכים ליום שבו הגז יאזל

לאחר שייצאה שני שלישים מעתודות הגז שלה, גרפה 250 מיליארד יורו ממכירתו וחיברה 98% מהבתים בשטחה לצנרת הגז - נערכת הולנד לאזילת הגז שגילתה בתוך כעשור, ולהישענות על גז נוזלי מיובא

48תגובות

אוניות שמתודלקות ברציפי הנמלים בגז טבעי נוזלי (LNG), משאיות המונעות ב–LNG ומסוגלות לגמוע 800 ק"מ ללא עצירה בתחנת דלק, ומתקני אחסון ל–LNG שישמשו מעין סוללות דלק מתניידות - זהו החזון שרואים לנגד עיניהם קברניטי שוק הגז הטבעי בהולנד, שפיתוחו המואץ מתבצע בימים אלה בשיתוף חברות האנרגיה, התחבורה הימית והלוגיסטיקה מהגדולות באירופה.

המעבר ל–LNG בהשטת האוניות נדרש לאור חיוב חברות הספנות להפחית את פליטות המזהמים מרמה של 3.5% כיום ל–0.5% עד 2020–2025. להוראה זו חשוף יותר מכל נמל רוטרדם שבדרום הולנד - הנמל הגדול באירופה, והפעיל בעולם עד ל–2004, המשנע מדי שנה 400 מיליון טונה של מטענים באמצעות 110 אלף אוניות אזוריות ו–33 אלף אוניות טרנס־אטלנטיות הפוקדות אותו.

כתבות נוספות ב-TheMarker

מאגרי העושר הסודיים של עשירי העולם

"ביטקוין דומה לאחת הבועות הגדולות בהיסטוריה"

בלומברג

מעבר מתדלוק בסולר 
ל–LNG, כך מצאו מחקרים סביבתיים, יפחית את פליטות המזהמים בסביבתו בשיעור של 60%–85%, וימזער לכמויות כמעט אפסיות את פליטת הגופרית. בהולנד פועלת כיום כפיילוט גוררת אחת המונעת ב–LNG, בעוד שבנורווגיה כבר שטות כמה מעבורות המוסקות בדלק זה. "קיימת התעניינות רבה בטכנולוגיה מצד קטאר, סינגפור ונמלים בארה"ב", סיפר ד"ר רנה פיטרס, מנהל מחלקת טכנולוגיות הגז בחברת הייעוץ החצי ממשלתית TNO.

המעבר לתדלוק משאיות 
ב–LNG נדרש לאור עיבוי השרשרת הלוגיסטית הפנים־יבשתית, שמשלימה את הסחר העולמי מבוסס השינוע הימי - ובעיקר לנוכח אי־היציבות במחירי תזקיקי הנפט והאמרת הוצאות הדלק בעשור האחרון. בעוד שבארה"ב ובאיטליה, למשל, עושים כיום צעדי ענק בהעברת ציי התחבורה הגדולים להנעה בגז דחוס (CNG) - הנקי וזול יחסית לסולר - חושבים בהולנד כבר על השלב הבא. הגז הנוזלי אמנם דורש השקעות גבוהות הרבה יותר בלוגיסטיקה ובהתאמת מערכות הניפוק וההנעה - אך מחזיק בפוטנציאל לנצילות גבוהה פי 2.5–3 מזו של הגז הדחוס. בשנתיים האחרונות הושמשו בהולנד כ–100 משאיות להנעה בדלק זה.

באשר לאחסון LNG, זה יהיה לאתגר מהותי עם מעבר שוק להתבססות על דלק חדש. בינתיים הקציבה הממשלה ההולנדית סכום צנוע של כמיליון יורו לפיתוח רק בנישה זו, אשר יחל ברבעון הנוכחי למשך שנתיים.

על עבודות המחקר והפיתוח לקראת העידן האנרגטי החדש הופקדה חברת TNO, המרכזת כיום את הטיפול בכל השרשרת הלוגיסטית של שוק הדלק החדש - החל בהפקת הגז, דרך תשתיות ההולכה, אחסונו במכלים והניפוק ביבשה ובים. זאת, בשיתוף פעולה עם ענקיות דוגמת של (Shell) ההולנדית, טוטאל הצרפתית,
E–ON האיטלקית וגם חברת הספנות הדנית מארסק.

"היה פזיז 
לייצא את הגז"

הסיבה לכך שבהולנד קבעו לענף יעדים אסטרטגיים המבוססים כמעט כולם על הטמעת ה–LNG כדלק העתיד נובעת משלוש סיבות עיקריות: אזילת הגז ההולנדי שצפויה בתוך עשור, מעבר להישענות על גז מיובא והצורך בניצולו היעיל יותר; הפיכת ה–LNG לקומודיטי מובהק יותר, ולמוצר דומיננטי וזול עם התרחבות הפקת פצלי הגז בעולם; והתקנון הסביבתי המנדטורי שיחייב בשנים הבאות את הפחתת הזיהום לא רק בתעשייה, אלא גם בתחבורה היבשתית, הימית והאווירית.

את המציאות הגלובלית - אשר מגלה את יתרונות הגז הטבעי ומסתגלת לשימוש בו גם מחוץ לתחנות הכוח ולדודי הקיטור - פוגשת הולנד במצב לא נוח. כיום, היא מדורגת במקום 13 בין המדינות המפיקות גז בעולם. ואולם בתוך תשע שנים היא תידרש להפחית את ההפקה דרמטית מפאת אזילתו.

ב–1959 גילתה הולנד את מאגר הגז הטבעי הגדול באירופה, חרונינגן (Groningen), שהכיל כ–2.8 טריליון מ"ק גז (100 TCF) - פי 5 מכמות הגז המשוערת במאגר לווייתן הישראלי. ההולנדים חגגו את תגלית הגז, אך נטו להיפטר ממנו מהר ככל האפשר. לכאורה, בנימוק שאנרגיה גרעינית תחליף בקרוב את זו של הגז הטבעי, בזכות עלותה הנמוכה יחסית, ולכן יש למהר ולנצל את הביקוש למשאב הגז בעולם, כל עוד הוא קיים.

ואולם בהולנד של ימינו, שהספיקה כבר להתפכח מהתחזיות בדבר עתיד אנרגטי גרעיני, יש הרואים בטיעון רווח זה בגדר מיתוס שיש להפריכו. "הסיפורים על האחיזה בחזון הגרעין הם שטויות", אומר הוב ואן־האלן, מנהל בחברת הייעוץ GGNI. "פשוט רצינו למכור כמה שיותר כדי להניב מה שיותר רווח למדינה".

חיזוק לדברים אלה מתקבל גם מחברת חסטרה (GasTerra) - חברת הסחר בגז, שמוחזקת בשותפות על ידי הממשלה ההולנדית (50%) וחברות הגז של ואקסון (50%). "גם היום הייתי מייצא את כל הגז שאפשר", אומר אנטון בוסמן (Buijsman) מחסטרה. "אף אחד לא יודע מה יהיה בעוד 50 שנה. אף אחד כנראה לא ייצר חשמל מנפט, גז או מפחם, אלא ממקורות מתחדשים כנראה. תקופת האבן הרי לא חלפה משום שלא היו יותר אבנים בעולם", הוא מעיר בחיוך.

אלא שב–1973, נוכח משבר הנפט העולמי, הגיעו בהולנד למסקנה כי טעו במדיניות שניהלו. הממשלה החלה להגביל את שאיבת הגז ממאגר חרונינגן למכסה של כ–80 מיליארד מ"ק (BCM) בשנה, וכל חוזה יצוא חדש נדרש באישור ממשלתי. במקביל, באמצעות מדיניות תמריצים אגרסיבית והעמדת מימון ממשלתי בשיעור 40% לקידוחים, הצליחה הולנד לפתח מאגרי לוויין רבים (כ–1,300). אלה איפשרו לה לשמור ב–40 השנים האחרונות על קצב הפקה גבוה של גז עבור המשק ההולנדי ועבור לקוחותיו ההיסטוריים, בהם גרמניה, איטליה, צרפת, בלגיה, שווייץ ובריטניה.

לא פחות מ–6,300 קידוחים בוצעו בהולנד ב–400 רישיונות חיפוש וקידוח, שבהם בוצעו 335 סקרי תלת־ממד שכיסו שטח של 146 אלף קמ"ר. אגב, את מאגר המידע העצום, שמפורסם על ידי הקודחים לאחר חמש שנות בלעדיות, מתחזקת TNO במחסן בן 5,000 מ"ר סמוך לאוטרכט.

במקביל, דאגה הולנד גם למנגנון מיסוי ותמלוגים אשר מותיר בידה 40% נוספים מתקבולי הגז, נוסף על חלקה בהשקעה בקידוח (40%) - ובסך הכל, כ–80% מהכנסות מכירת הגז. "עד היום ייצאה הולנד כשני שלישים מהגז שגילתה, מה שהכניס לה כ–250 מיליארד יורו", מעריך ריקו טוניס 
מ–TNO. "עם זאת, זה היה פזיז, כי בשנים הבאות לא יישאר לנו די גז ונידרש לייבא אותו", הוא מכה על חטא.

הכנסות של 14.5 מיליארד יורו בשנה

שוק הגז ההולנדי אינו מנוהל בהכרח באופן המיטבי עבור צרכן הקצה. הוא מתבסס על מודל של Single Buyer, שבו רוכשת חברה אחת את כל הגז הדרוש למשק ומוכרת אותו למשווקים. חברה זו, חסטרה, מוחזקת כאמור בחלקים שווים גם על ידי חברות אנרגיה בעלות אינטרס.

מודל זה מוסיף על עלות רכישת הגז גם עמלות שיווק והפצה - שעליהן מתווסף מיסוי שונה שקובעת הממשלה בהתאם לכל לקוח. כך, יוצא שהלקוחות הפרטיים של הגז - בתים או עסקים - משלמים עבורו מחיר גבוה יחסית, ומחיר גבוה יותר ביחס ליצרני חשמל, למשל. 98% מהבתים בהולנד, יש לציין, מחוברים לצנרת הולכת הגז, ונשענים על גז טבעי לצורך הסקה. מחצית מהגז הנצרך מדי שנה בהולנד משמשת לחימום.

מחיר הגז ליצרני חשמל הוא כ–10–12 דולר למיליון BTU, ומחירו לצרכנים פרטיים הוא 16–18 דולר. זאת, לעומת טווח מחירים של כ–6 דולרים למיליון BTU בישראל. לשאלה כיצד נוצר פער מחירי הגז בין שתי המדינות - הנשענות שתיהן על משאבים לאומיים - התקשה גם ואן־האלן להשיב. עם זאת, מחיר הגז בהולנד מוצמד בעיקר למדדי נפט, בעוד שבישראל נמנעים בשנים האחרונות מהצמדה מסוכנת שכזו.

ב–2012 שיווקה חסטרה גז בנפח 83.4 מיליארד מ"ק (BCM). מקור 47.2 BCM מתוכם היה במאגר חרונינגן; 25.9 BCM הופקו ממאגרי הלוויין הקטנים; ואילו 10.3 BCM יובאו מרוסיה ומנורווגיה. כמחצית מהגז הנרכש, 45 BCM, נמכרה לשימוש המשק ההולנדי, בעוד שהיתרה הופנתה ליצוא. מכירות אלה הניבו להולנד ב–2012 בלבד הכנסות של 14.5 מיליארד יורו, אך סוגיית ההכנסות נהפכת שולית לנוכח התחזיות הקרבות להיעדר גז.

"אנחנו לא מודאגים מכך שלא יהיה גז, אלא שמחירו לא יהיה גבוה", אומרים בחסטרה. בחברה בטוחים במנגנון הסחר המשוכלל שפיתחו, במעין בורסה אזורית של גז, ונשענים על התחזיות ל–120 שנות הפקה בטוחות של גז בזכות טכנולוגיית פצלי הגז, שעתידה להציף את השוק האירופי בגז מקומי ואמריקאי זול יותר.

עם זאת, לדברי היועץ יורג גיגלר מחברת TKI, טכנולוגיית הפקת הפצלים (הפראקינג), השנויה במחלוקת, כבר החלה לעורר דיון ציבורי ביקורתי בהולנד. זאת, לאחר שפיצוצי הסלע גרמו בצפון המדינה לרעידות אדמה קטנות בעוצמה של 2–3 דרגות בסולם ריכטר, ולדאגה בקרב התושבים. "בטכנולוגיה כבר דבקה תדמית שלילית, ואנחנו מחפשים דרך לתקשר עם הציבור", אומר גיגלר.

אלא שבחסטרה עדיין רגועים: "מחירי הגז לא יאמירו גם בעוד עשור, כי אז ייהפכו האנרגיות המתחדשות לחלופות משתלמות", אומרים שם. 
באשר לישראל, הם מתריעים מפני "המחלה ההולנדית" ומזהירים בחצי חיוך "אל תהפכו לעצלנים".

הגז יאפשר מעבר לאנרגיות מתחדשות

חברה ממשלתית הולנדית אחרת, שנערכת בכל זאת לעידן שלאחר מיצוי הגז המקומי, היא חברת הולכת הגז, Gasunie - המקבילה לנתג"ז הישראלית. חברה זו אחראית על הולכת לא פחות מרבע מאספקת הגז ביבשת אירופה, בזכות צנרת באורך 15.5 אלף ק"מ, המוליכה מדי שנה 125 BCM דרך 3,000 תחנות אספקה.

בחברה מעריכים כי במאגר חרונינגן נותרו כרבע מעתודות הגז (700 BCM), המצטרפות לעתודות של כ–200 BCM 
במאגרי הלוויין הקטנים – מה שיאפשר להולנד מרווח נשימה של כעשור. עם זאת, בכל הקשור להיערכות תשתית, מדובר בפרק זמן קצר ביותר.

Gasunie כבר חנכה ב–2011 מתקן קליטה של LNG סמוך לרוטרדם, בהשקעה של כ–800 מיליון יורו, המסוגל לקלוט כ–12 BCM בשנה. כיום שוקדים בחברה על פתרונות אחסון לאורך תשתית ההולכה, כגיבוי לגז שהזרמתו לא תהיה בעתיד בשליטת המדינה, וכן כגיבוי 
להישענות רשת החשמל על מקורות אנרגיה מתחדשים.

משק החשמל בהולנד ייצר ב–2012 ביקושים בהיקף 25 ג'יגה ואט, אשר סופקו על ידי תחנות כוח פחמיות (12 ג'יגה ואט), טורבינות גז (8 ג'יגה ואט), טורבינות רוח (2.5) ואנרגיה גרעינית (1.6). "האתגר בהתבססות על אנרגיות מתחדשות הוא היציבות", מזכיר גיגלר. "השימוש בגז יאפשר גמישות יחסית בהפעלת משק החשמל ומעבר עדין יותר להישענות על אנרגיות מתחדשות".

ואמנם, Gasunie החלה כבר ב–2005 במהלך להקמת חמישה מאגרים תת־קרקעיים גדולים לאחסון גז בעלות של כ–600 מיליון יורו. אלה נחנכו 
ב–2011 לאחר חמש שנות בנייה. הטכנולוגיה, שעשויה לעניין גם את ישראל, כרוכה 
ביצירת חללים מלאכותיים במבני מלח תת־קרקעיים, בעבור אחסון גז בלחץ גבוה. בכל מאגר תתאפשר אחסנה של כ–25 מיליון קוב גז - שווי ערך לצריכת גז של 10 ימים בהולנד.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#