מאבק השליטה יוצא לדרך: מי ייהנה מיצוא הגז הטבעי? - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאבק השליטה יוצא לדרך: מי ייהנה מיצוא הגז הטבעי?

בג"ץ נתן שלשום אור ירוק ליצוא הגז הישראלי, אך הדרך לשם עוד רצופה מהמורות: שותפות תמר שוקלות לעתור בעצמן נגד היצוא ■ הממונה על ההגבלים יעכב אותו ■ כניסת האוסטרלים ללווייתן תסתבך ■ היחסים עם טורקיה יקבעו את גורל הצינור

23תגובות

14 חודשים לאחר שהוגשו המלצות ועדת צמח ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופי ישראל, וארבעה חודשים לאחר שאומצו חלקית על ידי הממשלה - הוכשרה שלשום התשתית הרגולטורית שתאפשר יצוא 40% מעתודות הגז של ישראל, לאחר שהרכב מורחב של שופטי בג"ץ דחה את שתי העתירות שהוגשו נגד הליך אישור היצוא בממשלה.

אלא שהדרך ליצוא הגז בפועל עוד רחוקה - ולא מן הנמנע כי תידרש לעבור שוב באולמות בית המשפט ולצלוח מאבקים רגולטוריים וציבוריים לא פשוטים.

למעשה, רק כעת יתפנו הצדדים לפתרון הסוגיות הסבוכות שעד כה דחו "עד אחרי הבג"ץ". החל מן הרגע שהחלטת היצוא של הממשלה אושרה, נסללה הדרך לדיון הקשה והסבוך באמת באופן היצוא.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מדוע שיעורי ההצבעה ביישובים ערביים חוצים את ה-90%?

איזו עיר משקיעה יותר בחינוך - והיכן ההורים?

1.השותפות בתמר נגד העדפת לווייתן

המשמעות בפועל של יצוא הגז מישראל היא יצוא הגז של מאגר לווייתן. השינוי העיקרי והיחיד כמעט שהכניסה הממשלה להמלצות ועדת צמח היה החרגת מאגר תמר ממודל היצוא - ושמירת הגז בו לצורכי המשק, בעוד שלווייתן יוכל לייצא עד 75% מהגז שהתגלה בו, ולתפוס את מרבית מכסת היצוא המותרת.

אי פי

כך, השותפות בתמר, שאינן דלק ונובל - ישראמקו ואלון גז ‏(33%‏) - רואות בעין עקומה את העדפת מאגר לווייתן על פני האינטרסים שלהן. לפי הערכות, הן נערכות בימים אלה לעתור בעצמן לבג"ץ נגד הסדרת היצוא שאישרה הממשלה, בטענה לאפליה פסולה. זאת, מאחר שכמות הגז שהותרה להן ליצוא הופחתה משמעותית מכ–140 ל–20 מיליארד מ"ק בלבד.

במשרד האנרגיה טענו כי תמר כבר מימן באמצעות שורת חוזים את פיתוחו וזכה להקלות בחוק ששינסקי, וכי יש לשמור עליו כעל מאגר אסטרטגי שיופנה לצורכי המשק בלבד - לנוכח ההערכה כי רוב הגז האצור בלווייתן יופנה ליצוא. אלא שישראמקו ואלון לא מתכוונות לוותר על זכותן במהירות, ויבקשו למצות את ההליכים המשפטיים לפני יישום כל הסדרה, גם אם זו תעכב את היצוא.

2. מי בכלל מחזיק בלווייתן?

עד ליום זה, שלוש שנים לאחר שהתגלה, לא ברור עדיין משפטית מיהם בעצם בעלי לווייתן ומה הרכב הבעלות. בספטמבר 2011 קבעה רשות ההגבלים העסקיים כי השותפות בקידוח - קבוצת דלק ‏(45%‏), נובל אנרג'י ‏(40%‏) ורציו ‏(15%‏) - פועלות תחת הסדר כובל, שיש בו כדי לפגוע בתחרות בשוק הגז. הרקע לקביעה הוא השותפות האסטרטגית שהתגבשה בין דלק לנובל, שכתוצאה ממנה הן מחזיקות כיום כמעט בכל עתודות הגז הטבעי של ישראל.

השותפות במאגר לווייתן זומנו להליך שימוע, שבמסגרתו ניסו לשכנע את הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, להימנע מההכרזה. השימוע הסתיים במאי 2012, אך מאז לא התקבלה כל החלטה. הסיבה לשיהוי נעוצה במסכת לחצים משפטית שמפעילות השותפות על רשות ההגבלים, והחשש של הרשות כי הכרזה על הסדר כובל תביא את דלק ונובל לפנות לערכאות ותגרור את המדינה להליך משפטי ממושך, שיעכב מהותית את פיתוח המאגר.

שני הצדדים היו מעדיפים להימנע מהליך משפטי, אך מאזן אימה זה בין הרגולטור למפוקח הביא לדו־קרב על "מי ימצמץ ראשון", כאשר הזמן משחק לרעת שני הצדדים. בפני הממונה הונחו תחילה שתי חלופות אגרסיביות יחסית: האחת, לפצל את המאגר ולחייב את דלק ונובל במכירת חלקן; והשנייה, לחייב את השותפות ב"מכר בנפרד" - כלומר שיווק חלקה בגז של כל שותפה בנפרד בשוק המקומי ומכירה משותפת רק ליצוא.

במקביל, הונחו שתי הצעות מרוככות יותר: חיוב דלק ונובל בדילול זכויותיהן מתחת לרף אחזקה מסוים; ועסקת swap, שבמסגרתה דלק ונובל יוותרו על אחזקותיהן במאגרי הגז הקטנים יחסית: כריש ‏(50 BCM‏) ותנין ‏(30 BCM) - תמורת הזכות להישאר במאגר לווייתן ולייצא ממנו גז.

ההכרעה בין החלופות נדחתה שוב ושוב, הדיון בהן הוקפא באחרונה תוך פזילה לבג"ץ - ופתרון לא נראה כרגע באופק, כאשר לשותפות בלווייתן נאסר לפי שעה לנהל משאים ומתנים למכירת הגז בישראל, והמגעים שניהלו ליצוא הגז למדינות שכנות זכו באישור פרטני מיוחד מידי הממונה על ההגבלים.

3. מי יממן את היצוא?

בדצמבר 2012 סיכמו שותפות לווייתן על דילולן ב–30% לטובת ענקית האנרגיה האוסטרלית וודסייד, בתמורה ל–2.5 מיליארד דולר. העסקה היתה אמורה להיחתם סופית עד סוף פברואר, אלא שהמלצות ועדת צמח עדיין לא אושרו. לאחר שאישרה הממשלה את יצוא הגז, נמנעה וודסייד מלשלם את אבן הדרך הראשונה, בטענה כי בג"ץ עוד יכול להפוך את ההחלטה.

במקביל, מנגנון ההתאמה שעליו חתמו הצדדים בעסקה עשוי לייקר אותה מהותית בעבור וודסייד - לנוכח הגידול ‏(20%‏) בעתודות הגז שבמאגר והשינויים הצפויים במודל פיתוחו ‏(ראו בהמשך‏). בחודשיים האחרונים שרר נתק כמעט מוחלט בין שותפות לווייתן לבין וודסייד.

אוליבייה פיטוסי

אתמול צוטט דובר וודסייד אומר כי החלטת בג"ץ "מוסיפה ודאות על המדיניות שעל בסיסה הונחה הצעת ההשקעה". הקשר בין הצדדים צפוי לפיכך להתחדש בימים הקרובים. שותפות לווייתן מגיעות אליו בעמדה של כוח, אך כשהן חלוקות ביניהן במידת המחויבות שלהן לעסקה. כפי שייווכח גם בהמשך, שותפות לווייתן אינה עשויה מקשה אחת. בדלק למשל, לא אהבו מלכתחילה את האופציה האוסטרלית, שאליה חתרה בעיקר נובל. לנוכח צורכי המימון המסיביים של פיתוח פרויקט יצוא והצורך בלקוח חזק מעבר לים - נאלצה דלק להשלים עם כניסת וודסייד ועם דילולה באחזקות.

ואולם בחודשים שחלפו התחזק מצבה הפיננסי של דלק. ההכנסות ממכירת הגז מתמר מספקות לה תזרים משמעותי, והנסיגה הצפויה מפרויקט יצוא נרחב ויבשתי לטובת יצוא זול יחסית לטורקיה ‏(ראו בהמשך‏), מחזקת בדלק את התחושה שהנחיצות של וודסייד אינה גבוהה כבעבר - וודאי שלא מצדיקה את שיעור הדילול המקורי. מנגד, מתעקשים בנובל על שותפות אסטרטגית עם חברה מערבית שמחזיקה בלקוחות סמי־ממשלתיים במזרח הרחוק, ולצדה ניצבת גם רציו, שתתקשה בהעמדת חלקה היחסי במימון פיתוח לווייתן לבדה.

במצב שכזה, תפגין דלק עמדה קשיחה יחסית במשא ומתן, בניסיון לפתוח את הסיכומים על שיעור הדילול ועל תמורת העסקה. זאת, תוך פזילה לעמדת הממונה על ההגבלים, שעשוי לחייב את דילולה בכל מקרה - ולהוסיף מרכיב מעכב נוסף לחתימת עסקה.

4. איך מייצאים את הגז?

סקירת כותרות העיתונים של השנתיים האחרונות עשויה ללמד שהגז שבלווייתן נמכר כבר לכל קצוות תבל, ומרושת בצנרת סבוכה למחצית ממדינות האגן המזרחי של הים התיכון. כל עוד עסקו שותפות לווייתן בתכנונים ובספינים - ירה כל מטאטא ליעד אחר. כשהדיבורים עוברים לפסים מעשיים, יידרשו הכל להתכנס לעד שני מתווים שדרכם ייוצא הגז בפועל.

לפי הערכות, החודשים האחרונים הובילו להתפקחות בקרב שותפות לווייתן והממשלה באשר לסיכויים האפסיים להקמת פרויקט יצוא יבשתי - בישראל או בקפריסין. הקמת מגה־מתקנים לטיפול בגז ולהנזלתו על שטח של 1,000 דונם לפחות בחופי ישראל, נראית דמיונית במציאות הסטטוטורית הקיימת; התוצאות המאכזבות יחסית של קידוח אפרודיטה בבלוק 12 הקפריסאי ציננו אף הן, במידת מה, את ההיתכנות של הקמת מסוף הנזלת גז וייצואו בדרום האי השכן - שסובל גם כך מקרדיט בעייתי בשווקים ומהתנגדות נחרצת של מערכת הביטחון להזרמת גז ישראלי לשם.

כך, צפויות שותפות לווייתן לדון בשבועות הקרובים במתווה דו־שלבי ליצוא הגז, ולבחון לעומק את סיכויי היתכנותו. לטווח המיידי, מדובר ביצוא גז בצינור לטורקיה. פרויקט שכזה זוכה לתמיכת ממשלת ישראל משיקולים גיאו־פוליטיים. מנגד, משווע המשק הטורקי הצומח לגז זול, בעוד שכיום הוא נדרש לייבא גז איראני או רוסי במחיר של 11–14 דולר למיליון BTU, ואף לייבא גז מונזל ממדינות צפון אפריקה במחיר כפול.

לפי הערכות, צינור תת־ימי לדרום טורקיה יוכל לספק 8–10 מיליארד מ"ק גז בשנה במחיר של 7–9 דולר למיליון BTU, מה שגורר עניין אסטרטגי משמעותי מצד הטורקים. כדי לגדר את הסיכונים הגיאו־פוליטיים ולשכך את החשדנות האמריקאית של נובל אנרג'י, נדון מודל שימזער ככל הניתן את החשיפה של שותפות לווייתן לפרויקט הרגיש. לפי מודל זה, תמכור השותפות את הגז בפי הבאר לקונסורציום חברות טורקיות. אלה יערבו להנחת הצנרת התת־ימית שתבוצע בידי צד ג' - חברה אירופית מובילה, כמו ENI האיטלקית או EDF הצרפתית.

אלא שמודל זה מותנה עדיין ברשת הסכמות חוצת גבולות, תלוי ועומד על כרעי היחסים המעורערים שבין ישראל לבין טורקיה - ונדרש בגיבוי האיחוד האירופי וארה"ב, שאינן ששות במיוחד להיכנס לעימות עם רוסיה. זאת, היות שגזפרום הרוסית רואה בחדירת גז ים תיכוני לטורקיה איום ישיר על המונופול שלה באספקת גז לאירופה.

במידה שתסבוכת מדינית זו תיפתר, עלות פיתוח לווייתן והנחת צינור לטורקיה עשויה להסתכם בכ–5 מיליארד דולר ולהימשך כשלוש שנים. פוטנציאל ההכנסות עם חנוכת הפרויקט עשוי להסתכם בעבור השותפות בלווייתן בסכום שנתי של 3–4 מיליארד דולר. תזרים זה יעמיד עבורן את הבסיס ההוני הנדרש לשלב השני של פרויקט היצוא - הנזלת הגז על גבי אסדות צפות ‏(FLNG‏).

טכנולוגיה זו נמצאת בחיתוליה ומתקשה בהשגת מימון בנקאי, אך היא מונחת על שולחנן של כלל חברות הקידוחים בעולם כפתרון העתידי האולטימטיבי לפרויקטי הפקה במים עמוקים. הטכנולוגיה מאפשרת את הנזלת הגז ואת ייצואו ללא צורך בצנרת הולכה ובמתקן יבשתי. עלות פיתרון "נקי" כזה נאמדת כיום בטווח של 4–5 מיליארד דולר - בעבור יצוא של כ–5 מיליארד מ"ק בשנה. בשלב זה יבוא לידי ביטוי יתרונה היחסי של וודסייד - ולשותפות לווייתן יינתן ערוץ יצוא נוסף על זה הטורקי.

5. בכמה ימוסה הגז המיוצא?

גם אם יאושר הרכב הבעלות הסופי בלווייתן, ייחתם חוזה חדש מול וודסייד ויוסכם על מתווה טכני ליצוא - נותרה עדיין פתוחה שאלה קרדינלית לעצם ההיתכנות הכלכלית של יצוא גז מישראל - שאלת המיסוי שיוטל עליו. זאת, כשעל הכף מונח פוטנציאל הכנסות מיסוי בהיקף של עד 120 מיליארד דולר.

תחקיר TheMarker חשף לפני כחצי שנה כי המשטר הפיסקלי החדש בענף הגז והנפט, בעקבות חקיקת חוק ששינסקי, לא נותן עדיין מענה לסוגיית מיסוי הגז המיוצא. זאת, בשעה ששאלות כבדות משקל על מנגנון המיסוי טרם נדונו, בהן מחיר ההעברה של הגז ‏(המחיר המינימלי שיוכר לצורכי מס‏); ההוצאות המוכרות לחברות היצוא; ושיעור המס שיוטל על הפער בין הרווח נטו בעסקת היצוא ‏(netback‏) למחיר ההעברה.

בהחלטת הממשלה על היצוא נקבע כי שר האוצר יניח על שולחן הממשלה תיקון לחוק ששינסקי, שיקבע את מנגנון המיסוי הנבחר על הגז המיוצא, בתוך 120 יום - שמסתיימים בימים אלה.

אלא שרק אתמול, בעיתוי אירוני, פירסם משרד האוצר פנייה למעין שימוע ציבורי בנושא. קביעת המודל מתבררת כמלאכה לא פשוטה כל כך, ועתידה לגרור מאחורי הקלעים קרב איתנים. למענה על השאלות שנותרו פתוחות ולמודל שייבחר לבסוף למיסוי רווחי היצוא, נודעת חשיבות לא רק לקופת הכנסות של כ–120 מיליארד דולר, אלא גם להיתכנות הכלכלית של יצוא בכלל. זאת, מכיוון שכל מודל חדש למיסוי הגז יגרור בהתאם את שינוי תחשיבי ההיתכנות הכלכלית של פרויקטי הפיתוח והעדפת מתווי היצוא השונים - ואף עשוי לשנות את מחיר העסקה מול וודסייד.

6. מה עם הגז לצורכי ישראל?

גם אם יפתרו המחלוקות מול כל הרגולטורים ויקבעו תנאי מיסוי ראויים, ייוותר עדיין מאבק אחרון וקשה סביב התנאים ליצוא הגז, הקשורים לשוק המקומי. בהחלטת הממשלה על היצוא נקבע כי מתן רישיון יצוא לכל מאגר יותנה בהנחת צינור קודם כל לישראל. זאת, כאשר על אף התחיבותה לכך, מאחרת המדינה בהצבעה על מקום נחיתת הגז מלווייתן - ומעכבת בכך בעצמה את תוכנית הפיתוח של המאגר.

באשר לחברות דלק ונובל, נקבע כי היתר ליצוא גז ממאגריהן יותנה בהנחת צינור גז שני מאסדת ים־תטיס לאשקלון - נוסף על הצינור הקיים לאשדוד - וזאת עד 31 בדצמבר 2016.

דלק ונובל מתנגדות נחרצות להתניה זו. לפי הערכות, עלות הנחת צינור נוסף נאמדת ב–250 מיליון דולר. חברות הגז סבורות כי אין בו צורך חיוני, משני טעמים: לטענתן, התקנת מדחסים בצנרת שמוליכה כיום את הגז מים־תטיס לאשדוד - בתוספת היתרון התפעולי שבאחסון - יגדילו את כושר אספקת הגז למשק בכשליש, ובכך יענו על הביקושים המאמירים לגז עד לכניסת הגז מלווייתן לחוף. בנוסף, נטען כי אין כדאיות כלכלית במיזם, היות שהוא לא יספיק לכסות את עצמו עד כניסת הגז מלווייתן.

בממשלה דוחים את טענות השותפות. לטענת מקורות בממשלה, קיים צורך ביתירות מערכת ההולכה לחוף, הגעת הגז מלווייתן עדיין לא בטוחה, ודרך הצינור החדש יוכל לזרום גז נוסף - שיצדיקו כלכלית. מעבר לכך, שותפות תמר כבר מחויבת להניח את הצינור הנוסף לאשקלון, במסגרת חוזה הגז שעליו חתמה מול חברת החשמל.

מחלוקת זו, אחת מני רבות שבין משרד האנרגיה לבין המונופול של דלק ונובל, עשויה לגרור אף היא - כבר בימים הקרובים - התנצחות קשה, שתהיה לאבן בוחן נוספת בדרך ליצוא הגז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#