יש תחרות - אבל הלקוחות לא נהנים ממנה - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש תחרות - אבל הלקוחות לא נהנים ממנה

יבואני הרכב, חברות הביטוח והשמאים עדיין אחראים לכשלי השוק

7תגובות

לפני שבועיים דלף הדו"ח של חברת הייעוץ שלדור על ענף הרכב והחלפים בישראל, שהוזמן על ידי אגף התקציבים במשרד האוצר ונגנז - אף ששימש בסיס לדיונים של הצוות הבין־משרדי ליישום המלצות ועדת זליכה. לפי הדו"ח, אין בהכרח חסמי תחרות בשוק המכוניות החדשות, אך הלקוחות הפרטיים משלמים יותר על מכוניות משומשות, על טיפולים במוסכים ועל חלקי חילוף. עיון מעמיק בדו"ח מגלה כמה תובנות שמאתגרות את הקביעות האלה.

מכירת מכוניות חדשות

גם בשלדור טוענים כי התחרות על הצרכן הפרטי היא בעיקר בדגמים שאינם משווקים בליסינג. עם זאת, לפי הדו"ח מתח הרווחים של היבוא אינו חריג לרווחיות הגולמית המשולבת של היבואנים והדילרים באירופה. שיעור הרווח הגולמי בישראל הוא 19% בממוצע, לעומת 18%–22% באירופה. כך, נטען, המחיר לצרכן, בניכוי מס הקנייה הגבוה, נמוך מהמקובל באירופה.

שלדור טוענת כי שוק הרכב בישראל תחרותי, אך לא מתעמקת בשאלה מיהו מושא התחרות. לפי שלדור, ההנחות לציי רכב מגיעות ל–16%, אך עדויות שונות בענף מצביעות על הנחות גדולות בהרבה. שלדור המליצה להקטין את כוחן חברות הליסינג, שמשפיעות על עליית מחירים גם בשוק החלפים, המוסכים והביטוח. ואולם הדרך לעשות זאת - פיצול שווי השימוש - נתפשה כפגיעה במעמד הביניים, ונגנזה על ידי משרד התחבורה.

החוק לרישוי שירותי רכב שמקדם משרד התחבורה, דווקא מחזק את חברות הליסינג, והופך אותן גם למפיצות של רכב פרטי. זהו צעד מתוחכם ‏(שגם עליו המליצה שלדור‏), שמשתמש בכוחן של חברות הליסינג דווקא כדי לחולל תחרות, אבל מצד שני, הפער בין מחירי המחירון למחיר האמיתי של המכונית, דווקא יגדל ויילך.

ביטוח רכב

גם ביטוח הרכב מוגדר על ידי שלדור כתחרותי. אמנם מחירי הביטוח גבוהים יותר מאשר בעולם, אבל לטענת שלדור במצב נובע מהעלויות הגבוהות של המכוניות, החלפים והטיפולים שחברות הליסינג משלמות. חברות הביטוח לא יוצאות נקיות לגמרי.

בדו"ח נמתחת ביקורת על היעדר שקיפות באקטואריה של הביטוח. ההסתברות לתאונה מחושבת באופן כללי, לפי עלות התביעות ההיסטוריות בביטוח רכב מאותו דגם. בנוסף, משוקללים מאפייני הנהג. ואולם, היעדר מידע על היסטוריית הרכב מקשה על חברות הביטוח להתמודד עם הונאות ולהציע פוליסות ביטוח מתאימות לכל דגם ונהג.

כך, אף שהפרמיה משולמת לפי הסתברות כללית לתאונה, בעת תביעה יקבל הנהג פיצוי לפי הדגם והגרסה המדויקים שהיו לו. במלים אחרות, הנהג יכול לשלם פרמיה גבוהה יותר מערכו האמיתי של הרכב, אך לקבל פיצוי נמוך בעת תאונה, וזאת בשל מודל החישוב של הפרמיות. היעדר שקיפות בעת החתימה על הביטוח, והעובדה כי הצרכן לא יודע לפי איזה שווי רכב הוא משלם פרמיה - פוגעת בו.
שמאות

השמאים, שקובעים כמה תשלם חברת הביטוח לנהג אחרי תאונה, מועסקים בידי חברות הביטוח עצמן. לפי שלדור הם נמצאים ב"איזון אינטרסים" - בין האינטרס של חברת הביטוח, שמשלמת להם, לבין המוסך שהמליץ עליהם בפני הלקוח. עם זאת, נדמה כי המחויבות של השמאי לביטוח, המשלם את משכורתו, תהיה תמיד גבוהה יותר, וקשה לומר שיש "איזון" בין האינטרס של חברת הביטוח, לשלם פחות, לבין האינטרס של הלקוח.

חוות הדעת של השמאי היא לרוב סופית, והלקוחות בוחרים שלא לערער עליה באמצעות "שמאי מכריע" - מנגנון שלא מוכר ללקוחות הפרטיים. בדו"ח נכתב כי "קיטון במספר הערעורים מביא לעלויות נמוכות יותר לכל הלקוחות וליעילות תהליכית גבוהה יותר" - משפט תמוה, לנוכח הטענה כי היעדר שקיפות ומידע מורידים עלויות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#