מה תעשה ישראל ברווחי גז של 300 מיליארד שקל? - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה תעשה ישראל ברווחי גז של 300 מיליארד שקל?

צריך להגן על כספי הקרן עד כמה שאפשר. זו הדרך להבטיח את העתיד של כולנו

96תגובות

במאבק נגד יצוא הגז - בשאלה אם יותר לטייקונים למכור גז לחו"ל או שהגז יישמר לילדינו ולנכדינו בבטן האדמה - נשכחה הנקודה העיקרית. למעשה, שתי הנקודות העיקריות: כמה כסף עומדת מדינת ישראל להרוויח מיצוא הגז? ומה לכל הרוחות היא הולכת לעשות עם הכסף הזה?

עם כל הכבוד לילדינו ולנכדינו, מהגז הם לא יכולים לחיות; מהכסף שיתקבל מתמורת מכירת הגז, בישראל או בחו"ל, הם בהחלט יכולים לחיות - בתנאי כמובן שמדינת ישראל תטרח ותדאג לשתי הנקודות חשובות אלה. הטיפול בנקודה הראשונה, התמורה שתקבל המדינה מיצוא הגז, אמורה להיות מוכרעת בתוך חודשים ספורים, ותלויה בנוסחה מורכבת של חישוב מחירי ההעברה ביצוא. תרשו לנו להפנות את תשומת לבו של הציבור לנוסחה הזאת; היא פחות סקסית מהמאבק נגד יצוא הגז, אבל בפועל היא לב לבו של המאבק הזה.

כתבות נוספות ב-TheMarker

"כך הפר יאיר לפיד כל הבטחות הבחירות שלו בתחום הדיור"

המשקיעים בסומוטו נחשפים: דוד פורר, אריק שטיינברג, שוקי אברמוביץ' וגיגי לוי

הטיפול בנקודה השנייה קורם עור וגידים בימים אלה בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בראשות ח"כ משה גפני, והוא החקיקה בדבר קרן ההון הריבונית - הקרן שאליה יוזרמו כמחצית מההכנסות ממכירת הגז ויושקעו למען הדורות הבאים. בהתאם, הצעד הראשון של הועדה הוא חיפוש שם לקרן - האם קרן העתיד, קרן הדורות הבאים או קרן הלאום.

אבי בר-אלי

השמות העומדים למבחן מלמדים על תוכנה ועל חשיבותה של קרן ההון הריבונית: מדובר בקרן השומרת על רווחי הגז למען הדורות הבאים על חשבון הדורות הנוכחיים. זאת משתי סיבות קריטיות. הראשונה היא המחלה ההולנדית - אם נאפשר להמיר את רווחי יצוא הגז לשקלים, ניצור לחץ לתיסוף השקל, דבר שיפגע קשה בתעשיית היצוא הישראלית. מכיוון שהיצוא הוא לבה הפועם של הכלכלה הישראלית, אין טעם לפגוע בו רק בגלל שבמקרה נחת עלינו מן מהשמיים בדמות יצוא גז.

השנייה היא המחלה הישראלית - אם נאפשר לרווחי הגז להיכנס כולם לתקציב המדינה השוטף נקבל ניפוח של התקציב, חוסר יעילות, ובסופו של דבר בזבוז המשאב האדיר של ההכנסות מהגז על צריכה שוטפת. הניסיון העולמי מלמד כי מדינות שנהגו כך שילמו מחיר יקר: הן הסתחררו עם עלייה חדה ברמת החיים שלהן, ולאחר מכן חוו משבר כואב כאשר ההכנסות מהגז החלו לרדת - מבלי שהצליחו לפתח לעצמן מקורות הכנסה חלופיים בשל הסחרור ובשל המחלה ההולנדית. בניגוד להן, מדינות כמו נורווגיה או אוסטרליה נמנעו מהשגיאה הזאת כאשר הקימו קרנות ריבוניות כדי לפרוש את הצריכה הנובעת ממשאבי הטבע שלהן לאורך השנים ולאורך הדורות.

קרן ההון הריבונית, כלומר, היא קרן החיסכון החדשה שמדינת ישראל מקימה - מרווחי הגז למען הדורות הבאים. רק שזו תמונה מעט קיצונית. בפועל, הדורות הנוכחיים נהנים מרווחי הגז בשיעורים ניכרים. ראשית, המסים השוטפים המוטלים על רווחי הגז - תמלוגים ומס חברות - נכנסים לתקציב המדינה. על פי הערכות, לאורך שנים מדובר בכמחצית מההכנסות מהגז. בשנים הקרובות מדובר בכל ההכנסות מהגז; ההכנסה ממס רווחי היתר, שהוא זה שאמור לזרום לקרן הריבונית, תתחיל כנראה רק ב-2017.

שנית, גם הכסף שיזרום לקרן ההון הריבונית, למען הדורות הבאים, ישמש חלקית את הדור הנוכחי. בדיוק על כך מתנהל בימים אלה הדיון בוועדת המדע של הכנסת - הוויכוח כיצד ייעשה שימוש בכספי הקרן. מאחר שההערכה היא שהקרן הריבונית תגיע בתוך כעשור לסכום של 10 מיליארד שקל, ואם יתאפשר יצוא גז היא תגיע עד ל-2040 לסכום של 300 ‏(!‏) מיליארד שקל, ניתן להבין כי מדובר בוויכוח מהותי במיוחד.

שתי רגליים יש לוויכוח הזה. האחת, מה ייעשה בכסף שייחסך בקרן, אותם 300 מיליארד שקל. המדינה, בעיקרון, מתכוונת שלא לעשות בכסף הזה כל שימוש, ולהשאירו לעד בקרן. בדיוק לכן המדינה הגדירה כי לא ניתן יהיה להוציא כסף מהקרן אלא לשימוש במצב חירום, וכי רוב מוחלט של חברי הכנסת ‏(ההצעות הן 65-80 ח"כים‏) הוא שיצטרך לאשר את קיומו של מצב החירום, וכי גם במצב חירום המדינה תקבל את הכסף מהקרן כהלוואה נושאת ריבית. בקיצור, הצעת החוק עושה הכל כדי להשאיר את הכסף כחיסכון, או כתעודת ביטוח, למדינת ישראל על כל צרה שלא תבוא.

לעומת זאת, בכל הקשור לרווחים השוטפים מהקרן, הריבית השנתית, ההצעה היא שהכסף ייכנס מדי שנה לתקציב. מדובר על ריבית דולרית נומינלית שנתית של 3.5% בעשר השנים הראשונות לקרן, ולאחר מכן התשואה ארוכת הטווח הממוצעת של הקרן. הצעת החוק לא קובעת לקרן תשואת יעד - אבל ניתן להניח כי הרמז הוא שעל הקרן לשאוף לתשואה ארוכת טווח קרובה ל-3.5%. כלומר, תשואה גבוהה מזו של איגרות חוב, תשואה המחייבת השקעה גם במניות, אבל עדיין לא מסוכנת מדי. בכל מקרה הכסף יושקע בחו"ל, ולא בישראל, כדי להבטיח שהקרן תוכל לשמש את מטרתה הביטוחית - רווחיה אסור שיהיו קשורים למצב בישראל, כדי שהיא לא תפגע במקרה של מצב חירום כאן.

הקרן הריבונית תתרום אפוא גם באופן שוטף רווחים לתקציב המדינה - אבל רווחים בהיקף מוגבל, כדי שלא לעורר את המחלה ההולנדית, וכדי להימנע מהפיתוי של בזבוז כל הכסף עתה בלי להותיר דבר לדורות הבאים. באורח מעורר השתאות כמעט, ועדת המדע של הכנסת בראשותו של גפני לא נכנעה לפופוליזם זול, ואימצה את הגישה כי צריך להגן על כספי הקרן עד כמה שאפשר. זו הדרך להבטיח את העתיד של כולנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#