טסלה האמריקאית רוצה להצליח היכן שבטר פלייס נכשלה - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טסלה האמריקאית רוצה להצליח היכן שבטר פלייס נכשלה

חודש בלבד לאחר פשיטת הרגל של בטר פלייס, החליטה יצרנית הרכב החשמלי האמריקאית לחקות את טכנולוגיית החלפת הסוללות של החברה הישראלית - ונענתה בתשואות. במה נבדלות שתי החברות?

9תגובות

לפני שבועיים, לקול תרועות הקהל בקליפורניה, הציג אילון מאסק, היו"ר והמנכ"ל הכריזמטי של חברת הרכב החשמלי טסלה, טכנולוגיה חדשה - החלפה מהירה של סוללה. בסרטון שהוקרן לנוכחים, הודגמה החלפה במערך הסוללות של טסלה מודל S בתוך דקה וחצי - פרק זמן קצר בהרבה מזה הנדרש לתדלוק - חודש וחצי בלבד לאחר שבטר פלייס, חלוצת טכנולוגיית החלפת הסוללות, פשטה רגל.

יש הרבה קווי דמיון בין טסלה לבטר פלייס - החל ביזם כריזמטי, יוצא פאלו אלטו שבקליפורניה, וכלה בחזון להפיכת התחבורה במכוניות לחשמלית. ואולם בעוד שבטר פלייס קרסה, טסלה נחשבת הצלחה. מדוע?

הסיפור של טסלה מתחיל לפני עשר שנים. החברה ביקשה ליישם טכנולוגיה להנעת מכוניות חשמליות, ונקראה על שם ממציא המנוע המתבסס על זרם חילופין, ניקולה טסלה. הדגם הראשון שלה, טסלה רודסטר, נכנס לייצור ב-2008, והיה בעצם גרסה מוסבת להנעה חשמלית של מכונית ספורט בריטית בשם לוטוס אליז.

כתבות נוספות ב-TheMarker:

מי האוליגרך שנתן לעובדיו את הבונוס שלו בסך 3 מיליון דולר?

החל מהיום: פייסבוק פותחת את מנוע החיפוש החברתי לכל המשתמשים

בלומברג

הרודסטר היתה מכונית חשמלית מרשימה - בזכות המומנט המיידי של המנוע החשמלי היא זינקה ל-100 קמ"ש תוך 3.7 שניות, והיה לה טווח נסיעה מוצהר של 393 ק"מ.
ואולם לטסלה היו שאיפות גדולות יותר, ובשנה שעברה החל הייצור של מודל S, מכונית יוקרה בתצורת סדאן, שיכולה לשמש המכונית העיקרית במשפחה - העשירה, כמובן. המכונית איפשרה טעינה אטית מעמדת טעינת חשמל או טעינה מהירה במתח גבוה בעמדות מיוחדות. המחיר בארה"ב, אחרי הנחת מיסוי, מתחיל ב-62 אלף דולר - מחיר של ב.מ.וו סדרה 5. הגרסה היקרה ביותר נמכרת ב-87 אלף דולר - מחירה של מרצדס S קלאס.

מודל S היא מכונית מרווחת, עם הספק שנע בין 302 ל-420 כ"ס, וטווח נסיעה מוצהר שבין 370 ל-480 ק"מ. זאת, לעומת 160 ק"מ מוצהרים במכוניות ששיווקה בטר פלייס - שהציעה מנגנון של החלפת סוללה.

בשלב זה, נכנסה טסלה גם לתחום תשתיות הטעינה. היא הקימה מתקנים שהיא מכנה Super Charger ‏(מטען על, אך גם מגדש על‏), שבהם אפשר לטעון את המכונית במתח גבוה, תוך כחצי שעה, ובעתיד יאפשרו גם לבצע החלפה מהירה של הסוללות. בשנה הבאה יתחיל ייצור מודל X - רכב פנאי על בסיס ה-S, ובהמשך תגיע גם מכונית קטנה וזולה יותר. בעבר נקלעה טסלה למשברים כספיים, נאלצה לקבל סיוע מהממשל ‏(כמו כל תעשיית הרכב בארה"ב), ורק השנה רשמה רווח.

המכירות של טסלה מצליחות גם בזכות סובסידיות נדיבות. כל רוכש טסלה בארה”ב זכאי למענק של 7,500 דולר, ומדינות שונות, כמו קולורדו, מעניקות עוד 6,000 דולר. כך, טסלה יכולה להעלות את המחירים ולהרוויח, ובארה”ב נשמעת ביקורת על כך שהמדינה מסבסדת רכישת מכוניות יוקרה.

רוכשי מכוניות חשמליות בארה”ב נהנים גם מחניה חינם במקומות שונים, או משימוש בנתיבים המיועדים למכוניות בתפוסה מלאה. אבל המצב בישראל לא היה שונה מאוד - בטר פלייס נהנתה מהנחת מיסוי גדולה ‏(8% לעומת 83% על מכונית עם מנוע בנזין‏), והמס הוטל רק על המכונית, ללא הסוללה.

לא נשענת על ספקים חיצוניים

והמניה של טסלה לא עוצרת. שווי החברה כיום הוא יותר מ-11 מיליארד דולר - יותר מזה של פיאט, וכרבע מזה של ג'נרל מוטורס. יש אנליסטים הסבורים ששווי השוק הגבוה הוא בועה, והמניה אופנתית יותר מהשקעה רצינית. אלא שמשקיעי טסלה לא רק סבלנים יותר מאלה של בטר פלייס, הם גם נדרשו להשקיע פחות.

לשתי החברות מטרה דומה - עידוד תחבורה חשמלית - אבל האסטרטגיה שבה נקטו שונה לחלוטין. טסלה בחרה לפתח ולייצר מכוניות, ובטר פלייס ייעדה עצמה להיות חברת תשתיות. בסופו של דבר, ביקשו שתי החברות לפעול בשני התחומים - שיווק מכוניות ותשתיות טעינה. אלא שההשקעה בתחנות ההחלפה והטעינה המהירה של טסלה היא קטנה בהרבה ובשלב הראשון, יוקמו רק תחנות אחדות, בשני אזורים בארה"ב.

בטר פלייס החלה לשווק מכוניות בלית ברירה, כי לא היה מי שיספק מכוניות שיתאימו לתשתית הטעינה שלה. כדי שרנו תייצר מכוניות כאלה, בטר פלייס הזמינה ממנה יותר מ-100 אלף מכוניות. בטסלה, לעומת זאת, לא נשענים על אף חברה חיצונית: היא זו שמייצרת את המכוניות ומפתחת את הסוללות, ואם נדרשת תשתית טעינה - מקימה גם אותה.

ההבדל הגדול נעוץ באסטרטגיית השיווק. בטר פלייס החליטה לכבוש שני שווקים קטנים - ישראל ודנמרק. בכל אחד היא תיכננה לפרוש תשתית רחבה ולמכור עשרות אלפי מכוניות בשנה, במחיר נוח יחסית. טסלה, לעומת זאת, מתכננת טפטוף אטי של מכוניות לתוך שוק גדול בהרבה - זה של ארה"ב - ובמחירים שמיועדים לאלפיון העליון. לפי הערכות, מחירו של מודל S, אם היה מיובא לישראל, היה נע סביב 400 אלף שקל. מאסק הצהיר כי בעתיד הוא ייצר מכונית זולה בכמחצית, אלא שעד אז, הוא נהנה מביקוש יציב בשוק גדול יותר.

גם המודל החדש של החלפת הסוללות מצביע על אותה אסטרטגיה. טסלה לא מציעה החלפה חופשית, אלא תשלום של 80-60 דולר להחלפה, שלאחריה צריך עוד בעל המכונית להשיב לחברה את ערכת הסוללות החדשה שקיבל ולהשיב למכוניתו את הישנה, שבינתיים נטענה. אפשרות אחרת היא לשלם מעט יותר כל חודש על הערכה החדשה. המחיר מבטיח כי השימוש בתחנות ההחלפה היקרות לא יהיה תכוף, והחברה לא תצטרך לאחסן מלאי יקר של סוללות טעונות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#