כך הפכו בתי הדין לעבודה את ועדי המונופולים הממשלתיים למורמים מעם - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך הפכו בתי הדין לעבודה את ועדי המונופולים הממשלתיים למורמים מעם

הנתבים בנמל אשדוד מקבלים שכר אבל יושבים בבית? נו, אז מה ■ עובדי חברת החשמל עוברים על החוק? לא נורא ■ ועד הרכבת מפר הסכם קיבוצי? יהיה בסדר ■ כך הפכו בתי הדין לעבודה למנהלים החדשים של המונופולים הממשלתיים, גם אם יתר הציבור נאלץ לשלם את המחיר

61תגובות

חמש הכרעות הונחו בשבועיים האחרונים בפני בתי הדין האזוריים לעבודה. בשתיים מהן ביקשה חברת החשמל להורות לעובדיה למהר ולחבר תחנות כוח פרטיות לרשת החשמל - מחשש להפסקות חשמל, ובשלישית ביקשה להפסיק להפריע להטמעת מערכת מחשוב חדשה. בעתירה רביעית ביקשה המדינה מבית הדין להורות לנתבים בנמל אשדוד לכבד פסק בוררות שקיבלו ולהפסיק לקבל שכר מבלי להתייצב לעבודה; בחמישית, ביקשה הנהלת רכבת ישראל שלא לממן לעובדיה מוניות ספיישל באלפי שקלים לחודש, לאחר שהתברר כי חלק מהם זוכים במקביל גם לכיסוי הוצאות רכב במימון כספי ציבור.

בכל חמש ההכרעות, גילגל בית הדין לעבודה את נציגי המדינה והחברות הממשלתיות מכל המדרגות. בכל החמש, העדיף בית הדין טיעון משפטי צר שהעלו נציגי ועד העובדים - גם אם זה בא על חשבון טובת הציבור, גם אם אינו מעוגן בשום חוק ואף מפר אותו, וגם אם הוא מפקיע מידי החברה הממשלתית את סמכויות הניהול שלה.

בני מור

הטיעונים שהעלו ועדי המונופולים הממשלתיים, יש לציין, הם לגיטימיים. אלא שבימים שבהם שולטים בשיח הציבורי הצורך בעידוד תחרות לשם הגברת הצמיחה והפריון במשק, הדאגה למעמד הביניים ולאזרחים ה”לא מחוברים” והקריאה לצדק כלכלי ולשוויון בנטל - דומה כי בתי הדין לעבודה נטועים עדיין בעולם שבו הוועדים הגדולים והעוצמתיים במשק, המחזיקים להגנתם ב”שאלטרים” ובצבא עורכי דין ויועצי תקשורת, הם אלה שזקוקים למטרייה החשובה שניתנה בידי מוסד בית הדין לעבודה, ולא כל יתר אזרחי ישראל, שנושאים מדי יום בהוצאות העודפות של מציאות זו.

גנרטורים לכבוד שמעון פרס

לפני שלושה חודשים אירעה תקלה חמורה בתחנת הכוח גזר של חברת החשמל. עובדי המשמרת בתחנה נדרשו להפסיק את ייצור החשמל באחת מיחידותיה. ככל הנראה, הם שכחו כי זהו דגם מיושן יחסית של יחידת ייצור חשמל - אחת מאלה שנרכשו לפני עשור ללא צורך, תמורת שוחד ששילמה לכאורה חברת סימנס. ביחידה שכזו נדרש גם כיבוי ידני של המערכת, אם רוצים להפסיק את פעילותה.

הכיבוי לא בוצע בזמן. הגנרטור נשרף ו–372 מגה־וואט נגרעו מכושר ייצור החשמל במשק - בפתחו של עוד קיץ קשה, שבו חוששים עתה כולם מהפסקות חשמל.

כתבות נוספות ב-TheMarker

דירקטוריון מזרחי טפחות ידון ביום שני במינוי מחליף לאלי יונס

נחשפו שמות של מאות ישראלים עם מקלטי מס: היכנסו וחפשו

אילייה מלניקוב

בחברת החשמל התרוצצו אחוזי פאניקה מחשש לוועדת חקירה ממלכתית. הם חיפשו פתרונות מהירים בכל רחבי תבל, ולבסוף אף רכשו בהולנד גנרטור דומה ומשומש - במחיר משולש מזה של גנרטור חדש - ובלבד שיספיק להגיע לישראל ולהתחיל לעבוד כבר ביולי.

בממשלה לא הסתפקו מן הסתם בכך. כדי למנוע הפסקות חשמל יזומות, גיבשה רשות החשמל הסדר עם תחנת הכוח הפרטית דוראד, שאמורה להתחיל לפעול בסוף השנה. לפי ההסדר, תקדים התחנה את הפעלתה ותייצר חלקית חשמל כבר בקיץ הקרוב - אם יתעורר בכך צורך לאומי - ובתמורה תזכה לתעריף רכישת חשמל גבוה יחסית מהמדינה.

עם היוודע דבר ההסדר המתגבש, אירע דבר מה מוזר. בן רגע, נטשו עובדי חברת החשמל את אתר העבודות של דוראד באשקלון, שם היו עסוקים בחיבור התחנה לרשת החשמל הארצית. בחברת החשמל, בגיבוי ובהוראת הממשלה, הזדעקו - ופנו לבית הדין לעבודה בחיפה בבקשה דחופה להוצאת צווי מניעה נגד עיצומי העובדים, ולהורות להם לחבר את דוראד לרשת החשמל. אך בית הדין זה היכה אותם לפני שבועיים בתדהמה.

חרף מצוקת החשמל וחרף הוראות החוק - התיר בית הדין לעובדים שלא לחבר את דוראד לרשת החשמל, כל עוד לא מתנהל מולם משא ומתן על שינוי מבני. יתרה מכך, הורה בית הדין לחברת החשמל להיערך לניתוק עתידי של דוראד מרשת החשמל - במידה שהמגעים מול העובדים לא יצלחו. כלומר, לא זו בלבד שבית הדין חייב את המדינה לנהל משא ומתן נגד העובדים תחת חסותו, ותחת לוח זמנים שהוא קבע - הוא גם הניח חרב על צוואר המדינה. זאת, מבלי להתייחס בכלל להיבטים טכניים של ניתוק תחנת כוח ענקית ‏(840 מגה־וואט‏) או לחשיפה של חברת החשמל לגל תביעות פיצויים שיוגשו מצד דוראד ולקוחותיה, ושאותם יממן לבסוף ציבור צרכני החשמל. ומה באשר להפסקות החשמל? “הצעדים שנציגות העובדים נוקטת בהם אינם בגדר שביתה המשבשת את אספקת החשמל באופן בלתי מידתי”, קבע בית הדין.

לא חלף שבוע, ובאתר העבודות להקמת תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל, דליה אנרגיות, אירע מקרה דומה. שלושה ימים לפני טקס הנחת אבן הפינה להקמת התחנה, במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, קיבלו עובדי חברת החשמל הוראה לעזוב את עבודתם במקום ולנתק את אתר העבודות מזרם החשמל.

כספק שירות חיוני, מחויבת חברת החשמל לחבר כל צרכן לרשת. אבל טקס הנחת אבן הפינה התקיים לבסוף באמצעות גנרטורים פרטיים ששכרה היזמית. זאת, לאחר שיו”ר ועד העובדים בחברת החשמל, דוד ‏(מיקו‏) צרפתי, הבהיר בשיחת טלפון לאנשי דליה כי המתחם לא יחובר לחשמל - ולא יעזור בית דין.

עובדי חברת החשמל חוששים כי המדינה מקדמת “רפורמה” בדלת האחורית. כלומר, מכניסה תחרות מבלי לפצותם במענקים נדיבים תמורת “הסכמתם” לכך. במשך שנים הם סיכלו כל ניסיון לקדם רפורמה בחברה, והפעילו לחצים פוליטיים ואחרים כדי לעצור יוזמות לשינוי פני הענף. משהרימה המדינה ידיים והחליטה לקדם יזמות פרטית מבלי לדרוש רפורמה בחברה, התהפכו היוצרות. לפתע, ועד העובדים הוא שרץ אחר הממשלה במטרה ליישם שינוי מבני כלשהו. ליתר דיוק, לכפות עליה “רפורמת שקשוקה” - מקוצצת כנפיים, עקרה מכל מהות, שתבטיח להם את המשך השליטה ב”שאלטר”, וכזו שכוללת אתנן של כ–9 מיליארד שקל מכספי ציבור הצרכנים לכיסם.

לממשלה אין כיום מהיכן לגייס 9 מיליארד שקל. הטלת גזירות נוספות על הציבור ודאי לא באה בחשבון. לפתוח חזית מול ועדי חברת החשמל ונמלי הים בעת ובעונה אחת עלולה להיות מסוכנת מדי. ובכלל, חוק משק החשמל, שחוקק עוד ב–1996 כבר מחייב את פתיחת משק החשמל לתחרות ואת הפעלתם של יצרני חשמל פרטיים. בישראל, עם זאת, חוק לחוד ומציאות לחוד. עובדי חברת החשמל מונעים אפילו מצרכני חשמל פרטיים להתאגד כדי לחסוך בחשמל וליהנות מתמריצים - ועל הדרך, גם מתעלמים מאזהרת רשות ההגבלים העסקיים, שלפיה מדובר בניצול לרעה של כוח מונופוליסטי.

הורשע בפדופיליה - התקן נשמר

בית הדין לעבודה בחיפה כבר הפליא בשנים האחרונות בכמה פסיקות אשר הזדרזו להגן על הוועד העוצמתי והמוגן ממילא של חברת החשמל - גם אם על חשבון עובדים אחרים והציבור כולו. כך למשל, נמנעו לפני ארבע שנים עובדי החברה מלחבר את תחנות הכוח בצפון לצנרת הגז הטבעי, בשל סכסוך מול ההנהלה ובחסות בית הדין שהשתהה בפסיקותיו - תוך שהם מסבים למשק נזק של 1.5 מיליון דולר ליום, ופוגעים בעיקר בעובדי התעשייה.

תומר אפלבאום

הדבר בולט עוד יותר בכל הקשור לנמלי הים - שם נושא המשק, לפי חישובי רשות ההגבלים העסקיים, בעלויות עודפות של כ–5 מיליארד שקל כתוצאה מהתפוקה החסרה שלהם. אלא שנתון זה לא מצא את ביטויו בסדרת החלטות שקיבלו באחרונה בתי הדין לעבודה בכל הקשור למתחולל בנמל אשדוד למשל.

בתחילת השנה הושבת הנמל השבתה “פראית” - ללא הכרזה על סכסוך עבודה כחוק וללא אישור ההסתדרות - לאחר שעוזרת מנכ”ל נמל אשדוד, זהבית בן אבו, הנחשבת מקורבת לוועד העובדים, הוזזה מהתפקיד בהוראת מבקר המדינה ורשות החברות הממשלתיות. בן רגע האטו עובדי התפעול והציוד המכני את עבודת הפריקה וההטענה של המכולות בנמל, עיכבו 15 אוניות מחוץ לנמל ותקעו 120 מכולות ברציפים. במקביל, נקטו גם עובדי בתי המלאכה עיצומים ממושכים שפגעו בתפקוד הנמל, ועובדי המינהל הצטרפו לחגיגה באמצעות ניתוק קווי הטלפון, האינטרנט והחשמל ללשכת הדירקטוריון.

התעשייה אמדה את הנזקים שנגרמו לה ב–18 מיליון שקל מדי שבוע, והנמל רשם ברבעון הראשון ירידה של 28 מיליון שקל ברווחיו. במשרד האוצר ביקשו לנצל את סמכותם לפי חוק ולנכות משכרם של השובתים את שעות העיצומים שבהם נקטו. אלא שנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, אוסרת על כך מזה שלושה חודשים, חרף העיצומים הלא חוקיים והנזקים שהם הסבו לנמל ולעשרות עסקים פרטיים ולעובדיהם, הנשענים על שירותיו.

ארד אסרה על הנמל גם למנוע העסקת קרובי משפחה של עובדים בעמדות רגישות, ושלחה את הנמל להתדיין על כך עם ההסתדרות - שלא מיהרה מצדה לקיים את הוראתה. כך גם נמנע הנמל מלדון בהרחקת עובדים שהורשעו בפלילים, ולמנוע תשלום שכר או שמירת תקן לעבריינים - משום התנגדות ההסתדרות וועדי העובדים, המתנגדים בגיבוי בית הדין לנקיטה ב”צעדים חד־צדדים”, גם אם מדובר בשמירת תקן לעובד נמל שהורשע בעבירות פדופיליה.

בית הדין לעבודה, אגב, לא מכבד בהכרח גם צעדים שאינם חד־צדדיים, כמו למשל במקרה של הנתבים בנמל אשדוד.

בנמל אשדוד קיימת נורמה שלפיה הנתבים - שתפקידם לטפס על סיפוני האוניות ולפקד עליהן בעת העגינה ועזיבת הנמל - לא חייבים להיות בנמל בזמן העבודה. ליתר דיוק, בזמן משמרת, שאליה משובצים שני נתבים, רק אחד מהם עובד, והשני נמצא בבית בכוננות - אך שניהם מקבלים משכורת ופרמיות.

אליהו הרשקוביץ

ב–2009 החליטה הנהלת הנמל להפסיק את הנוהג, וחייבה את שני הנתבים לשהות בנמל. בתגובה החלו שיבושי עבודה. בתום הליך במוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי, הוכרע כי שני הנתבים צריכים לשהות בשטח הנמל בזמן המשמרת. למרות הכרעת הבוררות, הנתבים המשיכו בעיצומים.

בשל כך, החליטה ההנהלה “להתעלם” מפסק הבוררות ולפנות להליך גישור. אלא שהממונה על השכר באוצר לא עודכן על הגישור ולא אישר אותו. הצדדים נשלחו חזרה למוסד לבוררות - שעמד על אכיפת פסק הבוררות הראשון שנתן.

ההסתדרות פנתה לבית הדין לעבודה, וזה ביטל בשבוע שעבר את פסיקת הבוררות ומתח ביקורת דווקא על הממונה על השכר - שהעז להתערב בסיכום שבין הנהלת הנמל לעובדים וסירב לכבדו. פסיקת הבוררות, כמו השלכות ההסדר על הקופה הציבורית, לא זכו למשקל יתר בהחלטה.

מוניות ב-12 אלף 
שקל בחודש

ככלל, התייחסות בתי הדין לעבודה לצעדים “חד־צדדיים” נוטה להיות רווחת רק כאשר מי שנוקט את הצעדים הם המדינה או ההנהלה. השביתות הפראיות שנקטו עובדי הנמלים והרכבת בשנים האחרונות, באופן “חד־צדדי” - כמעט ולא זכו לסנקציה מצד בית הדין לעבודה, אף שגרמו נזק כלכלי רב ונזק לציבור המשתמשים בשירות חיוני.

מהלומה נוספת תחת הטיעון של “חד־צדדיות” ספגה בשבוע שעבר הנהלת רכבת ישראל, לאחר שהחליטה לפעול נגד שימוש חורג ומוגזם במוניות על ידי עובדיה - שהסתכם בהוצאה של 17 מיליון שקל על מוניות ב–2012 ועשוי להגיע השנה ל–22 מיליון שקל, הכל מכספי ציבור.

ההסכם הקיבוצי שעליו חתומים עובדי הרכבת מול ההנהלה לא כולל כל התייחסות לחובת מימון זו. לטענת הרכבת, עובדים זכאים למוניות רק כאשר התחבורה הציבורית לא פועלת, ועובדים שמשולמות להם הוצאות רכב לא יכולים לנסוע כלל במוניות על חשבון הרכבת. אלא 
 ש–80 עובדים נסעו במוניות בסכום של יותר מ–4,000 שקל כל אחד בחודש; 750 הגישו חשבוניות של 1,000 שקל; ואחד העובדים הגדיל לעשות כשדרש החזרים של 12 אלף שקל בחודש בודד. לחלק מעובדים אלה הרכבת שילמה גם הוצאות רכב.

ברכבת חישבו כי הקפדה על תקרות מימון המוניות, גם אם זה לא מעוגן בהסכם הקיבוצי, עשויה לחסוך לה השנה עלויות יתר של 14 מיליון שקל, שימומנו מתקציב המדינה. אך גם כאן לא התרשם בית הדין מהשיקולים הלאומיים־ציבוריים - ודחה את בקשת הרכבת בטענה ל”חד־צדדיות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#