הפרוטוקולים נחשפים: ועדת צמח אישרה לחברות הגז לייצא כמות גבוהה מזו שביקשו - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בנדיבות

הפרוטוקולים נחשפים: ועדת צמח אישרה לחברות הגז לייצא כמות גבוהה מזו שביקשו

חברות הגז הצהירו כי יסתפקו ביצוא של 350 BCM - ועדת צמח אישרה להם 500 BCM ■ צמח בוועדה: "לא יודעים לחזות בוודאות את הביקושים. זה ניחוש"

56תגובות

עשרה חודשים לאחר שסיימה את עבודתה, פירסמה אתמול בלילה הוועדה הבין־משרדית לבחינת מדיניות ישראל במשק הגז ‏(ועדת צמח‏) את הפרוטוקולים של דיוניה, שנשמכו לאורך כמעט שנה. כ–2,000 עמודים תיעדו 17 ישיבות שבסיומן המליצה הוועדה לייצא לפחות 53% מעתודות הגז הטבעי שהתגלו לחופי ישראל ולשריין אותו לצורכי המשק ב–25 השנים הבאות.

די בעיון שטחי בהם כדי לאשש את פרסומי העבר אודות הליקויים שבעבודת הוועדה, וכן ללמד על החלטתה לדון ביצוא הגז כהנחת יסוד. "חדשות לבקרים יגיעו לכאן כל מיני גורמים, ידברו עם כל מיני גורמים, ייפגשו עם כל מיני גורמים - ולכן אני מציע שלפחות בשאלת היצוא, לא יהיו התבטאויות של גורמים ממשלתיים לפני שיש המלצות... זה יוצר חוסר נוחות כלפי המדיניות הישראלית" - הנחה יו"ר הוועדה, ומנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, את חבריו, בתום הדיון הראשון שקיימה הוועדה בנובמבר 2011.

אלבטרוס – צילומי אוויר

מהפרוטוקולים עולה כי המועצה הלאומית לכלכלה, שנציגיה בוועדה היו פרופ' יוג'ין קנדל וסגנו מוריס דורפמן, וכן משרד האוצר שיוצג על ידי הממונה על התקציבים היוצא, גל הרשקוביץ', וסגנו שאול מרידור, היו הכוח הדומיננטי שדחף ליצוא הגז - ואף להגדלת מכסות יצוא הגז ככל הניתן. מולם התייצב המשרד להגנת הסביבה, שיוצג על ידי המנכ"לית אלונה שפר־קארו ויועצה אורן כהן.

כתבות נוספות ב-TheMarker:

למכירה: חברה משומשת למכוניות חשמליות - במצב לא ברור

זינוק של 60% במספר העובדים שהתאגדו בישראל מתחילת השנה

בעוד שצמח עצמו נטה לעמדת האוצר, תמכו גם יתר חברי הוועדה ביצוא, אם כי באופן מסויג לפרקים. מדובר בממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, המשנה למנכ"ל משרד החוץ, פיני אביבי, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי ‏(מל"ל‏), אבריאל בר יוסף, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט ‏(משקיף‏). לצדם נטלו חלק פעיל בדיונים רכזי הוועדה: דורפמן ויועצי שר האנרגיה, עורכי הדין נתי בירנבוים ומיכל פרנקו וכן דמויות רבות נוספות, אף שלא נמנו על חברי הוועדה. כך, למשל, יועצו של ראש הממשלה, גבי גולן, שליווה את מרבית הדיונים, עד שהביא את שפר־קארו להעיר כי "באופן עקיף, ‏(שמתי לב‏) פתאום שאתה משקיף, והאחריות פה היא על חברי הוועדה... פעם אחת נמאס לי להיות נחמדה, ‏(ואני רוצה‏) להגיד את הדברים האלה, אוקי?".

גולת הכותרת בפרוטוקולים היא מן הסתם הדיון שהתפתח סביב מכסות יצוא הגז ושיריונו לטובת המשק. כך, התגלה כי בעוד שחברות הגז עצמן אמרו כי יזדקקו לכמות גז מינימאלית של 300–350 מיליארד מ"ק ‏(BCM‏) כדי לממן תשתית ליצוא, המליצה לבסוף ועדת צמח בדו"ח הסופי שפירסמה על יצוא של עד 500 BCM, לעומת שיריון של 450 BCM בלבד לצורכי המשק. זאת, אף שבידי הוועדה לא היו באותה העת נתונים מוכחים לגבי היצע הגז שממנו נגזר היצוא, וחרף הערות כמה מחברי הוועדה נגד מנגנון החישוב שנבחר.

"בשביל מייג'ור ‏(שחקן עולמי בענף הגז; א"ב‏), פחות או יותר, אתה צריך לייצא סדרי גודל של 350–400 BCM", אמר קנדל לחברי הוועדה. שפר־קארו זעמה על המספרים, מאחר שעד אז, כך טענה, דובר על 300–350 BCM בלבד. צמח אישר כי "זה גם מה שהחברות ביקשו". "זה מה שהחברות הציעו" - תיקנה אותו שפר־קארו. החברות מצדן, טענו אתמול כי התכוונו ליצוא מלווייתן בלבד. לבסוף, יש לציין, חתמו כל חברי הוועדה על הדו"ח הסופי שהגישה, למעט שפר־קארו, שבחוות דעת מיעוט המליצה על שיריון גבוה יותר לטובת המשק של 550 BCM.

עמוס בן גרשום / לע"מ

"בעשור הקרוב תבלי בבתי משפט"

בפני הוועדה, הונח בידי הממונה על חיפושי הנפט במשרד האנרגיה, תחשיב שלפיו היצע הגז המוכח בישראל הוא 520 BCM בלבד, שבסבירות גבוהה יגיע ל–800 BCM. אלא שבדו"ח הסופי של הוועדה, נופח במפתיע, מלאכותית, היצע הגז המחושב ל–950 BCM. הוועדה הוסיפה ברגע האחרון עוד 150 BCM על סמך חישוב הסתברותי מוזר, שלפיו מתוך עתודות משוערות של 680 BCM נוספים - שאותם חזה לפני שלוש שנים המכון הגיאולוגי האמריקאי במימי ישראל - קיים סיכוי של יותר מ–90% להימצאותם של אותם 150 BCM נוספים. אלא שגם כאן, וחרף הצהרות צמח, לא הסתפקה הוועדה בשריון 300–350 BCM בלבד לצורכי יצוא, כשאת היתרה היא מפנה לטובת השוק המקומי, אלא שריינה רק 450 BCM לצורכי המשק, כשהיא מתירה ייצוא של עד 500 BCM.

המפנה המהותי בעמדת הוועדה חל בישיבותיה האחרונות, לאחר כמעט תשעה חודשים של דיונים. הוועדה עברה אז מתפישה שלפיה יש לחשב את כמות הגז ליצוא כנגזרת מההפרש שבין ההיצע לביקושים המקומיים, לתפישה שלפיה יש לחשב תחילה את הכמות המינימלית הנדרשת ליצוא, ואת היתרה, לשריין לטובת צורכי המשק.

"יצאנו מנקודת הנחה שהייצוא שצריך לתת, בנקודה זו לפחות, הוא המינימלי שמאפשר הקמת מתקנים וכל מה שקשור בתשתיות היצוא", אמר צמח בדיון. "הכמות הכוללת שיש במשק הישראלי, פחות הכמות המינימלית ליצוא, אמורה לתת לנו את המספר שיש במשק לשימוש המקומי", הסביר. שפר־קארו, הגיבה: "לדעתי, קודם צריך להסתכל על צורכי המשק, ולא לגזור קודם מה שהיצוא צריך". בדיון אחר צוטטה: "מה יקרה אם אנחנו נותנים להם התחייב על 350 BCM ולמכור את זה בכל מיני חוזים ואחר כך משהו משתבש, כמו שקרה בקיץ האחרון בים תטיס ‏(קריסת בארות פתאומית; א"ב‏)?".

שינוי התפישה גרר אי נוחות גם בקרב חברי ועדה אחרים. "אם הולכים עכשיו לשנות את התפישה, ולהגיד שיש כמות ליצוא שנדרשת ומה שנותר ממנה הולך לשוק המקומי, אז מבלי להתייחס לצד הכלכלי, אלא הנראות כלפי הציבור, זו ממש לא אמירה שאנחנו רוצים להוציא מהפה", צוטטה סמנכ"לית כלכלה במשרד החוץ, אירית בן־אבא. "המדינות בעולם מדברות על ביטחון אנרגטי, לא על יצוא. אנחנו במדינת ישראל רוצים לצאת עם מסר אחר לגמרי, שהוא בעייתי", הוסיפה.

בתגובה, הבהיר סגנו של קנדל, מוריס דורפמן, כי תכלית המהלך היתה לספק ודאות לשחקני גז חדשים, כדי שיוכלו להיווכח באופק לעסקות יצוא, בלי קשר לביקושים המשתנים בשוק המקומי, היות שהמדינה יודעת לנהל את הסיכון שבפספוס תחזיות ביקושים, בעוד שבעבור חברות זרות מדובר בחוסר ודאות גדול.

אלא שנוסח הדברים לא ערב גם לאוזני דיויד גילה. "זו הרחבת הסיכון על הביקוש המקומי, היות שקודם הסיכון היה על היצוא", אמר גילה. "לכן אפשר לפחות את הביקוש המקומי גם בסיכוי. כלומר, לתת לביקוש המקומי איזושהי דלת במקרה של יותר גז מכפי שחשבנו", הוסיף.

עופר וקנין

הגדילה לעשות היועצת המשפטית של משרד האנרגיה, עו"ד דרורה ליפשיץ, שהעירה לצמח כי במקרה של בחירה בברירת מחדל הפוכה, של כמות מינימלית ליצוא והארכת תקופת היצוא, הרי "שזה מאוד בעייתי, כי אז בעצם האוריינטציה ליצוא הרבה יותר חזקה".

אלא שגם חישוב תחזית הביקושים לגז בשוק המקומי נקלעה למחלוקת קשה בין חברי הוועדה. רשות הגז שבמשרד האנרגיה פרשה את התרחישים השונים לביקושים. סוגיה זו עוררה מן הסתם סערה, כשכלכלן רשות הגז, קונסטנטין בלוז, מציג תרחישי קיצון שלפי אחד מהם, נדרש שיריון גז נוסף. זאת, בין היתר, משום ששיקלל את האפשרות שישראל לא תעמוד ביעד ההתייעלות האנרגטית היומרני שקבעה הממשלה - הפחתה של 20% בצריכת החשמל עד 2020.

הנחה זו "הקפיצה" ממקומו את צמח, שטען כי "בכל זאת, זו ועדה ציבורית ממשלתית, אז יש משמעויות לאמירה שצריך לתקן את יעד הממשלה". בלוז הודה כי בתרחיש הסביר שהציגה הוועדה, לא שוקלל שימוש מסיבי בגז כחומר גלם לתעשייה, וגם לא דובר על הנעת כלי התחבורה בדלקים סינתטיים מבוססי גז ‏(GTL‏). שפר־קארו, העירה על כך כי "אין שום סיבה שנקבע לעצמנו תרחיש מינימליסטי בנושא תחבורה, ואין שום סיבה שנחליט שלא יקום מפעל מתנול או אמוניה - אלא נייבא אותם. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו את הלוקסוס הזה, כשישראל יכולה לגדר לעצמה סיכון".

הדברים גררו הסתייגות מצד קנדל, שהזהיר מפגיעה בייצוא הגז, שתגרור לטענתו את אי־פיתוח מאגר לווייתן ואת עצירת המשך הפעילות בענף: "ב–550 BCM נכון להיום, אי אפשר להקים מתקן LNG ‏(גז נוזלי ליצוא; א"ב‏)... את יכולה להגיד שצריך לקחת פוליסת ביטוח - אבל לכל פוליסה יש מחיר. המחיר של להשאיר 'לכל מקרה' עוד 50 BCM זה סדר גודל של בין 20–40 מיליארד שקל בערך נוכחי".

בשלב זה התערב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שהעיר לקנדל על המתודולוגיה שבה נקט: "זה לא נכון. יש את השאלה מה תרחיש הביקושים הסביר - ואחרי זה אתה אומר שבהנחה שאתה רוצה פיתוח של שדות נוספים, אני צריך לייצא. לקזז בתרחיש הסביר כדי להבטיח יצוא - זו כבר שאלה מסדר אחר".

קנדל השיב לדברים ואמר: "הכל זה הסתברויות... אי אפשר לענות על השאלה הזו מבלי להביא בחשבון את העלות של כל בחירה". ליכט השיב: "בסדר, אני מוכן, אבל קודם תגיד לי מה התרחישים ומידת הסבירות שלהם, ומול זה נבנה את העלות, כמו שאתה קורא לה ביטוח - וננסה למצוא משהו באמצע".

בנקודה זו התערבה גם ליפשיץ אשר התרעמה על לשון האיום המרומז של חברות הגז: "כשאנחנו אומרים את האמירה: '‏(חברות הגז‏) לא יפתחו' - האם זה אומר שהן יחזירו את הזכויות ‏(למדינה‏)...". דבריה נקטעו בידי קנדל שהשיב: "אני חושב דרורה... זאת אומרת אני מאחל לך להיות היועצת המשפטית של המשרד הזה הרבה שנים, תאמיני לי שבעשר השנים הבאות את תבלי יותר בבתי משפט... זו ראיה פשטנית, שאנחנו פשוט ניתן את הזכויות למישהו אחר".

אילן אסייג

"מה מוכח ומה ספקולטיבי?"

"כנראה שצריך להחליט על 350 BCM אם רוצים יצוא, ויתר הדברים הם שאלה של סבירות. זה המשחק שאנחנו משחקים", ניסה צמח לפשר בין הצדדים, והסביר כי 550 BCM שמבקשת לשריין שפר־קארו לשוק המקומי, בתוספת 350 BCM הדרושים לכאורה עבור יצוא - מתכנסים ל–900 BCM, ולכן על הוועדה לבחון באיזו סבירות ניתן להגיע להיצע זה.

"אנחנו יודעים לחזות את היקף הביקושים, אבל לא בוודאות", סיכם צמח. "זה ניחוש, בסדר. אינטליגנטי ככל שנרצה, בסוף זה ניחוש, ואיכשהו צריך לקבל פה החלטה. לכן ‏(צריך את מה‏) שנמצא בתוך מרחב ההסתברויות, במקום שבו מחיר הטעות הוא הכי קטן", אמר, אך תמחור של מחיר הטעות לפי החלופות השונות לא בוצע.

ואולם מי שחלקה על תירוץ זה הייתה המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, ד"ר סיניה נתניהו. יחד עם עמיתה במשרד האנרגיה והמים, ד"ר שלמה ולד, חיברו השניים דו"ח מקיף שנחשף ב–TheMarker וקרא להגדלת הגז המשוריין לטובת המשק בכשליש לפחות מכפי שהמליצה ועדת צמח - וכן לדחיית ההחלטה על יצוא עד 2020. בהופעתה בפני הוועדה, ביקרה נתניהו את היצע הגז שעליו הסתמכה.

"כולם מכירים פה את הטבלה היפה של המכון הגיאולוגי. אני עוד זוכרת שהשתמשתי בה לפני עשר שנים, כשלימדתי את התחום הזה", עקצה נתניהו. "כשאנחנו מסתכלים על המלאי שלנו, אנחנו צריכים להבחין מה מוכח בו ומה ספקולטיבי, כי אנחנו רוצים להיות עם הרגליים על הקרקע, ואלה דברים שניווכח לגביהם רק במהלך השנים הבאות", העירה נתניהו, והוסיפה כי הדבר השני שיש לבחון הוא "פריצת הדרך הטכנולוגית", המועד שבו תימצא חלופה שתשחרר את המדינה מהתלות במשאב המתכלה.

"במודל שבו אנחנו נכלה את משאבי הטבע שלנו ובעוד 25 שנה, נאמר, נייצא בקצב מהיר מאוד וחלילה בלתי אחראי, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בלי משאבי גז וללא טכנולוגיה חלופית שתשחרר אותנו מהתלות בגז, ולכן תכנון טווח הזמן הוא קריטי", אמרה נתניהו. "מה שאנחנו אומרים הוא שלפחות עד 2020 מוצע להגביר את השימוש שבגז טבעי במשק תוך איתות לתעשייה הישראלית על אמינות אספקת המשאב, לדחות את ההחלטה לגבי התרת יצוא לפחות לעוד כמה שנים, ונראה שזה ממילא יסתנכרן עם ממצאים שיגיעו מלווייתן... ברגע שיקימו מתקן כזה להנזלה, זה יפתח את הדלת ויהיה קשה לעמוד בפרץ ההנזלה. מדובר פה בסך הכל בהחלטות שהן כמעט הפיכות, אבל מכמעט לא הפיך, הוא ברגע שישקיעו פה במתקני LNG. אלה השקעות מאסיביות של עשרות מיליארדים וכמעט אי דרך חזרה בדברים האלה".

אזהרותיה של נתניהו קוממו את קנדל, שהתקשה להסתיר את כעסו. קנדל הדגים הסתייגותו ביפן - הנשענת על ייבוא LNG "ומתקיימת לא רע", כלשונו. הוא טען כי נתניהו מציעה למעשה לסבסד את התעשייה המקומית על ידי כליאת גז, והעיר בציניות: "אני לא כל כך מבין למה אנחנו לא מסבסדים תעשיית טקסטיל, הרגנו כבר תעשיות שלמות על ידי התרת יבוא. לא מבין את ההיגיון בזה".

אייל טואג

לגבי דחיית הדיון על יצוא ל–2020, העיר קנדל כי הראיה לא צריכה להיות רק של צרכני גז, אלא גם של בעלי הגז. "אם אני יכול להשאיר לדורות הבאים הרבה יותר כסף בבנק, מאשר להשאיר להם ערך באדמה, אני לא בטוח שהם כל כך יתנגדו". קנדל הוסיף כי משמעות דחיית הייצוא למשק היא אובדן של עשרות מיליארדי דולרים, והזהיר כי הוא לא רואה יכולת לפתח את מאגר לווייתן ללא יצוא.

למשמע הדברים, השיבה נתניהו כי יפן כבר עברה את שלב פריצת הדרך הטכנולוגית, כשעברה לייצור חשמל גם באנרגיה גרעינית - גם אם בשוליים - ובכך השתחררה עקרונית מהתלות בגז, אך הסתייגה מהשוואת ישראל למדינות אחרות: "יהיה לנו כסף בבנק, אבל לא יהיה לנו גז - ואולי בכסף שיהיה בבנק, לא נצליח לקנות אנרגיה בגלל הבעיות הפוליטיות או שנידרש לקנות חלופות מזהמות".

קנדל השיב כי: "אם הממשלה לא מאפשרת יצוא, אז היא בעצם אוטומטית מורידה את האלטרניטבה היותר רווחית לציבור, שכן היא מעלה את כמות הגז שמופנה לפה ומורידה את המחיר שלו. בעצם הממשלה מוותרת על ההכנסות שלה,ומסבסדת את הגז לתעשייה, ולא ברור לי למה. אם אנחנו רוצים לסבסד תעשייה מסוימת, אז בואו נסבסד אותה ישירות. למה צריכים לסבסד אותה דרך גז?".

כך או כך, שפר־קארו טענה כי חברות הגז לא מוכנות לדבר עם צרכנים מקומיים - כל עוד הן מוכוונות יצוא. הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים, ד"ר שלומי פריזט, העיר כי "מי שלא מדבר עכשיו זה תמר, ותמר לא הולכת ליצוא". לדבריו הצטרף גם קנדל, שטען כי "תמר לא הולכת ליצוא - כי אין להם גם יותר גז".

עופר וקנין

ואולם, לימים התברר כי תמר דווקא מוכוונת יצוא, ומתעתדת לשווק את יתרת הגז במאגר לגזפרום באמצעות מתקן הנזלה. באשר לנתניהו, זו התקשתה להשיב לתהיות פריזט וקנדל באשר לתרחיש הפוך - של מציאות שבה שווי הגז בעוד 25 שנה יהיה אפס, ובאשר לפיצוי היזמים בגין אי הפקת הגז עד ליצירת הביקושים בשוק המקומי. לשאלת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, השיבה כי לדעתה יש לשמור את הגז לתקופה של 40–50 שנה.

"מתקן יבשתי ליצוא גז יחייב לפנות יישובים"

חלק ניכר מדיוני ועדת צמח הוקדש למיקום של תשתית יצוא הגז - בצינור או במתקן הנזלה ‏(LNG‏), בין אם בישראל או במדינה זרה, ובין אם על היבשה או בים. משרד האוצר הביע ספק באשר ליכולת להקים מתקן יצוא גדול ‏(14 מיליארד מ"ק גז בשנה‏) בחופי ישראל, בזמן סביר של פחות מעשור, והעדיף לשמור את האופציה להקימו בשטח זר - כדי לאפשר יצוא מזורז. משרד החוץ נטה לתמוך בהקמה בשטח זר משיקולים גיאופוליטיים, ואילו משרדי הגנת הסביבה וראש הממשלה גיבו עמדה זו מכיוון שהטילו ספק בהיתכנות התכנונית והסביבתית של הקמת מתקן שכזה לחופי ישראל.

"בשביל מתקן LNG צריך משבצת קרקע שאין לנו בחוף. אין", אמר בדיוני הוועדה גבי גולן ממשרד ראש הממשלה, וגילה כי ערך בנושא בדיקת שטח ביחד עם חברת קצא"א בסיוע מומחים גרמנים. "כדי להתקין מתקן כזה תהיה חייב לפנות אנשים, לפנות יישובים או שכונות", אמר גולן ‏(בקטע שלא הושחר בידי הוועדה‏). "אין אפשרות להקים את המתקן במדבר, בנגב, ולהניח צינור שלוקח את הגז. אין טכניקה כזו. גם מתקן שיעמוד במרחק 3 ק"מ מהחוף - זה פשוט לא יעבוד", הוסיף.

אלא שדבריו האחרונים קוממו את המשנה לראש המועצה לביטחון לאומי, אבריאל בר יוסף, שתקף אותם בחריפות, היות שתמך בהקמת מתקני הנזלה צפים ‏(FLNG‏) לאורך המדף היבשתי שמול ישראל. בר יוסף היה הקול הדומיננטי בוועדת צמח שדחף להקמת מתקני יצוא אך ורק בשטח ישראל, ושלל מנימוקים ביטחוניים וגיאופוליטיים כל אפשרות להקמת המתקנים במדינות שכנות, כמו קפריסין, טורקיה או מצרים.

"הסיכון שאנחנו ניקח, כמדינה ראשונה בעולם שמוכנה להקים מתקן יצוא מחוץ לגבולותיה, מבלי שנוכל להגן עליו הוא בעייתי", אמר בר יוסף. "הפכנו את היוצרות בוועדה הזו כדי לאפשר יצוא ולהגדיל את ההכנסות, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי שליטה במתקן הזה. אם אנחנו נוותר על כך מראש, אז נפגע בדבר המכונן של הוועדה הזו", הוסיף.

לצד בר יוסף התייצב גם הדרג המקצועי במשרד האנרגיה, שתמך בהקמת המתקנים בשטח ישראל. "אם יבואו נובל אנרג'י ודלק ויגידו שהן רוצות לייצא את הגז שאישרת לנו לייצא באמצעות צינור לקפריסין, מה תאמר להם?" שאלה בדיוני הוועדה סמנכ"לית משרד חוץ, אירית בן־אבא, את היו"ר שאול צמח. "אני אגיד להם לא", השיב צמח.

בדו"ח הסופי שפירסמה ועדת צמח, נכתב כי להקמת מתקן יצוא תינתן "עדיפות מוחלטת לשטח שנמצא בשליטה ישראלית". ואולם צוין כי "לרבות במים הכלכליים של ישראל" ‏(עד 200 ק"מ מהחוף‏), אף שאלה משתרעים מעבר לשטח המים הטריטוריאליים. יצוא משטח זר, קבעה הוועדה, "יתאפשר אך ורק במסגרת הסכמים בילטרלים בין מדינות".
אבי בר־אלי

מבוכה: הציטוטים לא נמחקו, הפרוטוקולים הוסרו - והצנזורה התערבה

על פרסום הפרוטוקולים של ועדת צמח העיבה תקרית מביכה: לאחר שקטעים רגישים שהושחרו בהם בנימוקים שונים נחשפו באמצעות העתקה פשוטה מקבצי המחשב שהועלו לאתר האינטרנט של משרד האנרגיה. משנודע הדבר, חסם המשרד את הגישה לפרוטוקולים, עד לתיקון הטעות. לאחר שהתברר כי הטקסטים הרגישים כבר הופצו ברחבי הרשת, עירב המשרד את הצנזורה הצבאית שאסרה על פרסום חלק מהם - אף כי אלה כבר נודעו בציבור רחב.

בשבועיים שחלפו מאז שהצהיר שר האנרגיה, סילבן שלום, על החלטתו לפרסם את הפרוטוקולים, עברו עליהם בשקידה, בזה אחר זה, כל חברי הוועדה, כדי לוודא שאלה אינם כוללים ציטוטים בעייתיים לחשיפה. בהודעת משרד האנרגיה נכתב כי בתמלילים הושחר מידע "שבגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, או מידע שעליו קיים חיסיון מסחרי או כלכלי". מדובר בעיקר בחילופי דברים שעסקו בסוגיית מיקום תשתית ייצוא הגז ‏(ראו מסגרת‏), גבולות המים הכלכליים של ישראל וברגישויות הגיאופוליטיות הנלוות.

לע"מ

כמו כן, הושחרו כמה משפטים לבקשת חברי הוועדה ומשתתפיה, בשל צנעת הפרט או היעדר רלוונטיות לדיון. כך למשל, כשהעיר שאול צמח, יו"ר הוועדה, על כך שדבריו של יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכה, לא נשמעים בהקלטה, הפטיר קנדל "נו בסדר, שמבקר המדינה יבוא".

כשהתווכח דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, עם קנדל בסוגיית תמחור הגז המיוצא, הטיח בו גילה כי "מה שאתה אומר זה שכפי שעושקים את הצרכן הישראלי - אפשר לעשוק באותה עת גם את הצרכן הזר". באותו דיון הזכיר צמח לאלונה שפר־קארו את בעלה, ובדיון אחר העיר לה על כך שאכלה סנדוויץ'.

כשסגן הממונה על התקציבים, שאול מרידור, התייחס לסוגיית חוזי הגז הדרושים לצורך פיתוח המאגרים, הוא העיר: "מי יקנה גז, אני אקנה היום גז לעוד 30 שנה? מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד 30 שנה, אני לא יודע אם תהיה מדינה".

ציטוט בוטה יותר שהושחר היה זה של כלכלן רשות ההגבלים, שלומי פריזט, שבדיון שעסק בהיתכנות הקמת תשתית יצוא יבשתית אמר: "סטטוטוריקה מובטחת לצינור באדמה. כל השאר זה דיבורים יפים של פקידים, שהיום הם מסכימים, למחרת הם יריבו, ועוד יומיים יעבדו במקום אחר. זו הגישה שהם באים ממנה, 'אני אגיד לך מה צריך לעשות, ואחרי זה אני אתקע אותך איפשהו. חכה, נמצא אותך בסיבוב, נדפוק אותך באיזה מסדרון'". צמח הזכיר לפריזט שהישיבה מוקלטת. "תוסיף בסוגרים נאמר בציניות", התבדח קנדל.

כשדנו חברי הוועדה בדיווחי חברות הגז הבורסאיות, הסתייג מכך המשנה לראש המועצה לביטחון לאומי, אבריאל בר יוסף: "אתה רוצה שאספר לך סיפור על איך רימו את כולם עם הספרים? הם נתנו דירוג אשראי של AAA לחברה שהיתה שווה כלום. אתה מכיר את זה? אבל זה רק בנדל"ן".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#