גז זה רק כסף - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גז זה רק כסף

הוויכוח על יצוא הגז הוא לא כל כך מסובך, וגם לא כל כך קריטי ואסטרטגי

74תגובות

לפני שנים רבות שאל אותנו איש מקצוע ותיק בתחום המים מהיכן צמחה התפישה שמקורות המים של ישראל הם בעלי חשיבות אסטרטגית, עד כדי יציאה למלחמה להגנתם. “זאת בדיחה”, הוא אמר. “אין שום סיבה לצאת למלחמה בגלל מים. מים זה רק כסף”.

במדינת ישראל הצחיחה, שבה חונך הציבור תמיד על עיקרון “חסוך כל טיפה”, התפישה שמים זה כסף, ותו לא, עומדת בניגוד גמור לאמונה הרווחת. רק בשנים האחרונות, כאשר ישראל החלה להתפיל מים, הבנו את מה שאמר לנו אותו איש מקצוע: מים הם, אכן, רק כסף, כי עם מספיק כסף אפשר תמיד “לייצר” מים.

על אותו משקל, הגיע הזמן לשאול האם גז אינו רק כסף. ואם אכן גז הוא רק כסף, אז האם לא הגיע הזמן להנמיך מעט את אש הלהבות סביב הוויכוח על יצוא הגז: זה לא עניין אסטרטגי וגם לא סוגיה קיומית - מדינת ישראל לא תחדל להתקיים רק משום שהיא תשמור פחות או יותר גז במעמקי האדמה. זה רק עניין של כסף - האם הכסף הזה מתקבל היום או שיגיע מחר, ומה השימוש שנעשה בו. זה הכל.

תומר אפלבאום

גז הוא כמובן כסף, משום שבכל רגע נתון ניתן למכור ולקנות גז. זה קצת מסובך טכנית, בגלל הצורך להניח צינורות ארוכים או להוביל את הגז במכליות ענקיות ‏(גז מונזל‏), אבל זה בוודאי אפשרי - והראיה שמתנהל הוויכוח על יצוא הגז. מכיוון שתמיד אפשר לקנות ולמכור גז, הרי שברור כי גז אינו נכס אסטרטגי קיומי. מה שאפשר לקנות בכסף, הוא בהכרח לא עניין אסטרטגי. הוא רק עניין כלכלי.

אז כן, הוויכוח על יצוא הגז הוא ויכוח כלכלי בלבד. בפשטות, זהו ויכוח האם מדינת ישראל תקבל הרבה כסף על מכירת הרבה גז היום ‏(כי חלק גדול מהגז יופנה ליצוא‏) ותצטרך בעתיד לקנות גז שיחסר לה, או האם תסתפק במעט כסף היום ותחסוך את הכסף הזה לעתיד - היא תבטיח לעצמה שלא תצטרך לקנות גז עשרות שנים קדימה. השאלה היא איזה משתי החלופות היא עדיפה?

התשובה, לטעמנו, אינה נעוצה כלל בתחזיות לגבי מחיר הגז העתידי. כמובן שאם היינו יודעים כי מחיר הגז בעתיד יהיה גבוה פי עשרה ממחירו כיום, הרי שהיה אכן כדאי לשמור את הגז במעמקי האדמה לשם שימוש עתידי. רק שאנחנו לא יודעים זאת, ומאחר שתחזיות לטווח זמן של 40 שנה הן מופרכות מעיקרן, הרי שאין כל יכולת לקבוע אם מחיר הגז בעתיד יהיה גבוה פי עשרה או שמא יצנח לעשירית ממחירו הנוכחי. גם התחזית הזו וגם האחרת תקפות באותה מידה.

הגז שייך לציבור

התשובה, לכן, נעוצה בשני עקרונות בסיסיים הרבה יותר, שעליהם ניתן להשיב כבר היום. האחד, הקריטי ביותר, הוא איזה נתח תקבל המדינה מיצוא הגז. אם הנתח יהיה מספיק גבוה, הרי שכל המפגינים הנושאים שלטים בגנות יצוא הגז מאחר ש”הגז שייך לציבור” צריכים לצאת מסופקים. הגז אכן שייך לציבור, מאחר ש–70%–80% מהרווחים מהיצוא שלו זורמים לכיסי הציבור.

נקבנו בשיעור של 70%–80%, מאחר שלדברי פרופ’ איתן ששינסקי, שישב בראש ועדת ששינסקי למיסוי הגז, המיסוי המיוחד שהוטל על הגז חל גם על גז מיוצא. המיסוי המיוחד, ביחד עם התמלוגים והמיסוי הרגיל, מגיע לנתח ממשלה של כ–60%. מאחר שהציבור מגלה רגישות מיוחדת לגבי יצוא גז - אף שלא ממש ברור לנו מדוע, בהיות הגז נכס סחיר - אפשר לקבוע תמריץ שלילי ליצוא באמצעות קביעת שיעור נתח ממשלה גבוה יותר לגז מיוצא לעומת גז לשימוש מקומי. כך הגענו לנתח מיסוי של 70%–80%, אף שכמובן אפשר לקבוע כל שיעור אחר.

בכל מקרה, בשיעורי מיסוי כאלה, הגז בהחלט שייך לציבור, גם אם הוא מיוצא, ותנוח דעתו של הציבור לגבי התעשרות הטייקונים. הם מתעשרים, אבל מדינת ישראל מתעשרת עוד יותר.

מה שמביא אותנו לעיקרון המהותי השני: מה תעשה המדינה עם התקבולים הגבוהים מיצוא הגז. התשובה לשאלה מה עדיף, לקבל את הכסף היום או מחר, תלויה כמובן בתשואה שהמדינה יכולה להניב על השקעת הכסף היום. אם התשואה היא נמוכה, אז עדיף שהכסף ישכב כחיסכון באדמה. אם התשואה היא גבוהה, אז עדיף לקבל את הכסף כבר היום כדי לפתח ולקדם את מדינת ישראל, כך שבעוד 30 שנה - כאשר יחסר גז - ישראל תהיה מספיק מפותחת ועשירה כדי לאפשר לעצמה לקנות כמה גז שרק תצטרך.

שאלת השימוש בכסף - האם הוא יופנה להשקעות ארוכות טווח בתקציב, האם לקרן החיסכון הלאומית החדשה או שהכסף הזה ישמש להחזר חוב וכו’ - היא השאלה שיש להתעמק בה, ולשם צריכה להיות מופנית תשומת הלב הציבורית. במיוחד כשקרנות ממשלתיות, המופקדות על הרבה מאוד כסף, נוטות לעתים קרובות לשרת את עצמן ‏(ואת השכר של מנהליהן‏) - אם הציבור לא מפקח עליהן בשבע עיניים.

אז כן, הוויכוח על יצוא הגז הוא לא כל כך מסובך, וגם לא כל כך קריטי ואסטרטגי. זה בסך הכל ויכוח על כסף, ועל שתי שאלות יסוד בזרימת הכסף: איזה נתח מרווחי יצוא הגז יגיע לידי המדינה, ומה השימוש שתעשה המדינה בנתח הרווחים שיגיע לידיה. אם נדע לספק תשובות טובות לשתי השאלות, אין סיבה לפחד מהיצוא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#