בטר פלייס: המודל העסקי המסובך שהתברר כמשענת קנה רצוץ - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מודל עסקי שהתברר כמשענת קנה רצוץ

מהיווסדה של בטר פלייס נשאלו מייסדה ומשקיעיה מהו המודל העסקי שלה

59תגובות

לפני 3 שנים הרצה שי אגסי, יזם בטר פלייס, בפני מנהלים בכירים, ודיבר בציניות על חוסר החזון של מדינת ישראל, שסרבה לתת לו מענק של 150 מיליון דולר להקמת חברה לייצור מכוניות חשמליות בבית שאן, וגם לא הסכימה לתת לו מתנה בדמות שטח אדמה גדול בנגב ליצור אנרגיה סולרית. היום פנתה בטר פלייס לבית המשפט בבקשה למנות לה מפרק זמני.

הקריסה העצובה של החברה אינה מפתיעה. מלכתחילה, לא היה לה מודל עסקי מבטיח, או לחלופין, היה לה מודל עסקי מורכב ומסובך שהתברר כמשענת קנה רצוץ. זו לא חכמה בדיעבד, מהיום הראשון של החברה שאלתי את מייסדה ומשקיעיה מה המודל העסקי שלה, וקיבלתי תשובות מתחמקות או מפותלות, שהיו לא מספקות.

כתבות נוספות ב-TheMarker

הילדה ששיפדה את מנכ"ל מקדונלד'ס: "הרשת עובדת על ילדים קטנים"

הלכות נימוסי גוגל גלאס: איך להתנהג כשמרכיבים את המשקפיים

למרות שבחברה לישראל ובבטר פלייס טענו מתחילת הדרך שאני עויינת לחזון המכונית החשמלית, אין בי היום שמחה לאיד. להיפך. הייתי שמחה, לו היה כאן צי מכוניות לא מזהם, ואפילו שקלתי לרכוש אחת כשתגיע למחיר סביר.

את התואר המפוקפק של עתונאית נטולת חזון הרווחתי כבר מהיום הראשון בו הגיע שי אגסי למערכת TheMarker להציג את הרעיון. הוא הפגין ידע וירטואוזי בהפרחת מספרים על מחירי הדלק הקיימים והעתידיים והציג נוסחאות מתמטיות על הלוח, אך כששאלתי מה המודל העסקי של החברה שלו, נעץ בי מבט מזלזל, הסביר שזה לא לפרסום עדיין, ואף תהה בקול אם אני באמת חושבת שישקיע את מיטב הונו במיזם בלי לבחון את המודל הכלכלי שלו.

אי פי

כשאגסי אמר שלא יבקש סיוע מהמדינה, אך בהמשך התהפך והחליט לבקש סיוע ממשרד הכלכלה, התרעתי שכדאי שהמשרד יראה תוכנית כלכלית כדאית לפני שישקיע מאות מליונים בבטר פלייס. הבקשה של אגסי, לקבלת 150 מליון דולר מהמדינה להקמת מפעל ליצור מכוניות חשמליות בבית שאן, נדחתה.

לאחר שאגסי הצליח לשכנע את עידן עופר, בעלי החברה לישראל והמשקיע המרכזי בחזון המכונית החשמלית, זומנתי למשרדו של מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, שישב בין הררי קלסרים מימין ומשמאל וערימה נוספת על הרצפה.

גלעד הסביר לי, שכל הקלסרים כוללים בדיקה של היתכנות הפרויקט, ותהה למה אני לא מאמינה לו שהפרויקט כדאי. לאחר מכן זכיתי לשיחה אישית עם עופר, בשולי קבלת שבת שנערכה בדאבוס, שנזף בי דקות ארוכות על חוסר החזון שלי.

המודל העסקי של בטר פלייס היה מסובך, מורכב והשתנה מידי פעם. אלה לא היו סימנים טובים לחברה. בטר פלייס הזכירה בועה. חברת סטארט אפ שגייסה סכום אדיר של 850 מליון דולר, מהם כ-300 מליון דולר מהחברה לישראל, והיתה צפויה לעבור לתזרים מזומנים חיובי על פי הערכות רק ב-2019. משקיעיה החליטו בימים האחרונים לא להנשים אותה עד אז, והיום הרימו ידיים.

להלן קטעים מדברים שנכתבו בעקבות הרצאה של אגסי ביולי 2010 בכנס מנכ"לים במרכז הבינתחומי בהרצליה:

אגסי נהנה להפגין ידע בפיזיקה, בקיאות בנתונים (ממילא אי אפשר לבדוק אותו כשהוא מרסס מספרים במהירות האור) ודילג בקלילות מנושא למשנהו. בעודו רואה את הקהל שבוי, הוא מתרווח בכסא ומותח בנונשלנטיות ביקורת על הממשלה, כאילו זה לא נוגע לו ישירות. לממשלה לא היה חזון ואומץ לסייע לו, הוא אומר.

תוך שהוא מפליג בזכרונות, חושף אגסי אילו מתנות המדינה סרבה לתת לו ולשותפו המרכזי בפרויקט, עופר. היא לא נתנה להם קרקע בנגב להקים עליה חווה סולרית לייצור חשמל להטענת המכוניות, לא מענק בסך 150 מליון דולר להקמת מפעל בבית שאן ולא מסילת רכבת מיוחדת מבית שאן לנמל חיפה. ומי הפסיד, לפי אגסי? כמובן שהמדינה.

"הצענו למדינה - תנו לנו לבנות מול יזמים שדות סולרים בנגב. אפילו סימנו עיגול על המפה היכן שאמורים היו לקום השדות. למכונית אחת צריך פאנל סולרי בגודל של שתי מכוניות. זה כמו ארבע מיליון מכוניות חונות במדבר. באנו למדינה ואמרנו שנבנה מערכת סולרית ונקנה את החשמל ל-20 שנה. אמרו לי 'העיגול הקטן הזה הוא שטח ענק, אתה משוגע'?

אמרתי - ואם הייתי אומר לכם שיש נפט מתחת? לפי התפישה הזו יש לנו יכולת לבנות שדה נפט וירטואלי מעל פני הקרקע, לא מתחתיהם", אמר אגסי.

"הטעות הגדולה שלנו היא, שיכולנו לשבת פה גם עם מפעל המכוניות. בזמנו השאלה היתה האם מפעל רנו יוכל לקבל אותו סיוע שאינטל מבקשת, ואפילו הרבה פחות. דובר על 100-150 מליון דולר שהיו מוחזרים בתמלוגים למדינה מהמכירות. דרשנו מצ'ינג (התאמה) למה שנותנים במדינות אחרות ופסי רכבת מבית שאן לחיפה. אמרו לנו, שעם המענק עוד נוכל להסתדר, אך אנחנו לא יודעים מה לעשות עם פסי הרכבת. כך, המפעל קם בטורקיה. הוא יכול היה ליצר בארץ 50 אלף מקומות עבודה. ואז היה קם עוד אחר.

"צריך חוסר פחד להמר על כזה דבר. העונש שנותנת העתונות לפוליטיקאים על החלטה לא נכונה הוא גדול, כך שאף אחד לא רוצה לקבל החלטה אמיצה. מה זה 150 מיליון דולר? זו החלטה טריוויאלית של ממשלה. הנשיא פרס אמר לי, שאנחנו מבזבזים תקציבים כאלה על פרויקטים יותר טיפשיים. אבל, אין אף אחד שרוצה להיצמד לכשלון של פרויקט כזה. הנשיא וראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, אמרו לי 'תביא הכסף מבחוץ, נשתדל לא להפריע, וכשתצליח נטיל עליך מס'. זה ממש ככה. אבל, אנחנו לא מתלוננים. צריך לדעת שכשנכנסים לכזה פרויקט, זה כמו קידוחי גז", אמר אגסי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#