יש דרך אחת להבטיח נמל פרטי - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש דרך אחת להבטיח נמל פרטי

צריך יזם חיצוני שיבנה ויפעיל את הנמל

2תגובות

בתוך חודשיים יציג משרד התחבורה את התוכנית לבניית נמל פרטי חדש צמוד לנמל אשדוד או חיפה. אחר כך תפרסם המדינה מכרז בינלאומי להפעלת אותו נמל - וכך, מקווה שר התחבורה ישראל כץ, תיווצר תחרות בין הנמל החדש ‏(שהוא בעצם רציף גדול ועמוק שמתאים לאוניות מכולות גדולות מאוד‏) לבין רציפי הנמל הקיימים.

יש סיכוי סביר שכאשר המכרז יפורסם, הנמלים כבר יכריזו על שביתה רבתי. כץ אומר כי במקרה כזה הוא יקדם במהירות חוק בוררות חובה בשירותים חיוניים, כדי למנוע את השביתה. במקביל, נערכים כבר עכשיו במשרדי התחבורה והכלכלה לחתימה על הסכם עם חברה מקצועית זרה, שתפעיל את הנמלים - במקום העובדים הקיימים. כמו כן, יאפשרו לנמל אילת ולנמל מספנות ישראל ‏(שליד נמל חיפה‏) לפרוק מכולות, וכך להקל קצת על המצב. אין סיכוי שהצבא יהיה מעורב בפעולות כאלה. אין לו כוח אדם מתאים, וזה בכלל מנוגד לפקודת הצבא.

אבל לפני כל זה, כץ ושר הכלכלה, נפתלי בנט, צריכים לדעת כי בתוכנית שלהם הם הטמינו בעצמם פצצת זמן - שתתפוצץ להם ישר בפנים, ברגע המתאים. הם אומרים כי מי שיבנה את הנמל החדש תהיה חנ"י, חברת נמלי ישראל, שהיא חברה ממשלתית, שכבר הכינה לשם כך רזרבה של כמיליארד שקל. הבנייה תימשך כחמש שנים, ובסיומה אמורה חנ"י להחכיר את הנמל לחברת הפעלה בינלאומית שתזכה במכרז.

תומר נויברג

הבעיה הקטנה היא שזה בדיוק המודל מהסיבוב הקודם. גם אז בנתה המדינה את נמל היובל באשדוד ואת נמל כרמל בחיפה, מתוך כוונה להחכירם למפעיל פרטי. גם אז היתה שביתה ארוכה שבסיומה חתמו ‏(ב–2005‏) מי שהיו אז יו"ר ההסתדרות ושר אוצר, עמיר פרץ ובנימין נתניהו, על הסכם חגיגי להעברת הנמלים החדשים לבעלות פרטית. אבל לאחר חתימת ההסכם, החלו העובדים ללחוץ על הממשלה שהנמלים יעברו אליהם - במקום למפעיל הפרטי - ומשום שהממשלה היתה חלשה מול עובדי הנמל, היא נכנעה ושני הנמלים עברו לתפעולם.

מזה צריך ללמוד לקח. אסור שחנ"י תבנה את הנמל. הפעם צריך להתבצע פרויקט BOT ‏(בנה־הפעל־העבר‏) שבו יזם פרטי יבנה את הנמל ויפעיל אותו למשך 30 שנה. אסור שהנכס יהיה אפילו שנייה אחת בבעלות המדינה ‏(דרך חנ"י‏), כי אז העובדים שוב ילחצו, והוא יעבור שוב לידיהם.

לכן, צריך להוציא מכרז בינלאומי לא רק להפעלת הנמל, אלא גם לבנייתו בשיטת BOT. ברגע שזה יקרה, יהיה מי שיהיה לו חוזה מול המדינה להקמת הנמל ולהפעלתו, והוא פשוט לא יאפשר לעובדי הנמל להשתלט עליו. זו הדרך היחידה שיכולה להבטיח שהפרשה של 2005 לא תחזור פעם נוספת.

יש שחושבים כי ברגע שהממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, יכריז על נמלי אשדוד וחיפה "קבוצת ריכוז", זה ימנע מהם לקבל את הפעלת הנמלים החדשים. הם טועים. הוועדים חזקים יותר מכל הכרזה של הממונה. הדרך היחידה למנוע מהם השתלטות על הנמלים החדשים היא להקים את הנמל החדש בשיטת BOTמ- ולהשאיר את חנ"י מחוץ לתמונה.

השבתה זה לא שביתה

במשך שנים רבות התנגדתי להכנסת בוררות חובה ליחסי העבודה. האמנתי כי הדבר הנכון ביותר הוא שהמדינה תעמוד מול ההסתדרות ותנהל משא ומתן שכרוך לפעמים גם בשביתות - וכך נשיג את התוצאה הטובה ביותר, כי מדובר בגופים הגיוניים שמודעים למגבלת הצד השני ולמגבלת המשק.

אבל האמונה התערערה בשנים האחרונות, כאשר המונופולים הגדולים התחזקו מאוד, והממשלה נחלשה מאוד - כך שמקבילית הכוחות נטתה באופן ברור לכיוון אחד: לעובדי המונופולים הממשלתיים.

ניתן לראות זאת היטב בשכר המופרז עד כדי אבסורד בנמלי הים ובחברת החשמל. השבוע פירסמה רשות החברות שהשכר בנמלים הוא הגבוה ביותר מבין כל החברות הממשלתיות. בנמל חיפה עלות השכר החודשית הממוצעת ב–2012 היתה 38 אלף שקל, ובאשדוד - 37 אלף שקל. חברת החשמל מדדה אחריהם עם 34 אלף שקל בחודש. ויש להם גם קביעות טוטאלית ותנאים סוציאליים יוצאי דופן.

לפי דו"ח הממונה על השכר ל–2011, השכר הממוצע ‏(שהוא כמובן נמוך מעלות השכר‏) היה כ–28 אלף שקל בחיפה וכ–27 אלף באשדוד. גם שיאני השכר במגזר הציבורי הגיעו מהנמלים, עם 60 ו–70 אלף שקל בחודש. אפילו נהג אמבולנס בנמל חיפה מרוויח 40 אלף שקל בחודש.

עופר וקנין

הסיבה לשכר המטורף היא שיטת חישוב הפרמיות. פרמיה נורמלית יכולה להעלות את השכר בכ–30%, אבל בנמלים היא מגיעה ל–300%. כי את הפרמיות כמעט לא מעדכנים, אף שהציוד השתכלל מאוד והוא מאפשר הרבה יותר תפוקה. מי שקובע את הפרמיות הן "ועדות ייצור" שמשותפות לעובדים ולהנהלה - וכך לעובדים יש זכות וטו על שכרם.

את הטירוף הזה חייבים לעצור, ועכשיו זה כנראה הזמן הנכון. כי שביתה היא זכות יסוד של כל עובד, אבל יש מקום להגביל אותה, כאשר צד אחד מנצל את כוחו לרעה באופן בוטה. במציאות שהתפתחה אצלנו, כאשר המדינה חלשה והוועדים הגדולים חזקים, צריך להבדיל בין שביתה להשבתה. את השביתות אין להגביל, אבל אי אפשר להמשיך במצב שבו שביתה משביתה בעצם את המשק, וגורמת נזקים חסרי פרופורציה לכלכלה כולה.

זה תופס רק לגבי מפעלים בודדים - כמו חברת החשמל, רשות שדות התעופה ונמלי הים - ששביתה אצלם היא בעצם השבתת המשק. בלי חשמל המשק יעצור. בלי יבוא ויצוא מפעלים יתמוטטו והמשק יקרוס.

לכן, ראוי ששר האוצר, יאיר לפיד, יקדם הצעת חוק שתאסור על שביתות בשירותים חיוניים, ובמקומן יתקיים הליך בוררות במוסד לבוררות חובה, שהוא מוסד ממלכתי קיים. בוררות כזו תשפר את תדמית עובדי הנמלים וחברת החשמל, שיפסיקו להיות מטרה קבועה להשמצות.

רק לא מטוס פרטי

פרשת "המיטה הזוגית" עוררה מחדש את ההצעה לרכוש מטוס פרטי מיוחד, לטובת הנסיעות של ראש הממשלה ונשיא המדינה. הרעיון אינו חדש, הוא עלה לסדר היום הציבורי כבר ב–2009 על רקע פרסום עלות הטיסות של בנימין נתניהו.

מדובר ברעיון רע, שיעלה הרבה יותר למשלם המסים מהמצב הקיים. הרי המטוס לא יטוס כל יום, וגם לא כל שבוע, כמו שהוא טס באל על או בארקיע. לכן, כל טיסה תעלה הרבה יותר. יהיו הוצאות אחזקה, שיפוצים, שדרוגים וצוות מיוחד שיעבוד כל השנה סביב המטוס. זה יהיה הרבה יותר יקר מאשר לבצע מכרז בין חברות התעופה הישראליות. הרי תמיד זול יותר לבצע מיקור חוץ ולקנות שירותים מחברות מתמחות.

אמיל סלמן

משרד ראש הממשלה רוצה כמובן לרכוש מטוס פרטי, שבו ניתן יהיה להגשים את כל החלומות של הזוג נתניהו - כך ש"מיטה זוגית" ו"תא מנוחה" באל על יהיו כסף קטן. לכן, החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, חייבת לעצור את הבזבוז המיותר הזה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#