במלחמה על הפרטת הנמלים כולם כחלונים זה לזה - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במלחמה על הפרטת הנמלים כולם כחלונים זה לזה

ריב השרים על הקרדיט הציבורי והתחרות על "מי כוחני יותר" ישחקו בסוף לידי הוועדים

12תגובות

תחילה היה זה יאיר לפיד, שבכנס INSS לפני חודש הכריז מלחמה על המונופולים הנמליים. לא חלפו 24 שעות, ומלשכות ראש הממשלה ושר התחבורה דלף דבר פגישה שקיימו בנושא הרפורמה החדשה בנמלים, ו"אור ירוק" שהעניק נתניהו להובלתה בידי כץ. או אז צץ לו שר הכלכלה, נפתלי בנט, שבנה את קמפיין הבחירות שלו סביב מאבק בוועדים העוצמתיים, ומיהר להתייצב לצד אחיו הפוליטי, תוך השתלחות בוועד נמל אשדוד.

בוועד המיליטנטי בלעו את הפיתיון. חרף הוראתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני לשמור על שתיקה בנושא, תקף יו"ר ועד התפעול, אלון חסן, את בנט במהדורת חדשות 10, בעוד שעיני המובך נחשף לכך באולפן. מכאן, קצרה היתה הדרך לפינג פונג התנצחויות בין חסן לבנט - שהגיע לשיאו בהכרזת רשות ההגבלים, הכפופה לבנט, ביום חמישי בערב. זאת, לאחר שנים שבהן שמרה על שתיקה אופרטיבית בנושא הנמלים, וחרף הפצרות משרד התחבורה להימנע בשלב זה מצעדים לעומתיים נגד הנמלים.

מוטי מילרוד

כץ נאלץ לנשוך שפתיים, והגיב לתפיסת המושכות של הרפורמה בידי בנט בדף הפייסבוק שלו, שם ציין כי לאחר שהביט בכלבו האהוב צ'אבי, החליט "להוביל" לרפורמה בנמלים. הוא נענה אתמול בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שם פורסמה תוכנית יום הדין של בנט, להכניס צבא לנמלים - ולא התאפק כשהזכיר לרזי ברקאי בהתרסה כי הוא "הגורם היחיד שמגבש את התוכניות".

מצד אחד, מעודד לראות את הדרג הפוליטי מאמץ את הכחלוניזם גם בענף הנמלים, שידע עבר פוליטי ומסואב. מאידך, הריב על הקרדיט הציבורי והתחרות על "מי כוחני יותר" - סופם לשחק לידי הוועדים. עובדה, די היה בספין של בנט כדי להקים עליו את יו"ר מרצ, זהבה גלאון, בטענה לשימוש פסול בצבא כדי "לשבור את העבודה המאורגנת". בן רגע, הומרה התחרות בהפרטה אכזרית - וחסן נהפך מאיש עסקים ציני ליקיר פועלי ישראל.

אז נכון, בנט לא חייב דבר לוועדי הנמלים הקשורים בעבותות למרכזי המפלגות הגדולות, והוא יכול ליהנות מהבערת השטח שבו נתניהו וכץ נדרשים להסתובב. זאת, בייחוד כשההבערה מסייעת לבן בריתו הפוליטי מהסטת האש מוויתוריו לחרדים. הפרובוקציה שבהכתרת תוכנית החירום בציון שנת 1981 היתה מחוכמת, ואלמלא הנסיבות - גם די משעשעת. ונכון, קורץ לבנט לצפות בכץ נאבק באגו שלו, ומתפתל בין הכרזותיו הלוחמניות לבין רצונו לשמור על ערוץ הידברות שקט עם ההסתדרות והוועדים.

אלא שרפורמות עושים ביחד - ובשכל. אם בנט מעוניין באמת ובתמים בהישג כלכלי־אסטרטגי - מעבר לכותרת העיתון של מחר בבוקר - הוא צריך לכבוש את יצרו. עוד תהיה לו ההזדמנות לגלם את השוטר הרע, והוא אף יוכל לסייע בכך למשא ומתן הענייני שמתעתד כץ לפתוח עם עיני - שממילא לא יוליד דבר, לפני פיצוץ גדול מתבקש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#