"אנחנו לוקחים ליזמים 90% מרווחי הגז, אבל ההשקעה שלהם רק גדלה" - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המודל הנורווגי

"אנחנו לוקחים ליזמים 90% מרווחי הגז, אבל ההשקעה שלהם רק גדלה"

r עם מכירות גז ונפט ב–70 מיליארד דולר בשנה, מסביר שר האנרגיה של נורווגיה, אולה בורטן מו, למה בענף הקידוחים מוטב שלא להסתמך רק על חברות זרות, איך ממנפים את התגליות לפיתוח תעשייה, ולמה נורווגיה רוצה לקדוח בלבנון - ולא בישראל

12תגובות

לא פחות מ–53 חברות בינלאומיות ניגשו בחודש שעבר למכרז המקדים שערכה לבנון, לבחירת מועמדות לחיפושי גז ונפט בשטחה. בין היתר, ניגשו למכרז ענקיות קידוחים כמו של, אקסון, שברון וטוטאל. החברות התנפלו על לבנון על אף שאין עדיין שום הוכחה להימצאות גז במים הכלכליים שלה, ואף שלבנון רחוקה מהימים שבהם נקראה "שווייץ של המזרח התיכון". אחת החברות שניגשו למכרז היתה גם סטטאויל הנורווגית, שבשליטת ‏(67%‏) ממשלת נורווגיה.

"לא ידוע לי על שיקולים פוליטיים שמונעים מהחברה להשקיע בתחום בישראל", אומר שר האנרגיה של נורווגיה, אולה בורטן מו, כשהוא נשאל מדוע נפקד מקומם של סטטאויל מחיפושי גז ישראלי. דבריו נענים בתמיהה, היות שכמו שאר חברותיה במועדון ענקיות התחום, לא ניסתה סטטאויל מעולם לקבל רישיון נפט או גז בישראל, שבה כבר יש תגליות גז מוכחות.

"אתם מפיקי גז חדשים יחסית", תירץ השר. "יציבות התנאים שלפיהם מתבצעים החיפושים ומדיניות המיסוי חשובים מאוד לחברות כמו סטטאויל, לפני החלטת ההשקעה", הוסיף. אגב, השר הנורווגי הצעיר, 37, הגיע לישראל מיד אחרי שהשלים סדרת ביקורים במדינות המפרץ הפרסי.

עופר וקנין

נורווגיה עשירה בגז ובנפט, ומייצאת כמעט את כל המשאבים שהיא מפיקה בים הצפוני. לפי נתוני איגוד האנרגיה הבינלאומי ל–2012, היתה נורווגיה היצואנית השלישית ‏של גז בעולם, עם יצוא של 99 מיליארד מ"ק (BCM); והתשיעית בנפט, עם יצוא של 78 מיליון טונה. לשם השוואה, בישראל נמצאו עד כה "רק" כ–810 BCM גז.

ואולם בניגוד לתפישה הישראלית הגורסת כי המדינה לא תצלח ביזמות מסחרית בענף, הנורווגים דווקא פיתחו מודל של מעורבות ממשלתית עמוקה בתחום הקידוחים. "החלטנו שלא ניתן להסתמך רק על חברות זרות, ואנחנו צריכים לרכוש את היכולות האלה בעצמנו", אומר בורטן מו, ומדגיש כי יוזמה פרטית ומעורבות ממשלתית אינן בהכרח סותרות.

נורווגיה פעלה בשתי דרכים. הראשונה היתה אחזקה במשאב עצמו דרך סטטאויל‏. החברה שהוקמה ב–1971, קיבלה לידיה חלק מהמהמאגרים שנמצאו, וכיום היא החברה הנורדית הגדולה ביותר ונסחרת בבורסות של אוסלו וניו יורק בשווי של כ–100 מיליארד דולר. הדרך השנייה היתה להחזיק ישירות ברישיונות קידוח, בשותפות עם חברות נוספות. בדרך כלל סטטאויל מחזיקה 20%–25% מכל רישיון ומקבלת את החלק היחסי בהכנסות ממנו, אך גם משקיעה את השיעור הזה בדרוש לפיתוח המאגר.

בישראל, לעומת זאת, רווחת הגישה כי חברות ממשלתיות לא ממש יודעות להתנהל. "במודל הנורווגי בעלות המדינה על מניות החברה אינה גוררת חוסר יעילות. יש הפרדה ברורה בין בעלות לבין ניהול", מבהיר בורטן מו. "הממשלה אינה מנהלת את החברה, ההנהלה מנהלת את החברה, והיא צריכה לעשות כסף. הממשלה לעולם לא נהפכת למפעילת המאגר, וגם לא חובה שהמפעילה תהיה דווקא סטטאויל. התפישה שלי היא לא מיקסום ההכנסות של סטטאויל, אלא שהמשאבים יפותחו באופן היעיל והזהיר ביותר".

"ניצלנו רק 44% מהמשאבים"

הנגזרת של השתתפות הממשלה הנורווגית בסיכון שבקידוחים היא גביית מס בשיעור גבוה הרבה יותר מהיזמים הפרטיים. לא בכדי בורטן מו לא מתרגש משיעורי המס בישראל שעליהם המליצה ועדת ששינסקי ‏(52%–62%‏).

"שיעור המס רק על מכירות המשאבים הוא כ–78% מהרווח, ועל זה מתווספים הדיווידנדים מסטטאויל ומהמאגרים שבאחזקת המדינה. סך הכל נתח המדינה מהמאגרים הוא כ–90%. אבל, וזה חשוב, החברות הבינלאומיות מרוויחות הרבה כסף, וההשקעה בתחום בנורווגיה רק גדלה עם הזמן", אומר בורטן מו.

"אנחנו צריכים להגיע לכ–35–40 מיליארד דולר השקעות כל שנה. כדי שזה יקרה, לא משנה השיעור המדויק של נתח המדינה, אלא שהוא יהיה צפוי, ארוך טווח, ושחברות יוכלו לסמוך עליו. הן הולכות להשקיע מיליארדי דולרים, צריכות לבנות יכולות ולכן זקוקות לוודאות במערכת. העניין הוא לא חברה ממשלתית או פרטית".

ואיך דואגים לתחרות?

"חשוב לנו לפתח תחרות בריאה. אנחנו צריכים כמה חברות מקצועיות שיפעלו ויתרמו לניהול מיטבי של המשאבים. בשנים האחרונות הוקמו כמה חברות גז קטנות בנורווגיה, שהוסיפו ערך תחרותי: הן בחנו מחדש רישיונות, תוך שימוש בידע גיאולוגי והנדסי חדש, והביאו למעשה לכמה תגליות משמעותיות. לא היינו מוצאים את התגליות האלה אם היתה לנו רק חברה אחת.

"יש לכם עכשיו שני מאגרי גז, אבל השאלה הגדולה היא אם זה סוף הדרך של מדף היבשת הישראלי או תחילת ההיסטוריה שלו. הניסיון מנורווגיה הוא שהמשאבים נמצאים שם, ורק צריך למצוא אותם. אבל צריך לרכוש את היכולות והכישורים לגילוי. אתם צריכים מסגרת שתתמרץ חברות לחפש גז ונפט".

המסגרת המתמרצת שמציעה נורווגיה ליזמים היא יצוא גז, היות ש–95% מהחשמל במדינה מיוצר בסכרים הידרואלקטריים, שלא כמו ישראל שתישען על הגז ב–70%. "אני חושב שאתם יכולים לאפשר את שני הדברים - לאפשר יצוא, אבל חשוב לשריין את האספקה לישראל", אומר בורטן מו. עם זאת, הוא רומז כי הדיון על חלוקת המשאבים הידועים, בין שימוש מקומי ליצוא, עלול להתברר גם הוא כמשגה.

"בתחילת שנות ה–70 חשבנו שיש לנו משאבים ל–40 שנה. כיום יש לנו צפי לעוד 40 שנה. אנחנו מצליחים להוסיף עוד ועוד משאבים. זה שילוב של טכנולוגיה טובה יותר שמגדילה את ההפקה, מיפוי סיסמי טוב יותר של המאגרים והערכה מדויקת יותר של המשאבים.

"מה שלמדנו הוא שכמות המשאבים היא לא בסיס קבוע. על ידי עבודה קשה ומסורה, הצלחנו להגדיל משמעותית את העוגה, ואנחנו עדיין עושים את זה. לא פיתחנו אפילו 50% ממדף היבשת, אנחנו חושבים שניצלנו כ–44% מהמשאבים. נורווגיה תמשיך להיות מפיקת גז ונפט לדורות".

מה לגבי שימוש בגז כחומר גלם?

"העניין הוא לא רק בהפקת הגז עצמו, אלא בשימוש בגז כדי להשקיע במשאב האנושי ויצירת תעשייה מבוססת על הטכנולוגיה שכרוכה בו. ענף היצוא הגדול שלנו הוא גז ונפט, כ–60–70 מיליארד דולר בשנה. אבל גם ענף היצוא השני שלנו קשור לגז ונפט, לא כמשאב עצמו אלא בתעשייה, טכנולוגיה ושירותים שבהם ניתן להשתמש בכל שרשרת הערך. זה יכול להיות ספינות, אסדות, מדחפים, מערכות ניווט, משאבות, שסתומים, כל דבר. אנחנו מוכרים בכל אזורי החיפושים וההפקה בעולם".

האם ישראל צריכה לפקח על מחירי הגז לתעשייה לשם כך?

"בנורווגיה יש תעשייה פטרוכימית ותעשייה כבדה, אבל הן פועלות על בסיס תחרותי. אנחנו לא מסבסדים אותן בגז זול. הן צריכות לקנות את הגז שלהן בשוק החופשי. ישראל צריכה להיזהר מסבסוד התעשיות, כי הן צריכות להיות תחרותיות אז יהיה פוטנציאל גדל למציאת משאבים נוספים, ואולי גם בניית יכולות לאומיות בתחום הגז והנפט".

קרן תמלוגים של 700 מיליארד דולר

לפני שבועיים החליטה ממשלת ישראל על הקמת קרן ריבונית שתשמור על רווחי הגז, במודל הקרן שהקימה נורווגיה בשנות ה–90. לאחר שיצטברו 2 מיליארד שקל מהיטל רווחי הגז ‏("מס ששינסקי"‏) תוקם הקרן בפועל ותשקיע את הונה בחו"ל, כדי להימנע מייסוף השקל ומניוון הכלכלה הישראלית ("המחלה ההולנדית").

הקרן מיועדת לשמש את הדורות הבאים, וכל שנה תימשך ממנה רק התשואה, של כ–3.5%. בעוד שבישראל יושקעו בקרן רק כ–50% מהכנסות המדינה מגז ‏(הכוללות גם תמלוגים ומס חברות‏), בנורווגיה מושקעים בה 100% מהמס, הדיווידנדים מחברת הנפט הלאומית וההכנסות מהרישיונות.

"לפני שהקמנו את הקרן כל הכסף זרם לתקציב, מה שגרם לבועה", אומר שר האנרגיה של נורווגיה, אולה בורטן מו. "הקמנו את הקרן ב–1991 וההשקעה הראשונה היתה ב–1996. כיום הקרן מחזיקה נכסים בכ–700 מיליארד דולר, אחת הגדולות בעולם. היא מחזיקה במניות ואג"ח, כ–1% מהנכסים בבורסות העולם וכ–2% מהנכסים באירופה, והתזרים הולך לגדול בשנים הקרובות, כי ההכנסות גדלות.

"הכסף שיוצא מהקרן אמור לשמש להשקעה בתשתיות, אבל משתמשים בו גם באופן שוטף. כשפרץ המשבר הכלכלי ב–2008 השתמשנו ביותר מ–4% ממנו כדי לתמרץ את הכלכלה. כיום המצב בנורווגיה טוב, המשק בתעסוקה מלאה, ואנחנו משתמשים רק ב–3%, אבל כל שנה אנחנו עדיין משתמשים בכ–25 מיליארד דולר לתקציב השנתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#