מי צריך בית זיקוק בישראל? - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי צריך בית זיקוק בישראל?

אסון הפיצוץ במפעל הדשנים בטקסס עורר את השאלה אם הסיכון הבטיחותי והסביבתי של בית הזיקוק הגדול בישראל מצדיק את מיקומו בלב מטרופולין חיפה ■ פרופ' ברנדה שפר: "את הבריטים שהקימו אותו לא עניינה איכות החיים של הילידים במושבות"

15תגובות

לפני שבועיים החריד פיצוץ עז את העיירה ווסט שבטקסס, ארה"ב. שריפה שפרצה במפעל דשנים אחזה במכליות שחנו בשטח המפעל והכילו חומרי גלם דליקים. הדף הפיצוץ הורגש במרחק רב: הוא מוטט שורות של בתים בעיירה בקרבת מקום, ניפץ חלונות 11 ק"מ מהמפעל ורסיסי הפיצוץ התפזרו ברדיוס של עשרות קילומטרים. לפחות 15 בני אדם נהרגו כתוצאה מהפיצוץ וכ–200 נפצעו - באירוע שהדיו הציבוריים הגיעו עד לישראל.

מכל האמוניה של מפעל חיפה כימיקלים, למשל, לא מרוחק קילומטרים מהמטרופולין הסואנת של חיפה, אלא ממוקם ממש בטבורה. זאת, חרף דו"חות חוזרים ונשנים שלפיהם פריצת אמוניה תביא למותם של אלפי אזרחים (ראו מסגרת). בעקבות הפיצוץ בטקסס קראו ראש העיר חיפה, יונה יהב, וארגוני סביבה לסגירת המכל, והשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, הזדרז להודיע כי יאיץ את העברתו לדרום. ואולם מפעל האמוניה רחוק מלהיות גורם סיכון יחיד במפרץ חיפה.

ניר כפרי

באזור התעשייה הכבדה שבלב המטרופולין נמצאים מצבורי ברום שממתינים ליצוא, מכלי אתילן ואפילו חוות גז בישול ‏(גפ"מ‏) בקרית אתא - שעלולים כולם להתלקח ולסכן את האוכלוסייה לאורך מישור החוף הצפוני. כל אלה נשענים למעשה במשך עשרות שנים על מפעל העוגן של התעשייה הכבדה בישראל, בית הזיקוק של חיפה ‏(בזן‏), שבעצמו מאחסן אלפי טונות של דלק וחומרים מסוכנים.

בית הזיקוק בחיפה הוקמו על ידי הבריטים ב–1938–1944, כדי לזקק בהם נפט שגילו בעיראק. הנחת צינור הנפט לחיפה, ובית הזיקוק שהקימו בקצהו, איפשרו לבריטים לספק נפט לאוניות האימפריה ברחבי הים התיכון ובאירופה, בייחוד בתקופת מלחמת העולם השנייה. עם עזיבת הבריטים נותרו המפעלים בשליטת ישראל, שרכשה אותם לבסוף ב–1958, וכיום הם מוחזקים בידי קבוצת החברה לישראל ‏(37%‏), פטרוכימיים של דייוויד פדרמן ‏(31%‏) והציבור ‏(32%‏).

במשך שנים היו בתי הזיקוק ממזהמי האוויר הכבדים במפרץ חיפה, שבו נרשמו שיעורים גבוהים של סרטן ואסתמה בקרב התושבים. הם ייצרו אלפי טונות של בוצה רעילה, שבה החלו לטפל רק באחרונה. למרות השקעה גדולה באמצעים להפחתת זיהום אוויר ומעבר לשימוש בגז טבעי, נותרו בתי הזיקוק מפגע תברואתי ואף ביטחוני.

חרף כל אלה, מעולם לא ריחפה מעל בתי הזיקוק סכנת סגירה, ושאלת נחיצותם מעולם לא הועלתה לדיון ציבורי. יתרה מזו, בהסדרת תוכניות המתאר שלהם, מבקשים בבזן אף להרחיב את השטח הבנוי במפעל פי שלושה לפחות. לנוכח התנגדויות שהגישו ארגוני סביבה כמו עמותת אדם טבע ודין והקואליציה לבריאות הציבור, נדרש עיסוק בשאלה אם יש בכלל צורך בבתי זיקוק במדינה קטנה כמו ישראל.

"לזהם בחיפה, במקום לזהם בסקוטלנד"

תשובתה של בזן לשאלה הזו, מן הסתם, חד משמעית: "ישראל מכירה בתעשיית הזיקוק הישראלית כתעשייה לאומית חיונית לביטחונה ולעצמאותה האנרגטית", מסרו מהחברה. ואולם יש החולקים על הקביעה החד משמעית, וסבורים כי ראוי לבחון את הסוגיה לעומקה.

"בתי הזיקוק לא נבנו על ידי ישראל, אלא על ידי הבריטים, מתוך תפישה שבמקום לזהם בסקוטלנד עדיף לזהם בחיפה", אומרת פרופ' ברנדה שפר מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. "הם הוקמו כדי לזקק נפט שהגיע מעיראק. חיפה היתה אז עיר קטנה מאוד, ואת האימפריה לא ממש עניינה איכות החיים של הילידים במושבות". לעומת זאת, לדבריה, "כיום אף אחד לא היה מאשר לבנות את בתי הזיקוק היכן שהם נמצאים. בית זיקוק בקרבת אוכלוסייה הוא חריג במקומות שאנחנו אוהבים להדמות אליהם, ואפילו באזרבייג'אן העבירו בית זיקוק ישן למרחק שעה וחצי מהבירה באקו".

דבריה של שפר מהדהדים יותר לנוכח חנוכת מתקן הפצחן המימני, "מידן", שאותו חנכה בזן לפני ארבעה חודשים לאחר תהליך הקמה שארך שלוש שנים בהשקעה של כחצי מיליארד דולר. לטענת המבקרים, עם הפעלת המתקן עלתה גם הסבירות לתקלה הרת אסון בבתי הזיקוק. המתקן החדש משתמש במימן, המופק כחלק מעיבוד הנפט הגולמי, לשם "פיצוח" של מולקולות גדולות יחסית בתערובת הנפט למולקולות קטנות יותר, המשמשות מרכיבי דלקים. המימן הדליק מצטרף לשאר החומרים המסוכנים בשטח בית הזיקוק, כמו סוגי הדלק השונים ומימן גופרתי ‏(שממנו נהרגו שני עובדים בנובמבר 2010‏).

עם זאת, ולמרבה ההפתעה, רוב הנשאלים בסוגיית הצורך בבתי הזיקוק, גם אלה המוחים על הזיהום שהם יוצרים, טוענים כי לישראל יש צורך ביכולות זיקוק עצמאיות. כולם נתלים במצבה הגיאופוליטי הייחודי של ישראל, שחוותה חרם נפט בשנות ה–70 של המאה הקודמת, ומזהירים כי היא עלולה להיקלע למחסור בדלק במקרה של מצור מלחמתי.

המדינה הכירה בחיוניותם של בתי הזיקוק, וקבעה בצו מיוחד שורת מגבלות על מבנה הבעלות שלהם ועל תפעולם בשעת חירום, כולל התאמת תמהיל ייצור הדלקים לצורכי מערכת ביטחון. ותיקי המהנדסים בבזן מספרים כי בית הזיקוק באשדוד, שהופרט לימים לידי קבוצת פז, הופעל ממש לפני תחילת מלחמת יום הכיפורים, והתאים עצמו לייצור דלק סילוני שהיה דרוש לחיל האוויר.

חגי פריד

עם זאת, בידי ישראל יש כיום היכולת התיאורטית לייבא תזקיקי דלק מאירופה, שבה משוועים בתי הזיקוק לקונים בשל ירידת צריכת הדלקים ביבשת. בנוסף, ובניגוד לעבר, מלא הים התיכון בטריידרים שסוחרים בתזקיקים בשוק SPOT משוכלל יחסית, ומייתרים לכאורה את הצורך בזיקוק מקומי. גם במקרה של חרם בינלאומי כמו זה המוטל על איראן, ממילא יימנע מישראל לייבא נפט גולמי לצורך זיקוקו בבתי הזיקוק.

"כששואלים שאלות תמיד מקבלים את הנימוק הביטחוני: נהיה במלחמה, נהיה במצור ונהיה חייבים לזקק נפט בעצמנו", אומרת שפר. "זה טיעון לא לוגי, כי אם אוניות נכנסות עם נפט, הן יכולות להיכנס גם עם תזקיקים". לטענתה, הנימוק הביטחוני נחלש גם כשבוחנים את טיפול החסר של המדינה במלאי החירום. "מדינות נאט"ו מחויבות להחזיק עתודות אנרגיה - פחם, נפט וגז לשלושה חודשים, ובארה"ב יש מלאים לשנה. אבל בישראל אין שום חוק ולא אומרים מה בכלל המלאי".

"לוגיסטיקה מטורפת ותשתיות ענקיות"

כיום אין מניעה לייבא תזקיקי דלק. עם זאת, בפועל קיים רק יבוא של גפ"מ. את כל הבנזין והסולר רוכשות חברות הדלק הקמעוניות מבתי הזיקוק ורק משרד הביטחון מייבא לעתים תזקיקים שהוא רוכש מטריידרים אמריקאים בכספי הסיוע הביטחוני.

בחברות הדלק מודים כי בתי הזיקוק מודעים למחירי היבוא, ולכן מציעים מחירים נמוכים במקצת. כלומר, הסתמכות על יבוא דלק עלולה דווקא לייקר אותם ולפגוע במאזן התשלומים של המדינה, שכן הערך שבמרווח הזיקוק ‏(הפער בין מחיר הנפט לתזקיקים‏) ייוצא לחו"ל.

ואולם גם אם ייבחן היחס של עלות־תועלת של בתי הזיקוק ותבין כי כדאי להשביתם ולעבור ליבוא דלקים, לא בטוח כי הדבר אפשרי מבחינה טכנית. אהוד יחיאלי, לשעבר ראש מינהל הדלק במשרד האנרגיה, לא רואה היתכנות לוויתור על בתי הזיקוק, בעיקר מהיבטים לוגיסטיים. "מעבר ליבוא תזקיקים - במקום נפט גולמי - ידרוש לוגיסטיקה מטורפת ותשתיות נמליות ענקיות שאין להן כלל מקום בישראל", אומר יחיאלי.

לדבריו, את הנפט הגולמי מייבאים כיום בתי הזיקוק באוניות של 150–250 אלף טונה ‏(דרך נמל קצא"א‏) או 90–100 אלף טונה ‏(דרך נמל חיפה‏), שממצות את פוטנציאל העגינה שמציעים הנמלים. ואולם יבוא תזקיקים נעשה לדבריו באוניות של 40–60 אלף טונה, מה שידרוש הכפלה פי 3–6 של מספר האוניות שיפקדו את הנמלים - מספר שלא יוכלו לעמוד בו.

בנוסף, ויתור על בית הזיקוק יביא לטענתו למחסור כמעט ודאי בגז בישול ‏(גפ"מ‏). כבר כיום משתמשים בישראל וברשות הפלסטינית בכ–550 אלף טונה גפ"מ בשנה. ישראל מייבאת כמחצית ממנו, אך סובלת מהיעדר תשתיות מספקות ליבואו ובעיקר לאחסונו.

על הטענה כי בעידן שלאחר החרם הערבי ישראל יכולה להישען על מגוון הטריידרים בים התיכון ולא להזדקק לזיקוק עצמי של נפט לצורכיה, משיב יחיאלי: מהלך כזה יביא בהכרח לעליית מחירי התזקיקים בים התיכון. זאת, לדבריו, בעוד שכבר כיום יבוא התזקיקים יקר מדי, ולא יכול להתחרות במחירי הזיקוק המקומי.

"אולי בעוד 15 שנה, כשחלק מהנעת כלי הרכב תעבור ל–GTL ‏(דלק המיוצר מגז טבעי‏) ולחשמל, וצריכת הבנזין והסולר תפחת משמעותית, נוכל לוותר על בית הזיקוק הקטן יחסית באשדוד, שממילא משרת רק את צורכי בעליו, קבוצת פז, ולא תורם כלל לתחרות במשק", אמר יחיאלי.

ירון צור לביא

"גם בווינה יש 
בית זיקוק"

עיסוק בתועלת הכלכלית של בתי הזיקוק נשמע לרבים ככפירה בעיקר. סביב בתי הזיקוק שהקימו הבריטים צמחה העיר חיפה וסביבותיה, וסביר להניח כי לא היתה מתפתחת למטרופולין בלעדיהם. בזן והחברות הבנות שלה מעסיקות 1,524 איש, ועוד 248 עובדים ארעיים. מתוכם, 26% הם מהנדסים ואקדמאים ו–40% הם הנדסאים וטכנאים. במעגל השירותים לבזן מועסקים עוד אלפי אנשים מהאזור. במטרופולין המפרץ, הנלחמת על הרלוונטיות שלה מול גוש דן שנמצא במרחק שעת נסיעה ברכבת, בזן היא עוגן כלכלי חשוב.

"המפעלים הפטרוכימיים, שעשרות שנים היו בשליטת הממשלה, גרמו לנזקים סביבתיים רבים", מודה מנכ"ל עיריית חיפה, שמואל גנץ. "אבל בשנים האחרונות התעשייה עברה לשימוש בטכנולוגיות הטובות בעולם, וזה הביא להורדה משמעותית של זיהום האוויר. אם יש פתרונות טכנולוגיים וניתן לשמור שהזיהום לא יחצה את גדר המפעל, אין סיבה לסגור את בתי הזיקוק, כי יש מהם תועלת כלכלית גדולה".

מלבד מקומות העבודה, מדובר עבור עיריית חיפה בנתח של כ–45% מארנונה של כ–75 מיליון שקל בשנה שמשלמים בתי הזיקוק לרשויות המקומיות שגובלות בהם. "אם בווינה ואנטוורפן יש בתי זיקוק ליד העיר, שעומדים בתנאים הסביבתיים הכי נוקשים, גם אצלנו אפשר", מסכם גנץ.

יש החושבים אחרת. "בוא נעזוב את הנושא הסביבתי ונדבר רק על כסף", אומר ראש סיעת הירוקים במועצת העיר חיפה, שמואל גלבהרט. "אני טוען שהמתחם הפטרוכימי עולה הרבה מאוד כסף. קל להוכיח את זה, כי באזור המרכז אין את כל המתקנים האלה ואצלנו אחוזי האבטלה כפולים. הנציב הבריטי בחר את חיפה כנקודה להקמת האתר הזה, ואת המחיר כולנו משלמים עד היום".

בז רטנר

גלבהרט אומר כי יש לשקול בחיוב סגירה של בית הזיקוק ושיקום הקרקע. "התקבלו החלטות כאלה באזורים גדולים באירופה, למשל בחבל הרוהר בגרמניה, והן הצליחו - כי האזור רק התפתח. אנחנו טוענים שבארצנו הקטנטונת והצפופה לא צריך לייצר דברים שמתאים לייצר במדינות רחבות ידיים. עדיף לקנות מן המוכן, ולא לקנות חומר גלם כדי לזקק בלב האזור המטרופוליני. אין שאלת עצמאות כלכלית, כי בלאו הכי חומר הגלם מיובא. המשחק הוא שמירת המונופול של משפחת עופר".

עם זאת, מלבד גלבהרט קשה למצוא תומכים מובהקים בסגירה מוחלטת של בתי הזיקוק. כך, גם מנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור, רונית פיסו, טוענת כי למרות הביקורת הקשה של הארגון על התנהלות בתי הזיקוק, "חשיבה סביבתית יסודית מעמיקה לא זורקת מטרדים למקום אחר. כל עוד המכונית שלנו לא נוסעות על אוויר, כנראה צריכים את בתי הזיקוק האלה. אני מעדיפה שיהיה זיקוק פה מאשר באנגולה, שם אין קואליציה לבריאות הציבור ואין משרד להגנת הסביבה".

ואולם פיסו מתכוונת לצורכי הדלק של ישראל. נושא שחוזר אצל רוב הנשאלים הוא הנטייה של בתי הזיקוק דווקא לייצא את תוצרי הזיקוק שלהם לחו"ל. בחינת הדו"חות הכספיים של בזן מראה כי היא מייצאת בין רבע לשליש מתפוקת הדלקים בטונות. בערכים כספיים מדובר ביצוא של כ–2 מיליארד דולר בשנה.

יש שיטענו כי היצוא הכרחי לשמירה על רווחיות בתי הזיקוק ומספק יכולת להשקיע בפרויקטים שיפחיתו את הסיכונים מהם. אך בעיר שסבלה שנים רבות מזיהום עדיין יש החושבים כי אין הצדקה ליצוא. "למה צריכים להביא נפט לחיפה, לזהם את האזור ולסכן את התושבים, כדי לייצא את התוצרים לחו"ל?" שואלת שפר. "אנחנו סופגים את הנזק הכלכלי מזיהום האוויר, והם מרוויחים. הציבור צריך לדעת מהיצוא הזה. זה יצוא של תעשייה מזהמת שנמצאת ליד אוכלוסייה".

בינתיים, מקדמת בזן הרחבה ניכרת של הבנייה בשטח המפעל, המעוררת חששות כי המפעל מתכנן להגדיל באופן ניכר את הייצור כדי להפנות אותו ליצוא. "כל העבודות של משרד האנרגיה מראות שהביקושים לדלק הולכים לרדת עד 2050, אבל הם מתכננים שם עוד מכלים בהיקף מיליון ורבע קוב", אומרת פיסו. "למה צריך כאלה מתקנים גדולים? הפצחן המימני וחוות הדלקים יאפשרו לבזן לייצא הרבה יותר, ואת המחיר הבריאותי ישלמו תושבי חיפה".

השרים מתחלפים - ופינוי מכל האמוניה נדחה

מכל האמוניה של חברת חיפה כימיקלים מכיל עד 12 אלף טונה אמוניה - גז מיובא המשמש את התעשייה כחומר גלם ולקירור. עם זאת, האמוניה היא גז רעיל ומסוכן לנשימה בריכוזים גבוהים.

חגי פריד

המכל הוקם ב–1986. ב–2001 התריע מבקר המדינה לראשונה על הסיכונים במפרץ במקרה של רעידת אדמה, וציין במיוחד את הסכנות ממכל האמוניה. ב–2005 קבע פיקוד העורף כי מיגון המכל אינו מספק, לכן יש להוסיף לו מיגון בחלקו העליון, אך אלוף פיקוד העורף אישר להמשיך ולהפעיל אותו במצבו הקיים.

עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ב–2006, רוקן המכל מחשש לפגיעת רקטות ולדליפה. רק בשבוע שעבר, סיפר השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, ששימש שר ביטחון בעת המלחמה, כי "לא פעם עמד מכל האמוניה על שולחן הדיונים שלנו. היינו צריכים לעשות כל מיני פטנטים כמו להפחית את כמות האמוניה". מאוחר יותר אמר פרץ כי יפעל להקדמת פינוי המכל.

ב–2011 פירסמה הקואליציה לבריאות הציבור, ארגון סביבה חיפאי, דו"ח האומד את עלויות הנזקים הבריאותיים של אירוע דליפת אמוניה בחיפה. האומדן התבסס על ניתוח תאונות עבר בעולם, וחישב רק את עלות נזקי הבריאות ‏(מחלות ומוות‏) במקרה של תקלה. לפי החישוב, במקרה של תאונה במכל צפויים למות 200–3,300 איש, בכפוף לחומרת הדליפה ושעת האירוע. הנזק הכלכלי הבריאותי צפוי לנוע בין 0.6 ל–7.4 מיליארד דולר.

ארגוני הסביבה, כמו גם המשרד להגנת הסביבה, מבקשים מזה שנים להוציא את המכל ממפרץ חיפה, ולהחליפו במפעל לייצור אמוניה מגז טבעי בדרום. זאת, בין היתר, היות שרוב צרכני האמוניה נמצאים בדרום.

ב–2012 הודיעו השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, ושר התמ"ת, שלום שמחון, על החלטה להוציא את המכל מהמפרץ ולהקים מפעל אמוניה בדרום. עם זאת, הליכי המכרז להקמתו עדיין מתנהלים, ועל פי הערכות לא תועבר הפעילות לנגב עד תאריך היעד שנקבע - 2015.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#