מחיפושית ליונדאי מליסינג: המכוניות הפופולריות מקום המדינה ועד היום - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחיפושית ליונדאי מליסינג: המכוניות הפופולריות מקום המדינה ועד היום

מרנו 4 ואלפא סוד ועד לפורד פוקוס, מאזדה ויונדאי - הטעם של הקהל הישראלי בשוק הרכב השתנה לאורך השנים ■ גם אם מותגים אהובים עלו וירדו, מהמכוניות הפופולריות תמיד דרשנו אותן תכונות - אמינות, סחירות, חסכוניות ותא מטען גדול

12תגובות

אחד ממשחקי הילדות הנפוצים, בעת נסיעות ארוכות, היה ספירת מכוניות על הכביש. כל אחד מהילדים במושב האחורי היה בוחר יצרן מכוניות, וסופר את אלה שנראו בדרכו. המנצח היה זה שספר הכי הרבה מכוניות. המשחק איפשר מעט שקט להורים במושב הקדמי, אך יש להודות שלא היה הוגן במיוחד. לרוב, הילד שספר מכוניות סובארו ניצח על נקלה.

בשנות ה-80 סובארו היתה המכונית הנמכרת ביותר בישראל בפער עצום, ובשיאה שלטה בכ-40% משוק הרכב הישראלי. מאז, סובארו ירדה מגדולתה ‏(והיבואן שלה אף הגיע באחרונה לסף חדלות פירעון‏), אך תמיד היה בשוק הישראלי מותג דומיננטי אחד - ואת סובארו החליפו מיצובישי, אחריה מאזדה, וכיום אולי יונדאי. מה הופך את המכוניות לרבות־מכר בישראל? ראשית, כדאי שיהיה לה בכלל אישור יבוא.

מהקמת המדינה עד 
שנות ה-80: איסור יבוא 
ומסים דרקוניים

בשנות ה-50 היה אסור, ככלל, לייבא מכוניות לישראל. רכישת מכונית בחו"ל הצריכה הוצאת מטבע חוץ מהמדינה הצעירה, ורשויותיה לא רצו בכך. כתחליף, החלה בישראל הרכבת מכוניות בקנה מידה קטן, בידי קייזר־אילין. ואולם כמובן שלכל כלל היו יוצאים מן הכלל, ומכוניות שונות הגיעו לכאן בידי קונסוליות, לשירות הממשלה ובעזרת כל מיני פרצות בכללים. באוקטובר 1960 נפתח השוק ליבוא, אבל במחיר של מסים גבוהים.

כתבה ב"הארץ" תיארה את המיסוי של רנו 4 ב-1974: "אנשי המכס גבו 2.8 לירות לכל אחד מ-620 הק"ג של המכונית, ועוד 75% מערכה. אנשי מס הקנייה גבו עוד 55% לא רק מערך המכונית אלא גם מסכום המס, ועוד 10 לירות לק"ג. יחד, גבו אנשי המסים 12,641 לירות, יותר מפי שניים ממחיר המכונית עצמה". המסים הדרקוניים השאירו את שוק הרכב מצומצם ביותר ‏(כ-3,000 מכוניות נמכרו בחודש‏).

המכוניות הנמכרות ביותר היו אירופיות עממיות, ומכוניות מתוצרת ארה"ב נחשבו מכוניות פאר חלומיות, שאותן קיבלו אנשי שררה ורכשו בעלי הון. ב-1958 הגיע למערכת "הארץ" מכתב המלין כי "באופן רשמי הופסק יבוא מכוניות נוסעים, אף על פי כן, נראות בחודשים האחרונים מאות מכוניות נוסעים חדשות, נעות בכל הדרן וברקן ברחבי המדינה".

ב-1974 פורסמו ב"הארץ" מבחני דרכים ראשונים. בקטע שפורסם על מכונית "אלפאסוד" נכתב כי "נסיעת מבחן במכונית מתל אביב לירושלים חלפה במהירות, מבלי שארגיש בזמן החולף, וללא המתח והמאמץ שהם מנת חלקם של בעלי רכב קטן בשער הגיא". ואולם הבוחן מלין על "היעדר החלון הקדמי המאפשר החדרת אוויר טרי, במיוחד באקלים הישראלי". לפי נתונים שקיבלנו מיוחאי שנער, עורך הבלוג "תעשיית הרכב הישראלית", בשנות ה-60 היה הדגם הנמכר ביותר פולקסווגן חיפושית, אחריו פז'ו 404 ובמקום השלישי פיאט 850. בשנות ה-70 כבשה את טבלת המכירות סובארו, שהוכיחה כי המכונית הנמכרת בישראל צריכה גם תכונה נוספת: אמינות.

שנות ה–80: סובארו 
כובשת את הכביש

יצרניות הרכב היפניות צייתו לחרם הערבי, ורובן נמנעו מלשווק מכוניות בישראל תקופה ארוכה. ואולם היתה יצרנית יוצאת דופן אחת - סובארו. המפעל היפני הקטן החל לייצא לכאן מכוניות כבר ב-1969, ובתוך כעשר שנים נהפכו המכוניות שלו לנמכרות ביותר בישראל. הן הגיעו למעמדן בזכות תמורה טובה לכסף, שהתבטאה בממדים מכובדים, ובעיקר באמינות שלא היתה דומה בשוק המקומי.

בתחילת שנות ה-80 ירדו מסי הקנייה למכונית באופן חד ‏(אם כי נותרו גבוהים יותר אף ממחיר המכונית עצמה‏), ושוק הרכב גדל בצעדים מהירים והגיע לכ-60 אלף מכוניות בשנה. ואולם הטבות המס הוקנו רק למכוניות עם נפח מנוע הקטן מ-1.3 ליטרים, וכך שווקו כאן אפילו מכוניות יוקרה עם מנועי קטני נפח.

ישראל סאן

בתוך השוק הגדל, ביקשו הרוכשים שקנו מכונית בפעם הראשונה מותג שנחשב אמין, והמחירים הגבוהים ‏(עדיין‏) עוררו שאלה בנוגע לסחירות של המכוניות, כלומר עד כמה הן "שומרות על ערכן" במכירה כמשומשת. לכן סובארו נהפכה למותג המוביל בישראל, עם נתח שוק שהגיע בשיאו ל-40%. המכונית הנמכרת ביותר כונתה פשוט "סובארו", ונודעה ברמת הגימור שלה - DL. אחר כך שונה שמה לליאונה. הצבעים הפופולריים ביותר היו לבן ‏(שנחשב מתאים לשמש הישראלית‏) וכן קרם, או בז.

כמה יבואנים ניסו לאתגר את הדומיננטיות של סובארו, ולזמן קצר נהפכה סיטרואן BX, מכונית נוחה ומאובזרת יותר מה-DL הספרטנית, לנמכרת ביותר בשוק, אך היא איכזבה ברמת האמינות שלה. להיט נוסף היתה דאצ'יה דלתא, מכונית רומנית וזולה במיוחד, שעלתה 14 אלף שקל - מחצית ממחיר סובארו באותה העת. הדלתא שווקה תחת הסיסמא "גם אתה יכול ‏(מודל‏) 88'", אך הפגינה אמינות מחפירה וגרמה לכך שעד היום דאצ'יה, שנהפכה בינתיים למותג מכובד בקונצרן רנו, לא יכולה לחזור לישראל. היחידה שיכולה היתה להוריד סובארו מכס המלכות היתה מכונית יפנית אחרת, שהוסיפה למשוואה שכללה אמינות וסחירות גם מרכיב נוסף - אבזור.

שנות ה–90: עלייתה 
של מיצובישי

מיצובישי לאנסר היתה מכונית יפנית. כמו סובארו, גם היא נמכרה בתצורת סדאן, עם תא מטען גדול מאחור, אבל היא נבדלה ממנה בכמה מאפיינים: ראשית, את שמה אי אפשר היה להגות ‏("מיציבושי" אמרו רבים‏), היה לה עיצוב ספורטיבי ומרשים - בניגוד לקובייה שייצרה סובארו, והיה לה אבזור. הרבה אבזור. חלונות חשמליים שעלו וירדו בלחיצת כפתור, הגה מתוגבר שהפך את סיבובו בחנייה לקל בהרבה, ואפילו שלט שבלחיצה אחת איפשר לסגור את כל הדלתות במכונית.

שלל השכלולים הפכו את הלאנסר למכונית הנמכרת ביותר בישראל, ולכך עזרו גם היהירות של יבואנית סובארו, שנהגה להציג את המכוניות באולם התצוגה שלה כשהן נעולות. הלאנסר נהפכה ללהיט הבא של שוק הרכב המקומי, וגם מחליפתה, שכונתה כאן "סופר־לאנסר", הצליחה מאוד. ואולם מנהל צעיר של אחד מיבואני הרכב החדשים והמתחרים, דלק מוטורס, השכיל להתחבר עם הלקוחות החדשים בענף הרכב - חברות הליסינג.

חברות הליסינג נהפכות לדומיננטיות

בעקבות מיצובישי, הגיעו לישראל יצרניות רכב יפניות נוספות, ובהן טויוטה, ניסאן ויצרן קטן בשם מאזדה. בסוף שנות ה-90 החלה מאזדה לטפס למעלה בטבלת המכירות בעזרת מערכת היחסים שכונן המנכ"ל הצעיר שלה, גיל אגמון, עם החברה היפנית ועם סוג חדש של לקוחות בשוק הרכב המקומי: חברות ליסינג. אגמון הצליח לשכנע את מאזדה להעניק לו מחירים נמוכים במיוחד, בטענה שאי אפשר לייצא מכוניות מישראל, והדבר לא ישפיע על מחירי החברה באירופה.

ואולם המחיר הנמוך לא הועבר לצרכן הפרטי - למאזדה היה מחירון רשמי, עם מחירים הדומים לאלה של החברות המתחרות, אך לחברות הליסינג ניתנו הנחות ניכרות. חברות אלה סיפקו מימון ושירותי אחזקה למכוניות לציים גדולים, ובזכות הקלות מיסוי, קבלת רכב צמוד ממקום העבודה היתה כדאית לעובד, וגם למקום העבודה. כך צמחו חברות הליסינג, שבשיאן קנו יותר מ-60% מכלל המכוניות החדשות שנמכרו בישראל. כמו הלקוחות הפרטיים, גם חברות הליסינג חיפשו מכונית אמינה, שקל יהיה למכור כמשומשת אחרי שלוש שנים של שימוש כרכב חברה.

מאזדה היתה המכונית, כי נוסף לאמינות ולמראה המכובד, הוסיפה דלק מוטורס מדיניות ששללה הנחות ללקוחות פרטיים ושמירה קנאית על מחירי המחירון, והדבר הוכיח עצמו במחירים גבוהים, יחסית, במחירי המשומשות. כך נהפכה מאזדה למכונית הנמכרת בישראל במשך 16 שנה, שבמהלכן דגמים שונים - 323, לאנטיס ו-3 - תפסו את הבכורה. ואולם ב-2011 מאזדה עצרה בצד ואחרי יותר מ-30 שנה, המותג הנמכר בישראל כבר לא היה יפני אלא קוריאני: יונדאי. בניגוד לעבר, הדומיננטיות של המותג קטנה יותר, עם נתח שוק של 15%. ואולם לפני שנחזור למצב כיום, אולי כדאי שנבדוק מהו בכלל הטעם הישראלי במכוניות.

"הלקוח חכם יותר"

אף שהסמל בחזית התחלף והמכוניות נהפכו לגדולות ומתוחכמות יותר, המכוניות הנמכרות בישראל, מאז ראשית שנות ה-80, לא שונות במיוחד - אלה מכוניות מהמזרח הרחוק, בתצורת סדאן ‏(עם תא מטען נפרד מאחור‏), מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים ותיבת הילוכים אוטומטית. מה מביא את הישראלים לרכוש דווקא מכוניות כאלה?

"מכונית העם היא איגרת חוב", סבור רן דנאי, מנכ"ל יבואנית טויוטה יוניון מוטורס. "בגלל המיסוי ומחירי המכוניות הגבוהים, הלקוח הישראלי שם את מחיר המכונית המשומשת בראש מעייניו". דנאי מוסיף כי "כיום הלקוח חכם יותר בבדיקה של הערך לכסף שלו. מכוניות סדאן גדולות יותר ומקרינות יוקרה, ולכן נותנת תחושה של ערך לכסף. אנו דומים לשוק האמריקאי, אלא ששם טויוטה קאמרי ‏(מכונית מנהלים, ד"ש‏) עולה כמו טויוטה קורולה בישראל".

יקי אנוך, יו"ר איגוד יבואני הרכב, מציין כי "המיסוי תמיד היה הגורם המרכזי לעיצוב שוק הרכב. מדרגת המס שהיתה בעבר ב-1,600 סמ"ק יצרה את השוק למכוניות עם נפח מנוע כזה. בסופו של דבר, היבואן המצליח ביותר הוא זה שיש לו מוצרים מתאימים לטעם הישראלי, אבל לא פחות חשוב - גם שערי מטבע נוחים".

נראה כי ההוצאה הכבדה על מכוניות בישראל, בשל המיסוי הכבד, יצר בקרב הקהל שמרנות וחשש מלקיחת סיכונים. המכוניות הנמכרות ביותר הן אלה שנחשבו אמינות וסחירות, ושיקולים אלה עלו על תכונות כמו בטיחות, חיסכון בדלק ואפילו התאמה של המכונית לצורכי המשתמש. המכונית, שהיתה לרוב יחידה במשפחה, צריכה להיות מרשימה ומצוידת בתא מטען גדול, ולגלות שרידות על פני הכבישים המשובשים. זהו טעם דומה למדינות מתפתחות אחרות. בין אם היית סטודנט רווק או משפחה בת חמש נפשות, ברירת המחדל היתה משפחתית כמו מאזדה 3, טויוטה קורולה או הונדה סיוויק.

יוחאי שנער, מומחה לענף הרכב הישראלי, אומר כי "הרכב העממי הישראלי לא עולה על דרישות הסף, בגלל המיסוי המטורף. המכונית שהישראלים יכולים להרשות לעצמם היא רכב שלא תוכנן לענות לדרישותיהם. היצע המכוניות כאן דומה לזה שבאירופה, אבל רק מסיבות של תקינה. לאירופאים יש ילד אחד, ולישראלי יש שלושה. לכן הישראלי רוצה את רכב השטח הגדול ביותר, אבל נאלץ להסתפק במשפחתית".

לדברי שנער, "כיום כל זוג צריך שתי מכוניות, מכיוון שאין תחבורה ציבורית ראויה לשמה". ואולם בשנים האחרונות חל לפתע שינוי בטעם הישראלי. המשפחתיות, שפעם תפסו 50% מכלל מכירות המכוניות בישראל, ירדו לנתח שוק של 39% בלבד. את מקומן תפסו מכוניות בקטגוריות אחרות כמו רכבי פנאי, מכוניות מיני עירוניות ואפילו ספורטיביות. גם שוק המכוניות המשפחתיות השתנה, והקהל החל לנהות אחרי מרכבי סטיישן מרווחים. למעשה, הדגם הנמכר ביותר בישראל כיום הוא פורד פוקוס בתצורת סטיישן.

"הטעם הישראלי התפזר. הצרכן בודק את ההתאמה של מכונית לצרכיו" מעיר אליחי אליגון, מנכ"ל חברת הליסינג Lease4u. "בעבר לכולם התאים אותו אוטו. כיום יש יותר פרסונליזציה. לפני עשר שנים קנו פונקציונליות ואמינות, וכיום זו קנייה אמוציונלית וסקסית יותר. האמינות היא כבר לא בסימן שאלה יותר - כמעט שאין מכוניות שאומרים עליהן 'אל תיגע'. בסוף אתה רוצה להתחתן עם הבלונדינית עם העיניים הכחולות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#