חברת החשמל לא השקיעה בקווי מתח עליון - והיצרנים הפרטיים לא יוכלו להזרים חשמל - אנרגיה ותשתיות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חיסכון מסוכן

חברת החשמל לא השקיעה בקווי מתח עליון - והיצרנים הפרטיים לא יוכלו להזרים חשמל

חברת החשמל חתכה ב–50% את ההשקעה ברשת הולכת החשמל, ובמשך שנים לא נוספו בישראל קווי מתח עליון חדשים ■ התוצאה: יצרנים פרטיים מקימים תחנות כוח שלא ניתן להזרים מהן חשמל ■ כעת מבקשת החברה לאשר לה תקציב של 16.5 מיליארד שקל לפיתוח הרשת - אף שלא ברור להיכן הלך הכסף שקיבלה בעבור הפיתוח בעבר

15תגובות

עשרות תחנות כוח סולאריות מקודמות בימים אלה באזור הנגב. יזמים נמרצים מתרוצצים בוועדות התכנון, וביישובים החקלאיים כבר סופרים את הכסף מהחכרת הקרקע, אבל התחנות האלה לא יקומו בשנים הקרובות, אם בכלל. הסיבה: אין תשתית להולכת החשמל שיייצרו.

בעוד שחברת החשמל מקימה בשנים האחרונות תחנות כוח במתכונת חירום, שוק החשמל נפתח לתחרות פרטית והמדינה החלה לקדם ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות, שכחו כולם כי את החשמל המיוצר צריך גם לקלוט ולהוליך לצרכנים שלו.

מבדיקת TheMarker עולה כי בעוד שבחמש השנים האחרונות, גדל כושר ייצור החשמל בישראל בכ–15%, אורך קווי המתח הגבוה ‏(161 קילו־וולט‏) שפורשת חברת החשמל גדל רק ב–5%, ואילו אורך קווי מתח עליון ‏(400 קילו־וולט‏) כלל לא השתנה. זאת, כאשר עשרות קילומטרים של קווים ישנים נדרשים כבר בשדרוג ובהחלפה - שכלל לא מבוצעים, מחלישים את אמינות רשת החשמל ומגדילים את מספר התקלות לאורכה.

"מערכת הולכת החשמל בישראל נבנתה על בסיס של אספקת חשמל לצרכנים. כשהקימו יישוב חדש או שכונה חדשה, מתחו לשם קו מתח, והמערכת התבססה על מספר קטן יחסית של תחנות כוח", מסביר גורם בענף החשמל. "כיום, כבר יש יצרנים פרטיים קטנים, וגם מתקני אנרגיה סולארית, שמשנים את המשוואות. הקווים הולכים לשמש לא רק לאספקת חשמל מתחנות הכוח לצרכנים, אלא גם להובלת אנרגיה מבוזרת יחסית. זה מעלה את הדרישה ממערכת ההולכה, ומחייב השקעות".

ניר כפרי ואיציק בן מלכי

אלא שחברת החשמל, שנמצאת בבור פיננסי מעמיק והולך, לא ממהרת להפנות את אותם מיליארדים שנדרשים לצורך תחזוקת הרשת. כשההפסדים נערמים, התייעלות לא נראית באופק, ובכספי ההזרמות לפנסיה התקציבית אסור לגעת, בוחרת החברה את הפתרון הקל ביותר, שלא נראה גם לעין - לקצץ בהשקעה בתשתיות ההולכה. זאת, כאשר תת־השקעה שכזו ממילא עתידה לפגוע בהולכת החשמל שייצרו המתחרים שלה.

"יש גבול לקיבולת של רשת החשמל"

מבדיקת TheMarker עולה עוד כי השקעות חברת החשמל ברשת ההולכה הצטמקו בעשור האחרון בלא פחות מ–50%. כך, בעוד שב–2004 השקיעה החברה כמעט 900 מיליון שקל בשדרוג קווי המתח ותחנות ההשנאה, ב–2011 הפנתה החברה לטובת השקעות אלה 435 מיליון שקל בלבד.

מה הפלא לפיכך, שכשביקשה קבוצת החברה לישראל להקים תחנת כוח שנייה במישור רותם, בסמיכות לזו שהיא מקימה כיום במקום ‏(OPC‏), היא נתקלה בתשובה שלילית. הרי בעבור התחנה שהיא תחנוך בקרוב, הקימה חברת החשמל במיוחד קו מתח חדש ‏(161 ק"ו‏) באורך 17 ק"מ מדימונה, במימון פרטי שהעמידה החברה לישראל. בעבור תחנה נוספת כבר יידרש קו של 400 ק"ו במאות מיליוני שקלים, וזה לא יקום לפני 2017, אם בכלל.

הפיגור בפרישת קווי ההולכה בולט בעיקר בדרום, שם יקומו בשנים הקרובות מתקנים סולאריים בהספק של מאות מגה־ואטים. "יש לך איזה קו מסכן שנמתח לפני 50 שנה למושב, ועכשיו בונים שם מתקן סולארי שמספק פי כמה מהצריכה של המושב הזה. יש גבול למה שהמערכת יכולה לקבל", אומר המקור בענף.

כך, מגיע כיום קו 400 ק"ו לרמת חובב, משם הוא מתפצל לשני קווי 161 ק"ו היורדים דרומה. הקו המזרחי יורד לערבה, והמערבי עובר דרך מכתש רמון עד לאילת. הקו המערבי הוא זה שיוליך את החשמל שייוצר בתחנות הכוח הסולאריות הבינלאומיות שמתוכננות באשלים, בהיקף כולל של כ–250 מגה־ואט. אלא שבנוסף, מתוכננים באזור רביבים, משאבי שדה ומצפה רמון עוד תחנות כוח סולאריות בהיקף מאות מגה־ואטים, שעד לשדרוג הקו העובר לשם, הן לא יוקמו.

מצוקת ההולכה לא שמורה רק לדרום. מיזמים נוספים שנתקלים בחסם ההולכה, הם מתקני ייצור החשמל באגירה שאובה, שמתוכננים במנרה, בגלבוע, ובכוכב הירדן. ואולם, הקמתם תדרוש שדרוג של תשתיות הולכת החשמל לגליל, שלא יוצר חשמל מאז תחנת הכוח של רוטנברג בנהריים, וקווי ההולכה אליו אינם ערוכים להולכת חשמל בהספק שכזה. קו 400 ק"ו חדש מתוכנן להגיע עד לאלון תבור, שם פועלת תחנת כוח של חברת החשמל, ואולם עד שזה יוקם, הוא כבר יידרש לענות על הצרכים של חוות טורבינות רוח שמתוכננות בגליל ובגולן בעשרות מגה־ואטים, ויידרשו אף הן קווי מתח משודרגים.

"החברה מחזיקה את המתחרים בגרון"

בחברת החשמל ערים למצוקת ההולכה, ואף העידו עליה בפומבי. "ללא מערכת הולכה איתנה ומפותחת, לא ניתן להבטיח אספקת חשמל אמינה במשק", כתב בינואר מנכ"ל חברת החשמל, אלי גליקמן, למנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח. "הסיכון לעלטה משקית גובר משמעותית. נמנעת יכולת להבטיח חיבור במועד של יצרני חשמל פרטיים, וכן נפגעת אנושות היכולת לפתח ולהוליך אנרגיות ירוקות מאזורים מרוחקים", הוסיף.

גליקמן ביקש להקים צוות הסרת חסמים לתיאום בין גורמי הממשלה השונים בנושא הקמת הקווים. "מערכת הולכת החשמל, שזכתה בעבר לקשב מועט מדי, נמצאת במרכזם של שינויים אלה, והיא סובלת לצערי מפיגורים ותת־פיתוח משמעותיים. בעיות אלה מחייבות באופן מיידי קשב ממשלתי שונה לחלוטין, מוגבר ומהיר", כתב גליקמן. "למרות חשיבותה של תשתית זו, היא סובלת לאורך שנים רבות מתת־פיתוח מהותי, שחלקו לפחות קשור בנחישות בקבלת החלטות ובתיאום בין שורה ארוכה של משרדי ממשלה, מאות רשויות מקומיות, עשרות גופי תכנון שונים, ועוד".

הערותיו של גליקמן במקומן, כמובן. אלא שהאשם בתת־פיתוח לא תלוי בהכרח בממשלה, ולחברה אינטרס נסתר בהצפת המצוקה - שהיא האחראית לה. זאת, כנדבך במאבקה לשמור על כוחה המונופוליסטי גם בעתיד, במסגרת "רפורמת השקשוקה" שלה היא דוחפת.

במסגרת דיוני הרפורמה, מתעקשת החברה - בגיבוי ועד העובדים שלה - כי רשת החשמל לא תוצא מידיה, כך שהיא תמשיך לשלוט בזהות יצרני החשמל המתחרים שיחוברו לרשת. כלומר, הבעלות על "הברזלים" לא תועבר למנהל מערכת החשמל הניטרלי שיקום, אלא יישאר בידי החברה. זאת, אף שהיא נגועה באינטרסים, ועשויה שלא לחבר יזמים מתחרים, כפי שעיכבה באחרונה את חיבור תחנת OPC לרשת.

"זה כלי מעולה בשביל חברת החשמל לעצור את השוק הפרטי", אומר יזם בתחום. "הם לא מקימים מערכת הולכה, וטוענים שאין להם כסף. במקום שתהיה להם רזרבה של 20% בהולכה, הם מחזיקים את כולם קצר. כל מי שפונה אל החברה בבקשה לחיבור לרשת, נענה בכך שאין להם כבלים ואין תחנות משנה. במקום שזה יהיה גוף עצמאי, כמו חברת נתיבי גז שמטפלת בהולכת הגז וזה כל מה שהיא עושה, הם מחזיקים את המתחרים בגרון. כל מי שמגיש עכשיו בקשה לחיבור מקבל תשובה שלילית, אבל אני בטוח שאם יאשרו להם מחר להקים את פרויקט D ‏(תחנת הכוח דו־דלקית באשקלון‏), יהיו בשביל הפרויקט מספיק כבלים".

ואמנם, לאחר ש"דאגה" לאורך השנים להשקעות חסר בתשתית, והפנתה את הכספים הייעודיים למקורות לא ידועים, מבקשת כעת חברת החשמל מהממשלה לאשר לה תוכנית גרנדיוזית לשדרוג רשת ההולכה, בעלות של כ–16.5 מיליארד שקל.

בתוכנית הפיתוח שהגישה החברה לאישור משרד האנרגיה והמים, כללה החברה הכפלה של שדרת קווי 400 ק"ו, כך שתאפשר מעבר של יותר אנרגיה מתחנות הכוח בפריפריה למרכז, וכן גיבוי לקו הקיים. כמו כן, התוכנית כוללת הנחת קווי 400 ק"ו באורך 440 ק"מ, הנחה ותגבור של קווי 161 ק"ו באורך כולל של 1,212 ק"מ, ותוספת שנאים בהספק כולל של 9,785 מגה וואט. כל זאת, מן הסתם, במימון ציבורי נוסף לנוכח מצבה הפיננסי הקשה.

לזכותה של החברה ייאמר כי בסיס תעריף ההולכה, שעליו מסתמך תקצוב ההשקעות שלה ברשת, נקבע בפעם האחרונה על ידי רשות החשמל ב–2002 - ולא עודכן מאז. עם זאת, החברה קיבלה באפריל 2012 "מקדמה" בדמות העלאה של 1.2% בתעריף החשמל הכללי.

חברת החשמל מסרה בתגובה: "תקציב מקטע ההולכה גדל מ505- מיליון שקל ב2010- ל700- מיליון שקל ב2012-, ולכ800- מיליון שקל ב2013-. ב-2003-2010, בעקבות פרויקטי החירום, סדרי העדיפויות השתנו לטובת הייצור, ולכן חל קיטון בתקציב ההולכה.

עם כניסת היצרנים הפרטיים והגידול בעומסים, יש צורך להשקיע יותר מבעבר בהולכה. זאת, במיוחד לאור ריחוקם של היצרנים הפרטיים ממרכז הארץ. מצב זה גורם לחוסר איזון בין הצריכה לייצור. להערכתנו, החל בשנה הבאה יהיה צורך להשקיע מדי שנה כ1.5- מיליארד שקל בממוצע בהולכה. החברה עושה מאמצים רבים לחבר את היצרנים הפרטיים לרשת".

5,260 ק"מ של קווי מתח קיימים לא יספיקו לצורכי המשק בשנים הקרובות

מערכת ההולכה מתייחסת למקטע רשת החשמל שבין תחנות הכוח לשולי אזורי הצריכה. ההולכה מתבצעת במקטע ארוך יחסית, ולכן מעלה חברת החשמל את מתח החשמל ומקטינה את הזרם, שכן הזרם הוא הקובע את איבוד האנרגיה בשל התנגדות כבלי החשמל.

ההמרה מאפשרת איבוד אנרגיה מזערי בקווי ההולכה. בישראל שדרת קווי 400 קילו־וולט ‏(מתח על־עליון‏), מאזור חיפה דרך קיסריה ‏(תחנת אורות רבין‏), דרך תחנות הכוח בגזר, צפית ועד רמת חובב. למערכת זרועות הנשלחות לתחנות הכוח שבחופים: רדינג ‏(תל אביב‏), אשכול ‏(אשדוד‏) ורוטנברג ‏(אשקלון‏). קווי ה–400 מחוברים באמצעות תחנות מיתוג לקווים אזוריים, קווי 161 קילו־וולט ‏(מתח עליון‏), המשמשים הן לגיבוי השדרה המרכזית והן לכניסה למרכזים העירוניים. הם מסתיימים בתחנות משנה ‏(תחמ"שים‏). משם מתחילה מערכת החלוקה לצרכנים, באמצעות קווי מתח גבוה ‏(22–33 קילו־וולט‏) ומתח נמוך ‏(400 קילו־וולט‏). רק לתחנות כוח, וכן כ–40 צרכנים גדולים מאוד, כמו מפעלי ים המלח, יש חיבור ישיר במתח עליון.

בידי חברת החשמל היו בסוף 2011 739 ק"מ קווי 400 ק"ו, כ–4,520 ק"מ קווי 161 ק"ו, ומתקני השנאה בשטח כולל של כ–964 דונם. שווי מערכת ההולכה ב–2011 היה כ–14.1 מיליארד שקל. ואולם, מתברר כי מערך הקווים המרשים הזה רחוק מלספק את צורכי המערכת בשנים הקרובות.

איתי טרילניק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#