"יו"ר נמל שמגיע לבית של חסן, שותה ויסקי ומבקש עבודה לצעירה ב-20 אלף שקל בחודש - הוא אפס" - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יו"ר נמל שמגיע לבית של חסן, שותה ויסקי ומבקש עבודה לצעירה ב-20 אלף שקל בחודש - הוא אפס"

יו"ר ועד התפעול בנמל אשדוד, אבינועם שושן, לא מתבייש בשכר חודשי של 40 אלף שקל ולא מסתיר שניסה לסדר לקרובי משפחה עבודה בנמל ■ שר החוץ והפנים של עובדי הנמל מתקומם בראיון ל-TheMarker נגד "הבולשיט והצביעות" של הפוליטיקאים, של הממשלה, של יו"ר דירקטוריון הנמל ושל הטוקבקיסטים

203תגובות

>> כשהיה בן 9 "לווה" אבינועם שושן כסף מכיס המעיל של אביו, יו"ר ועד תפזורת בנמל אשדוד, ויצא בשקט מביתו שבאשדוד. הוא עלה על אוטובוס אל התחנה המרכזית בתל אביב ומשם המשיך באוטובוס נוסף ליפו, בדרכו אל איצטדיון בלומפילד, שם אירחה הפועל תל אביב בכדורגל למשחק העונה את בית"ר ירושלים.

שושן, אוהד "שרוף" של הפועל, עוד זוכר את קבוצתו מבקיעה את השער השני בדרכה לניצחון ולאליפות ההיסטורית של 1981 - לפני שפחית משקה מלאה שנזרקה מיציע אוהדי בית"ר פגעה בראשו. בעודם תופרים את מצחו המדמם של הילד, בישרו הפרמדיקים לאימו של שושן באשדוד כי בנה הקטן מטופל על ידם ביפו. "הסטירה שחטפתי ממנה כמעט פתחה לי את כל התפרים", הוא נזכר בבדיחות. אבל גם אירועי אותה השבת והעובדה שחזר בתשובה לפני שש שנים, לא הוציאו משושן את חדוות המשחק.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

"19 שנה אני עובד בנמל אשדוד, מהן 14 שנה אני חבר בוועד תפעול", הוא אומר. "עברתי אין סוף שרים, משרדים ופקידי אוצר, ואני אומר לך: עובדי הנמל יישארו בו; יו"ר דירקטוריון הנמל, גדעון סיטרמן, יעזוב לפני תום הקדנציה שלו ואולי בסופה; כי בכדורגל מחליפים את המאמן כשהקבוצה לא מתפקדת, ולא את השחקנים, וסיטרמן הוא מאמן גרוע ביותר".

שושן, יו"ר ועד תפעול בנמל אשדוד, מוכר לציבור פחות משותפו להנהגה של 1,300 עובדי הנמל, יו"ר ועד ציוד מכני, אלון חסן. ואולם הרחש סביב משרדו של שושן, המשמש שר החוץ, שר הפנים ושר הרווחה של נציגות העובדים בנמל הדרומי, לא פוסק לרגע. עובדים שבפיהם תלונות, חברי הנהלה אובדי עצות, יבואנים זועמים או יצואנים מלאי תחינה - כולם עולים לרגל למשרדו של "הרב", שחזר בתשובה לפני שש שנים, מפעיל כולל לאברכים במימון עובדי הנמל ומעטר את משרדו בתמונות גדולי רבנות מרוקו, ובראשם הבאבא סאלי.

כך, פנה אל שושן לפני חודשיים גם סיטרמן, שביקש את התערבותו בסכסוך שלימים יביא לפיצוץ במערכת יחסי העבודה בנמל. הסכסוך החל בהוראת מבקר המדינה ורשות החברות הממשלתיות לבדוק חשש לניגוד עניינים בעבודתה של עוזרת מנכ"ל הנמל, זהבית בן אבו, לאחר שנישאה לאחד ממנהלי העבודה. הוא נמשך בהוראת הדירקטוריון להעבירה מתפקידה, והסתיים בשביתה איטלקית של העובדים, היות שבן אבו נחשבת למקורבת לוועד, והובילה לקרע גלוי שנפער בין סיטרמן לבין המנכ"ל שוקי סגיס והוועד.

"סיטרמן טילפן אלי במוצאי שבת וביקש שאפגש אתו דחוף עוד באותו הערב", משחזר שושן. "נפגשנו בארט קפה בראשון לציון. שאלתי אותו 'מה אתה מחפש, שיתוף פעולה או מלחמה?', והצעתי לו לקדם פגישה משותפת לכולם כדי לפתור את הסוגיה".

את שאירע בפגישה, שנערכה למחרת בלשכתו של סיטרמן, בהשתתפות סגיס, חסן ושושן, תיאר לפני חודש סיטרמן ל–TheMarker כהזויה. זאת, לאחר שסגיס התבקש בידי ראשי הוועד לעזוב את החדר, בעוד שחסן מאיים על סיטרמן כי ידאג לפיטוריו.

"נפגשנו בלשכה של סיטרמן, ומה שעניין אותו זו רק זהבית", משחזר שושן. "הוא היה באמוק ודיבר בצורה קצת בוטה כלפי המנכ"ל. הרגשתי חוסר נעימות להיות נוכח בעת ששניהם מתווכחים, אז אמרתי שמישהו מהם יצטרך לצאת, כי אי אפשר לנהל כך דיון. שוקי יצא ונותרנו אלון ואני עם סיטרמן. אלון וסיטרמן הגיעו לעימות מסוים, ואז נשארנו רק אני וסיטרמן לשיחה בארבע עיניים. אמרתי לו שאני לא מבין אותו - 'אני דואג לפשרה, ואתה ישר תוקף. אתה לא רוצה פשרה?'. באותו יום ראשון אמרתי לו שנכשלתי. 'תמשיך להילחם עם שוקי כל עוד המאבק ביניכם לא פוגע בעובדים, וכשזה יפגע בהם אתה תרגיש אותי בכל הכוח', אמרתי לו".

סיטרמן אמנם הרגיש. שושן וחסן עלו לירושלים אל שר התחבורה, ישראל כץ, שם גוללו באוזניו שורת האשמות קשות לגבי התנהלותו של סיטרמן - החל בבקשה אישית מחסן למנות צעירה לעובדת נמל משום שזו מקורבת לכאורה לשר כץ, דרך ניסיון לקדם שמונה ממקורביו הפוליטיים במכרז הסוורים שפירסם הנמל וכלה בהתערבות במכרזים.

שירן גרנות

"יו"ר דירקטוריון של נמל, אשר מגיע לבית של יו"ר ועד, שותה איתו ויסקי, מבקש להכניס בשמו של השר צעירה למינוי זמני דרך חברת כוח אדם בשכר של 20 אלף שקל בחודש פלוס רכב צמוד - במקום 4,500 שקל שמרוויחות יתר העובדות - מבחינתי, הערך שלו זה אפס מאופס", יורה שושן. "ביקשנו מהשר פגישה כדי לבדוק אם זו המדיניות שלו, והוא אמר שלא. הוא רתח מזעם כששמע שסיטרמן השתמש בשם שלו".

לטענת שושן, ניסה סיטרמן לפעול למינוי מקורבת נוספת לו לתפקיד הדרכה בנמל, והזכיר כי עם רשימת השמונה שניסה לכאורה סיטרמן לקדם במכרז הסוורים נמנה בנו של ראש לשכתו, פעיל הליכוד דני חלפין.

"ייאמר לזכותו שהוא לא מכחיש, אלא רק מנסה להכשיר את השרץ", אומר שושן. "שאלתי אותו מי האנשים האלה, והוא ענה: 'פנו אלי אנשים לבדוק את הסטטוס שלהם, ובדקתי'. אמרתי לו 'נגיד שאתה צודק, אבל השם דני חלפין לא מדליק אצלך נורה אדומה?'. אמרתי לו: 'נגיד שהבן של חלפין יעבור את המכרז, היית אומר לו אז שאו הוא או בנו צריכים לעזוב את הנמל? מה אתה עושה? מה אתה מחפש מלחמות? גם אם אתה רוצה לעשות צדק, ידוע שאתה מוציא הוראה שמהיום לא קולטים קרובי משפחה לעבודה, אבל לא מחיל אותה רטרואקטיבית'".

הוא התבקש בידי מבקר המדינה ורשות רגולטורית לבדוק חשש לניגוד עניינים.

"כשנפגשתי עם סיטרמן עם כניסתו לתפקיד הוא התרברב שיש לו קשרים אצל מבקר המדינה, ואז הגיע מכתב לקוני מרשות החברות. הכל תפור ומוכן. הוא ביקש את כל זה. הוא יצר את התהליך. גם הדירקטורים לא טיפשים, ויודעים שהוא מתנהל על רקע אישי, ולא מקצועית, והאמת תצא לאור בעוד חודשיים־שלושה. אנחנו מטפלים בנושא מול בכירי ההסתדרות, אבל בינתיים יש מתיחות. לא כיף להיכנס למשרדים. אנשים חיים במתח וליו"ר דירקטוריון שבא כדי לקדם אג'נדות אישיות כדאי להזכיר שמי שגר בבית מזכוכית, שלא יזרוק אבנים".

ונאמר שזה נכון, האם זה היה חכם מבחינתכם להתעקש בסוגיה כזו?

"זהבית היא לא העניין. הוא פשוט מתנהל בצורה מטורפת, יורה לכל הכיוונים ויוצר אווירה עכורה, והכל מכיוון שלאחר שהתמנה לתפקיד הוא לא הצליח לספק את הסחורה עבור אלה שמינו אותו. הוא אומר לעצמו: 'אני יו"ר דירקטוריון, מה אני בובה?!' ולכן החליט להתנקם. הוא טען שיש לו ראיות שמכון קינן־שפי ‏(שבדק את המועמדים למכרז הסוורים, א"ב‏) לא כשרים. למה? כי שמונת המקורבים שלו נכשלו במבחנים. אמרתי לו שגם מקורבים שלי נכשלו במבחנים".

ניסית להכניס מקורבים שלך למכרז?

"ששה, וכולם נכשלו. גם לחסן נכשלו שניים".

אבי בר־אלי

סיטרמן מסר בתגובה: "מפאת כבודם של לקוחות הנמל, העובדים, ההנהלה והדירקטוריון, לא אנהל דו שיח עם יו"ר ועד סקטור התפעול מעל דפי העיתון. אני מכיר ומוקיר אותו, הוא עוסק רק בענייני עובדים ובעשיית מצוות ועל כך אני מברך אותו.

"יחד עם העובדים וההנהלה נבקיע הרבה גולים גם בשיטת המשחק החדשה, שבה הדירקטוריון קובע מדיניות, ההנהלה מבצעת את המדיניות, ונציגי העובדים שומרים על זכויות ותנאי העבודה של העובדים, ולא מתערבים בניהול".

"עבדו בטירוף כדי לקבל שובר סטייקים"

הציניקנים רואים במקרה סיטרמן ניסיון נוסף של ועד עובדי נמל אשדוד לחבל במינויו של יו"ר דירקטוריון המאיים על הקשר ההדוק שפיתחו עם הנהלת חברת הנמל הממשלתית, כפי שמיררו לפני שש שנים את חייה של היו"ר הדעתנית, רו"ח איריס שטרק. סיטרמן עצמו הלין על "הקשר הגורדי" כהגדרתו, שהתפתח בין הנהלת הנמל לחסן ושושן, ורמז על חציית קווים אדומים בהתנהלותו של מנכ"ל חברה ממשלתית, תוך הפרה לכאורה של חובת נאמנותו לחברה.

שושן לא מכחיש את קשרי העבודה ההדוקים עם מנכ"ל הנמל, ורואה בכך חלק מתפקודו התקין של הנמל, ולא מציאות פסולה. "גם כשסגיס הגיע לנמל הוא התחיל לירות בכולם. הכינו אותו לכך שמול הוועד צריך להילחם. אבל אדם יכול לחיות עם אישה ולריב איתה כל יום? הם הרי היו מתגרשים בתוך חודש. אי אפשר לחיות עם מריבות יומיומיות, ולכן הבנו שצריך למנף את המצב ולשתף פעולה לטובת כולם. הטענה שלפיה הוועד מחליט מה קורה בנמל ושהמנכ"ל סמרטוט היא לוקשים שאתם בתקשורת יוצרים והציבור למד מכם".

נראה לך ראוי שסמנכ"ל משאבי אנוש, המועסק בחוזה אישי, יבלה בנופש עם חסן?

"עובדיה כהן עובד נמל, ומגיע לו לצאת לבית מלון כמו כולם. הוא יצא עם עוד 70 עובדים והצטלם עם חסן בבריכה, אז מה? גם יאיר לפיד נמנע מלשבת עם אנשים שתהיה לו השפעה עליהם ושאולי יבקשו ממנו טובות? הרי אין סוף לחשדנות, לספקולציות ולסטיגמות. נמל אשדוד זו משפחה אחת גדולה, אם תאהבו את זה או לא. כהן הוא האדם הכי בונקריסט ו'קמצן' שיש, אבל אנחנו פועלים לשיתוף פעולה, חושבים שזה עדיף על מלחמות ושרק כך אפשר להביא הישגים".

אילו הישגים השגתם? הכנסות הנמל ורווחיו ירדו.

"הנמל העביר למדינה צ'ק על סך 350 מיליון שקל בגין רווחיו ב–2005–2010, על אף שברפורמה בתעריפי הנמלים נאלצנו לספוג ירידה של 20% בתעריפים. הטענה היתה ששכר העובדים גבוה מדי, ובגלל זה מחירי מוצרי הצריכה גבוהים. אם כך, למה אחרי הרפורמה לא הוזלו מוצרי החשמל, השמן והסוכר? כי היבואנים, במקום להוזיל את המוצרים, לקחו את הכסף לעצמם, ורק עובדי הנמלים חוטפים את האש. תכתוב שאני מוכן לממן אשפוז בכפייה לכל הטוקבקיסטים שמגדפים אותנו וקוראים להכניס לנמל צבא או פועלים סינים".

אמיל סלמן/ג'יני

זו עובדה שאתם מדורגים בראש טבלת השכר במגזר הציבורי.

"כל סיפור השכר הוא בולשיט וצביעות. השכר של עובדי הנמלים בכל העולם גבוה, כי אנחנו עובדים על פרמיות. אבל הפנסיה שלנו היא 30% מהבסיס, ולכן עובד יוצא לפנסיה גם של 9,000 שקל. זה בלוף של האוצר שנועד לנגח אותנו ולהתסיס את הציבור נגדנו. שבע משפחות מתממנות מדי חודש בזכות מס ההכנסה שאני משלם. אנחנו מעדיפים להרוויח 40 אלף שקל בחודש ושישנאו אותנו מאשר להרוויח 5,000 כדי שיאהבו".

יש פער בין 5,000 שקל לבין 40 אלף ושוברי סטייקים.

"לפני כמה שנים, הנהלת הנמל ראתה שממוצע הפריקה-טעינה למשמרת הוא רק 130 מכולות ורצתה לשדרג את התפוקה. בפברואר 2006, בלי לשאול את הוועד, היא פירסמה מכתב לעובדים שבו הבטיחה לכל צוות שיגיע ל-250 מכולות במשמרת שובר של 300 שקל למסעדה. לא התנגדנו להסדר הזה כי העובדים רצו אותו. הם נשארו לעבוד אפילו מעבר לשעות, לא אכלו בהפסקה, עבדו בטירוף כדי להגיע למכסה - ועלות השוברים טיפסה וטיפסה עד שהגיעה ל–4 מיליון שקל. איפה היה האוצר ארבע שנים? למה התעוררו ב–2010?

"יכול להיות שזה לא נראה טוב, אבל השאלה היא איך מציגים את זה בתקשורת. מישהו כתב שיש מאחורי ההטבה הזו ראייה כלכלית? הרי 4 מיליון השקלים האלה הושקעו בעסקים מסביב לנמל, ובה בעת הכניסו לנמל עוד 15 מיליון שקל בהגדלת התפוקות. מישהו בא ובדק את התועלת המספרית? כתבו שאנחנו עובדים בשביל סטייקים. הרי בעקבות הסיפור נותנים כיום לכל עובד 300 שקל בשכר במקום שובר למסעדה, אז מי הפסיד מזה? הכל מקנאה, צרות עין ואנשים חולים".

למה אתם זכאים לפרמיות בעבור תפוקה ממוצעת מינוס בעולם?

"עבודה בנמל זה לא בדיוק ליקוק אצבעות. זו עבודה פיסית קשה ביותר, עם סכנות ופציעות, ולכן השכר שלנו נשען על תפוקה. יכולנו לקבל שכר נמוך יותר, אבל לעבוד רק לאט ובטוח. אלא שאז באה המדינה ואמרה שהשכר יתבסס על תפוקה. יש לי משכורת מצוינת, אבל אף אחד לא יספר לך ששכר הבסיס שלי הוא 9,000 שקל, שאני משלם 15 אלף שקל מס הכנסה בחודש ושסוור מקבל 25 שקל לשעה כדי לעמוד בחוץ בגשם וברוחות ולפרוק מכולות בטונות".

ועדיין, 3,000 איש ניגשו למכרז הסוורים כדי להתמודד על 45 משרות.

"כי יש גם יתרונות. עובדים במשמרות, זה נוח לסידורים או לקבל את הילדים מהגן, המשכורת סבירה והנטו ברמה מצוינת יחסית למשק. אתה יודע כמה עורכי דין ומהנדסים עובדים במספנה? אנשים מעדיפים לעבוד עבודה פיסית מאשר במשרד. למכרז הסוורים ניגשו אנשים מאילת, מחיפה ומעכו. חשבתי שהשתגעתי כשראיתי את זה. זה מראה לך מה זה נמל אשדוד ומה הכבוד שכרוך בלעבוד בו".

דודו בכר

לא מפריעה לך האפליה לטובה של עובדי הנמלים לעומת יתר עובדי המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות, לא הציק לכם מאבק האחיות והרופאים?

"בכל העולם, החזק חזק, והחלש חלש. ככה זה. אבל בכל העולם אין אנשים רגישים למשק כמו עובדי נמל אשדוד. כל החלטה על עיצומים או על מאבק ארגוני אני מקבל בחשש גדול כי אני רואה לנגד עיני את התעשיין שנפגע. זה לא נעים לקבל טלפון מחקלאי שאתה עובד איתו יום יום.

"אם עופר עיני יבקש ממני לעזור לאחיות או לרופאים - אעזור. אבל למה אתה מפיל עלי את כל בעיות המשק? החברות הממשלתיות לא שייכות למגזר הציבורי. השכר שלנו מבוסס פרמיה, זה כך בכל העולם, כי לעובדי הנמל יש כוח. אלה אנשים שעובדים עבודת כפיים, וכתוצאה מהמקום שבו הם עובדים יש להם כוח ארגוני, וזה לא שלילי, אלא חיובי".

"לעולם לא 
נעבוד בשבת"

חרף הביטחון בדבריו של שושן, גם הוא מכיר בהשלכות התדמית השלילית של עובדי הנמל על עתידם התעסוקתי. "אנשים לא אוהבים עובדי נמל", הוא אומר, "אבל נמל אשדוד זה לא רק חסן ואבינועם. יש פה הרבה משפחות, אנשים שמשרתים 100 יום בשנה במילואים ויוצאי יחידות מובחרות שלחמו בכל המלחמות. אנשים שהם מלח הארץ, שלמדו וסיימו תארים אקדמיים.

"כואב להם לראות שלוקחים שניים־שלושה עובדים בוועד ודרכם מכסחים את כל העובדים. זה מתסכל וגורם למרמור".

אתה חושב שהתדמית הכוחנית של חסן מזיקה לנמל?

"הוא רחוק מהסטיגמה שהודבקה לו, אבל פעם בכמה שנים מישהו צריך לשמש הדמות השלילית במדינה.

"אני שירתי בחטיבה 551 של הצנחנים. עשיתי יותר צבא מיאיר לפיד, ולא שירתי ב'במחנה'. אז אני נראה לך מאפיונר? אני לא פראייר, אבל לא מאפיונר".

הביקורת לא נובעת בהכרח בשל השכר, אלא גם בשל התפקוד הלקוי. גם התעשיינים מתלוננים כשהנמל נסגר לרגל חגיגות בת המצווה של יו"ר הוועד.

"זה היה פרסום מגמתי וממש לא הוגן. ליו"ר ועד יש אירוע פעם בכמה שנים, וכל העובדים רוצים לבוא ולכבד אותו. מה עושים כדי שכל הנמל לא יהיה בחופש? מסיימים את משמרת א' שעה מוקדם יותר, מתחילים את משמרת ב' שעה מאוחר יותר ומשלימים את השעתיים שנגרעו במשמרת ג'. כשאני אערוך בקרוב בר מצווה זה יהיה אירוע של 700 איש, ולא של 1,500 איש. גם כי החרדים נוהגים יותר בצניעות, אבל גם כדי שהנמל לא ישבות. נכון, יכעסו עלי חברים, אבל זה המחיר שאצטרך לשלם".

אתה תנהג כך, אבל בחתונת חברך לוועד, אלון מועלם, הנמל הושבת. כך צריכה להתנהל חברה עסקית שמרבית סחר החוץ של ישראל נשען עליה?

"כשאותו לקוח, יבואן או יצואן, נקלע בהזדמנות אחרת למצוקה ומבקש עוד שעה של עבודה מעבר למשמרת, הוא לא מגיע אלי? הוא מעדיף לשבת אצלי ואני נותן לו את מלתי שיסייעו לו".

למה אליך ולא למנכ"ל הנמל?

"כי לי יש כוח מול העובדים. המנכ"ל הוא המנהל, המעסיק, אבל לא הוא דואג לתנאים של העובדים. הלקוח סוגר את התנאים מול המנכ"ל, ואז יושב אתי. מה הבעיה שהוועד ינצל את הכוח שיש לו אצל העובדים? אם זה עוזר לנמל, למי זה צריך להפריע?"

זה מפריע ללקוחות הנמל, שמתלוננים חדשות לבקרים.

"אתנו הם לא מדברים כך. יש לנו כבוד לתעשיינים ולחברות הספנות, והיו לנו יחסים מצוינים עם נשיא ההתאחדות לשעבר, שרגא ברוש. אנחנו אפילו ביקשנו אותם כמשקיפים בדיונים מול האוצר, והם ישבו והתפוצצו כשראו איך פקיד אוצר מתגרה בנו. מה שמעניין את התעשיינים זה 300 מכולות למשמרת, אבל עוצרים אותנו. אתה רוצה שאביא עוד מכולות בלי פרמיה? זה לא יקרה, ואני לא צריך להצטדק בפני אף אחד.

"בנמל חיפה יש שוברים של סטייקים, אבל לא מתעסקים איתם. אחיו של מנכ"ל נמל חיפה עובד בנמל, וזה לא נפוטיזם? שיהיה ברור, עובדי נמל חיפה הם אחי, אבל נמל חיפה הוא כאילו במדינה אחרת. אצלם המקסימום לפרמיה הוא 30 שעות נוספות, במקום 25 שעות אצלנו, וכשבאנו לממונה על השכר לשעבר באוצר, אילן לוין, הוא אמר שזה בלתי אפשרי להשוות".

דניאל בר און

אז למה נטפלים אליכם?

"כי אנחנו גברים. כי לא הגענו להתפרקות כלכלית כמו חיפה. אני הרמתי טלפון למאיר תורג'מן ‏(יו"ר ועד נמל חיפה, א"ב‏), הצעתי להפנות אליהם מכולות כדי שתהיה להם עבודה והלכנו איתם יד ביד אל ההסתדרות. נתנו להם גיבוי כדי שלא יקחו מהם את מכולות הברום של מפעלי הדרום, נלחמנו למענם. אבל בנמל חיפה לא פוגעים. הולכים רק על הראש של נמל אשדוד. בזכות התורה שאנחנו מחזיקים, הכולל והאברכים שאנחנו מממנים משכרנו ובזכות העובדה שהנמל לא עובד בחגים ובשבתות, אף אחד לא יכול עלינו".

למה אתם לא עובדים בשבת?

"בעזרת השם, לעולם לא נעבוד בשבת, ולא בגלל שאני דתי. אנשים עובדים בעבודה ששוחקת אותם. אחרי שנתיים בפנסיה כולם נפטרים. זו עבודה פיסית קשה, אז לא נדאג ליום מנוחה בשבוע?"

לכן יש משמרות. חברה עסקית, שנשענת על צירי ספנות בינלאומיים, יכולה לשבות ליממה?

"תן לי להיות חברה עסקית, ואז אשקול את זה".

"נהיה פרטנרים נועזים להפרטה"

אמירתו זו של שושן נוגעת למעשה בבסיס הביקורת כלפי נמל אשדוד וההתנהלות הרגולטורית סביבו. ב–2005 חתמו ועדי הנמלים, ההסתדרות ומשרד האוצר על רפורמה שהחלה בהפיכת הנמלים לחברות, היתה אמורה להימשך ב–2010 בהנפקה חלקית של מניותיהן, ולהסתיים ב–2020 בהפרטה מלאה ‏(עם נתח מניות לטובת העובדים‏).

עופר וקנין

העובדים חתמו על שקט תעשייתי, קיבלו מענק של 50 אלף שקל והטבות נוספות, אך שמונה שנים לאחר הטקס וההיסטורי חברות הנמל לא הונפקו, השקט התעשייתי לא נשמר, הכסף לא הוחזר - מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על השנים והכספים שירדו לטמיון, וועדת טרכטנברג תלתה חלק מהאשם בפריון הנמוך במשק בתפקוד הנמלים.

"למה המבקר קובע שלא הושג כלום? הרי נהפכנו לחברה ממשלתית והפכו את חיינו לסיוט", תמה שושן. "באנו ב–2010 לאוצר עם תוכנית התייעלות שכללה עלייה בתפוקות לצד קיצוץ תקנים והפרשת עובדים בעלי שכר גבוה, שהיו חוסכים לנמל 150 מיליון שקל בשנה", הוא אומר. "בעוד שלוש עד חמש שנים העובדים הוותיקים הרי יפרשו, רק 20% מעובדי הנמל יהיו דור א' ו–80% יהיו דור ב' ששכר הבסיס שלהם 15 אלף שקל. השכר הממוצע בחברה יצלול וכל הבלון של טרכטנברג יתפוצץ.

"ביקשנו לתת דרגת פרישה לעובדים בגיל 60, ובמקום להוציא אותם ב–9,000 שקל ב–2017, שיפרשו עכשיו ב–12 אלף שקל. האוצר הפיל את זה בטענה שעלולות להיות לכך השלכות רוחב".

למה צריך מתווה חדש? יש הסכם כתוב, כבדו אותו.

"ניהלנו מגעים סודיים עוד 
ב-2007 עם דרגים בכירים בממשלה, כדי להנפיק 100% מיד. היינו הראשונים להציע לצאת מחסות המדינה, כי כל נמל מופרט בעולם הוא נמל חזק יותר מאשר תחת המדינה.

"מנהל הטרמינל בנמל רוטרדם אמר לי אישית שהוא קולט רק קרובי משפחה של עובדים, דרך בית ספר לעבודות נמל שפתוח רק לקרובי עובדים. רק אצלנו נציג עובדים לא יכול להכניס קרובים לסקטור שלו וכל שני וחמישי יוצאת תקנה אחרת. 50% מהניגשים למכרז הסוורים שמתנהל עכשיו הם קרובי משפחה, אבל רק 15% יוכלו להיכנס, על אף שכולם משלמים מסים ועושים צבא. זו לא אפליה?"

האפליה היא זו של עובד מוכשר שלא יכול להתקבל לעבודה בחברה ממשלתית משום שאינו קרוב משפחה של עובד נמל.

תומר אפלבאום

"אז בוא נפריט את הנמל. אנחנו זועקים את זה לממשלת ישראל, אבל הם מסוגלים להביא בן אדם אחד שיהיה מוסמך לקדם את התהליך. פשוט אין פרטנר. פקיד ממשלתי לא יכול להרים משא ומתן כזה. צריך מישהו חיצוני, שלא כבול בידי התקנות של החברות הממשלתיות, אורי יוגב למשל, איש של ראש הממשלה ושל שר האוצר, שיהיה מעל כל הדרג הפקידותי. יוגב הרי סיים בתוך חצי שנה את הרפורמה ב–2005 מול עמיר פרץ ועופר עיני. אם ראש הממשלה ימנה מישהו מוסמך מטעמו הוא ימצא פרטנרים נועזים למהלך. אנחנו רוצים להיפטר מהמדינה, אבל לא בכל מחיר ולא בכל תנאי".

הכל טוב ויפה, אבל בינתיים יש מתווה מוסכם וחתום. מדוע הוא לא מיושם ומדוע השקט התעשייתי לא נשמר?

"כי הוא מותנה בכך שהמדינה והעובדים יקיימו את ההסכם. שקט תעשייתי נשמר כששני הצדדים מקיימים את ההסכם. אם צד אחד מפר אותו אז אין הסכם. בכל פעם שהיו עיצומים ב-2005-2010 זה היה משום שהאוצר או הנהלת הנמל הפרו את הרפורמה.

"יש גם בעיות בנמל חיפה, ויכוחים על שטחים ועוד דברים שעלו בסכסוכי עבודה. ישבנו עם האוצר ולא קיבלנו פתרונות. ההנפקה היא רק חלק מהתחרות האמיתית. התחרות האמיתית היא נמל מול נמל, וכדי ליצור תחרות כזו לא צריך הנפקה אלא שני נמלים".

אבל אתם לא מוכנים גם לזה.

"כדי לקדם תחרות כנה, שני הנמלים צריכים להיות בעלי תנאים שווים. כלומר, לדאוג לשדרוג הרציפים בנמל הקיים ולעומק המים בו, כי אם רק הנמל החדש יוכל להכניס אוניות גדולות יהיה לו יתרון, וזו כבר לא תחרות.

דודו בכר

"יש תהליך רציני, אבל אין פרטנר במדינה שיכול לקדם אותו. אנחנו מוכנים ללכת לתהליכים נועזים לא מתוך חולשה, אלא מתוך רצון להוכיח למדינה שהנמלים הם אחד הגופים היותר מועילים במשק. אנחנו מחכים לראות מה תהיה הממשלה, מי יהיו שרי התחבורה והאוצר, והשאלה היא אם ראש הממשלה, שאני יודע שהוא נועז, יקח את האיש הנכון כדי לסגור עניינים".

תסכימו להקמת נמל מתחרה ולתפעולו במתווה זכייני ‏(BOT‏)?

"לא יקום ולא יהיה. המעטפת הנמלית תהיה רק אחת, עם נציגות אחת לעובדים ומעסיק אחד שישלם להם שכר. בזה אנחנו לא מוכנים להתפשר, ולא יהיה מצב שבו כל העובדים לא יהיו מאוגדים יחד".

אתם בכלל זקוקים להסתדרות לשם כך?

"לא היה בשנים האחרונות יו"ר הסתדרות כמו עיני, שצמח מלמטה והבין את מצוקת העובדים. הוא לא מרבה לדבר, לא עושה שביתות, אבל הביא הסכמים ופתר בעיות בלי עיצומים, וזה מראה לך את הכוח שלו. הוא הבן אדם הכי לא לחיץ והכי לא פחדן בעולם. ההסתדרות חזקה, ואתה תראה את זה בקרוב במאבק נגד הגזירות".

"עוד תצטערו על מינויו של אמסלם לממונה על השכר"

בעוד האירועים סביב החלטת דירקטוריון נמל אשדוד לגבי העסקת קרובים נרגעו - עד סוף אפריל לפחות - תיפתח בימים הקרובים חזית חדשה בגזרה שבין עובדי הנמל להנהלתו ולמשרד האוצר. זאת, בעקבות החלטת הממונה על השכר, קובי אמסלם, לנכות משכר עובדי הנמל שנקטו בחודשים האחרונים עיצומים את שעות העיצומים - 10%–30% משכרם החודשי של כ-500 עובדים.

תומר אפלבאום

"תהיה סמוך ובטוח שאמסלם יגרום לאווירה עכורה בחברות הממשלתיות ובמגזר הציבורי", פותח יו"ר ועד התפעול בנמל אשדוד, אבינועם שושן, במתקפה חזיתית. "הוא לא כלכלן, אלא יועץ משפטי, וסידרו לו את התפקיד רק כי שטייניץ רצה אותו. למה לא לקחו את ברק שטרוסברג שהתמודד מולו ועמד בכל תנאי הסף? כי יש אג'נדה לראות את הדברים בעיניים של יועץ משפטי. בגלל השחצנות, היהירות והקיבעון שלו, אמסלם יוביל את המשק למאבקים עד שיצטערו שמינו אותו".

שושן טוען כי מהלך האוצר מנוגד להסכם השכר שנחתם ב-2007, והוסיף כי "מה שהיה נהוג עד היום הוא שיהיה. אנחנו מכבדים הסכמים. אנחנו גברים, ואצלנו מלה זו מלה. אם הממונה על השכר החליט לעלות על עץ גבוה, מישהו יצטרך לתת לו סולם לרדת".

ואם לא?

"נפעל בכל הכוח, וברוך השם יש לנו כוח".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי אינם מכירים הסכם כזה, והוסיפו כי "הדברים אינם ראויים לתגובה, ואף לא לפרסום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#