למה הציבור בישראל זכאי לרפורמה? - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה הציבור בישראל זכאי לרפורמה?

היכולת לפקח על החברה הצטמצמה גם בהיעדר יכולת מקצועית וטכנית בלתי־תלויה ■ יכולת זו נשמרה לאורך השנים רק בגבולות החברה

5תגובות

הרפורמה בחברת החשמל נומקה בעשור הקודם בהורדת תעריפי החשמל - אך נימוק זה לא מדויק. הרפורמה נועדה אמנם לקבוע בנצ'מארק לעלויות המנופחות של ייצור החשמל, הולכתו וחלוקתו, דרך הכנסת תחרות למקטעים אלה. אך בצד זה, נושאת הרפורמה בתכלית אסטרטגית כלל־משקית חשובה, שאינה מכומתת בתעריף החשמל.

הכוונה היא להפחית את התלות המסוכנת מדי שפיתחה המדינה במונופול, לתקן את מאזן הכוחות שחושף את המדינה לסיכוני אשראי גבוהים, ולאפשר אכיפה וניהול של משק חשמל, הגדל מדי שנה בשנה - במקביל להיחלשות הגוברת והולכת של הבקרה עליו.

אליהו הרשקוביץ

היחלשות זו, אין זה סוד, נובעת בין היתר מטעמים פוליטיים - לנוכח מספרם הגדל והולך של עובדי חברת החשמל ושל כוחם האלקטרולי, וניתוב ההכנסות הגדלות ממכירת חשמל ל"קניית" רגולטורים לשעבר, כוח פוליטי ועצימות עין פיננסיות. עם זאת, היכולת לפקח על החברה הצטמצמה גם בהיעדר יכולת מקצועית וטכנית בלתי־תלויה. יכולת זו נשמרה לאורך השנים רק בגבולות החברה, והובילה למציאות שבה הממשלה נשענת בלית ברירה על הידע של חברת החשמל - ומדיניותה מוכתבת למעשה בידי האינטרס של החברה.

חברת החשמל, כך הפנימו קברניטי המשק, היא בבחינת הגולם שקם על יוצרו. כך, כדי למנוע מצוקת חשמל בקיץ הקרוב ולחבר את תחנות הכוח הפרטיות לרשת - נסחטת המדינה בידי ועד חברת החשמל שמסרב לחברן. כך, אם ראש הממשלה רוצה לנצל את תשתיות הרשת, שמומנה בכספי ציבור, לצורך הנחת סיבים אופטיים שישדרגו את תשתיות התקשורת ויפתחו אותן לתחרות - הוא מוצא את עצמו מתחנן להסכמת חברת החשמל ועובדיה.

חרף זאת, מתווה הרפורמה שנדון כיום, תחת איפול כבד, בין הנהלת משרד האוצר ורשות החברות לבין הנהלת חברת החשמל ונציגות ועד העובדים, עלול לא לענות על אף אחד מהיעדים הנדרשים ברפורמה - לא הצרכני, לא הענפי ולא המאקרו־כלכלי.

המתווה הזה נשען על ה"נון פייפר", שלפיו חברת החשמל תישאר אחודה - ללא תיאגוד בנפרד של מקטעיה השונים וללא פיצולם.

כך, ימשיך מקטע הייצור בחברת החשמל לסבסד את מקטע החלוקה המסואב שמעסיק שליש מהעובדים, בעיקר בתפקידי המטה החזקים פוליטית, ואחראי לעיקר הפסדי חברת החשמל ‏(תשואה שלילית של 8.42% ב-2011, לעומת תשואה חיובית של 9.32% על ההון בייצור‏).

גם מקטע הייצור של החברה יישאר מאוחד, מה שישרת את האינטרס של חברת החשמל בכך שעלויות הייצור שלה - שיתחרו בעתיד באלה של היצרנים הפרטיים - ישוקללו כמקשה אחת. כלומר, כלל תחנות הכוח של החברה, לרבות התחנות הפחמיות הזולות יותר, יחושבו כתחנת כוח אחת מול התחרות ביצרנים הפרטיים - ולא כל תחנת כוח בנפרד. זאת, מחשש שיעילותן הנמוכה יחסית תביא להעדפת התחנות החדשות, היעילות והזולות יותר למערכת של היצרנים הפרטיים.

לכן הסכימה חברת החשמל לוותר על מתחם רמת חובב - שבו מצויות גם יחידות ייצור ישנות ויעילות פחות - בתמורה לכך שתזכה לשדרוג תחנות ישנות או לשחלוף תחנות שמיועדות לגריטה, אף שאין ברשותה הון כדי לממן זאת. כיצד אמורה חברת החשמל להקים תחנות כוח נוספות עם חוב של יותר מ-70 מיליארד שקל? מי יערוב לגיוסיה? באוצר מתעלמים בינתיים מקושיות אלה, ובמקום לחייב את החברה במתווה להפחתת החוב קודם להקמת תחנות חדשות - ממהרים למשכן בהסכם כתוב את כיסם של צרכני החשמל.

באשר למקטע החלוקה - הרי שיתרון הגודל של חברת החשמל יותיר אותו אחוד בידיה. אך בכל הנוגע למכירת החשמל - כאן מתעקשים באוצר להכניס חברות פרטיות שיתחרו בחברת החשמל, וזאת משלושה טעמים: הכנת תשתית לרכש עתידי מרוכז של חשמל מיצרנים פרטיים; הוצאת מאגר הנתונים על לקוחות חברת החשמל מאחזקתה הבלעדית; ויצירת בנצ'מארק לעלויות האספקה שגובה חברת החשמל.

בדיוק מטעמים אלה - פתיחת צוהר לתחרות על לקוחות קצה קטנים וחשיפת חוסר היעילות של החברה בחלוקה - מתנגדת חברת החשמל למהלך, ומנסה ללחוץ להשמיטו. בינתיים, היא מסכלת את ההסדרה שפירסמה רשות החשמל, המתירה לצרכנים פרטיים להתאגד כדי לחסוך יחדיו בחשמל - אף שמדובר בהפרה בוטה של הנחייה מחייבת מצד הרגולטור שלה, שחושפת את המדינה לתביעות פיצויים.

מכאן יוצא שמהרפורמה הכוללת שחוקקה ב-2007 נותרו למעשה רק שני סעיפים: הקמת תחנות כוח פרטיות, שממילא כבר קמות, והוצאת ניהול מערכת החשמל מידי החברה - שמתבררת עם הזמן כבלוף המרכזי של רפורמת השקשוקה.

ניהול המערכת הוא ליבת התחרות בשוק העתידי המשוכלל. מנהל המערכת הוא שיקבע בעתיד מאיזה יצרן חשמל יירכש חשמל עבור הרשת הארצית, לפי המחיר הזול שיוצע לו. הוא זה שיקבע כמה תחנות כוח נדרשות עוד בהקמה עבור צורכי המשק ובאיזו טכנולוגיה יוקמו. הוא זה שיהיה אחראי על סליקת התשלומים שיועברו בין הצרכנים ליצרנים, ובכך ישחרר את המדינה מהענקת רשתות ביטחון למימון הבנקאי בענף.

כדי שכל זה אכן יתממש, נדרש ניהול המערכת להיות בידי גוף נייטרלי ונטול משוא פנים, אשר יחזיק במלוא הסמכויות הנדרשות לפיתוח שוק החשמל. אלא שבחברת החשמל לא ממהרים להסכים לוויתור מלא על כוחה האסטרטגי האמיתי של החברה - גם אם זהו המהלך היחיד שנותר עומד בליבת הרפורמה. לפיכך, פועלים בחברה לכרסום בעוצמתו של הגוף ה"עצמאי" לכאורה, תוך הפיכתו לסמלי בלבד. כיצד?

חברת החשמל דרשה כי ניהול המערכת יהיה וירטואלי בלבד. כלומר, שרשת החשמל - "הברזלים" - לא תוצא לחברת הניהול העצמאית שתוקם, אלא תישאר בידה. כלומר, היא תניח את רשת החשמל שתוציא את החשמל שמיוצר בתחנות הכוח הפרטיות למשל, היא תקבע היכן יונחו, וכן מי יחובר אליהם ומתי.

המשמעות היא כפולה: ראשית, חברת החשמל היא שתמשיך להקים את עמודי החשמל ואת קווי המתח ולתחזק אותם, וכל זאת בעלויות גבוהות שיוטלו על הצרכנים ועל היצרנים המתחרים, תוך סבסוד צולב למקטעים החלשים יותר שלה. שנית, במציאות שכזו המדינה תוכל להעניק אין ספור רישיונות ייצור חשמל ליזמים פרטיים - אך חברת החשמל היא שתחליט מתי, איך ואם בכלל הם יחוברו לרשת החשמל. למעשה, אין טעם לפתוח את שוק החשמל לתחרות, אם מונופול החשמל הוא זה שיחליט אם לחבר את המתחרים לרשת החשמל או להשביתם.

חברת החשמל לא הסתפקה בכך. במהלך המשא ומתן היא דרשה להיות גם זו שתבצע את התכנון הפרטני וקצר הטווח של רשת החשמל - בעוד שלניהול המערכת יישמר התכנון האסטרטגי ארוך הטווח בלבד. כלומר, החברה דרשה להותיר בידיה את הפקדת תוכניות המתאר, את הכנת תסקירי ההשפעה על הסביבה ואת הכנת התכנון המפורט והרישוי ברמת היתרי בנייה - קרי, השליטה בשטח הסטטוטורי - כדי שחלילה לא תופקע ממנה היכולת לעכב מיזמים מתחרים. למעשה, חברת החשמל דורשת ניהול מערכת מסורס, כזה שיסחור אולי בחשמל - אבל במגרש שבו חברת החשמל תציב את הכלים העומדים לרשותו ותקבע את הכללים.

דרישות חברת החשמל מובנות אמנם מבחינת האינטרס הצר שלה. מה שלא מובן הוא מדוע ניאות האוצר להסכים להן. בשבועות האחרונים נודע כי בכירי האוצר "התקפלו" בפני החברה. לו רק כדי להביא את הבשורה הדרמטית, שלפיה ניהול המערכת הוצא מידי מונופול החשמל, הסכימו באוצר לריקון הבשורה הזו מכל משמעות וליצירת "ישראבלוף". שהרי איך ייתכן שוק תחרותי כאשר הולכת החשמל מוחזקת בידי יצרן חשמל בעל אינטרס? איזה גוף בנקאי יסכים לממן ייצור חשמל פרטי, בלי התחייבות רכישה ממשלתית, אם החיבור לרשת החשמל מוחזק כבן ערובה בידי ועד העובדים במונופול?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#