מה קרה לרפורמה בחברת החשמל? - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה קרה לרפורמה בחברת החשמל?

כל שנה שבה תעוכב השבת תעריף החשמל לרמתו הנמוכה - ולמעשה תימשך גביית היתר של הכספים מציבור הצרכנים - תוסיף למחזור של חברת החשמל לפחות 6 מיליארד שקל

תגובות

חלון ההזדמנות שנפתח לביצוע רפורמה הוא תעריף החשמל, שאמור לעלות בעוד שתי פעימות ב-15 החודשים הבאים, ולהשלים זינוק של כ-30% לפחות מאז פרוץ משבר הגז. זינוק זה יכסה את הוצאות היתר שרשמה חברת החשמל בגין רכש עודף של דלק חלופי יקר. אלא שבחלוף שנתיים־שלוש מתחילת הזרמת הגז הזול מתמר אמור התעריף לצלול בחזרה, ולחזור לשקף את עלויות הדלק המופחתות של חברת החשמל.

כאן נכנסת לתמונה חברת החשמל - וכעת גם האוצר. כל שנה שבה תעוכב השבת תעריף החשמל לרמתו הנמוכה - ולמעשה תימשך גביית היתר של הכספים מציבור הצרכנים - תוסיף למחזור של חברת החשמל לפחות 6 מיליארד שקל. כלומר, במקום לייקר את תעריף החשמל כדי להתחיל בהשבה מדורגת של חובותיה או לממן תוכנית רפורמה בעלויות עתק, נקרתה למעשה הזדמנות לממן זאת באמצעות הותרת התעריף על כנו. הרי קל יותר "להחליק" בציבור הותרת תעריף על כנו מאשר את ייקורו.

עם זאת, מחשש למחאה ציבורית או פנייה לערכאות, נדרשת עדיין אמתלה למימון זה - שיוטל על כתפי הציבור. נדרשת רפורמה, גם אם סמלית, שבמסגרתה ניתן יהיה לכרוך את המהלך. אך לאיזו רפורמה בעצם הולכים?

אי–פי

חברת החשמל קיבלה מידי המנדט הבריטי ב-1926 זיכיון לייצור חשמל עבור המשק הישראלי למשך 70 שנה. לקראת מועד פקיעת הרישיון, החלה ממשלת ישראל בכינון ועדות שונות, שתפקידן היה לבחון את האפשרות לשנות את מבנה משק החשמל. ב-1996 חוקק חוק משק החשמל, שהניח את התשתית לביטול המונופול המוחלט של החברה ולהכנסת מתחרים בייצור חשמל. זאת, תוך שהוא מכפיף את חברת החשמל לרישיון ייצור חשמל בן קצוב לעשר שנים - ובכך מכתיב תאריך יעד ליישום רפורמה.

ב-1999 הושבו על המדוכה שני מנכ"לי משרדי האוצר והתשתיות דאז, אוהד מראני ויאיר מעיין, כדי שיציגו כיצד יש לעשות זאת. בסיוע פירמת דלויט־טוש העולמית, השניים הגישו את הדו"ח הסופי ב-2003 לידי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, שאימץ את מסקנותיו.

המתווה שהוגש נועד למעשה לשבור את המונופול האנכי שבו אוחזת חברת החשמל - החל בייצור החשמל, דרך הולכתו וכלה בחלוקתו ובאספקתו. זאת, כדי ליצור שוק שבו כמה יצרנים מתחרים על מכירת החשמל שייצרו בעבור רשת החשמל - מונופול טבעי שיישמר בידי המדינה - ושממנו יימכר החשמל לצרכני קצה בידי כמה חברות אספקה, שיתחרו זו בזו על מרווחי השיווק.

הדו"ח המליץ, לפיכך, לפצל את מקטע הייצור בחברת החשמל לכמה חברות, ולפתוח אותו גם לתחרות חיצונית. המלצות נוספות היו להוציא את מקטע הולכת החשמל מידי חברת החשמל, כך שיפעל כמונופול טבעי תחת פיקוח ממשלתי; להקים מנגנון למסחר תחרותי בחשמל ‏(מחוץ לחברת החשמל‏); להוציא את מקטע חלוקת החשמל לכמה חברות, שיפעלו כמונופולים אזוריים; ולפצל את אספקת החשמל מהחלוקה, תוך פתיחתה לתחרות חופשית. הכוונה היא להפריד בין החיבור הפיסי של לקוחות החשמל אל רשת החשמל - שיישאר בידי חברת החשמל, לבין מכירת החשמל - שתעשה על ידי חברות שיווק פרטיות.

ארבע שנים לאחר מכן הוגש מתווה הרפורמה לכנסת, ובפברואר 2007 נקבע בחוק כי חברת החשמל תיהפך לחברת אחזקות בבעלות ממשלתית, שממנה יפוצלו חברות בנות בתחומי הייצור ‏(4-6 חברות‏), ההולכה והחלוקה ‏(4-5‏) וחברות שירותים. חברות הייצור והחלוקה, כך נקבע, יופרטו חלקית בהליך מדורג עד 2013 ובשיעור של 49% לכל היותר. כמו כן, נקבע כי תוקם חברה נפרדת בבעלות ממשלתית מלאה לניהול המערכת, ניהול הסחר ותכנון לטווח ארוך. היצרנים הפרטיים, כך נקבע, יהיו אחראים ל- מכושר ייצור החשמל עד 2020.

עם זאת, ב-1 ביולי 2007 הוכרז רשמית על כישלון המשא ומתן עם ההסתדרות והעובדים. פעילות החברה אמנם הוגבלה, אך רישיונותיה הוארכו מאז בסוף כל שנה, כבר עשר פעמים. בחלוף שנתיים, נסוגה הממשלה מדרישתה לפצל ולהפריט את החברה לטובת "רפורמה לייט". האוצר הסכים אז להותיר את חברת החשמל בתצורתה הנוכחית כחברה אחודה, לוותר על ההפרטה ולהסתפק בהוצאת ניהול מערכת החשמל מידיה לחברה חיצונית בבעלות ממשלתית. בכך, ירדו לטמיון שני עשורים של מאמצים, חמש ועדות ממשלתיות שהוקמו לצורך העניין, אין ספור יועצים שנשכרו - וחוק שנחקק ותוקן שלוש פעמים.

מיד לאחר חשיפת ה"התקפלות" ב-TheMarker, קיבלו הצדדים רגליים קרות - והמשא ומתן פוצץ. הוא חודש רק כעבור שנה, אז התקבלה הצעת פשרה נוספת בין הצדדים. חברת החשמל, כך סוכם עקרונית, תישאר חברה אחודה ותשמור לעצמה 11 אלף מגה־וואט ‏(90% מכושר הייצור שלה‏), לצד 49% מהתחנה הפחמית השנייה באשקלון ‏(פרויקט D) - אם זו תוקם - ותחנת כוח גדולה נוספת ‏(1,300 מגה־וואט‏). במקביל, סוכם כי החברה תוותר על כל מתחם רמת חובב שבדרום ‏(1,150 מגה־וואט‏) ועל תחנת הכוח העתידית באלון תבור ‏(260 מגה־וואט‏), תוך התחייבות להוצאת ניהול המערכת מידיה - וביצוע תוכנית התייעלות בחברה שתישאר.

נוסח פשרה זה, שזכה לימים לכינוי "נון פייפר" ‏(non paper‏), אושר באוגוסט 2010 בידי חברי המזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל, ברוב של 13 תומכים מול 9 מתנגדים. פשרה זו עומדת בסתירה לחוק הרפורמה, שלא תוקן עדיין. היא מעולם לא אושרה בממשלה, ולכן גם נעדרת תוקף משפטי. עם זאת, כשחילוקי הדעות הפנימיים והחיצוניים פוגשים במציאות הבוערת ובסד זמנים לא מתפשר, פונים כולם אל המכנה המשותף הנמוך ביותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#