יש חשמל כמו זבל בפסולת - אך המדינה מסתנוורת מאנרגיה מהשמש - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש חשמל כמו זבל בפסולת - אך המדינה מסתנוורת מאנרגיה מהשמש

מאגרי הגז הזולים ביותר טמונים דווקא בפסולת הביתית שאנחנו מייצרים ■ קבוצות דור-אלון, תעבורה והחברה לישראל כבר זיהו את הפוטנציאל העסקי בייצור חשמל מהגז שנפלט במטמנות הפסולת, אבל המדינה מעדיפה לתמרץ חשמל סולארי יקר יותר

12תגובות

בשבועות הקרובים יכריעו אגף החשב הכללי במשרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה בין שלושה אתרים: השפד"ן שבראשון לציון, אזור התעשייה חבל מודיעים שליד שהם ואזור צומת מורשה. באחד מהם יוקם בשנים הבאות מתקן מטרופוליני ענק לטיפול בפסולת העירונית של גוש דן.

המתקן יוקם בעלות של מאות מיליוני שקלים בידי זכיין פרטי שיתפעל אותו לתקופה ממושכת, תמורת מענק ממשלתי (BOT). המתקן יטפל בכ-1,000 טונות של פסולת אורגנית מדי יום - כ-30% מסך הפסולת שמיוצרת בגוש דן. ואולם הערך המוסף של המכרז שיפורסם, יהיה באפשרות שתינתן לזכיין לעשות שימוש בפסולת גם להפקת חשמל.

מוטי מילרוד

לא מדובר בפתרון למשבר החשמל במשק, שכן תרומת המתקן תסתכם לפי הערכות בכ-10 מגה-ואט בלבד. ואולם החשיבות שבניצול הפסולת לייצור חשמל היא בהכנסה נוספת ליזם, שעשויה להוזיל את העלות המוכרת של טיפול בפסולת, ולהפוך את הפעילות בתחום מתקני הטיפול לכדאית כלכלית.

לא בכדי, לפיכך, פירסם בשבוע שעבר המשרד להגנת הסביבה קול קורא לתמיכה במתקני טיפול בפסולת, שמשלבים גם ייצור חשמל. באמצעות תקציב של 70 מיליון שקל, המשרד מציע ליזמים לכסות עד 40% מעלות ההקמה או הרחבת מתקני טיפול קיימים.

המתקן שייבנה במסגרת המכרז יופעל בטכנולוגיית עיכול אנ-אירובי. "עיכול" - שכן מדובר בתהליך דומה לזה שעובר המזון בקיבה שלנו: הפסולת מבודדת מאוויר ונשמרת בתנאי חוסר חמצן; בתנאים אלה משגשגים בה חיידקים המעכלים את שאריות המזון ופולטים כמות גדולה של גז מתאן דליק. המתאן דומה לגז הטבעי שמופק כיום במאגרים בים התיכון. גם שם, בשכבות המכילות גז בלבד (ללא נפט), נצבר גז ביוגני שנוצר לפני מיליוני שנים על ידי חיידקים בסביבה אנ-אירובית. לפיכך, בדומה לשימוש שנעשה בגז הטבעי להפקת חשמל, ניתן לעשות שימוש דומה גם בגז הנוצר בפסולת.

הפסולת האורגנית שנקברת כיום במטמנות עוברת תהליך פירוק, כשהיא אינה חשופה לאוויר. בתהליך זה נוצרים כ-50% פחמן דו-חמצני ו-50% מתאן, שהוא גם גז חממה חזק מאוד (פי 20 מפחמן דו-חמצני) ותורם להתחממות הגלובלית. מכאן, שהפקה מבוקרת של הגז עשויה לתרום גם להקטנת הנזק הסביבתי, וכן למנוע התלקחות במטמנה. לכן, במטמנות מותקנים צינורות השואבים את המתאן מהררי הפסולת ומעבירים אותו לשריפה או להפקת אנרגיה. מטמנה אגב, ממשיכה להפיק גז 15-20 שנה גם לאחר שהופסקה הטמנת פסולת חדשה בה.

ייצור הפסולת גדל ב-5% בשנה

בעיית הפסולת בישראל חמורה. ישראל מייצרת כ-4.8 מיליון טונה פסולת ביתית/עירונית בשנה, בקצב גידול שנתי של 3%-5%. הפסולת דורשת טיפול, שבדרך כלל אינו זוכה לתשומת לב רבה, אף כי מדובר בתעשייה שמגלגלת מיליארדי שקלים מדי שנה.

בישראל פעילים כיום שישה מתקני ביו-גז שמפיקים יחד כ-7 מגה-ואט חשמל בלבד. בפועל, ניתן היה להפיק הרבה יותר, אלא שמכשולים ביורוקרטיים וסטאטוטוריים מונעים הקמת מתקנים חדשים או את הרחבת הקיימים. כך, בוטלה זכיית דורגז (מקבוצת דור אלון) במכרז להקמת מתקן ביו גז במטמנת אבו דיס בשל חסמים ביורוקרטיים. כך גם במקרה של מטמנת גני הדס, מערבית לבאר שבע, שם מתעכבת הקמת מתקן להפקת חשמל מביו-גז בהיקף 7 מגה-ואט.

את הפרויקט יוזמות ביחד שלוש מהחברות העסקיות הבולטות בישראל: ואוליה ישראל, החברה לישראל וקבוצת תעבורה. החברות כבר התקינו במטמנה מערכת משוכללת של צינורות עבור הפקת הגז - כ-3,600 מ"ק בשעה. הן רכשו חמש טורבינות לייצור חשמל בעלות של כחמישה מיליון יורו, וקיבלו מרשות החשמל רישיון מותנה למכירת החשמל שייצרו בתעריף של 35 אגורות לקוט"ש. אלא שחשמל - אין.

בלומברג

לטענת גני הדס, מינהל מקרקעי ישראל דורש עבור השימוש בקרקע דמי היוון של 7.5 מיליון שקל, שהופכים את הפרויקט להפסדי. בינתיים, הגז שבמטמנה נשרף, אף שיכול היה לספק חשמל באופן קבוע לכ-10,000 בתי אב.

סוגיית הקרקע היא החסם העיקרי שעומד כיום בפני הקמת מתקני ייצור חשמל במטמנות. זו הסיבה להיענות המינורית יחסית של יזמים לקריאה להקים מתקני טיפול - בעיקר באזור המרכז, שבו הקרקע יקרה יחסית. זו גם אחת הסיבות העיקריות לכך שהממשלה נאלצת להתערב בכשל השוק שנוצר, ולתמרץ בעצמה את ההקמה.

875 מיליון שקל בשנה נקברים כפסולת

שאיבת גז מטמנות אינה פתרון של ממש לפסולת האורגנית, משום שהמטמנות עצמן הן מפגע סביבתי, אסתטי ונדל"ני. המדינה כבר פועלת לצמצום הפסולת המוטמנת בישראל, מה עוד שאלה מתמלאות במהירות, ופתיחת חדשות תהיה כרוכה בבזבוז שטח ותותנה בהליך תכנוני ממושך מדי עבור המענה לצורך.

התנגדות נוספת למטמנות נעוצה בנימוקים כלכליים. לפי הערכות, במטמנות, שעדיין קולטות כ-80% מהפסולת העירונית בישראל, נקברים בכל שנה כפסולת חומרי גלם בשווי 875 מיליון שקל.

טיפול נכון בפסולת עשוי לצמצם את תלותה של ישראל בחומרי גלם מיובאים, ולספק תעסוקה לאלפי אנשים. אך לשם מיצוי האפשרויות הכלכליות שבפסולת, יש למצוא מנגנון אחר לטיפול בה.

לפי המשרד להגנת הסביבה, הפתרון הוא לטפל בפסולת באופן שימנע את הצורך בהטמנה. עבור הפסולת האורגנית, כאמור, שמהווה כ-40% ממשקל הפסולת הביתית, מעודד המשרד פתרונות של מתקני עיכול. באופן זה, הפסולת תגיע למתקן מיוחד, שם תעבור תהליך עיכול מלאכותי, בעוד שהשאריות יופנו לטיפול משלים וייהפכו לדשן.

לשם כך נדרשת תשתית להפרדת הפסולת האורגנית משאר המרכיבים כמו: אריזות, פלסטיק ומתכות. הכוונה היא לפיכך לפצל את הפסולת באמצעות "הפרדה במקור" - הצבת שני פחים לפחות בכל בית, כשאחד ישמש לפסולת האורגנית ויפונה בנפרד.

לשם מימוש החזון החלו במשרד לתקצב את המעבר לכמה זרמי פסולת ב-31 עיריות, וכן את ההקמה והשדרוג של מתקנים לטיפול בפסולת. מדובר בסכומים של מאות מיליונים שהוקצו ויוקצו לטובת הנושא, ומגיעים מהקרן לשמירת הניקיון, שאליה מגיעות הכנסות המדינה מהיטל הטמנת הפסולת: מס בסך 65 שקל שמוטל על כל טונה פסולת שמגיעה לאתר הטמנה, ויגיע ב-2015 ל-100 שקל לטונה.

מתקן עיכול גדול לפיכך, כמו זה שיוקם במכרז הזכייני המתוכנן, או רשת מתקני עיכול - כמו זו שמקדם המשרד להגנת הסביבה, יכולים לחסוך את הצורך במטמנות נוספות. במקביל, ממתינים כבר היום יזמים להקים כמה מתקני טיפול פרטיים, בין היתר בדימונה ובעברון, וכן להרחיב את המתקן שמפעילה חץ אקולוגיה בחירייה.

אלא שבינתיים, מתקני עיכול הם נוף נדיר יחסית בישראל. אחד מהם מטפל בזבל רפתות בעמק חפר, והשני הוקם בחירייה. כדי להקים מתקנים חדשים - ויקרים - נדרשת תמיכה מימונית מצד המדינה. מדוע?

עלות הקמת מתקן עיכול אנארובי, בהספק 1-2 מגה-ואט, מגיעה לכ-60-70 מיליון שקל. כתמריץ, הקצתה להם רשות החשמל מכסה מסובסדת לייצור חשמל בסך 160 מגה-ואט, שבמסגרתה יזכו לתעריף מכירת חשמל גבוה של 64 אגורות לקוט"ש. ואולם התעריף עדיין נמוך מהותית לעומת מתקנים סולאריים למשל, שיזמיהם נהנים מתמריץ של 65-122 אגורות לקוט"ש, עבור מתקן שהקמתו מסתכמת בעלות של 10-20 מיליון שקל בלבד.

בנוסף, מתקן עיכול אנארובי פועל באופן קבוע, לעומת מתקן סולארי שפעיל רק בשעות אור, והוא גם אינו תלוי בגורמי מזג אוויר. כלומר, מתקן עיכול בהספק מותקן זהה לסולארי יפיק עד פי 5 יותר חשמל ממנו, לאורך שנה.

למרות תועלות אלה, מסתמן שלא מדובר עדיין בעסק כלכלי. עבור מתקן המטפל בכ-100 טונה פסולת ביום, ומפיק חשמל בהספק של 1 מגה-ואט, מדובר בהפקה של כ-240 קוט"ש לטונה פסולת, שמניבה 156 שקל לטונה לפי תעריף של 65 אגורות לקוט"ש. גורמים בענף טוענים כי מדובר ברווח גבולי.

במשרד להגנת הסביבה, ומן הסתם גם היזמים, היו מעדיפים שתעריף החשמל שקבעה רשות החשמל, 64 אגורות לקוט"ש, יהיה גבוה יותר, ויאפשר רווח תפעולי גבוה יותר. ואולם, ברשות לא ששים לשנות את התעריף, שנקבע על בסיס חישוב עלויות ייצור החשמל בלבד, ללא הטיפול בפסולת. ברשות החשמל דוחים את הטענה כי עליהם לעודד את הקמת המתקנים באמצעות העלאת תעריף ייצור החשמל במתקני עיכול, וטוענים כי צרכני החשמל לא צריכים לסבסד את הטיפול בפסולת.

באירופה מפיקים חשמל בשריפת הפסולת

 

דרך נוספת להפקת אנרגיה מפסולת היא באמצעות שריפה. באירופה למשל, מקובל לשרוף פסולת במתקנים מיוחדים המאפשרים שריפה נקייה יחסית של הפסולת, תוך הרחקת חומרים מסוכנים וסינון העשן הנפלט מהארובות. במתקנים חדשים, בעיקר במדינות קרות, החום שנוצר בשריפה משמש לייצור חשמל וחום למערכות חימום עירוניות.

היתרון הבולט של השריפה הוא בהפחתת נפח הפסולת ל-5%-15% מנפחה המקורי, לעומת הפחתה צנועה יותר בהליך עיכול, שעוד נדרש בטיפול משלים. עם זאת, יוזמות שעלו בעבר להקמת מתקני שריפת פסולת בישראל נתקלו בהתנגדויות מחשש לפליטות גזים רעילים. עם זאת, לא ברור אם כדאי להקים מתקנים לשריפת פסולת בישראל, שכן חימום מערכות הסקה עירוניות אינו רלוונטי לה.

יוצא מן הכלל הוא מתקן הצפוי לקום בשנים הקרובות בחירייה, שיהפוך פסולת ל- RDF, כלומר פסולת יבשה גרוסה. המתקן צפוי לקלוט כמחצית מן הפסולת המגיעה כיום לחירייה, ולהפיק כ-500 טונה RDF ביממה. החומר יעבור למפעל המלט נשר, שם הוא יחליף כ-10% מהדלק המשמש אותו כיום - פטקוק.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#