לאומי כשבא לי - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאומי כשבא לי

הדרישה שהעלה חיל הים מזכירה שלעתים זה דווקא נוח שהמדינה שותפה שלך

5תגובות

1. צה"ל לא זקוק ל-3 מיליארד שקל כדי לממן את אבטחת מתקני הפקת הגז הטבעי שבמימי ישראל. חיל הים לא זקוק לארבעה סטי"לים ולמשמר ימי חדש בן 250 חיילים. הוא זקוק לציון המיליארדים ולתיאורי המיליציה הדרמטיים כדי לקבל תוספת תקציבית - לכן הוא משתמש בהם כנקודת פתיחה במשא ומתן התקציבי מול האוצר. זו גם יריית הפתיחה של צה"ל במאבק על תקציב הביטחון ל–2013, מאבק שעוד ילווה בהמשך בגילויים חדשים ומרעישים על אויבים אקזוטיים ועל מטרות חשודות שמעבר לגבולות מצרים, סוריה, כיכר הבימה או דרום סודן.

2. אלא שהריטואל השגרתי של האבסת התקשורת באיומים קיומיים, ברקע דיוני תקציב, נתקל הפעם במבוכה. לא רק בגלל שמי שהיו אחראים לו עד לאחרונה ניצבים כיום מצדו השני של המתרס. למשל, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שזע ודאי בחוסר נוחות בכסא יו"ר חברת חיפושי הנפט, שמן. חברות הגז לא אוהבות שסיפור ההצלחה שלהן מוכתם בהשקעה של כסף ממשלתי. הן רגילות לנרטיב של יזמות פרטית מצליחה. סיפור שבו הן חיפשו וחיפשו, קדחו ומימנו, סיכנו וביטחו, נואשו וקיוו, יגעו ומצאו - והכל לבד. בלי שנשענו על מאגר נתונים ממשלתי שנבנה ב–30 שנות קידוחים במימון תקציב המדינה, בלי שהטביעו בעיקר כספי פנסיה, בלי שקיבלו אישור לשעבד נכסי לאום כדי לגייס חוב פרטי - הכל לבד.

אלבטרוס

"הלכתי במדבר 30 שנה, הפרחתי את השממה ומצאתי בה מטמון מעבר לציפיות שהיו לי. אז אפשר לקחת את ההתעשרות שלי?", תהה שלשום עו"ד פנחס רובין, בא כוחה של ישראמקו, בדיון שקיים בג"ץ בעתירה שהגיש נגד חוק ששינסקי. כך, "ציונות" שתכליתה לאתר מטמון "שלי", אך בעירבון מוגבל.

3. כשישבה ועדת ששינסקי על המדוכה וחישבה את נתח המדינה הראוי לאזרחי ישראל מרווחי מכירת הגז שלהם, לא חסכו חברות הגז מפירוט הוצאות שונות ומשונות שיש לגרוע מהתחשיבים. כך, שגודל העוגה שתחולק בין החברות הפרטיות לבין אזרחי ישראל יתחיל בקטן. לאט לאט, הן ניכו מהעוגה המשותפת הוצאות חיפוש, קידוח, מבחנים, מימון, הנהלה וכלליות - והותירו על השולחן עוגה מקוצצת, שרק ממנה ייפרס חלקו של הציבור.

לאחר שהקימו קול זעקה נוסף כי אין בשארים כדי להשביע את רעבונן, הן דרשו - וגם קיבלו - הבטחה לכיסוי 150% מהוצאותיהן עד שתתחיל גביית היטל ששינסקי מרווחיהן, בעוד שמאגר תמר אף זוכה לכיסוי מפליג של 200%. ואם לא די בכך, נזעק גם ראש הממשלה עצמו לקריאות ההצלה והסכים לממן מחצית מעלויות האבטחה הפרטית ששוכרות החברות עבור עצמן.

רק מהפרוסה הנכבדה שנותרה על השולחן, אזרה הממשלה אומץ לשמור לעצמה נתח של 60%, אך אבוי - לא שמה לב שבהמולה המלאכותית שכחה היא לנכות קודם את ההוצאות שלה. "קיוויתי ל–3 מיליון והרווחתי מיליון, כשהמדינה רוצה את ה–2 מיליון", הוסיף שלשום רובין, ושכח לנכות משני המיליונים 3 מיליארד.

4. חברות הגז לא צריכות לממן הגנה צבאית על מתקניהן, כפי שמפעל בשדרות לא צריך לממן הצבה של סוללת "כיפת ברזל". עם זאת, ראוי שילמדו כיצד יש לנהוג בנכס לאומי שמייצר זכויות - ולא לחמוק מחובות, גם אם מישהו משוכנע שהמטמון "שלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#