המכרז להפרטת נמל אילת: איך נכנעה המדינה (שוב) לחברה לישראל - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המכרז להפרטת נמל אילת: איך נכנעה המדינה (שוב) לחברה לישראל

בפעם השלישית בעשור: החברה לישראל מתמודדת יחידה במכרז הפרטה ■ איזו עזרה יכול לקבל עופר משלי יחימוביץ’ - ומדוע שמלצר, מימן והאחים נקש, משוכנעים שנמל אילת לא שווה אפילו 100 מיליון שקל?

26תגובות

ב–2004 זכתה קבוצת החברה לישראל במכרז להפרטת חברת הספנות צים כמתמודדת יחידה. המתחרות הפוטנציאליות במכרז פרשו ממנו בזו אחר זו, כשהבינו כי תנאי המכרז אינם מותירים להן סיכויים רבים לזכייה, מול היתרון המובנה של משפחת עופר ‏(שהחזיקה כבר במניות צים‏). כך היה גם שלוש שנים לאחר מכן. לב לבייב פרש אז ברגע האחרון מהמכרז להפרטת בתי הזיקוק בחיפה ‏(בזן‏) והשאיר את החברה לישראל לזכות בו, לאחר שכבר החזיקה בעבר במניות בזן.


מתסריט דומה חששו במדינה כשיצאו אשתקד במכרז הבינלאומי להפרטת חברת נמל אילת. נמל שבסמוך לו מפעילה החברה לישראל רציף כימיקלים לייצוא המשאבים שכורה החברה־בת כיל בים המלח. ואולם, ניסיונות המדינה למנוע את הישנות התרחיש המחזורי כשלו בסוף השבוע.


אביבי חופי

שלוש מתוך ארבע המתמודדות במכרז: גולדבונד של שלמה שמלצר ושלומי פוגל, פפו ספנות של האחים נקש וגדות מיכליות של יוסי מימן, נמנעו מלהפקיד את ערבויות ההשתתפות במכרז, בטענה כי תנאיו אינם מאפשרים להן להתמודד. בכך, הותירו את החברה לישראל להתמודד ביום שלישי לבדה בהליך ההתמחרות מול המדינה.


היום תכונס ועדת המכרזים הבין־משרדית שבראשות רשות החברות הממשלתיות כדי לטכס עצה, ולהחליט כיצד תנהג ביומיים שנותרו לה. זאת, כשהנסיבות שאליהן נקלע המכרז, באשמת המדינה ואחרים, לא מבטיחות בהכרח כי קיים פתרון שורש אידיאלי לסבך שנוצר.


לפני שנה נחשף מעל דפים אלה כי החברה לישראל מתנגדת למתווה ההפרטה שפירסמה המדינה וראשיה אף נפגשו בעניין עם בכירי האוצר. זאת, מחשש כי הפעלת נמל מכולות פרטי באילת תפגע בפעילות רציף הכימיקלים הסמוך שמפעילה החברה־בת, כיל דשנים.


בין היתר, דרשה כיל כי לאוניות הצובר שיפקדו את הרציף שלה תובטח קדימות על פני אוניות מכולה שיפקדו את הנמל הפרטי החדש, כך שלא יידרשו להמתין בתור התפעולי לנמל. כמו כן, דרשה כיל מהמדינה מעין רשת ביטחון.

הכוונה היא להתחייבות ממשלתית לפצות את כיל במידה שכושר היצוא מרציף הכימיקלים יפחת כתוצאה מהפעלת הנמל החדש. בסיכומן של הפגישות סירבה המדינה לקבל כמה מדרישות החברה, מחשש כי הדבר יפגע בכושר ההתחרות של הנמל הפרטי העתידי - ובכך יפגע בכדאיות ההשתתפות במכרז הבינלאומי שיפורסם.


בממשלה חששו כי הסירוב יביא את החברה לישראל להתמודד במכרז, שכן שווי הנמל המשוער ‏(140–160 מיליון שקל‏) נחשב זניח ביחס למחזור הכספי שמגלגלת כיל מדי שנה בייצוא 2.5 מיליון טונות כימיקלים דרך הרציף באילת. כיל אמנם ניגשה לשלב המיון המוקדם ‏(P.Q‏) והלחץ עשה את שלו.


בספטמבר אשתקד נחשף כי רשות החברות הגיעה עם כיל להסכם שלפיו במשך כ–190 יום בשנה ‏(16 יום בחודש‏) יזכו אוניות כיל שיגיעו למפרץ לעדיפות על פני אוניות מכולה שיגיעו אל הנמל המופרט. בנוסף, סיכמו הצדדים גם על התשלום שבו תישא כיל עבור השירותים שתספק לה בעתיד חברת נמל אילת. למרות היותו שנוי במחלוקת, הובא ההסכם בחשאי לאישור מזורז של דירקטוריון חברת נמל אילת.


אלא שאז התערבה במהלך המהיר לשכת היועץ המשפטי לממשלה, שלא הצליחה להבין כיצד מעניקה המדינה עדיפות לאוניות חברה פרטית, בלי לנהל מכרז. ההסכם לפיכך עדיין לא אושר, המדינה פירסמה מכרז - וכיל נותרה לפי שעה במרוץ.


אגב, הסכם החכירה של הרציף באילת בין כיל לבין המדינה ‏(חברת נמלי ישראל‏), פקע כבר ב–2008 ולא חודש מאז. העובדה שכיל מחזיקה בשטח ללא הסכם כבר ארבע שנים, לא הפריעה למדינה לנהל מול כיל משא ומתן כשווה בין שווים.


הממונה דורש? אז מה


ברשות החברות קיוו כי את הערמונים ייחלץ עבורם מהאש הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, שעמד בראש צוות ועדת הריכוזיות שעסק בהקצאת נכסים ציבוריים. חברי הצוות סברו כי במציאות של ימינו “לא תמיד נשקלים די הצורך שיקולי תחרות וריכוזיות, שחשוב שישקלו בהליכי הקצאת נכסים של המדינה או בהקצאת זכויות, רישיונות וזיכיונות”.


לפיכך, המליצה ועדת הריכוזיות כי הגורמים האחראים על הליכי הפרטה, למשל, יצטרכו לשקול בהליך ההקצאה גם שיקולי תחרות וביזור שליטה בתשתיות חיוניות. מעורבות זו אמורה היתה לבוא לידי ביטוי בשתי דרכים: הפיכת ההיוועצות עם רשות ההגבלים בהליך המכרזי למנדטורית; וייסוד ועדה מייעצת שתדון בהעברת זכויות בנכס ציבורי בעל ערך.


מאיר שמרה, המשנה למנהל רשות החברות

אלא שכבר אז לא היה ברור אם המלצות הוועדה ייושמו לפני פרסום מכרז נמל אילת ועלה חשש כי עד שיאושרו, “תפוספס הרכבת”. זאת, לאחר שמשרד המשפטים התעקש לאשר את המנגנונים המוצעים בחקיקה. “לדעתי, למדינה יש הזכות לשקול את השיקולים האלה גם בלי חקיקה. ראוי לשקול את האינטרס הציבורי בהליך הפרטה ולמנוע את העיוותים האפשריים”, רמז גילה על דעתו.


אלא שבמשרד המשפטים עמדו על דעתם וציינו אז כי “כבר עתה נעשה מאמץ להביא להשפעה של ההמלצות על הפרטת נמל אילת והדבר נמסר למתמודדים”. משרד המשפטים התכוון להודעה שמסרה רשות החברות למתמודדות במכרז, שלפיה “מניעת ריכוזיות במשק נמנית עם האינטרסים שהשרים רשאים להוציא צו להגנתם”. זאת, אף שכוונה זו לא נזכרת בטיוטת צו ההפרטה שפירסמה. 


ואמנם שתיים מבין הקבוצות המתמודדות, כיל וממ”ן שבשליטת קבוצת תעבורה של משפחת לבנת, נדרשו לגשת אל רשות ההגבלים להליך פרה רולינג ‏(בדיקה מקדמית‏). תעבורה ניגשה לרשות, הבינה כי זכייה עתידית במכרז לא תתקבל בזרועות פתוחות בידי הממונה והודיעה באחרונה על פרישה מהמכרז. כיל, לעומת זאת, אפילו לא פנתה אל רשות ההגבלים. החוק הקיים הרי לא מחייב אותה לעשות כן.


תומר אפלבאום

החשבון שעושים בקבוצת החברה לישראל פשוט: על נסיגה מהמכרז - אפשר להכריז בכל עת. אבל אם עד למועד הזכייה לא יאושרו ההסכמים שנחתמו מול כיל, היא תמשיך להתמודד, תזכה במכרז די בקלות ותיתן לבית הדין להגבלים לשבור את הראש, לפרסם החלטה על פסילתה, להתמודד מולה בערעור ולהתמודד מולה בבג”צ. בינתיים, הסטטוס קוו יישמר והאשלג ימשיך לשוט לסין בלא מפריע.


מכאן, שהאיום שהשמיעה בסוף השבוע יו”ר האופוזיציה, ח”כ שלי יחימוביץ’, לעתור לבג”צ נגד קיום המכרז, לא ממש מטריד את עופר. כל עיכוב במכרז שווה לכיל הרבה כסף.


המדינה איבדה לפיכך את השליטה בתוצאות ההליך המכרזי לטובת כיל ונקלעה למלכוד. מצד אחד, היא לא יכולה לאפשר מצב שבו כיל היא מתמודדת יחידה, שכן אז ייפגע פוטנציאל התמורה הכספית בעבור הזיכיון הנמלי ובמידה שכיל אכן תיפסל בערכאות - יבוטל למעשה המכרז.


מצד שני, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה פערי ענק בין ההצעה הזוכה במכרז לבין ההצעה שתדורג שנייה ובוודאי לא תוכל להשלים עם הצעה שנייה שתהיה נמוכה משמעותית מהערכות השווי שניתנו לזיכיון.


לאחר היוועצות עם מומחים לתורת המשחקים, בהם פרופ’ מוטי פרי, החליטה רשות החברות הממשלתיות לנקוט שני מהלכים: האחד, לקבוע כי המכרז ינוהל בהליך התמחרות “חי”, שבו יתמודדו הקבוצות זו מול זו במתווה מדורג. כלומר, כפי שבומע במכרז פי גלילות, לנהל מעין מכירה פומבית בין ארבעת השחקנים, שבה מועלה בכל פעם רמת המחיר ב–5 מיליון שקל בלבד; ההחלטה השנייה היתה לקבוע רף מינימום לזכייה במכרז ולהודיע לחברות כי המחיר ההתחלתי בהתמחרות יהיה 100 מיליון שקל.


אלא שכאן נחשפה המדינה לתרחיש שאולי לא ציפתה לו, אף שייתכן שיש לה בו חלק לא קטן: שלוש המתמודדות מול כיל במכרז טענו בקול אחד כי שווי הנמל פשוט לא מגיע לדעתן ל–100 מיליון שקל.


ועד העובדים לעזרת כיל


נכון, ניתן לטעון כי שלוש התמודדות עשו יד אחת כדי “ללחוץ” את המדינה לקיר ולאפשר הצעה מספר 2 נמוכה - ולו כדי שלא תישאר עם הצעה יחידה שעשויה עוד להיפסל. זאת, בייחוד לאחר שהתברר כי נציגי האחים נקש כבר היו ביום חמישי בדרכם להגיש את מסמכי הערבות - ושבו על עקבותיהם לאחר הוראה של הרגע האחרון.


מאידך, הטענות שמפנות המתמודדות כלפי המדינה לא בהכרח מופרכות. כך, במסגרת הסכם התפעול שעליו חתמה המדינה מול כיל, סוכם על מודל תמחור מודולרי של השירותים הנמליים שתקבל מנמל אילת המופרט, כך שזה יחושב לפי הכמות השנתית של המטענים שיועמסו על אוניות כיל בנמל: בגין שינוע של עד 2.5 מיליון טונה בשנה - תשלם כיל 3.92 שקל לטונה; בגין שינוע של חצי מיליון טונה נוספים - תשלם כיל 7.5 שקל; עבור כל טונה נוספת תשלם כיל 8 שקלים לטונה. בטווח הרחוק, עשויה לפיכך כיל לשלם יותר עבור כל טונה משונעת. אבל בינתיים, מחיר הבסיס שנקבע נמוך יחסית ופוגע במודל החזר החוב של המתחרות.


בנוסף, במהלך בדיקות הנדסיות שביצעה חברת נמל ישראל ‏(חנ”י‏) בנמל אילת, התגלה נזק כבד לרציף, שנגרם, לטענתה, מפעילות יצוא האשלג של כיל במקום. במקום לחייב את כיל בכיסוי הנזק, הודיעה רשות החברות למתמודדים כי היא תישא בעלות השיקום, העשויה להגיע ל–45 מיליון שקל - אך תממן זאת ביתרת המזומנים שנשארה בקופת חברת נמל אילת.


זאת, כשהמתמודדים חוששים מהצורך להשבית חלקית את פעילות הנמל במהלך השנים הקרובות לצורך התיקונים, כשבכל מקרה תזכה כיל להעדפת אוניותיה ברציף שנותר.


אלא שאם לא די בכך, הרי שבשבועות האחרונים חבר לכיל גורם נוסף בעל אינטרס בסיכול המכרז - ועד עובדי הנמל. לפני שלושה חודשים הגיעה רשות החברות לסיכום מול הוועד, בחסות ההסתדרות, המסדיר את תנאי העסקת העובדים לאחר ההפרטה. בין היתר, נקבע כי אלה יזכו לביטחון תעסוקתי עד פרישתם לגמלאות - ותוענק להם רשת ביטחון שתחייב את הזכיין לקלוט אותם ולשמור על זכויותיהם.


ההסכם אושר בממשלה באפריל, אלא שכעת צצו בקשות נוספות לשינויים במבנה השכר מצד העובדים, ובצדן בקשה לפתוח מחדש את ההסכם שנחתם מולם למשא ומתן מחדש. המתמודדות במכרז עודכנו בימים האחרונים בדבר סכסוך העבודה הקרב, ובחשיפה האפשרית לגידול בעלויות השכר. בנוסף לרשימת העדכונים המהותיים שסבלו המתמודדות ערב ההתמחרות, הביא האחרון לטענה שלפיה לא ניתן להגיע לרמת המחיר המינימלית המבוקשת.


בפני רשות החברות עומדות לפיכך כיום ארבע אפשרויות: האחת, להמשיך במתווה הקיים, להגיע ביום שלישי להליך ההתמחרות מול כיל בלבד, למכור לה את הזיכיון להפעלת הנמל ל-15 שנה ‏(בנוסף לאופציה לעשר שנים נוספות‏) בתמורה ל–100 מיליון שקל - ולחכות להתערבות רשות ההגבלים.

האפשרות השנייה היא לנצל את דרישות ועד העובדים החדשות כדי להודיע על דחיית ההתמחרות ולבטל בינתיים את רף המינימום שנקבע. האפשרות השלישית היא להפחית את רף המינימום או לשפר את תנאי הזיכיון. למשל, באמצעות הותרת המזומנים בקופת חברת נמל אילת, ייקור דמי התשלום של כיל, או הארכת תקופת הבלעדיות של הנמל ביבוא מכוניות מהמזרח ‏(מעבר לשלוש שנים‏); והאופציה הרביעית - לבטל את המכרז.


הסבירות מלמדת כי הרשות תבחר באופציה השנייה או השלישית, כדי להימנע ממבוכה. אלא שגם באלה לא מובטח כי הציבור יזכה למלוא התמורה עבור הנכס שלו, וכי מהמשק תיחסך האדרת קונגלומרט קיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#