בהולנד כבר פתרו את הבעיות של שוק הגז הישראלי

מונופול? תפקחו על מחיר הגז ותרכשו אותו מספקים קטנים ■ יצוא? תבטיחו קודם אספקת גז מקומית ל-50 שנה ■ מאגרים לא רווחיים? תכניסו את המדינה כשותפה ■ היועצים של ממשלת הולנד לא מבינים מדוע מתרגשים בישראל מאיומי היזמים - ומגלים איך הולנד כבר נערכה למחסור בגז

איתי טרילניק
איתי טרילניק

ב-1959 גילתה הולנד את מאגר הגז הטבעי הגדול באירופה, כרונינגן (Groningen), שהכיל כ-3 טריליון מ"ק גז (106 TCF) - פי 6.6 מכמות הגז המשוערת במאגר לווייתן הישראלי. ההולנדים חגגו את תגלית הגז, אך נטו דווקא להיפטר ממנו מהר ככל האפשר.

"החלטנו שצריך לייצא את כל הגז מכרונינגן, כי חשבנו שאנרגיה גרעינית תהפוך למאוד תחרותית, ושצריך לנצל את המשאב מהר ככל האפשר. לכן, פיתוח המאגר תוכנן לספק עד 250 מיליארד מ"ק (BCM) גז בשנה", מספר ד"ר יאפ ברואנז, יועץ בכיר בחברת TNO, המלווה את ממשלת הולנד בתחום האנרגיה.

5 מתוך 5 |
הבעיה הישראלית והפתרון ההולנדי
1 מתוך 5 |
מקורות הדלק לייצור החשמל
2 מתוך 5 |
מה עושים עם הגז הטבעי?

אלא שב-1973, נוכח משבר הנפט העולמי, הגיעו בהולנד למסקנה כי טעו במדיניות שניהלו, ולמעשה הם צריכים לשמור על עתודות הגז לעתיד. ממשלת הולנד החליטה לפיכך להפוך את עמדתה, הגבילה את שאיבת הגז ל-80 BCM בשנה - ובאמצעות מדיניות לעידוד פיתוח מאגרי לוויין קטנים הצליחה לשמור במשך 40 השנים האחרונות על קצב הפקה קבוע של גז עבור המשק ההולנדי. "בעלי הרישיונות, חברות הענק של ואקסון, לא ממש אהבו את זה", מעיד ברואנז, "אבל חוק זה חוק, וכך נעשה".

"כאשר מוצאים גז - מוצאים יותר גז בהמשך"

ביקור במשרדי TNO בעיר דלפט מלמד על סיפורה של מעצמת גז אירופית, שצורכת 45 BCM גז בשנה - אך מתכוננת כבר למיצוי מאגריה - ונערכת לשלב שאחרי עידן הגז המקומי. זאת, אף שהיא מחזיקה כיום ברזרבות מוכחות של 1,232 BCM, כלומר 60% יותר מהרזרבות המוכחות בישראל, ומעט פחות מסך הרזרבות הצפויות להתגלות לחופי ישראל לפי דו"ח ועדת צמח לבחינת השימושים בגז.

מאגר כרונינגן הוא חלק ממערכת גיאולוגית הכוללת גם מבנים גיאולוגיים באנגליה, בצפון גרמניה ועד רוסיה. ברחבי המערכת פרושים 1,400 מאגרי גז, כאשר כרונינגן הוא הגדול בהם. "עם חשיפת המאגר, נפתח עידן הגז בהולנד, ובעקבותיו גילינו עוד מאגרים קטנים, שלא היינו מחפשים ומגלים אלמלא התגלית המרעישה", אומר ברואנז, ופונה במסר לישראל: "כאשר מוצאים גז - מוצאים בהמשך עוד יותר גז, ולכן כדאי להמשיך ולחפש. בהולנד יש כבר יותר מ-3,000 בארות מפיקות".

כדי לעודד את המשך פיתוח תעשיית חיפושי הגז והנפט גם בשדות קטנים - ולכן רווחיים פחות - נדרשה ממשלת הולנד בהתערבות כפולה בשוק הגז שנוצר: הן בצד ההפקה והן בקהל הלקוחות - כדי למנוע את חסימת השוק בידי המאגר הגדול.

מיכלי אגירה של ענקית האנרגיה של בהולנד

"הממשלה החליטה שאם יזם מוצא שדה קטן, חברת הגז הממשלתית תבטיח לרכוש ממנו את הגז", מסביר ברואנז, ומתאר מנגנון Border Price שמונהג בהולנד: "הממשלה קבעה מחיר מפוקח פומבי לגז, ואת הגז היא קונה מנקודות הקליטה שביבשה. כך נוצר שוק מובטח ליזמי הגז. פיתוח המאגרים הוא במימון היזמים, אבל המדינה מאפשרת להם ודאות באשר למכירה".

כך החלה הולנד ב"מדיניות השדות הקטנים" שלה, שבמסגרתה פיתחה גם את המאגרים שבמדף היבשת, בעומק מים של עד 30 מטר בלבד. במקביל, היא הגבילה את שאיבת הגז מכרונינגן ל-70-80 BCM בשנה בלבד, כך שנהפך למקור אספקת גז בסווינג (בקצב הזרמה שמשתנה בהתאם לצורך) - ותיגבר את השדות הקטנים בחורף, למשל, אז האמיר הביקוש לגז בשוק.

בעוד שבישראל דנים בימים אלה הרגולטורים בדרכים למנוע ממונופול הגז של דלק ונובל אנרג'י לגבות מחירים מופרזים מחברת החשמל ומלקוחות הגז הנוספים, דומה כי ברואנז לא ממש מכיר את הבעיה. "נכון שיש כמה מפעילות מרכזיות בקידוחים, אבל בסך הכל יש 14-15 מפעילות. מכיוון שחברת הגז הממשלתית קונה מהשדות הקטנים את הגז במחיר קבוע ומוכרת אותו בעצמה ללקוחות, המחיר לא יכול לעלות יותר מדי", הוא מסביר.

הרגולטורים בישראל חוששים מפני ניצולן של דלק ונובל גם את תשתית הולכת הגז לחוף כדי לעוות את השוק ולמנוע תחרות. ברואנז, לעומת זאת, אינו מודאג מהבעלות הפרטית של מפעילי הקידוחים על התשתית: "גם אצלנו הצנרת היא של הספקים, אבל לא נתקלנו באי שיתוף פעולה בין ספקים שונים בנושא הולכת הגז בתשתיות", אומר ברואנז, ומופתע כאשר הוא שומע על המתרחש בישראל: "בבריטניה חוקקו באחרונה חוק, שקובע כי ספק גז קטן שרוצה להתחבר לתשתית של ספק אחר, צריך לנהל עמו משא ומתן במשך שנתיים. אם שני הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בזמן זה, הספק הקטן יכול לפנות לממשלה, והיא תקבע עבורו את תעריף הולכת הגז בצנרת הפרטית לחוף".

בהולנד, הגז מהקידוחים הימיים מוזרם ליבשה דרך צנרת שבבעלות קונסורציום חברות גז. כאשר נכנס מפעיל חדש, הוא מזרים את הגז דרך המערך הקיים, תמורת תשלום לחברה המחזיקה בצינור. לאור הירידה בתפוקת הגז מהשדות בים ההולנדי, הלחץ בצינורות ההולכה לחוף קטן בשנים האחרונות, ולפיכך הגז החדש אינו מתחרה בשדות הקיימים על המקום בצינור, ולכן אין צד שנפגע מקיבולת מוגבלת.

הגז המופק נקלט בחופי הולנד באמצעות 17 מתקני קליטה. רוב הטיפול בגז נעשה ביבשה, משיקולי עלות. משם מועבר הגז למערכת הולכה מסועפת בלחץ נמוך הפרושה ברחבי המדינה, ומתקשרת למערכות הגז של שכנותיה. תשתית הגז ההולנדית המסועפת נועדה לממש את חזון השימוש הביתי בגז טבעי, ולהבטיח כי לכל הולנדי תהיה מערכת הסקה ביתית בגז (95% ממשקי הבית מחוברים לרשת החלוקה).

הולנד מיצאת גז באמצעות צינורות בלבד, ואין ברשותה מתקן הנזלה (ליצוא LNG). הצינורות של חברת ההולכה הממשלתית, Gasunie, מגיעים לגרמניה ולבלגיה, וצינור גז תת-ימי מקשר את הולנד גם עם אנגליה. באמצעות מערכת תשתית ממשלתית במודל open access, כל חברות הגז הפועלות בהולנד יכולות למכור את הגז ללקוחות זרים.

מבין 80 BCM של גז שהיא מפיקה מדי שנה, עושה הולנד שימוש לצרכיה הפנימיים ב-45 BCM ומייבאת 15 BCM בשנה בשל מחוייבות לחוזים ארוכי טווח שעליהם חתמה לפני שנים. כך, מייצאת הולנד מדי שנה 50 BCM של גז.

ד"ר רנה פיטרסצילום: TNO

פיילוט להנעת משאיות בגז

למרות מדיניות החיסכון המחושבת, ההולנדים מתחילים לראות את סוף עידן הגז הטבעי המקומי. "התחזית היא כי השדות הקטנים נמצאים מעבר לשיא, ואם לא יהיו עוד תגליות משמעותיות או פריצת דרך טכנולוגית, ההפקה תרד. גם בכרונינגן ירדו הרזרבות, כי הלחץ ירד עם המשך ההפקה", אומר ברואנז.

לדבריו מצטרף גם ד"ר רנה פיטרס, מנהל טכנולוגיות הגז ב-TNO: "ב-35 השנים האחרונות, היחס בין תגליות הגז לניצול הגז עולה על 100%, כלומר מגלים יותר גז משצורכים. הרזרבות העולמיות רק עולות, וההפקה תאמיר בעקבותיהן - מלבד במדינות ה-OECD שבאירופה, שמנסות לשמר את הקיים. הממשלה ההולנדית החליטה כי המטרה היא לשמור על יכולת להפיק 30 BCM ב-2030 - אך זהו יעד די שאפתני".

כדי לפתח את מאגרי הגז הנותרים בים, משקיעה ממשלת הולנד מתקציבה. "כל יזם המעוניין לפתח שדה גז מחויב להציע לחברת EBN הממשלתית להיות שותפה ב-40% מהפרויקט. אם EBN מסרבת להיכנס כשותפה, ניתן ללכת גם לערוץ של מימון עצמי, אבל זה כמעט ולא קורה", מסביר ברואנז.

לדבריו, באופן כזה מממנת הולנד 40% מעלויות הקידוחים והנחת תשתית הולכת הגז לחוף - אבל זוכה גם ל-40% מהרווחים, לפני מס. "בסופו של דבר, 65%-90% מהכנסות הבאר מגיעות למדינה, תלוי באופי המאגר, לרבות חלקה של החברה הממשלתית והמיסוי", אומר ברואנז. זאת, הוא מציין, תוך שנוכחות נציגי החברה הממשלתית בדירקטוריונים של שותפויות הגז מסייעת גם בפיקוח על החברות.

הולנד נערכת למחסור בגז טבעי לצרכיה המקומיים - וכבר מודעת לתלות שתפתח בגז זר, על המשמעויות הטכניות הכרוכות בכך. לאור ההכרה בצורך ביבוא גז מחד, והרצון לגוון את מספר הספקים לשוק מאידך, בנתה כבר הולנד מתקן לקבלת גז נוזלי (LNG) בהשקעה של כ-800 מיליון יורו, המסוגל לקלוט כמות שקולה ל-12 BCM גז טבעי בשנה.

המתקן, המוחזק בבעלות משותפת של Gasunie ושל חברת Vopek הציבורית, נחנך בספטמבר 2011. הוא כולל גם שלושה מיכלי אחסון גז בהיקף כולל של 540 אלף קוב גז נוזלי - השקולים לכ-0.32 BCM גז טבעי. באשר למיקום המתקן על החוף, בסמוך לעיר רוטרדם, אומר פיטרס כי "לא היה מאבק ציבורי נגד הקמת המתקן, כי זה לא נתפש כאיום בטיחותי. ברוטרדם יש כבר תעשיות פטרוכימיות, מאגרי נפט, ועוד הרבה מתקני תשתית, ואולי מסיבה זו הוא לא נתפש כאיום מיוחד".

באמצעות המתקן, הולנד מקווה להפוך למרכז יבוא מוצרי אנרגיה לכל מדינות האזור. "אנחנו רוצים להיות טבור הגז של אירופה", אומר פיטרס, ומכוון בדבריו לכוונת הולנד לעשות במתקן שימוש לגיזוז גז נוזלי מיובא גם עבור שכנותיה.

בנוסף, מנסים ההולנדים למנף את המומחיות שלהם כדי לנצל כמה שניתן את המאגרים הקיימים. "אנחנו בודקים איך מפתחים שדות מבוגרים יחסית ובוחנים טכנולוגיות לניצול פצלי גז, הפקת גז בים עמוק, הפקת גז חמוץ (המכיל שיעור גבוה יחסת של גופרית - א"ט), והפקת ביוגז מפסולת", מוסיף פיטרס.

לדבריו, על אף הידלדלות מקורות האנרגיה העצמיים של הולנד - אין בכוונתה להפחית בשיעור השימוש בגז שהיא עושה במשק, משום שהוא דלק נקי יחסית לאחרים. "אנחנו בודקים היום גם שימוש ב-LNG לתחבורה", הוא מספר. "ניתן להתקין מיכלים מיוחדים ל-LNG בכלי רכב, ולהשתמש בו בשילוב מנוע דיזל רגיל.

יש בהולנד כבר פיילוט אחד בנושא, בשיתוף חברת הובלות גדולה, שהסכימה להסב שלוש משאיות למערכת המשלבת דיזל ו-LNG. הדיזל משמש להתנעה וחימום המערכת, כי צריך מידה מסוימת של חום על מנת לגזז את ה-LNG במנוע. זה מאוד חסכוני, בעיקר כי המיסוי על גז מאוד נמוך כיום. עוד יישום של LNG בתחבורה הוא בספינות. בונים כיום ספינת משא שתפליג לאורך נהר הריין ותונע ב-LNG".

עם זאת, פיטרס אינו מאמין כי הגז ישמור על מעמדו כדלק העיקרי לייצור חשמל. "בימים אלה בונים בהולנד כמה תחנות כוח פחמיות, מתוקף החלטה שהתקבלה כבר לפני חמש שנים", מספר פיטרס. "יש רגולציה אירופית שקובעת כי למדינות השונות אסור להגביל ייצור חשמל בטכנולוגיות מסוימות, כולל פחם. יש בהולנד גם הרבה נהרות, שהם טובים לקירור התחנות הפחמיות, וברוטרדם יש נמל פחם גדול, המייבא פחם גם לגרמניה, לבלגיה ולמדינות נוספות באירופה".

הכותב היה אורח משרד הכלכלה, החקלאות והחדשנות ההולנדי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ