לנגוצקי ניצח את שטיינמץ בבוררות על "תמר": ידרוש 120 מיליון דולר - חיפושי גז ונפט - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לנגוצקי ניצח את שטיינמץ בבוררות על "תמר": ידרוש 120 מיליון דולר

בפסק בוררות שהשתרע על 145 עמודים קבע השופט בדימוס בועז אוקון כי סקורפיו של שטיינמץ הפרה את חוזה השותפות עם הגיאולוג יוסי לנגוצקי, והותירה אותו מחוץ לתגליות הגז הטבעי תמר ודלית שיזם ■ סכום הפיצוי ידון בהמשך – ועשוי לנוע סביב עשרות מיליוני דולרים

29תגובות

>> "זה גדול. אני מרגיש הקלה. חבל שאבא ואמא שלי לא היו כאן כדי לשמוע את פסק הבוררות הזה" - כך הגיב אתמול הגיאולוג יוסי לנגוצקי, לאחר סיום הבוררות שניהל בשנתיים האחרונות מול איש העסקים ושותפו לשעבר, בני שטיינמץ. לנגוצקי תבע את שטיינמץ לאחר שאיבד ברגע האחרון את זכויותיו בתגליות הגז הטבעי תמר ודלית שלחופי הים התיכון, והאשים את שטיינמץ בכך.

וקנין עופר

בפסק בוררות שהשתרע על פני 145 עמודים, קבע השופט (בדימוס) בעז אוקון, כי שטיינמץ הפר את הסכם השותפות שלו עם לנגוצקי, ולכן יחויב לפצותו אם יוכח בהמשך הנזק שנגרם. "נעשה כאן צדק. הוחזר לי הכבוד שלי, וקיבלתי פיצוי על כל מה שקרה לי", אמר לנגוצקי, שזכה בכך להכרה רשמית בזכויותיו בתגליות הגז.

"ההתנהלות של שטיינמץ ושל סקורפיו היתה במושגים שלי התנהגות בלתי מתקבלת על הדעת, מתחת לכל סטנדרט של התנהגות. מעבר לזה שאני גאה שהבאתי לים התיכון תרומה משמעותית, ועוד עשרות תגליות נוספות, הוחזר לי הכבוד. הכסף חשוב, אבל לא עשיתי דבר בשביל כסף. אני שמח שהבורר הצליח לחשוף סדרה של מעשים לא תקינים שהקבוצה עשתה, ושמח שזה הסתיים כמו שהסתיים", הוסיף.

הבורר לא קבע בפסיקתו את סכום הפיצויים שלו יזכה לנגוצקי, שיישאר פתוח למשא ומתן בין הצדדים. הדיון בבוררות פוצל לשאלת האחריות שנפסקה שלשום, ורק לאחריה ייקבע היקף הנזק או הפיצויים בהליך נפרד.

כפי שפורסם בעבר ב-TheMarker, לנגוצקי דרש פיצוי שווה ערך לאחזקותיו ערב הקידוחים (1%), שהוערך אז בכ-60 מיליון דולר. ואולם לפי הערכות, ידרוש כעת לנגוצקי כנקודת פתיחה סכום של כ-120 מיליון דולר. לאחר משא ומתן, אם יוכח במהלכו נזק, סביר כי הסכום יפחת לעשרות מיליוני דולרים. כשנשאל מה יעשה בסכום הפיצוי, במידה שיזכה בו, השיב לנגוצקי: "אעשה רק מעשים טובים".

בסקורפיו הגיבו אתמול לתיאור פסק הבורר בחריפות: "הליך הבוררות טרם הסתיים, וממילא שהכותרות בעניין מוטעות לחלוטין ואינן משקפות את המציאות. חבל שלנגוצקי בחר לפרסם חצאי אמיתות מתוך פסק ביניים ארוך ומנומק של כבוד הבורר, ספינים תקשורתיים לא ישנו את מהות ההחלטה שמדברת בעד עצמה. בפסק ביניים זה לא נפסק ולו שקל אחד לחובתה של סקורפיו, והפרסומים בעניין פשוט מטעים. לא ניקח חלק במשחק התקשורתי אותו מנסה לנגוצקי לייצר".

משה שי

הפסידו מיליארדים בגלל 2.2 מיליון ד'

בסוף שנות ה-90, בתום שנת חיפושים בעולם אחר חברות בינלאומיות שיסכימו לקדוח בחופי ישראל, הצליח לנגוצקי לשכנע את ענקית האנרגיה בריטיש גז (לימים BG), שהשיגה באותה עת דריסת רגל בשדות הגז הטבעי של מצרים, כי פוטנציאל למציאת גז קיים גם בחופי ישראל. BG נעתרה לפנייתו של לנגוצקי להיכנס לרישיונות החיפוש מול חופי צפון המדינה, והותירה לו אופציה ל-5% מהזכויות בתגליות.

לנגוצקי ייסד שותפות מוגבלת (STX) עם שטיינמץ, שבה סוכם כי שטיינמץ יעמיד את חלקם במימון החיפושים וההפקה, ובמקרה של תגלית יזכה ל-80% מהרווחים, וביתרה יזכה לנגוצקי. במשך השנים עברה מפת הבעלים בקידוחים שינויים רבים, כאשר באפריל 2005 הודיעה גם BG על עזיבת הקידוח.

לנגוצקי יצא שוב לחיפושים אחר שותף חלופי, והציע את הפרויקט למנכ"ל דלק אנרגיה ואבנר חיפושי נפט, גדעון תדמור, ששנה מאוחר יותר גייס גם את שותפתו לקידוחי ים תטיס - נובל אנרג'י האמריקאית, שנהפכה למפעילת הקידוחים. לאחר כמה דחיות נקבע מועד התחלת הקידוחים לנובמבר 2008. ואולם בספטמבר באותה שנה החליט שטיינמץ לפרוש מהקונסורציום לביצוע הקידוח. זאת, אף שהשקיע עד אז בפרויקט כ-2.5 מיליון דולר.

על שטיינמץ עברה אז שנה סוערת בעסקיו הציבוריים. ב-2009 הוא מחק מהמסחר את חברות בייטמן הנדסה ובייטמן ליטווין, ויצא להסדר חוב בגין חובותיה של החברה הבת סקורפיו נדל"ן לבנק הפועלים ולמחזיקי אג"ח בהיקף של כמיליארד שקל. STX אמורה היתה להזרים עד סוף נובמבר 2008 2.25 מיליון דולר נוספים למימון תחילת הקידוח בתמר, אך לא עשתה כן.

לרשות לנגוצקי עמדו חודשיים בלבד לאיתור משקיע חדש - משימה שלא עלתה בידו. לאחר שחלף המועד האחרון להעמדת הכספים, חולקו הזכויות בשיעור של 5% שהחזיקה STX בין יתר השותפות לקונסורציום - נובל, דלק קידוחים ואבנר, ישראמקו ואלון גז - לפי שיעור אחזקתן היחסי. בחלוף חצי שנה דיווחו אלה על שתי תגליות במבני תמר ודלית בהיקף כ-250 מיליארד מ"ק גז, ששוויו (הלא מהוון) נאמד ב-60 מיליארד דולר.

"הכל כמעט מתכווץ לשאלה אחת, קצת טכנית וקטנה: מתי הודיעו הנתבעות סקורפיו ו-STX ללנגוצקי, כי בדעתן להסתלק מהשקעתן (...) בקידוח הידוע בשם תמר, ואם הודעה זו ניתנה לו במועד שנקבע בהסכם ביניהם", תימצת אוקון את מהות התביעה. "רק מעטים מוטרדים מהשאלה איך זנחו את ההשקעה לאחר שכבר היתה מונחת בכיסם... הם נטשו את ההשקעה ממש ברגע האחרון, וזכויותיהם הופקעו והתאיידו כחודשיים לפני הגילוי, והכל בשל אי תשלום של 2.2 מיליון דולר", הוסיף.

"בני היה כמו זומבי"

את פסק הבוררות הארוך שכתב, פתח אוקון במפתיע בדוגמאות ששאל מסיפורי פו הדב ועליסה בארץ הפלאות. "כשמסתכלים לאחור, היתה זו פגישה בין המלכה הלבנה לבין פו הדב, שילוב של האמונה בבלתי אפשרי ושל הרצון לנצל את כל האפשרויות", כתב אוקון. "המלכה הלבנה היתה זו שהאמינה בלא פחות משישה דברים בלתי אפשריים עוד לפני ארוחת הבוקר. פו הדוב היה זה שכשנשאל אם הוא רוצה ‘דבש או שמנת מתוקה ללחם' התרגש והשיב: ‘גם זה וגם זה', ומיד הוסיף: ‘אבל אל נא תטריח את עצמך בגלל הלחם'".

בכך כיוון אוקון למציאות שבה היו שני הצדדים שותפים לחלום - אך לא הטריחו עצמם לסוגיות מימונו. "סקורפיו חפצה לשמור על אש קטנה את האופציה לחזור להשקיע בקידוח תמר. הם לא שמו לבם לכך שאותה אש קטנה שעליה הם שמו את התבשיל ההסכמי, מקדיחה את התבשיל וגורמת להתאיידות יכולתו של לנגוצקי לגייס משקיע", הסביר אוקון את המשל.

בהליך הבוררות נחשפו עשרות פניות מצדו של לנגוצקי לבכירי STX, סקורפיו ושטיינמץ עצמו, שבהן התרה בהם שוב ושוב להשקיע את הסכום שבו הם נדרשים לטובת השותפות, או להודיע על נסיגתם - כדי שיוכל לאתר משקיע חלופי תחתם. פניות אלה, כך עולה מפסק הבוררות, נענו בהתחמקויות שונות, תירוצים וגרירות זמן שלא נומקו תמיד בהסבר אחיד בעדויות שבבוררות.

בקבוצת שטיינמץ טענו בעבר כי ההחלטה לפרוש מקידוח תמר התקבלה "לאור ההזדמנויות הגדולות שנפתחו בשוק, ובחירתנו להתמקד בפרויקטים שבהם יש לנו אחזקה משמעותית". ואולם מן הדיונים עולה תמונה אחרת לגמרי. סקורפיו, כך מתברר, סברה כי לא היתה מוטלת עליה חובה מוחלטת להשקיע כספים, וטענה כי באותם ימים שבהם התבקשה השקעה נוספת היא נאבקה על חייה הכלכליים. מכל מקום, טענה הקבוצה כי פעלה בתום לב, "שהרי גם האינטרס הכלכלי שלה ירד לטמיון, והרי היא לא היתה ‘יורה לעצמה ברגל'", נכתב בפסק הבוררות.

למשמע דברים אלה אמר אתמול לנגוצקי: "התביישתי בשביל בני שטיינמץ. כשהוא נשאל איך הוא, אנשים וחברותיו כותבו בעשרות מכתבים רשומים מתרים - הוא ענה שלא ראה אותם. טלית שכולה תכלת. הוא לא בעניין, אבל בחברה שלו לא מזיזים פרח מצד שמאל לימין בלי התערבות שלו".

אחד העדים בבוררות היה יד ימינו של שטיינמץ ומנכ"ל סקורפיו נדל"ן, שמעון מנחם, שהעיד על המצוקה שבה היתה שרויה אז סקורפיו, וניסה להסביר את הקיפאון שבהחלטתה הסופית לא לממן עוד את עבודות הקידוח: "בני שתק, בני לא צייץ, בני באותה תקופה היה כמו זומבי. עבר שחיטה באלף ואחד מקומות. אז בני לא צייץ. אני הבנתי מה שהבנתי. אין שום סיכוי בעולם שאני הייתי חותם על תקציב כשאני יודע שלא נעמוד בתשלום".

עם זאת, במהלך הבוררות התברר כי סקורפיו דווקא היתה מודעת למתרחש, ואף פנתה אל לנגוצקי בהצעה שיפחית את חלקו בשותפות STX מ-20% ל-5%, כדי שתסכים לממן את חלקם בקידוחים. לנגוצקי ביקש לקבל הצעה זו בכתב - אך לא נענה. "כל המכתבים המלומדים האלה שקשה להם, נראו לי כפלאברות", אמר לנגוצקי בבוררות. "מה שהיה לי בראש זה דבר אחד: אני רוצה שתעזבו אותי לנפשי, תנו לי להביא מישהו במקומכם".

אוקון לא חסך ביקורת גם מעמדת לנגוצקי ופנה אל המיתולוגיה היוונית. "הניסיון להציג את עצמו כמין טנטלוס, שנגזר עליו לעמוד מתחת לגפן פוריה בסמוך למים בלא יכולת לאכול ולשתות, היה מוגזם", העיר אוקון. "ההודעה על פרישת סקורפיו התקבלה באיחור ממשי, אבל בסביבה שהוא נמצא בה לא היו מים או גפנים פוריות, והמשקיעים לא היו מובטחים".

אוקון התייחס בין היתר לשניים מבין הניסיונות שעשה לנגוצקי לעניין משקיעים חלופיים בכניסה למיזמי הקידוח המבטיחים. מדובר בפנייה לבזן מקבוצת החברה לישראל. בזן בחנה את ההצעה ודחתה אותה. בין היתר טענה בזן כי בשל שיעור התשואה הנמוך שעליו הצביעו ממצאי בדיקת הנאותות שערכה, וכתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי. הצעה נוספת דחתה גם חברת נובל אנרג'י, מפעילת הקידוחים, וכן חברה קפריסאית בשם EDT offshore. חברה זו נדרשה בידי סקורפיו לכסות את הוצאותיה הכלליות בפעילות הקידוחים עד אז בסך 4.5 מיליון דולר - וסירבה לכך.

לנגוצקי טען כי בכך עשתה סקורפיו מאמצים להכשיל כל ניסיון לאתר משקיע חלופי תחתה. אוקון פסק כי טענה זו לא הוכחה, ואולם קבע כי זו "הכבידה על קיומו של משא ומתן עם מממנים חלופיים". בסיכום דבריו פסק אוקון כי סקורפיו הפרה את הוראותיו של ההסכם בכך שלא קיבלה בזמן את ההחלטה אם להצטרף לקידוח תמר או לפרוש ממנו. "אני קובע שסקורפיו הפרה את ההסכם שנקשר בינה לבין התובעים, והיא חייבת בנזקים שנגרמו בשל כך, ככל שנגרמו נזקים כאלה", סיכם.

לנגוצקי ושטיינמץ ניהלו בעבר מגעים חשאיים בהליך גישור, במטרה להגיע לפשרה. ואולם מגעים אלה עלו על שרטון, והשניים פנו לבוררות. לנגוצקי יוצג בבוררות בידי ד"ר יוסי שגב ועו"ד תומר שקרצי ממשרד ד"ר י. שגב ושות', בעוד שטיינמץ יוצג בידי עוה"ד אלדד יניב, רונן יניב וגדעון שפק ממשרד יניב ושות'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#