"זה הזוי": הקרן למניעת זיהום בים עשתה הכל - חוץ מלמנוע זיהום בים

במשרד להגנת הסביבה פועלת קרן שבה יותר מ–100 מיליון שקל המיועדים לניקיון הים במקרה של זיהום ■ אז מדוע המשרד לא מיהר להוציא את הכסף, בזמן שאלפי מתנדבים הסתערו בשבוע האחרון על החופים במטרה לנקות את הזפת?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פגעי הזפת בחופי ישראל
פגעי הזפת בחופי ישראלצילום: JACK GUEZ - AFP
שוקי שדה
שוקי שדה
שוקי שדה
שוקי שדה

התמונות קורעות הלב של צבי ים מכוסי זפת המריצו בשבת האחרונה אלפי אזרחים למבצעי ניקיון ספונטניים בחופים. זאת, לאחר שספינה שזהותה עדיין לא ידועה השליכה בלב ים מטען של נפט גולמי שנסחף לחופי ישראל בחסות הרוחות החזקות בסופה שאירעה בשבוע שעבר.

המתנדבים אספו גושי זפת לשקיות אשפה בתקווה שהחופים יחזרו לאט־לאט לקדמותם. מי שסייעו היו הרשויות המקומיות שסיפקו למתנדבים שקיות, כפפות גומי ובמקומות מסוימים גם מגרפות. "היו מקרים שבהם בעלי תפקידים ברשויות מקומיות הלכו לחנויות עם כרטיס אשראי פרטי כי היה צריך לקנות ציוד במהירות ופשוט לא היה", אומר מקורב למרכז השלטון המקומי. "הם שילמו מתוך הנחה שאחרי זה יהיה מי שיחזיר להם את הכסף. המענה הראשוני של הסיפור הזה נפל על הרשויות המקומיות — בעוד הכתובת הברורה כאן היא המשרד להגנת הסביבה".

לא היו אמצעים שיתריעו בפני האסוןצילום: Ariel Schalit/אי־פי

ואמנם, במשרד להגנת הסביבה קיימת קרן ייעודית, הקרן למניעת זיהום ים, שמטרתה היא ניקוי הים לאחר אירועי זיהום. למרות זאת, המשרד להגנת הסביבה לא מיהר להוציא כספים מקופת הקרן לטובת מבצע הניקיון. ביום ראשון שלחו ראשי מרכז השלטון המקומי מכתב לגילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה, בדרישה לתקצוב של מבצע הניקיון. למחרת הם שלחו מכתב נוסף, והפעם מיענו אותו גם לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולשר האוצר, ישראל כ"ץ. לפי הערכות, ניקיון של כל 1 ק"מ של חוף עולה 250 אלף שקל, ובסך הכל כ–60 מיליון שקל.

"אנו, ראשי הרשויות המקומיות, עושים מאמצים עילאיים לטפל בחופים ולנקותם במהירות האפשרית ובעזרת מתנדבים וכוחות מקומיים — שאינם יכולים לתת מענה שלם בהיעדר מעורבות כספית ותפעולית של ממשלת ישראל", נכתב. ואולם, אף שכבר ביום ראשון הוגשה הצעת מחליטים לממשלה בנוגע לתקצוב מבצע הניקיון, הדיונים על הנושא נמשכו בין משרדי הממשלה בימים שני ושלישי, ורק ביום שלישי אחר הצהריים יצאה הודעה המבשרת על הקצאה של 45 מיליון שקל לטיפול בזיהום שנוצר, סכום שיעבור דרך הקרן למניעת זיהום ים. כמו כן, סוכם כי יתקיים דיון על 25 מיליון שקל נוספים שיוענקו לקרן למקרה של אירוע זיהום גדול בעתיד. תקציב הקרן ב–2019 היה 126 מיליון שקל, ואחרי תשלומים והתחייבויות נותרה לה יתרת תקציב לא מחייבת של 82 מיליון שקל. כיום יש בקופת הקרן עודף תקציבי של 95 מיליון שקל.

"מיד לאחר שגילו על הזיהום כבר אפשר היה לקחת כסף מקופת הקרן לצורך ניקיון החופים, בלי כל צורך בהצבעה מיוחדת בממשלה", אומר מקור במשרד האוצר המכיר את הקרן. "אבל, בהזדמנות של אירוע גדול כזה, זה כנראה נוח למשרד להגנת הסביבה לבקש עוד עשרות מיליוני שקלים עבור תקציבים ותקנים. הם מנסים לעשות סיבוב על האירוע הזה. עם כל הכבוד, הייעוד של הקרן הזה הוא בדיוק טיפול במצבים כאלה".

"אין מספיק ציוד לטיפול באסון"

הקרן למניעת זיהום ים היא אחת משלוש קרנות הפועלות במשרד להגנת הסביבה, שלכולן יש תקציב שמיועד למטרות ספציפיות. הקרנות הנוספות הן קרן הניקיון והקרן למען בעלי החיים. קרן נוספת, הקרן לשיקום מחצבות, פועלת תחת משרד האנרגיה. המשותף לכל הקרנות האלה הוא שהתקציב שלהן — המבוסס על הכנסות מכספי אגרות, היטלים או קנסות — מיועד למטרה ספציפית ולא לפעילות שוטפת של המשרד הממשלתי. הקרן הגדולה ביותר היא קרן הניקיון, שבקופתה קרוב ל–3 מיליארד שקל, נכון לסוף 2019, שמקורם בעיקר בהיטלי הטמנת פסולת של רשויות מקומיות. ראשי השלטון המקומי, במכתבם, הצביעו גם על קרן זו, לצד הקרן למניעת זיהום ים, כמקור תקציבי אפשרי למימון מבצע ניקיון החופים.

לאורך השנים מושמעת ביקורת על הקרן למניעת זיהום ים על כך שהיא מממנת את שכרם של 21 מתוך 35 עובדי היחידה הימית במשרד — הוצאה קבועה של 6.5 מיליון שקל בשנה. "זה דבר הזוי", אומר גורם המקורב לפעילות הקרן

הקרן למניעת זיהום מי ים הוקמה ב–1979, כעשור לפני הקמת המשרד להגנת הסביבה. הנהלת הקרן מונה שבעה חברים מגופים ממשלתיים וציבוריים שונים, ובראשה עומד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה — תפקיד שנושא כיום דוד יהלומי. מטרתה, לפי המשרד להגנת הסביבה, היא "לרכז אמצעים כספיים ללחימה בזיהום מי ים, למניעת זיהום מי ים וחופים ולסיוע בניקוי חופים ובפיקוח עליהם". מדי שנה מצטברים בקרן כספים עודפים שלא נעשה בהם שימוש. בשנים האחרונות המקורות הכספיים למימון הקרן הולכים ומידלדלים. הסיבה לכך היא שהשפד"ן — מכון טיהור השפכים של גוש דן, שהיה אחד המזהמים הגדולים במדינה בעשור הקודם — הפסיק להזרים שפכים לים, ולכן גם הפסיק לשלם היטלים בהתאם.

גוש זפת שנאסף בחוףצילום: Ariel Schalit/אי־פי

כך למשל, ב–2015 הכנסות הקרן היו 30 מיליון שקל, לעומת 8.5 מיליון שקל בלבד ב–2019. לאורך השנים, ובלי קשר למחלוקת הנוכחית בנוגע למימון מבצע הניקיון, נראה שהמשרד להגנת הסביבה לא ניצל את כספי הקרן להצטיידות מתאימה.

"הכסף הולך לדברים חשובים, כמו ניקוי חופים, אבל הייעוד המקורי הוא קודם כל ניקוי הים משפכים שמקורם בתעשייה ומניעת זיהום חמור, ולזה אין מספיק ציוד, כמו ספוגים שצפים על המים או ספינות", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, שהיתה בעבר משקיפה בדיוני הקרן. היא אומרת כי "ראינו באירוע הזה שלא היו אמצעים טכנולוגיים שיכלו להתריע מפני האסון, וגם אם היו — לא היה את הציוד המתאים כדי לפעול מבעוד מועד במטרה לצמצם את הגעת הזפת לחוף".

נראה שאחד הדברים שעומדים בעוכרי המשרד להגנת הסביבה והקרן הוא היעדר חקיקה ליישום תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת). הממשלה הטילה על המשרד להגנת הסביבה להכין תוכנית כזאת כבר באפריל 1998, אולם רק כעשור לאחר מכן, ביוני 2008, היא אומצה בהחלטת ממשלה שבה נכתב, בין היתר, כי על המשרד להגנת הסביבה לדאוג לעגן את התלמ"ת בחוק. בדו"ח מבקר מדינה מ–2013 נמתחה ביקורת על כך שבמשך חמש שנים התלמ"ת לא עוגנה בחקיקה, דבר שפוגע ביכולת של המשרד להגנת הסביבה לחייב את כל הנוגעים בדבר שעמם הוא משתף פעולה — כמו משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים נוספים — לפעול בהתאם להנחיותיו.

בנימין נתניהו, מסייר בחופיםצילום: קובי גדעון / לעמ

כיום, 13 שנה מאז אותה החלטת ממשלה, החוק עדיין לא נחקק. בהודעת הממשלה מהשבוע על תקצוב 45 מיליון השקלים לטיפול באירוע, נכתב שהשרה גמליאל תגיש בתוך 30 יום תזכיר חוק בנושא מוכנות ותגובה לאירוע זיהום ים. "החקיקה היתה מגדירה את תקצוב הקרן", אומרת עו"ד תמי גנות מארגון אדם טבע ודין. "בסופו של דבר, הקרן היא כלי שמטרתו לוודא שלא יהיה מצב שקורה זיהום ושאין מי שיטפל בו".

מי שמוציאה לפועל את הכספים של הקרן למניעת זיהום ים היא היחידה הימית במשרד להגנת הסביבה. כ–80% מפעילות היחידה הימית ממומנת על ידי הקרן למניעת זיהום ים. זאת, אף שהיחידה הזו מטפלת לא רק בזיהום ימי או בניקוי החופים. כך למשל, היחידה מטפלת גם בבנייה בלתי חוקית על החופים או בבעיות של נסיגת חול, שנגרמת בעקבות בנייה בחוף. לאורך השנים מושמעת ביקורת כלפי הקרן על כך שהיא מממנת את שכרם של 21 מתוך 35 עובדי היחידה — הוצאה קבועה של 6.5 מיליון שקל בשנה. "זה דבר הזוי", אומר גורם המקורב לפעילות הקרן. "למה שהקרן תממן את העובדים של המשרד להגנת הסביבה ואת אחזקת כלי הרכב של היחידה הזו? אם עוד חמש שנים הכספים ייגמרו — מי יממן את השכר של העובדים?"

המשרד להגנת הסביבה וגופים ירוקים הפנו במשך השנים טענות בהקשר זה כלפי משרד האוצר על כך שהוא לא מאפשר את התקנים הדרושים ליחידה להגנה הימית, ולכן המשרד נאלץ להשתמש בכספי הקרן. "משרד האוצר הכריח אותנו להסתמך על הקרן הזאת, לא רק לקניית ציוד, אלא לכל מיני הוצאות שוטפות שקשורות לפיקוח", אומרת אלונה שפר־קארו, מנכ"לית המשרד ב–2011–2013. "אני זוכרת שהיו כל מיני פעולות שהממשלה ביקשה מאתנו לעשות, ולא הסכמנו עד שלא ייתנו יותר כסף לקרן הזו. יש כסף במדינת ישראל, אבל את סדרי העדיפויות לא המשרד קובע וגם לא השר להגנת הסביבה. באופן כללי, נושאי סביבה לא מטופלים בצורה טובה בישראל".

מיקי חיימוביץ' אמרה לנציגי האוצר בישיבה בכנסת בנובמבר: "אתם רואים רק את הגרוש במה שעכשיו קורה בקופה הקטנה. כיום אתם חוסכים, ומחר הילדים שלנו עלולים לא להיכנס לים במשך 20 שנה"

מיקי חיימוביץ'צילום: תומר אפלבאום

סוגיית העסקת העובדים ביחידה הימית הופיעה בדו"ח המבקר מ–2013, שם נכתב כי "תקציב הקרן אינו מאפשר ביצוע פעולות המיועדות להשיג את מטרותיה, כגון לחימה בזיהום ים, בשמן וסיוע במימון ניקוי זיהום. לדעת משרד מבקר המדינה, על המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר לבחון את הנושא להיבטיו השונים ולנקוט את הצעדים הדרושים כדי שהאגף (לפיקוח ימי) יוכל לממש את מטרות הקרן". נושא זה עלה גם בנובמבר האחרון בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת. רני עמיר, מרכז פעילות הקרן ומנהל היחידה הימית במשרד להגנת הסביבה, הסביר באותה הישיבה שאף שלקרן יש עודף תקציבי, שאותו העריך בסכום של 60–70 מיליון שקל, זה כסף שלא ניתן לעשות בו שימוש כי הוא מיועד למטרות אחרות, לרכישת "ספינות, חוסמים, משאבות, בנייה של שתי תחנות למניעת זיהום ים, מכרז של התחנה הראשונה באשקלון... הדברים האלה עולים הרבה מאוד כסף. זה כסף צבוע לצורך מאוד מסוים, זו המטרה מספר 1 של הקרן. לכן, אי אפשר לבוא ולומר 'יש לכם כסף'", אמר עמיר באותה הישיבה.

מנגד, משתתפים אחרים בישיבה מתחו ביקורת על כך שהקרן "מנדבת" מכספיה לפעילויות אחרות שאין להן כל קשר למניעת זיהום ימי. היועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד תומר רוזנר, אמר בדיון כי "פעולות שאינן קשורות בזיהום הים כגון שחיקת חול, בנייה בלתי חוקית בחופים — זה מבורך שהם עוסקים בזה, אבל ברור שהקרן לא יכולה לממן את הפעילות הזאת".

דוגמה נוספת שעלתה בישיבה היא הסכמת הקרן, לבקשת משרד החקלאות, להקציב כספים לפיצויים עבור דייגים, שהפסיקו להשתמש בספינת דיג מיושנת בשם מכמורת, בעקבות רפורמה של משרד החקלאות. הקרן הסכימה להקציב 4 מיליון שקל מתקציבה לצורך הפיצויים האלה, שמתוכם הוצאו בפועל 2 מיליון שקל. "אני נפעמת מרוחב הלב שלכם. אתה יודע מה התקציב של משרד החקלאות לעומת זה של המשרד להגנת הסביבה?", שאלה בישיבה ח"כ מיקי חיימוביץ', יו"רית הוועדה, את עמיר. באותה הישיבה הביעו המשתתפים דאגה מכך שהקרן גירעונית מדי שנה, מה שמעורר חשש בנוגע לעתידה, בוודאי כשיש לה מחויבות שנתית לתשלום משכורות.

חיימוביץ' מתחה בדיון ביקורת על סוגיית תשלום המשכורות והפנתה אצבע מאשימה לנציג משרד האוצר שנכח בדיון, שנערך כשלושה חודשים לפני אירוע הזיהום הנוכחי. "אתם רק רואים את הגרוש במה שעכשיו קורה בקופה הקטנה", אמרה חיימוביץ' בדיון, "אתם לא מבינים שהעלות, אם חס וחלילה יקרה משהו, איזשהו זיהום משמעותי בים, כל התקציב של מדינת ישראל לא יוכל לענות על הנזק לדורות שהדבר הזה יגרום... כיום אתם חוסכים, ומחר הילדים שלנו עלולים לא להיכנס לים במשך 20 שנה אם יקרה פה משהו אסוני באמת. אתם מבינים את זה?".

בדו"ח מבקר מדינה מ–2013 נמתחה ביקורת על כך שבמשך חמש שנים התלמ"ת לא עוגנה בחקיקה, דבר שפוגע ביכולת של המשרד להגנת הסביבה לחייב את כל הנוגעים בדבר לפעול בהתאם להנחיותיו. כיום, 13 שנה מאז אותה החלטת ממשלה, החוק עדיין לא נחקק

גילה גמליאלצילום: מארק ישראל סלם

בדיון בוועדה אמר נציג האוצר כי "זו דרישה שצריכה לעלות מהמשרד במסגרת דיוני תקציב בסדרי העדיפויות שלו, וזה לא עלה. אז כשזה יעלה במסגרת דיוני תקציב אנחנו נדאג למצוא לזה פתרון, בתיאום עם המשרד".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה מנהל קרן ייעודית בהיקף של 120 מיליון שקל שמטרתה למנוע זיהום מי ים ולסייע בניקוי חופים ובפיקוח עליהם. עד כה המשרד טרם עשה שימוש בכספי הקרן למטרות שלמענן היא הוקמה. בנוסף, במהלך השנים אישר משרד האוצר תוספות תקציב ותקני כוח אדם משמעותיים במשרד להגנת הסביבה, בין היתר, לצורך התמודדות עם אירועי זיהום ים".

עמיר, מנגד, דוחה את טענות האוצר. "ביקשנו ממשרד האוצר מימון של 22 תקנים וב–2019 אישרו לנו רק 8", הוא אומר, "אבל גם זה לא הגיע כי לא אושר תקציב מדינה מאז". לדבריו, בשל מחסור בתקנים גם לא נעשה במשך השנים רכש ציוד משמעותי יותר. "לדוגמה, יש לנו ספינה אחת באילת, אם אני אקנה עוד ספינה כזו, צריך סביבה צוות קבוע של עשרה עובדים. אין טעם לרכוש ספינה אם אין לי איך להפעיל אותה בשוטף. משרד האוצר לא נתן לנו גרוש, חוץ מ–22 מיליון שקל ב–2015. מתווכחים אתי עכשיו על 100 מיליון שקל מסכנים. מה עם המיליארדים שיש באסדות הגז? איפה התמלוגים מהם? אני ואנשיי עושים את העבודה בשטח, לטובת הציבור ולא מקבלים תמיכה כספית מספקת".

"בזבוז של מיליונים"

לדברי עו"ד אריה נייגר, ראש מחלקת איכות הסביבה והליטיגציה במשרד עורכי הדין עמית פולק מטלון, המייצג גופים המשלמים אגרות והיטלים לקרן, הקרן כלל לא אמורה לטפל באירוע כמו זה שהתרחש בשבוע שעבר. "הקרן למניעת זיהום ים מיועדת לטיפול שוטף באירועי זיהום ים וחופים בתחומי ישראל", הוא אומר, "היא לא מסוגלת לטפל בכל אסון סביבתי־ימי ולא נועדה לזה. הרי גם לא הגיוני לתקצב מראש קרן בשביל אירוע שקורה פעם ב–10–20 שנה. זה בזבוז של מיליונים. הקרן היא לא הימ"ח של המלחמה, היא מקסימום האפסנאות של יחידה שרצה לאירועים נקודתיים מפעם לפעם. משרד האוצר הוא זה שצריך לתת תקציב באירועים מסדר גודל כזה".

רני עמיר, מנהל היחידה הימית במשרד להגנת הסביבה: "מתווכחים אתי עכשיו על 100 מיליון שקל מסכנים. מה עם המיליארדים שיש באסדות הגז?"

אנשים מנקים את החוף

בתקופה שבה הוקמה הקרן למניעת זיהום ימי, המציאות בים התיכון היתה שונה לחלוטין. אסדות הגז תמר ולווייתן לא היו קיימות אז, תנועת האוניות היתה קטנה יותר ומתקני ההתפלה עוד לא היו בתכנון. התוכניות לעתיד הקרוב רק מחזקות את החשש לאירועי זיהום בים. חברת קצא"א, למשל, מתכננת להגביר מאוד את פעילותה, ולהעביר בעקבות הסכם השלום עם איחוד האמירויות כמות גדולה יותר של נפט דרך הצינור בין אילת, אשקלון ומשם לים התיכון — מהלך שמעורר ביקורת רבה בקרב הגופים הירוקים, גם בשל החשש לזיהום גדול שעשוי להיווצר במקרה של תקלה.

"בשנים האחרונות אנחנו עדים לכניסה של מיזמים עסקיים רבים ומגוונים למרחב הימי, וזה מצריך דיון רגולטורי, מקצועי ויעיל כדי לשמור על משאב הים, שהוא ציבורי", אומרת עו"ד ציפי איסר־איציק, ראש מחלקת הגנת הסביבה, קלינטק ואנרגיה נקייה במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', ומי שהיתה בעבר מנכ"לית אדם טבע ודין. "האירוע הנוכחי מחזק את הצורך בשינוי המבני שיש לעשות בקרן למניעת זיהום ים. כיום, הקרן לא נותנת מענה במישור התקציבי ובכל הנוגע ליכולות מקצועיות. לכן, צריך להקים גוף מקצועי עם נציגות לכל הרגולטורים הרלוונטיים, שיוכל להיות בקשר עם ארגונים בינלאומיים שמספקים התרעות בזמן אמת. צריך להעביר סמכויות ממשרדי ממשלה אחרים לרשות חדשה, וכל הפעילות במרחב הימי צריכה להיות תחת הרשות החדשה הגוף הזה יחליף את הקרן למניעת זיהום ים ולא יהיה בה צורך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker