כשלא רוצים להרגיז את חברות הגז, נתניהו ולפיד דווקא משתפים פעולה

הליכוד בלם, יש עתיד נעלמה, וכך נקבר החוק שנועד להגדיל את גביית המס מרווחי משאבי הטבע ■ התוצאה: כיל וחברות הגז יוכלו לחמוק מתשלום היטלים מלא, קרן העושר תישאר מדולדלת, ונתניהו ימשיך לפזר הבטחות להכנסות של "מאות מיליארדים" מרווחי הגז, ללא כיסוי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו ויאיר לפיד, ב-2013
בנימין נתניהו ויאיר לפיד, ב-2013צילום: אורן נחשון

סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, הודיע באחרונה כי לא יתמודד שוב ברשימת ש"ס בבחירות ויפרוש מהמשכן אחרי 25 שנה. רגע לפני שיעזוב את החיים הפוליטיים, עלה לפני שבועיים לדוכן הנואמים בכנסת, ובפעם האחרונה הציג הצעת חוק ממשלתית שאותה ביקש מחבריו בכנסת לאשר בקריאה ראשונה.

"אני חושב שהחוק הזה הוא סוג של השלמה לוועדת ששינסקי של תמלוגי הגז", אמר כהן במליאה. "זה מאוד חשוב, התיקון הזה, כדי שנוכל להתחיל לראות בצורה די טובה ודי זורמת את התמלוגים ממשאבי הטבע של עם ישראל, למען מדינת ישראל, ותודה רבה לכם".

מדוע היה חשוב כל כך להעביר את תיקון החקיקה שהציג כהן, דווקא כעת? מדוע סבר כהן כי אם הצעת החוק לא תאושר, לא נתחיל "לראות בצורה די טובה ודי זורמת את התמלוגים ממשאבי הטבע"? למה בדיוק רמז סגן שר האוצר של מדינת ישראל בדבריו מעל הדוכן במליאה?

ובכן, לפני כשנה התגלתה פרצה חמורה במנגנון גביית ההיטלים על רווחי היתר של מכירות משאבי הטבע בישראל (היטל ששינסקי) — בין אם מדובר בגז טבעי ובין אם פוספטים מים המלח. הפרצה הקשתה על גביית ההיטל וסיכנה את אכיפת המס. כך נותרה קרן העושר הלאומית מדולדלת וחסרת די מזומנים כדי לסייע במימון משבר הקורונה.

הפרצה מאפשרת לחברות הפועלות בתחום לא לשלם את היטל רווחי היתר שנקבע להן בידי רשות המסים, ולדחות את התשלום למשך שנים ארוכות. הכיצד? כל עוד יטענו כי השומה שנקבעה להן שנויה במחלוקת, הן זכאיות לדחות את התשלום שבמחלוקת עד לתום הבירור המשפטי בעניין — תהליך שעשוי להימשך שנים ארוכות.

בעוד גביית תמלוגים, מכס או מיסוי מקרקעין נעשית באופן מיידי — ללא קשר לליבון מחלוקות או לניהול הליכים משפטיים — בגביית היטלי רווחי יתר בתחום המשאבים (היטל ששינסקי) יש פרצה. לפי סעיף 11 לחוק מיסוי רווחי נפט, הנישומים רשאים להסתפק בתשלום ההיטל שאינו שנוי במחלוקת, ולדחות את יתרת התשלום שבמחלוקת עד לתום הבירור בעניין. זאת, ללא הפקדת חלק מהסכום וללא העמדת ערבון.

במילים אחרות, החוק יוצר תמריץ לדחיית תשלומי ההיטל בתואנות שונות ומשונות, ואז לגרירת רשות המסים בבתי המשפט במשך שנים — בלי לשלם.

ראשונה ליהנות מהפרצה היתה כיל שבשליטת עידן עופר. לפני כשנתיים החליטה על דעת עצמה לא לשלם את מלוא ההיטל שנקבע לה על ידי רשות המסים — פשוט מכיוון שהיא חולקת עליו.

מדובר היה בלפחות 200 מיליון דולר שאמורים היו לזרום לקרן העושר. אם הכסף היה עובר, כנדרש, קרן העושר היתה חוצה את הרף המינימלי שנקבע כדי למשוך ממנה דיווידנד (מיליארד שקל לכל הפחות), ואז יכולה היתה הממשלה להיעזר בקרן לצורך מימון הוצאות הקורונה.

ואולם כיל לא העבירה את הכסף, ניצלה את הפרצה, גררה את רשות המסים לסכסוך משפטי קשה וממושך — ובקרן הצטברו עד כה 600 מיליון שקל בלבד. כך, הממשלה ניצבת היום בפני שוקת שבורה — לא רק בלי "מאות המיליארדים" שהבטיח ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אלא אפילו בלי מיליארד אחד שיאפשר משיכת כסף ראשונה, בעת מגפה של פעם ב–100 שנה.

מתקן קידוח בשדה לווייתןצילום: אלבטרוס

"מצב שמנוצל לרעה"

מה שכיל נדרשה לשלם הוא כאין וכאפס לעומת המיליארדים שיחוייבו בקרוב חברות הגז לשלם. זאת, מכיוון שהשנה החל סוף־סוף מאגר הגז תמר בתשלומי היטל ששינסקי. וכשמעבר לשולחן יישבו תאגיד עולמי ענק (שברון), וקבוצה שנלחמת על קיומה הפיננסי (דלק) — לא בטוח כי אלה יפגינו ציונות, ויתנדבו לא לנצל את אותה פרצה.

לכן, הממשלה, ביחד עם רשות המסים, קידמה בחודשים האחרונים תיקון לחוק שיהפוך את היוצרות: קודם משלמים — אחר כך מתווכחים. את ההצעה יזמה שרת התיירות, אורית פרקש־הכהן, שביחד עם מנהל רשות המסים, ערן יעקב, רתמה לטובת העניין גם את שר האוצר, ישראל כ"ץ ואת שר האנרגיה, יובל שטייניץ.

משום שמדובר בתיקון חוק שתכליתו לטייב את גביית המיסים בשעת משבר כלכלי, ניתן להצעת החוק "אור ירוק" משפטי, כך שיקודם בכנסת כ"חוק קורונה". ולאחר שהצעת החוק עברה את הממשלה וצלחה את הערות משרדי האוצר והמשפטים — הביא אותה סגן השר כהן למליאה.

שר האנרגיה, יובל שטייניץ עם יו"ר ועדת הכספים, משה גפני. משקיף עליהם סגן שר האוצר, יצחק כהןצילום: אמיל סלמן

"במצב החוקי הקיים היום, כאשר בעלי הזכויות בוחרים לערער על השומה בבית המשפט, מושהה הליך הגבייה עד לתום ההליכים המשפטיים — מה שבמחוזותינו לוקח המון המון זמן", הסביר כהן במליאת הכנסת.

"בשיטת המס הקיימת, שומת המס היא כפי שהנישום הצהיר עליה, כל עוד לא נקבע אחרת. מצב זה מנוצל לרעה במקרים רבים על ידי חברות גדולות המציגות עמדות מיסוי שאינן לגיטימיות לצורך הפחתת תשלום המס שלהן", הדהים כהן, והוסיף: "בהינתן משאביה המוגבלים של רשות המסים ומייצגיה בבתי המשפט, נדרש לשנות את נקודת האיזון כדי לצמצם את התמריץ לניצול לרעה ולייעל את גביית ההיטל".

ואמנם, חברי הכנסת שנכחו באותה עת במליאה הצביעו פה אחד בעד אישור הצעת החוק הממשלתית — ונתנו את האות לסערה שהחלה להתחולל מאחורי הקלעים, ולתפנית מוזרה שחלה בעלילה.

לא כולם ראו בעין יפה את סגירת הפרצה — ולא מדובר רק בכיל. גם חברות הגז פחות "התחברו" לדברי ההסבר, ומפעילת קידוחי תמר ולווייתן — נובל אנרג'י האמריקאית — טרחה להביע את מורת רוחה בנושא.

במכתבים ששיגרה לפני חודשיים למשרד האוצר, טענה נובל (שבבעלות שברון הענקית) כי התיקון המוצע בחוק משנה באופן מהותי, דרמטי, חריג ולא מידתי את סדר הדברים הקיים — תוך פגיעה בזכויות היסוד של הנישומים. בין השורות, רמזו האמריקאים להפרת התחייבות ליציבות רגולטורית — שניתנה להם במסגרת מתווה הגז — וטענו כי ההצעה "אינה תורמת לקיום סביבה רגולטורית המעודדת השקעות".

עוד הזהירו כי להחלטה עשויות להיות השלכות על מצבן הפיננסי של החברות, זאת מכיוון שבשומות של רשות המסים נופלות לא אחת טעויות; וכי בלתי־סביר בעליל כי תיקבע להם שומה "בהתבסס על החלטתו של גורם פלוני אחד בלבד ברשות המסים!".

מיקי זוהרצילום: אוהד צויגנברג

לטענת נובל, חברות הגז מעולם לא ניצלו לרעה את זכות ההשגה שניתנה להן, והשגה על שומה הינה זכות יסוד. עוד טענו האמריקאים כי הממשלה היוצאת אינה מוסמכת לקבל החלטה בנושא; כי נסיבות הקורונה אינן מצדיקות את תיקון החקיקה במסלול הירוק; וכי ממילא קרן העושר לא תוכל להחזיק בכסף שנוי במחלוקת.

לנובל היו הסתייגויות גם כלפי סעיפים טכניים שכללה הצעת החוק. זאת, מכיוון שעל הדרך, רשות המסים ביקשה לתקן את המציאות "השכונתית", שבה חברות המשאבים מדווחות כיום על חבותן במס — ללא בקרה חשבונאית וללא נטילת אחריות מקצועית על הדיווח.

התיקון לחוק קבע כי מעתה יחויבו חברות המשאבים בהגשת דו"ח כספי נפרד (סולו) לכל פרויקט משאבים; וכי לרשות תינתן שהות של עד ארבע שנים כדי לתקן שומות שאותן העריכה בחסר (בגלל אי אילו "תרגילים" פיקטיביים שבהם נקטו החברות). כמו כן, הוצע לאפשר לרשות לקנוס מי מבין הנישומים המתחכמים בשיעור של עד 30% מהחיוב. זאת, במקרה ו"תפסה על חם" חברה שהעבירה דיווחי שקר על הכנסותיה החייבות בהיטל.

חברות הגז זעמו גם על שינויים אלה, וטענו כי הטלת קנס בשיעור 30% מהשומה — היא בבחינת צעד דרקוני. זאת אף שבעולם נהוג להטיל קנס בשיעור של 100%–300% על מי שנתפס בניסיון לרמות את רשויות המס. למרבה ההפתעה, לימין החברות התייצב דווקא משרד האנרגיה — שביקש אף הוא להפחית משיעור הקנס, וכן להגביה את הרף המינימלי שנקבע ל"אי הבנה" שנדרשת באכיפה (500 אלף שקל).

לא עונה לטלפונים

לאחר אישור התיקון לחוק בקריאה ראשונה, עבר זה לוועדת הכספים — שם אמור היה להידון לקראת העברתו לאישור בקריאה שנייה ושלישית. אלא שאז נכנסו לתמונה הלוביסטים ומכבש הלחצים שהפעילו חברות המשאבים.

לאחר פיזור הכנסת לקראת הבחירות, אמור היה החוק להיות מאושר בוועדת ההסכמות של הקואליציה והאופוזיציה. עם חברי הוועדה נמנים נציג הליכוד (ויו"ר הקואליציה), ח"כ מיקי זוהר, ונציג האופוזיציה, ח"כ מאיר כהן (יש עתיד).

שני אלה, לצד יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שימשו עד מהרה מטרה ללחצי השתדלנות נגד קידום החוק — לחצים שהתעוררו בן־רגע לאחר שנודע על אישור החוק בקריאה ראשונה.

מאיר כהןצילום: מוטי מילרוד

מצד אחד, מדובר בהצעת חוק ממשלתית שמיטיבה עם האינטרס הציבורי, שזכתה למסלול ירוק בחסות הקורונה (טיוב גבייה), ושזכתה גם לתמיכת חברי הכנסת. מצד שני, קידום ההצעה היה מכניס את המפלגות להתנגשות ישירה (ורגישה ערב בחירות) עם האינטרסים העסקיים של כמה מהשחקנים הפוליטיים החזקים במשק — החל בקבוצת החברה לישראל וכלה בממשלת ארה"ב.

כתוצאה מכך, נראה היה כי כולם מחפשים אחר מוצא — או אחרי מישהו שיוציא עבורם את הערמונים מהאש.

כך, ועדת ההסכמות פנתה לעצת ועדת הכספים, וועדת הכספים פנתה ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק. אפיק השיבה כי ספק אם ניתן יהיה למצות את הדיונים על הצעת החוק לפני הבחירות, אך מכיוון שמדובר בחקיקת קורונה, ניתן לפצל את החוק ולהעביר חלק ממנו כבר כעת.

בוועדת הכספים לא התלהבו מהפתרון, גילגלו את תפוח האדמה הלוהט חזרה לוועדת ההסכמות — ולמעשה הניחו אותו לפתחן של מפלגות הליכוד ויש עתיד, שהחליטו "להרוג" את החוק בשקט. הנציג של יש עתיד (כהן) התאייד מהשטח והפסיק לענות לטלפונים. ח"כ מיקי זוהר מסר כי "הדיון בנושא נדחה לאחר הבחירות כדי למנוע שימוש פוליטי בסוגיית תמלוגי הגז", והחוק שכבר עבר בקריאה ראשונה — כנראה ייקבר.

מדוע? מכיוון שאחרי הבחירות תבוטל כנראה הכסות הדחופה שב"חקיקת קורונה"; הנפשות הפועלות שאיפשרו את קידום החוק, יוחלפו; יוזמת החוק, פרקש־הכהן (כחול לבן) עשויה לחזור למגזר הפרטי; וישראל, כלשונו של איציק כהן, כבר לא תזכה "לראות בצורה די טובה ודי זורמת את התמלוגים ממשאבי הטבע". זאת, בעוד נתניהו ממשיך בהכרזות על רווחי עתק לאומיים כתוצאה משיווק משאבי הטבע — ובה בעת נותן ידו למסמוס התשלומים של החברות המפיקות.

אורית פרקש־הכהןצילום: אייל טואג

עוסקים במה שחשוב: משרד האנרגיה מקדם עוד הקלות במס לקודחים

בעוד נתניהו חוזר השבוע על התחייבותו להזרמת "מאות מיליארדים" ממיסוי מאגרי הגז הטבעי שלחופי ישראל, ובעוד ששר האנרגיה שלו, יובל שטייניץ, התגאה לפני שלושה שבועות בתשלום היטל רווחים ראשון שהעבירו שותפות במאגר הגז תמר — מתברר כי מאחורי הקלעים פועלת הממשלה דווקא להקטין את תשלומי המס העתידיים של חברות הגז.

ל–TheMarker נודע כי משרד האנרגיה מקדם בשבועות האחרונים תיקון חקיקה שיאפשר לספקי גז לנכות מהיטל הרווחים שבו הם מחוייבים גם הוצאות חיפוש וקידוח שבהן נשאו במאגרים אחרים.

למעשה, מדובר בביטול מגבלת ה–Ring Fencing — אחת הבשורות שנכללו בחוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי). המגבלה אסרה על גלגול הוצאות בין מאגרים שונים כדי למנוע מצב שבו הכרה בלתי־מוגבלת בהוצאות לצרכי מס תמנע תשלום מס בפועל. לכן, נקבע כי ההוצאות לצורך חישוב כל היטל ישקללו אך ורק הוצאות חיפוש ופיתוח הנוגעות לאותו מאגר מפיק.

לפי חוק ששינסקי, מאגרי גז מתחילים לשאת בהיטל רווחי היתר לאחר שכיסו 150%–200% מגובה הוצאותיהם. זאת, כשההוצאות המוכרות לצורך החישוב כוללות, בין היתר, את אלה שהיו כרוכות בחיפוש המאגר, בקידוחי הניסיון ובהקמת פלטפורמת ההפקה. בזכות הטבה זו הצליחו בעלי מאגר תמר לדחות את תשלום ההיטל במשך שבע שנים.

במשרד האנרגיה סבורים כי מגבלה זו היתה רלוונטית בעת חשיפת המאגרים הגדולים לחופי ישראל — אך זו מהווה חסם בפני קידוחים קטנים יחסית, למאגרים שאינם מסחריים בהכרח. אז, לכאורה, יורדת ההשקעה בקידוח האכזב לטמיון — וזו, כך נטען, אחת הסיבות לקיפאון בקידוחים הנוספים.

במשרד הציעו אפוא לבטל בסייגים מסוימים את מגבלת ה–Ring Fencing, כדי לתמרץ את המשך פעילות האקספלורציה לחופי ישראל. עם זאת, הצעה זו מבטלת את מרכיב הסיכון שכרוך באקספלורציה, הופכת למעשה את המדינה לשותפה בסיכון — ואף עשויה לתמרץ נטילה לא מחושבת של סיכוני קידוח. זאת, תוך כרסום לא נדרש בהכרח בהכנסות המדינה ממס, וכן יצירת פתח לניפוח מלאכותי של ההוצאות המוכרות למס.

ערן יעקבצילום: משרד האוצר

למרבה האירוניה, משרד האנרגיה ביקש "להלביש" את ההקלה החדשה במס על הצעת החוק הממשלתית שקודמה בחודשים האחרונים לטובת סתימת הפרצות בחוק ששינסקי (ראו כתבה). זאת, אף שתכלית הצעת החוק היתה להגביר את גביית המס מחברות הגז, ולסתום את הפרצה שמאפשרת להן לדחות את תשלומי ההיטל — עד כדי מסמוסו.

אישור החוק לסגירת הפרצות סוכל בימים האחרונים בלחץ חברות הגז, ועמו סוכל גם הניסיון לתקן את חוק ששינסקי ולאשר הקלות במס עבור החברות הקודחות.

משרד האנרגיה מסר בתגובה: "תיקון החקיקה קודם כדי לתמרץ חיפושי גז נוספים שיכניסו תמלוגים ומס לקופת המדינה — בדומה לנעשה בחוקי מס אחרים, וכמקובל בחקיקות המס בעולם.

"הנושא אושר כבר לפני מספר שנים בוועדת שרים לחקיקה, לאחר עבודת מטה יסודית של רשות המסים, ומשרדי האוצר והמשפטים — כך שהתיקון יעודד חיפושים למציאת עתודות גז נוספות לטובת המדינה ולהגדלת התחרות. המשרד לא דרש הכנסת הוצאות תפעול נוספות או הוצאות נטישה. כל קידוח נעשה אחרי עמידה בכל התסקירים הרלוונטים (סביבתי, גיאולוגי וכיו"ב) שקובעים הסתברויות להצלחת הקידוח. על כן, אין סיכון לביצוע קידוחים מיותרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker