"איך בחרתם לייבא מסכות מסין?" מנכ"ל שיאון מדיקל זועם על ראש המוסד

דניאל לב: תוצאות המכרז לייבוא מסכות התקבלו למרות ההתגייסות המוחלטת של מפעל שיאון - ובניגוד להבטחות המפורשות שקיבלתי מהממשלה. "החיסכון הכספי שהצליחו 'טובי בנינו' להשיג שווה את חוסר האמון כששוב יתדפקו על דלתנו?"

הדר קנה
הדר קנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דניאל לב, הבעלים של שיאון מדיקל
דניאל לב, הבעלים של שיאון מדיקלצילום: אייל טואג

דניאל לב, הבעלים והמנכ"ל של שיאון מדיקל, פנה הבוקר במכתב נוקב לראש המוסד יוסי כהן, ושטח את אכזבתו מתוצאות מכרז של משרד ראש הממשלה לרכישת 400 אלף מסכות בחברה המייבאת אותן מסין.

תוצאות המכרז התקבלו לדבריו למרות ההתגייסות המוחלטת לעזרת המדינה של מפעל שיאון בשדרות ובניגוד להבטחות המפורשות שקיבל מהממשלה. במפעל שיאון, שבו מייצרים בין היתר מסכות כירורגיות ומסכות N95 לשוק הישראלי, ייצרו מסכות בתקופת המחסור החמור בשיא התפשטות הקורונה.

לב החליט לפרסם מכתב פומבי לכהן - "מכתב גלוי לאיש סודי", מאחר שלדבריו אין לו את כתובת המייל של כהן, אף שהיה מצוי בקשרי עבודה עם אנשי המוסד במהלך משבר הקורונה שבו הם ביקשו את עזרתו. 

לב כתב: "ב-26 ביולי 2020 פירסם הגוף עליו אתה מופקד, תוצאות מכרז משרד ראש הממשלה, כי בחרתם לרכוש 400 אלף מסכות מיגון בעלות שלוש שכבות, מחברה לציוד משרדי, המייבאת אותן מסין. הייתי שמח לפנות אליכם, לחבריי לרגע (כך נדמה לי) מהמוסד ולשאול אותם: 'מה קרה לכם? עוד לא עברו ארבעה חודשים, ואתם כבר ממהרים להכריז על תוצאות בל"מ (בקשה להצעת מחיר; ה"ק) כי הזוכה הוא יבואן מסין?". 

יוסי כהן, ראש המוסד
יוסי כהן, ראש המוסדצילום: מוטי מילרוד

במארס משרד הבריאות בחר בשיאון מדיקל להקים בישראל קו לייצור מסכות N95, העומדות בתקן של משרד הבריאות. על פי תנאי המכרז, החברה מסוגלת לייצר בקו זה כ–800 אלף מסכות בחודש הראשון, ולהגיע לתפוקה של 1.5 מיליון מסכות עד יוני. בסך הכל דובר על ייצור 11 מיליון מסכות תוך חמש שנים (מה שיגיע קודם), בסכום שמוערך ב–55 מיליון שקל.

במכתב לב מפרט את קשרי העבודה שנוצרו עם אנשי המוסד בעקבות הבקשה של המדינה להקים קו מהיר לייצור מסכות והקשיים בהם נתקל בדרך: "הייתי שמח לחלוק עמם את תדהמתי ואכזבתי מפרסום תוצאות מכרז בל"מ 233/2020. הייתי חולק עמם את התסכול, שהרי מי שהגיע אליי בשעת לילה מאוחרת למפעל שיאון בשדרות, ששהה עמי שעות ארוכות, בניסיון להבין כיצד לייצר מסכות ישראליות במכונה שרק נחתה מסין עם לוח פיקוד בסינית, ללא חלקי חילוף וללא חוברת הדרכה, אין ספק שיחלוק עמי את התסכול שבבחירתכם לרכוש מסכות מיובאות מסין".

לב מתייחס באופן ספציפי לאנשי מוסד שיצרו עמו קשר: "הייתי שמח לפנות לח. שצעק עלי (וכנראה בצדק), משום שאיחרנו להביא מכונה לשדה תעופה עלום בסין, וכמעט ופספסנו את הטיסה המיוחדת, שעלתה 850 אלף דולר, ולומר לו כי המחויבות שלו, ושלנו – כנראה היתה ללא תוחלת. הייתי שמח לדבר עם נ. וגם עם ע. שהופיעו אצלי בשעות הקטנות של הלילה, בשבוע השלישי של מארס, והודיעו לי כי 'מסכות בעלות 3 שכבות אינן מספקות, וכעת צריך לייצר גם מסכות N95'. הם שהסבירו לי בעיניים טרוטות, אחרי ימים ללא שינה, אך נוצצות מתוך מחויבות והבנה, כי זה מה שנכון לעשות. 'צא מיד לדרך, אנחנו נדאג לכל שתצטרך'. והאמת? כך עשינו. שותפיי ואני הוצאנו מיליוני דולרים. עוד בטרם התקבלו הזמנות כתובות, ללא ודאות שיהיה מי שישלם. תוך שאנו משלמים מראש הכל. תוך שאנו מסכנים את עתיד החברה שלנו, אך מבינים את גודל השעה". 

בעקבות דברים אלה לב מביע את אכזבתו גם מהתנהלות המוסד והדרג הפוליטי: "אתה מבחינתי ומבחינת כל שותפיי, אנשי התעשייה הישראלית שנתנו את לבם, מרצם וכספם לצורך ההתמודדות עם הקורונה – אתה הוא הכתובת. בצער אגיד, כי אין לנו אמון רב בפוליטיקאים. כתעשיינים ותיקים שבענו הבטחות מכל קצוות הקשת הפוליטית. שותפי החכם נוהג לומר אחרי ביקור של עוד פוליטיקאי במפעל החברה, כי 'הבטחה של פוליטיקאי מחייבת רק את השומע'. אבל אתה – ראש המוסד, עומד בראש הגוף המייצג את כל מה שיפה במדינה הזו. את המסירות אין קץ, את הנכונות להשיג את כל שנדרש לנו. את הוודאות שיש על מי לסמוך. אתה - האחראי הבלעדי לכך, ששותפי ואני לא שאלנו שאלות, לא ביקשנו בטוחה, לא ביקשנו תשלום מראש. אנו האמנו בך. באנשיך שייצגו אותך נאמנה – ואמרו לנו – צאו לדרך".

עמוד האש לפני המחנה

הוא המשיך: "אתה ואנשיך הם עמוד האש לפני המחנה. הארגון, בראשו אתה עומד, מייצג את אחד הדברים המעטים שעליהם אין חולק. ואתם, דווקא אתם, בחרתם לייבא מסכות מסין? אתה שאישרת במחי שיחת טלפון מאות מיליונים של דולרים, בתשלומים מראש – כדי להבטיח כי לא יחסר ציוד לצוותים הרפואיים. אתה נותן לאנשיך לבחור ביבוא של מסכות מסין?

"ונניח, לצורך הדיון – כי יש פער כלכלי אמיתי בין היבוא לייצור המקומי. אז מה? האם החיסכון הכספי, שהצליחו 'טובי בנינו' להשיג שווה את חוסר האמון שנרכוש אנו, ואחינו התעשיינים לאנשיך, בפעם הבאה שיתדפקו על דלתנו בשעת לילה מאוחרת? מה תרצה שאגיד להם בפעם הבאה? האם להאמין להם?". 

המפעל של שיאון מדיקל בשדרות
המפעל של שיאון מדיקל בשדרותצילום: אייל טואג

מכתב זה מצטרף לביקורת הנוקבת שהשמיע לב בראיון מקיף ל-TheMarker בסוף אפריל 2020. בראיון סיפר לב, בין היתר כי באפריל 2019, שמונה חודשים לפני התפרצות מגפת הקורונה, הוא נאלץ לסגור את המפעל בקיבוץ הגושרים שייצר חומרי חיטוי ומטושים, ולהעבירו למקסיקו. זאת, לדבריו, בגלל הבירוקרטיה של משרדי הממשלה. "במשרד הבריאות החליטו שחומרי החיטוי שמיוצרים במפעל רשומים כתרופה, ולכן אני לא יכול לשווק אותם בישראל, כי הם לא קיבלו את האישורים המתאימים", הוא אומר, "בארה"ב, לעומת זאת, הם רשומים אחרת, ולכן יכולתי למכור אותם שם".

אחרי שלב הסדיר את ענייני המעבר, החל המפעל במקסיקו לפעול בינואר 2020. אלא שבתחילת פברואר, בישראל חיפשו נואשות מטושים וחומרי חיטוי והחלו לייבא אותם ממדינות שונות בעולם. "המדינה החלה לקנות ללא הכרה", הוא אמר בראיון, "ובמחיר הרבה יותר גבוה מזה שאני הייתי מציע. עכשיו אולי הם ילמדו לקח ויעריכו את חשיבותם של התעשיינים המקומיים על פני היבוא מסין". עוד סיפר לב על הקשיים והבירוקרטיות שמעמידה המדינה בפני התעשיינים המקומיים. 

דוברות משרד ראש הממשלה מסרה בשם המוסד כי "המרכז, נשוא הפנייה, נוהל בהתאם להוראות הדין ובכלל זה תוך מתן הזדמנות שווה לכל הספקים שהשתתפו בו לרבות לחברה הפונה - שיאון מדיקל בע"מ. החברה שזכתה במכרז זכתה על פי דין".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker