אדם אחד מדביק עשרות: מה צריך לדעת על "מפיצי העל" ואיזו מסקנה חשובה ניתן ללמוד מהם

מפיצי על הם חולים שמדביקים כמות גדולה של אנשים במקרים מצומצמים ■ מחקרים חדשים מראים כי ייתכן שמפיצי על הם הכוח שמניע את התפשטות מגפת הקורונה - ולא הדבקה הדרגתית של הרבה אנשים שונים ■ המשמעות היא שרוב מוחץ של האנשים אינם מפיצים את המחלה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הולכת רגל עם מסכה בטוקיו
הולכת רגל עם מסכה בטוקיוצילום: AFP

אנחנו רגילים לדמיין את מגפת הקורונה ככזו שמתפשטת באוכלוסייה בצורה הדרגתית. אדם אחד מדביק כמה אנשים בודדים, כל אחד מהם מדביק עוד כמה אנשים בודדים - וכן הלאה. אך יותר ויותר מחקרים, כולל בישראל, מלמדים שהמצב שונה בתכלית: הרוב המכריע של חולי קורונה נדבקים ממספר חולים בודדים. המדביקים ההמוניים הללו מכונים "מפיצי על", או Super Spreaders.

ככל הנראה, אירוע ההדבקה בתיכון הגימנסיה העברית בירושלים היה אירוע כזה. לפי דיווח בחדשות 12, אדם אחד בתיכון הדביק בקורונה 77 איש. הבנה רחבה יותר של התופעה הזו עשויה לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם המגפה וחוזים את ההתפשטות שלה.


דוגמאות למקרי הפצת על

מה זה מפיצי על?

מפיצי על הם אנשים שמדביקים אנשים רבים במחלה, ואירועי הפצת על הם אירועים שבהם אדם או אנשים בודדים הדביקו כמות עצומה של אנשים אחרים. זו תופעה מוכרת של מחלות מידבקות. במודל המקובל, מדובר על יחס של 80-20, כלומר 20% מהחולים אחראים ל-80% ממקרי ההדבקה. ואולם לפי מחקרים עדכניים, במגפת קורונה התופעה הזו קיצונית הרבה יותר: ככל הנראה, 5%-10% מהחולים אחראים לכ-80% מהמקרים.

"ההסבר הביולוגי אומר שיש אנשים נוטים להדביק יותר - אולי כי כמות הווירוס אצלם גדולה מאוד, ונמצאת באיברים שמאפשרים העברה גבוהה יותר. הסבר חברתי הוא שאנשים כאלה נמצאים במקומות צפופים, כמו בית ספר"

ד"ר עדי שטרן
ד"ר עדי שטרןצילום: עדי שטרן

ד"ר עדי שטרן מבית הספר למיקרוביולוגיה מולקולרית וביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הובילה באחרונה מחקר שמראה כי כ-5% מהחולים בישראל היו אחראים על 80% מהמקרים. החוקרים בדקו את המוטציות הקטנות והקבועות שעובר הווירוס כאשר הוא עובר בין אנשים. "ראינו שבישראל יש קבוצות של אנשים שהגנום של הווירוס אצלם זהה ב-100%, גם מאזורים גאוגרפים אחרים וגם על פני תקופה מסוימת. זה מרמז על תופעה של מפיצי על", מסבירה שטרן בשיחה עם TheMarker. באופן דומה, מחקר בסין טען כי 7% מהחולים אחראים ל-80% מהמקרים. מחקר בריטי הציב את הנתון הזה על 10%.

המשמעות הנגזרת מכך היא שרוב מוחץ של האנשים כלל אינם מדבקים. "רוב האנשים לא מעבירים את המגפה", אמר לאתר כתב העת סיינס ג'יימי לויד סמית' מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.  

מה הופך אדם למפיץ על?

אנחנו עדיין לא יודעים. ההנחה ההגיונית כרגע היא שמדובר בשילוב של גורמים. למשל, אדם ללא סימפטומים חמורים, שנמצא בשלב מידבק מאוד של המחלה, שמשתעל או צועק הרבה, ובא במגע עם הרבה מאוד אנשים, בסביבה סגורה למשך פרק זמן מסוים. כלומר, האדם הלא נכון במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

שטרן אומרת: "יש שני הסברים אפשריים – אחד ביולוגי ואחד חברתי. שניהם אפשריים וייתכן ששניהם מתקיימים יחד. ההסבר הביולוגי אומר שיש אנשים נוטים להדביק יותר - אולי כי כמות הווירוס אצלם גדולה מאוד, ונמצאת באיברים שמאפשרים העברה גבוהה יותר. הסבר חברתי הוא שאנשים כאלה נמצאים במקומות צפופים, כמו בית ספר".

איזה עוד אירועים הדבקת על נרשמו בעולם?

ההיסטוריה מלאה במקרים של מפיצי על. מקרה מפורסם במיוחד הוא זה של מרי מאלון, שכונתה "מארי טיפוס" – והיתה מבשלת שהדביקה עשרות אנשים בניו יורק של תחילת המאה ה-20 בטיפוס הבטן – אף שהיא עצמה היתה חולה ללא סימפטומים. גם ההתפרצויות של המגפות MERS ,SARS ואבולה התאפיינו במפיצי על כאלה.

מתחם לבדיקות קורונה בירושלים
מתחם לבדיקות קורונה בירושליםצילום: אוהד צויגנברג

בתקופת משבר הקורונה תועדו אינספור מקרים שבהם אדם אחד הדביק עשרות באירוע אחד: סדנת זומבה בדרום קוריאה, כנס מקצועי בבוסטון, תפילות בכנסיות וכדומה. בסוף פברואר, אדם אחד שנכח בהלוויה בג'ורג'יה שבארה"ב הדביק 200 אנשים. במהלך חזרה של מקהלה בוושינגטון, אדם אחד הדביק 53 מתוך 61 חברי מקהלה - שניים מהם מתו.

הנגיף הרים ראש

מה המסקנה המרכזית?

אם אכן התפשטות הקורונה נעשית בעיקר באמצעות מפיצי על, אלה עשויות להיות חדשות טובות מבחינה מסוימת – כי ייתכן שיהיה קל יחסית להשתלט על המגיפה. זאת משום שהמשמעות של סיטואציה כזאת היא כי התפשטות הקורונה לא נגרמת ממפגשים משפחתיים, ביקורים בסופרמרקט, בילוי בפארקים ובמקומות פתוחים – אלא בעיקר באירועי הפצת על שמאופיינים מהתקהלויות המוניות.

אם זה נכון, בלימת ההתפשטות של המגיפה יכולה וצריכה להיעשות בעיקר על ידי מניעת התקהלויות מסוימות - כמו מסיבות ענק, הופעות ותפילות המוניות - וצעדי זהירות מוגברים במקומות שבהם יש אנשים רבים באופן קבוע (בתי כנסת ובתי ספר, למשל). אם נבין אילו מקומות ומצבים גורמים להפצות על, נוכל להתמקד מראש רק בהם – ולהימנע מסגר כללי.

עורכי המחקר הבריטי כתבו: "רוב החולים אינם תורמים להתפשטות המגיפה, וניתן להפחית את מקדם ההדבקה הבסיסי באמצעות מניעת אירועי הפצת על נדירים יחסית". שטרן מסכימה, ואומרת: "מניעת התקהלויות גדולות בהגדרה צריכה למנוע אירועי הדבקה כאלה. את ההיבט הביולוגי של מפיצי העל לא נצליח להבין עד הסוף בשלב זה. אבל מניעת אירועי ההדבקות הללו יכולה להיות צעד דרמטי ומשמעותי".

ייתכן שהדבקת על היא הסיבה להתנהגות הבלתי מוסברת לכאורה של הווירוס ברחבי העולם: למה הוא פגע קשות במדינות מסוימות, ופסח לחלוטין על אחרות; ולמה אחרי הסרת הגבלות מסוימות בישראל, הווירוס לא חזר מיד להתפרץ

מרכז ירושלים
מרכז ירושלים בקורונה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אמיל סלמן

איך זה יכול להשפיע על התחזיות והמודלים?

מאז תחילת המגפה דובר הרבה על מקדם ההתפשטות הבסיסי (R0), שמודד כמה אנשים בממוצע מדביק כל אדם. מהנתון הזה אפשר לחזות את התפשטות המגיפה. בקורונה, המקדם הזה כנראה עומד על 3-2, כלומר אדם מדביק בממוצע 3-2 אנשים. אבל כעת מומחים טוענים שמקדם ה-R פשוט אינו מספיק כדי לחזות את התפשטות המגיפה. זאת משום שכאמור, המגפה מתאפיינת בשונות גבוהה: מעט אנשים שמדביקים רבים, ואנשים רבים שאינם מדבקים כלל.

ייתכן שזו הסיבה להתנהגות הבלתי מוסברת לכאורה של הווירוס ברחבי העולם: למה הוא פגע קשות במדינות מסוימות, ופסח לחלוטין על אחרות; למה מודלים רבים כשלו בחיזוי ההתפשטות של המגיפה; ולמה אחרי הסרת הגבלות מסוימות בישראל, הווירוס לא חזר מיד להתפרץ.

אם כן, מדענים מציעים להשתמש בפקטור נוסף לחישוב התפשטות המגפה - מקדם פיזור המכונה K. ככל ש-K נמוך, כך יש יותר מוקדי הדבקת על, ויותר הדבקות באות ממספר נמוך יותר של אנשים. לפי המחקר הבריטי, המקדם המשוער כרגע הוא 0.1, כלומר 10% מביאים ל-80% מההדבקות.

אז מה צריך לעשות עכשיו?

חיוני לחקור עוד את התופעה ולהבין אותה לעומק. כדי לעצור את הקורונה ללא הטלת סגר כללי, נצטרך לדעת אילו אנשים מדבקים יותר ואילו פחות, ובאילו שלבים של המחלה. נצטרך להבין אילו מקומות ומצבים נתונים לסיכון של התפרצות על - למשל בתי ספר, בתי אבות, בתי כנסת ומועדונים - ולהטיל רק עליהם מגבלות. וכמובן, הידע החדש מגביר מאוד את החשיבות של הצעדים הרגילים: ריחוק חברתי, מסיכות ובחקירות אפידמיולוגיות מהירות, שיאפשרו לזהות מוקדם אירועי הדבקה המוניים ולקטוע את שרשרת ההדבקה.

"כל מסגרת סגורה שלא שומרים בה על ההנחיות היא חבית קטנה של אבק שריפה שמחכה שהאיש הלא נכון יגיע אליה. זה נכון גם להתקהלויות במרחבים סגורים וגם למסגרות קבועות כמו בתי ספר"

פרופ' רן בליצר
פרופ' רן בליצרצילום: אייל טואג

מה ההשלכות לגבי בתי הספר?

פרופ' רן בליצר, פרופ' לבריאות הציבור, וראש מערך החדשנות בשירותי בריאות כללית, התריע כשבוע לפני ההתפרצות בגימנסיה על סכנה של אירועי מפיצי על בישראל. לדבריו, "בזמן האחרון מצטברות יותר ויותר עדויות שזה הדבר הגדול שמשפיע על עוצמת ההדבקה בקורונה, וגם הנחת העבודה שלנו היא שבגימנסיה היה מפיץ על".

את מפיצי העל אפשר לנטרל לפחות באופן חלקי באמצעות הימנעות מקיום אירועים המוניים, אך מה לגבי בתי ספר? האם גם הם מהווים כר פורה להדבקה המונית כמו במקרה של הגימנסיה?

"כל מסגרת סגורה שלא שומרים בה על ההנחיות היא חבית קטנה של אבק שריפה שמחכה שהאיש הלא נכון יגיע אליה. זה נכון גם להתקהלויות במרחבים סגורים וגם למסגרות קבועות כמו בתי ספר", אומר בליצר.

כיתה באחד מבתי הספר שנפתחו, הבוקר בווהאן
כיתה באחד מבתי הספר שנפתחו לאחר סגר ממושך בווהאןצילום: CHINA DAILY/רויטרס

לדבריו, הכל תלוי בהתנהלות של בתי הספר: "בית ספר יכול להוות התקהלות לא מוגנת, ויכול גם להיות מוגן יחסית. אם נערכים ושומרים כמו שצריך על כללי הריחוק: המורים עם מסכות, שומרים על היגיינה ומפרידים את התלמידים לקפסולות קבועות - אז גם אם יהיה שם מפיץ על - הוא לא ידביק מספר גדול של אנשים. אבל אם נוצר מצב שבו אין מסכות ואין שמירה על מרחק והפרדה - אז ברור שבית הספר יהיה כר פורה להדבקות, ומפיץ העל יפיץ את הוירוס בחופשיות".

"ככל שנמצאים בסביבה של התקהלות, מפיצי העל עלולים לממש את הפוטנציאל שלהם. מפיץ על שיושב בית או מגיע עם מסכה לבית ספר, נזהר ושומר מרחק - כנראה לא יהיה מפיץ על. זוהי מסקנה אופטימית, כי זה אומר שאם נמנע אירועי התקהלות ונקפיד על כללי הריחוק וההיגיינה, נוכל לשמור על שגרה נורמלית בקשרים בין אדם לאדם - ועדיין להימנע מהתפרצויות גדולות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker