צאו מהאשליה שהכל יחזור להיות כפי שהיה: ההכחשה שבאמת הורגת אותנו בקורונה

אנו שקועים באשליה שהמשבר יחלוף במהרה, שהכל יהיה בסדר כשיימצא חיסון - אבל ככל שנזדרז להכיר בעוצמת הקטסטרופה עכשיו, יש סיכוי שנוכל להפחית בעוצמת הנזק שלה ■ אלה הדברים שצריך להבין

דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדם עם מסכה ומשקפיים בצ'נאי, הודו
אדם עם מסכה ומשקפיים בצ'נאי, הודוצילום: AFP

חורף מגיע. אחריו אביב, קיץ וסתיו. כל התקוות להתפוגגות הקורונה עם מזג האוויר החם – והקיץ הזה, לקראת סופו בעיקר, היה חם מאוד – התפוגגו ונעלמו. אנחנו עומדים בפתחה של עונת התפרצות מחודשת, תחלואה ומוות, שבה לכל היותר נוכל לשבת במרפסת ולראות את חיינו עוברים למטה, קצת בלעדינו. בתום החורף הם יחזרו אלינו? זה מה שחשבנו בסוף החורף הקודם, ותראו מה קרה.

ב-8 באפריל, ערב חג החירות של היהודים, כתבתי כאן: "מגפת הקורונה תיצרב בזיכרון האנושי הקולקטיבי כטראומה היסטורית. יש סיכוי טוב שגם לאחר שתחלוף, גם לאחר שיימצאו חיסון ודרכי התמודדות עמה, או שתגיע נורמליזציה כמו שקרה עם מחלות קשות אחרות שהמין האנושי למד לחיות עמן, עדיין לא נדע מה לעזאזל קרה פה. איך היא נוצרה, למה הזיקה כל כך, מדוע פחדנו ממנה כמו מהמוות השחור, ואיך שלחה גרורות כלכליות מופרעות תוך זמן קצר כל כך".

הנזק הכלכלי של המגפה עולה על כל דמיון. כבר אין מי שידבר על התאוששות מהירה וחדה – בצורת V, כפי שקוראים לה האנליסטים. כמעט עשרה חודשים לאחר שפרצה, היכולת שלנו – מהממשלות, דרך מוסדות, ארגונים, עסקים, ועד משפחות ואינדיבידואלים – להתמודד וללמוד לחיות עם הקורונה, עדיין דלה. בישראל הדבר בולט במיוחד, כפי שנראה מהפתיחה החפוזה והבלתי מחושבת של מערכת החינוך, בדיוק כמו בכניסה לסגר כאוטי וחסר קוהרנטיות, שקהילות שלמות וגדולות מרדו בו.

ירושלים. הדירוג מושפע אפילו מריבוי כרטיסי אשראי
שגרת קורונה בירושלים. למצולמות אין קשר לנאמר בכתבהצילום: אמיל סלמן

תחילה, לעניין המהותי שבגללו עקומת הלמידה של ההתמודדות עם הקורונה, כלכלית ואולי גם בריאותית, גרועה כל כך: קוראים לזה הכחשה, וזה עלול להעמיק את הנזק.

אתייחס כאן להיבט הכלכלי בלבד: אנחנו שקועים עמוק באשליה שהמשבר הזה יחלוף בטווח הקצר, ולאחריו הכל יתאושש ויחזור למה שהיה. זה כבר לא יקרה. האופציה הזו נשרפה ועלתה באש. והבעיה המהותית היא בכך שכל עוד המדיניות הכלכלית של הממשלה וההתנהגות הכלכלית של עסקים גדולים כקטנים, ומשקי בית, שוגות באשליה הזו - המשבר רק יעמיק ויהפוך את הנזקים לבלתי הפיכים. אלה רק כמה מהדוגמאות לכך:

פתיחת שנת הלימודים
פתיחת שנת הלימודים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אוהד צויגנברג

עסקים קטנים, מסעדות, עולם הבידור

מה שעובר עכשיו על עסקים קטנים, מסעדות, אירוח ובידור הוא לא סערה קשה. זה יום הדין. כל כך הרבה מהם ייעלמו. כן, יהיו שיקומו. יש סיכוי טוב שכשהקורונה תיעלם – אם וכאשר – תהיה פריחה אדירה. אנשים יעוטו על הצגות, סרטים, הופעות, מסעדות ובילויים אחרים כמו הלך גווע מצמא שמגיע לנווה מדבר.

גרנד קניון עופר בבאר שבע, סגור בגלל קורונה
גרנד קניון עופר בבאר שבע, סגור בגלל קורונהצילום: אליהו הרשקוביץ

אבל רק חלק קטן מהעסקים והאנשים שיפעילו בתחומים האלה מחדש יהיו אותם אנשים שהפעילו אותם לפני המגפה. זה לא יהיה מהלך רגיל של הכלכלה – החלשים ניגפים בצד הדרך, החזקים והיזמים תופסים את מקומם. זה יהיה מהלך שבו הניעור הוא חיצוני לחלוטין. אף אחד כמעט לא יכול לשרוד אותו ללא מזל או מקריות. זוהי מכה אנושה למה שמניע את האנושות והכלכלה קדימה – תעוזה ויוזמה. הקורונה לא מתעניינת באלה.

כן, רבים מבעלי העסקים הקטנים, השחקנים, התאורנים ואמנים, השפים ובעלי החנות הפינתית יעשו הסבה לקריירה אחרת. אבל רבים מהם יפסידו כל מה שיש להם. לחלק לא תהיה אפשרות להתחיל מחדש. שנה-שנתיים של אובדן הכנסה גוזרים עוני, דיכאון, ורחוב חד-סטרי לחלק משמעותי מהכלכלה.

מסעדה סגורה בתל אביב עם תחילת הסגר השני
מסעדה סגורה בתל אביב עם תחילת הסגר השני. מהיכן תבוא הצמיחה אם הממשלה אינה מסתכלת מעבר לחודש הקרוב?צילום: מגד גוזני

תעשיות ענק: אנרגיה, תעופה

כמה ניתן להחזיק חברות תעופה על הנשמה מלאכותית? כמעט כל המדינות מתנהלות לפי הנוסחאות של המשברים הקודמים בענף - חילוץ, הבראה, התייעלות, אולי פשיטת רגל שבסופה ארגון מתוקן קם לפעול. אבל אין לאן לקום לפעול. אפשר להחזיק חברת תעופה לאומית שאיננה מכניסה כמעט כסף בעזרת סיוע למשך שנה, נגיד. מה קורה כשהשנה השנייה מגיעה ואין טיסות ואין עסקים? מה קורה כשיש חיסון, אבל לוקח שנים עד שהוא מופץ לכל העולם, או כשמתברר שעדיין יש הידבקויות בהיקף גדול?

המשבר הנוכחי לא דומה לשום משבר קודם שעבר על חברות התעופה. רגולציה, מחירי דלק, קונסולידציה והתפצלויות - כל אלה לא בלמו מגמה ארוכת שנים של ביקוש גובר לתעופה. עד עכשיו. ההתייחסות למשבר הנוכחי כדומה לקודמיו גורמת לכך שהתרופות הניתנות לא עושות כלום, חוץ מלייצר אשליה בת כמה חודשים שהחולה יכול להחלים.

נתב"ג בימי קורונה
נתב"ג בימי הסגר הראשוןצילום: תומר אפלבאום

המדיניות צריכה להתאים את עצמה למציאות המרה: מה שנעשה עכשיו הוא שפיכת מיליארדים של דולרים או שקלים לבור שאי אפשר לשאוב ממנו דבר. ברור שלהנהלות התאגידים האלו יש אינטרס לקדם את הסיוע, שמחזיק את המשכורת שלהן בחיים. לממשלות יש אינטרס אחר בתכלית. למשלמי המסים יש אינטרס אחר. גם לעובדי החברות האלו יש אינטרס אחר – ימשיכו לקצץ בהם, אבל אחרי תקופה קצרה, הם עלולים להצטרך לחפש עבודה אחרת, ומוטב שיפנימו זאת עתה.

מה איתנו, העובדים והמשפחות?

מכל הגורמים המשחקים במשחק, עובדים ומשקי בית הם כנראה אלה שמבינים ראשונים את עומק הבעיה. אבל לא מספיק. אנחנו שומעים על חברים שמחפשים עבודה כבר חודשים. אבל אפילו הם חושבים שאחרי תקופה מוגבלת הם ימצאו ויחזרו לאותו מסלול.

ירושלים, אתמול. עם קורונה יש ללמוד לחיות כמו עם תאונות דרכים
שגרה בירושליםצילום: אמיל סלמן

כתב יוסי קליין ב"הארץ" על "הילדים של 2020": שפתחו את שנת הלימודים בלי מחשב, שההורים שלהם חייבים לעבוד ולא יכולים לעזור להם בלמידה מרחוק. חתיכה גדולה מדור שלם שההזדמנויות הממילא יותר דלות שלהם דולדלו עוד יותר. ולא רק הם – מה עם האנשים שלא יכולים לשלם שכר דירה, ואלה שהמשכנתא גדולה עליהם? תשאלו חייבים על "מחילת" החובות שהעניקו להם הבנקים. אחד מקוראינו כתב בפרטי: "הקפאתי משכנתא. נגמר החמצן ואין ברירה. המשמעות היא ריבית דריבית".

אל תשכחו את החיסכון לפנסיה

כמה אנשים בנויים ומסוגלים ויש להם גישה לעשות הסבה מקצועית אם המקצוע שלהם נעלם עכשיו ואולי לתמיד? רק חלק. ומה עם שנה-שנתיים של אובדן הכנסות, שהמדינה מקזזת רק במעט, אם בכלל? במהלך החיים שלנו, ההכנסות האלה נחוצות לא רק בשביל לחיות עכשיו ולבלות קצת אחר כך – הן הבסיס לחיסכון לפנסיה. תגרעו הפרשות לפנסיה במשך שנתיים, ותקבלו אנשים רבים שחצו את הקו בין חיים בכבוד בזקנתם - לבין איסוף פירות מהשוק ביום שישי אחר הצהריים.

קשישים בגינה ירושלים
קשישים בגינה ירושליםצילום: אמיל סלמן

אחרי משברים גדולים יש לפעמים פריחה והתאוששות – זינוק בצמיחה, מספרים לנו. אבל המשבר הזה כל כך עמוק, שאי אפשר לטשטש את המספרים: כדי לפצות על נסיגה של 10% בתוצר הכלכלי השנה, נצטרך זינוק של 11% בתוצר של השנה הבאה כדי רק לחזור לרמה שהיינו בה לפני המגפה. כדי לפצות אין אף סוכן הימורים שמוכן לשים ולו אגורה על תרחיש הנס הזה. נדרשת צמיחה עודפת של 1% בשנה (יותר משהיתה אלמלא המגפה) כדי לפצות תוך עשר שנים על התוצר שאבד בשנה אחת. וזה כשאף אחד לא מבטיח לנו שהנסיגה תסתיים השנה. החורף הזה צריך להיות הזמן להתעורר, לא לשקוע בתרדמה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker