מדריך לגל השני |

כמה מבין הנדבקים החדשים הם ללא סימפטומים? ואיך אפשר לעצור את ההתפרצות?

מספר הנדבקים בקורונה עולה כל העת, והוא כבר גבוה מ-900 ביום - יותר מימי הסגר במארס ובאפריל ■ האם המצב באמת כה חמור, ומה הסיכויים לסגירה חוזרת של כלל המשק? ■ שאלות ותשובות

רוני לינדר-גנץ
רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בדיקת קורונה בירושלים, בחודש שעבר
בדיקת קורונה בירושלים, בחודש שעברצילום: אוהד צויגנברג
רוני לינדר-גנץ
רוני לינדר

אחת הטענות שנשמעות בתקופה האחרונה היא ש"לא משווים תפוחים לתפוזים", כלומר: כיום עושים הרבה יותר בדיקות, מגלים הרבה יותר נדבקים, ובניגוד לגל הראשון, רובם א-סימפטומטים - כלומר לא חולים. 

המסקנה המתבקשת היא, כביכול, שמדובר ברוב מהומה על לא מאומה ושצעדי המנע וההגבלה שהממשלה מתכננת ימוטטו את הכלכלה באופן מיותר וחסר אחריות. TheMarker עושה סדר בשאלות ומנסה להשיב לשאלות הבוערות.

האם 900 נדבקים של תחילת יולי זהים ל-900 נדבקים של שיא הגל בחודש מארס?

לא, זו באמת אוכלוסייה שונה. במארס ובאפריל נבדקו כמעט רק חולים עם סימפטומים. היו לכך שתי סיבות מרכזיות: מחסור בבדיקות וכן מדיניות מוצהרת של משרד הבריאות, שהעדיף לבדוק אנשים שגם סובלים מסימפטומים וגם שיש להם סבירות גבוהה לצאת חיוביים בשל מגע עם חולה מאומת או בשל חזרה מחו"ל. לכן, שיעור הבדיקות החיוביות היה גבוה בהרבה, וכן שיעור החיוביים שהיו חולים עם סימפטומים היה גבוה בהרבה מהיום.

בחודש האחרון קרו שני דברים: קופות החולים הגדילו דרמטית את יכולת הבדיקה עד ל-20 אלף בדיקות ביום, ובנוסף שונו הקריטריונים לבדיקה, כך שנבדקים הרבה יותר אנשים ללא סימפטומים (למשל, כיתות שלמות בבתי ספר שבהם נמצא חולה מאומת). התוצאה כפולה: מוצאים יותר נדבקים בקורונה וחלק גדול יותר מהם הם א-סימפטומטים שלא היו מתגלים בסיבוב הראשון, כי בכלל לא היו מגיעים לבדיקה. לכן, 900 ואתמול (רביעי) כבר הגיע ל- 4.9%.  פרמטר שני ומדאיג הוא הפיזור האדיר של התחלואה - לא במוקדים תחומים, אלא בעשרות רבות של מוקדים בכל הארץ.של היום הם שווי ערך להרבה פחות נדבקים במונחים של מארס ואפריל.

בחינת בגרות בימי קורונהצילום: מגד גוזני

אז זה רק משחק במספרים שמשמעותו היא שהעלייה הזו מלאכותית וחסרת חשיבות? אפשר להשמיע צפירת הרגעה?

לא. יש עוד פרמטרים שחשוב מאוד להסתכל עליהם כשבוחנים את העלייה במספר הנדבקים. העיקרי שבהם הוא שיעור הבדיקות החיוביות מסך הבדיקות - נתון שלא מושפע ממספרן. שיעור זה עולה בהתמדה ובמהירות: לפני שבועיים עמד שיעור הבדיקות החיוביות על כ-1.7%, טיפס בהתמדה, ואתמול (רביעי) כבר חצה את קו ה-4%. פרמטר שני ומדאיג הוא הפיזור האדיר של התחלואה - לא במוקדים תחומים, אלא בכל הארץ.

כמה מבין החולים מההתפרצות הנוכחית הם א-סימפטומטים?

לפי מידע שאוספים במשרד הבריאות והגיע לידינו, כ-62% מהנדבקים בקורונה בחודש יוני היו ללא סימפטומים של חום או קשיים בנשימה. כלומר, רוב הנדבקים. 

החדשות הטובות הן שלפי עדויות של הקופות שמטפלות ברוב המכריע של נדבקי הקורונה (97%) - נדיר מאוד שאדם שהחל בלי סימפטומים בכלל ידרדר למצב של מחלה קשה או מוות.   

ומה קורה עם החולים הקשים והמתים שהיו מראש הסיבה לסגר הכללי ולחשש מקריסת מערכת הבריאות? למה לא רואים עלייה במספר שלהם בהתאם לגידול המתמיד במספר החולים? זאת לא עדות ניצחת לכך שהווירוס נחלש או שרוב הנדבקים שמתגלים בכלל לא חולים?

ראשית, גם ההנחה הזאת כבר לא מדויקת, ובימים האחרונים רואים עלייה במספר החולים הקשים. למשל, שלשום נוספו 12 חולים קשים למצבת החולים - שיא של יותר משבועיים. עם זאת, לא רואים שיעור זהה של חולים קשים מבין הנדבקים, כמו שהיה בגל הראשון, ויש לכך כמה הסברים: ראשית, העובדה שכפי שציינו מרבית החולים הפעם הם א-סימפטומטים בגלל השינוי במדיניות הבדיקות.

שנית, הרכב החולים בהתפרצות הנוכחית הוא צעיר בהרבה, מכיוון שההתפרצות החלה וצברה תאוצה במוסדות החינוך, ובשל העובדה שהמבוגרים שומרים על עצמם טוב יותר, כולל שידרוג השמירה על בתי האבות שהיו עקב אכילס של הגל הראשון.

לפי הערכות המומחים בקופות החולים ובמרכז המידע והידע של אמ"ן, ככל שההדבקה תתרחב ויעלה מספר הנדבקים בקרב בני 50 ומעלה, ובעיקר 60 ומעלה - נראה הרבה יותר חולים קשים. הנתון שלפיו 13% מקרב החולים בני ה- 60 ומעלה מידרדרים למצב קשה לא השתנה בין הגל הראשון לשני, מציין דו"ח אמ"ן.

בנוסף, גם שיעור התחלואה הקשה בקרב בני 60-50 גבוה למדי: כ-3% מהם יגיעו למצב קשה. לכן השמירה על המבוגרים בחברה היא המשימה החשובה והמאתגרת ביותר במאבק בקורונה.

נניח שיהיו בכל חודש כמה עשרות חולים קשים נוספים, אבל במספרים שמערכת הבריאות יכולה לעמוד בהם - בגלל זה סוגרים משק וממוטטים את הכלכלה?

לגיטימי לחלוטין להחליט שאפשר לחיות לצד הקורונה גם במחיר של מספר מסוים של חולים, חולים קשים ומתים. הבעיה היא שקשה מאוד לשלוט במספרים ורואים שהם לא נשארים קבועים - אלא עולים בקצב מהיר מיום ליום. לכן, המשימה היא לנסות לעצור לכל הפחות את קצב העלייה, או בביטוי שכולנו למדנו להכיר: להשטיח את העקומה.

מה צפויה הממשלה לעשות עכשיו כדי לעצור את העלייה בהדבקה? מה הדבר הכי חשוב שצריך לעשות?

הממשלה החלה להטיל סגרים מקומיים על מוקדי התפרצות ועומדת להחזיר את  האיכונים הסלולריים לפעולה. אלה שני צעדים שלבדם לא יוכלו לבלום את ההתפרצות, ולכן משרד הבריאות דורש גם צמצום מיידי של המשתתפים בחתונות ל-50 במקום 250 (אחרי שחל זינוק במספר ההדבקות בחתונות), הגבלת מספר הסועדים במסעדות וברים ל-50, והגבלת מספר המתפללים בבתי כנסת ל-20. 

אחרי שהמדינה וקופות החולים הצליחו להשתלט בהצלחה על הגדלת מספר הבדיקות ופריסתן (גם אם עדיין נדרש שיפור בלוחות הזמנים), הנושא הקריטי על הפרק כרגע הוא שכלול ושדרוג של מערך החקירות האפידמיולוגיות שמוביל לבידוד המגעים של חולי הקורונה ועצירת שרשראות ההדבקה. כרגע המערך הזה, שסובל ממחסור קשה בכוח אדם ובעומס עבודה בלתי נסבל, לא מצליח לעמוד במשימה של הגעה לכל החולים ועשרות אלפי האנשים שעמם היו במגע.

שדרוג של מערך החקירה וחיזוק בכוח אדם הוא קריטי לתקופה הקרובה - וגם כהיערכות לחורף הקרוב שמזמן אתגרים עצומים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker