ההצלחה של ישראל במלחמה במגפת הקורונה: 80% מזל - ורק 20% שכל

ניתוח של פרופ' צבי אקשטיין מגלה שהיתרון של ישראל בתמותה הנמוכה נובע, כמעט כולו, מהגיל הצעיר של האוכלוסייה בישראל ■ דווקא הצעדים שנקטה הממשלה, כמו הטלת סגר כללי, היו שגויים - ועלו לישראל באובדן מיותר של תוצר בגובה של 20–70 מיליארד שקל

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מחסום משטרתי בפאתי טבריה במהלך התפרצות הקורונה
מחסום משטרתי בפאתי טבריה במהלך התפרצות הקורונהצילום: גיל אליהו

האם מדינת ישראל זרקה לפח, לחינם, 20–70 מיליארד שקל במהלך משבר הקורונה? זאת המסקנה המציקה שעולה מניתוח שערך פרופ' צבי אקשטיין, ממכון אהרן במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובו הוא משווה את הניהול של משבר הקורונה בישראל לזה של מדינות אחרות.

ההשוואה הבסיסית ביותר היא לעומת הממוצע באיחוד האירופי - מתברר שמספר החולים המזוהים בישראל ביחס לגודל האוכלוסייה היה כמעט זהה לממוצע האיחוד (הנתונים מעודכנים ל-6 במאי). משמע, בכל מה שקשור להתפשטות הנגיף, ישראל היתה זהה למדינות אירופה. נזכיר שהמדיניות שנקטה הממשלה - סגר, חקירות אפדמיולוגיות, בידוד של נשאים וכו' - נועדה להקטין את היקף ההדבקה. התוצאה מלמדת שבכל הקשור להשפעת המדיניות הממשלתית על היקף ההדבקה, ישראל היתה בדיוק כמו כולם. לא טובה יותר, וגם לא טובה פחות.

הנתון שבו ישראל בולטת מאוד לטובה הוא בשיעורי התמותה - הנמוכים הרבה יותר מאלה של האיחוד האירופי. באופן בולט, שיעורי התמותה בישראל הרבה יותר נמוכים מאלה של אוסטריה - מדינה שקל מאוד להשוות את ישראל אליה כי היא דומה בגודל האוכלוסייה (כ-9 מיליון) וגם במספר הנדבקים שלה. הנתון המעודכן מהשבוע מלמד כי מספר הנדבקים בשתי המדינות זהה כמעט לחלוטין, כשבישראל יש כ-200 חולים יותר.

יותר צעירים, פחות מתים

למרות הדמיון הרב בין שתי המדינות, התמותה בישראל היא פחות ממחצית מזו של אוסטריה. אקשטיין ניסה לנתח מדוע, ובחן את שיעור הנדבקים ושיעור המתים לפי קבוצות גיל. שוב, הדמיון בין ישראל לאוסטריה הוא מפתיע - שיעור ההדבקה ושיעור התמותה הוא כמעט זהה. לישראל יש יתרון, קל בלבד, בשיעורי ההדבקה והתמותה של בני ה-85 ויותר, ככל הנראה בשל העובדה שהרוב המוחלט של הקשישים בישראל מטופלים בבית, ולא בבתי אבות - כפי שמקובל באירופה - ולכן מוגנים יותר מפני הדבקות המוניות.

מספר חולים כמו באירופה

הזהות בשיעורי ההדבקות לפי גיל מלמדת ששתי המדינות היו דומות מאוד בהצלחה של המדיניות הממשלתית שלהן לצמצם את התפשטות המגפה. הזהות בשעורי התמותה לפי גיל מלמדת ששתי המדינות היו גם דומות מאוד בהצלחה של מערכת הבריאות להשאיר חולים בחיים. אז איך זה שמספר המתים בישראל הוא כ-40% בלבד ממספר המתים באוסטריה? ההסבר של אקשטיין לכך הוא שיש לנו הרבה פחות בוגרים - 10.5% מהאוכלוסייה שלנו היא מעל גיל 65, לעומת 19.5% אצל האוסטרים. בקיצור, לנו יש הרבה פחות מתים לא בגלל שנדבקו אצלנו פחות מבוגרים - אלא פשוט מכיוון שיש לנו פחות מבוגרים. אקשטיין מעריך כי פער הגילאים מסביר 80% מהתמותה הנמוכה של ישראל. בהינתן שהרוב הגדול של ההישג הישראלי הוא תוצאה של מזל, גיל צעיר של האוכלוסייה, ולא של מדיניות, כי הסגר בישראל לא היה יותר טוב מזה של אוסטריה, עולה שאלת העלות של המדיניות שנקטנו בה.

בעניין הזה, ישראל לא שונה הרבה מאוסטריה, שגם בה ננקט סגור חמור על כל האוכלוסייה למשך כחודש. עבודת ניתוח שנערכה באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, השוותה את הסגר בישראל לזה של שש מדינות אירופיות, אוסטריה בתוכן, והעלתה כי חומרת הסגר בישראל היתה דומה לשלוש מהן, ומחמירה יותר בהשוואה לשתיים מהן. זאת, גם אם מביאים בחשבון את עוצמת התפרצות המגפה - כלומר, מספר החולים המאומתים.

עם זאת, כל המדינות שונות מישראל בכך שהסגרים אצלהן נוהלו בידי מכון המחקר הלאומי, מכון של אנשי בריאות ציבור ואפידמיולוגים, ושמדיניות הסגר נוהלה על בסיס מדדים מדויקים שבדקו כל העת את קצב התפשטות המחלה. כמו כן, כמעט כל המדינות, כולל אוסטריה, ניהלו את מדיניות היציאה מהסגר מוקדם, על בסיס תוכנית שנקבעה מראש ופורסמה מראש, וגם היא מנוהלת על בסיס של מדדים ומחקרים כל העת. בכל ההיבטים האלה ישראל נחותה בעליל למדינות אירופה ואסיה, עם החלטות שנשלפו מהמותן, בלי תכנון מוקדם, בלי מדדים, בלי ליווי של אנשי מקצוע (פרט לשני בכירים במשרד הבריאות), עם איחור ניכר בבדיקות ובחיקורים האפדימיולוגיים, ועם חוסר שליטה על ניהול תהליך היציאה מהסגר גם כעת.

על רקע זה, מכון אהרן עורך השוואה של הפגיעה הכלכלית שספגו המדינות השונות כתוצאה מהמגפה. אוסטריה מציגה נתונים של פגיעה בתוצר השנה, והתאוששות בשנה הבאה, שהם מעט טובים יותר מאלה הצפויים בישראל. היקף הפגיעה שלה בתוצר ב-2020 וב-2021 קטן ב-1.5% מזה של ישראל. שיעור האבטלה שלה נמוך מזה של ישראל בהפרש ניכר, ומובן שהיא מובילה עלינו בשיעור הגירעון העצום שאנחנו צברנו בגלל מדיניות כלכלית כושלת לפני פרוץ משבר הקורונה.

המודל האסיאתי

אבל יש גם מדינות שנקטו מדיניות אחרת לגמרי - כמעט בלי סגר כולל, אלא סגרים נקודתיים, מרובי בדיקות, חקירות אפידמיולוגיות, ומעקב אחר נשאים. אלו הן בעיקר מדינות דרום מזרח אסיה, כמו טייוואן ודרום קוריאה.

צבי אקשטיין
צבי אקשטייןצילום: אייל טואג

באופן מובהק, ואף שהן היו קרובות במיוחד למוקד ההתפרצות של המגפה בסין ונחשפו להתפשטות המגפה ראשונות, המדינות האסיאתיות סבלו הרבה פחות ממשבר הקורונה גם מבחינת מספר החולים והמתים וגם מבחינת הנזק הכלכלי. לפי אקשטיין, ניתן לראות שבעוד ישראל צפויה לחוות ב-2020 ירידה בתוצר לנפש של כ-8%, הרי שבטייוואן ירידת התוצר לנפש היא מחצית מזה, 4.4%, ובדרום קוריאה הירידה מזערית - 1.3% בלבד. שתי המדינות רושמות שיעורי אבטלה צפויים של 4.5%, לעומת 12% בישראל.

מה היה קורה לו ישראל היתה מעזה לנקוט מדיניות דומה לזו של המדינות האסיאתיות, ולא נסחפת אחר המדיניות האירופית של סגר כולל וחסר הבחנה? במקרה כזה, היינו חוסכים חלק משמעותי מהפגיעה הכלכלית העצומה שחווינו, של ירידה של 8% בתוצר לנפש. לא כל הפגיעה היתה נחסכת - כידוע, גם מדינות ללא סגר חוו פגיעה כלכלית בגלל הפגיעה בסחר העולמי ובשל החשש של אנשים, שמביא לשינוי התנהגות והפסקת צריכה. ההשוואה למצבה של שוודיה, למשל, שחוותה את המגפה באופן קשה יחסית, מעלה כי גם ללא סגר כולל הכלכלה נפגעת קשות.

לעומת זאת, ההשוואה לטייוואן ולדרום קוריאה מלמדת שניתן היה לחסוך כמעט שני שלישים מהפגיעה המשקית - לו מדיניות הקורונה היתה מנוהלת יותר בתבונה. משמע, פחות סגר כולל, ויותר סגרים נקודתיים ובדיקות. במקרה כזה, מדינת ישראל היתה חוסכת כשני שלישים מהנזק הכלכלי שלה, סכום של 50–70 מיליארד שקל לפחות.

גם אם נשווה למדינות אירופה בלבד, הרי שחיסכון של 1.5% בתוצר היה חוסך לישראל נזק של כ-20 מיליארד שקלים, וזה עוד לפני הנזק הנוסף של שיעורי אבטלה וגירעון גדולים לאין שיעור. בפועל, החיסכון של ישראל צריך היה ככל הנראה להיות גדול בהרבה, גם בהשוואה לאירופה, מכיוון שנתוני התמותה שלנו היו טובים לאין שיעור.

לו ישראל היתה עובדת בצורה מקצועית, חוקרת ועוקבת כל הזמן אחר הנתונים - כולל נתוני התמותה והחולים הקשים ולא רק מספר החולים - וגם עוקבת טוב יותר אחר נשאים וסוגרת את מעגלי הבדיקה שלהם טוב ומוקדם יותר, ככל הנראה היינו יכולים להבין בשלב מוקדם שמצבנו טוב משל אירופה, ואין צורך בסגר כללי - או שהיינו מקצרים את משך הסגר. רק שכל זה לא קרה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker