פרשנותפרשנות

האם גורלו של שדה דב כבר נחרץ?

קשה להאמין שראש הממשלה עדיין צריך ששר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', יספק לו מידע נוסף על הפרשה והשלכותיה ■ פינוי השדה עלול לפגוע בתושבי אילת, ודחיית הפינוי תחייב לפצות את בעלי הקרקעות באזור במיליארדי שקלים ■ בכל מקרה, על המדינה לפרסם בהקדם את ההחלטה

רינה רוזנברג קנדל
רינה רוזנברג קנדל
ח"כ בצלאל סמוטריץ', הנשיא ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו
רינה רוזנברג קנדל
רינה רוזנברג קנדל

עתידו של שדה דב כבר נחרץ, אלא שאנחנו לא יודעים מהו. קשה להאמין שראש הממשלה, בנימין נתניהו - שעד עכשיו הצליח לחמוק מלהגיב על המשבר שנקלע לפתחו - באמת צריך את הפגישה הערב עם שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', ונציגי משרדי האוצר והמשפטים כדי להכריע על גורלו של שדה התעופה. למעשה, נראה כי נתניהו כבר הכריע. 

הרשו לנו לעשות ספוילר לפגישה: סמוטריץ' יציג בפני נתניהו הצעת החוק שדוחה את הסגירה של שדה דב תוך המשך שיווק הקרקעות וקידום היתרי בניה על השטח, ואילו משרדי האוצר והמשפטים יטענו כי דחייה כזו תחשוף את המדינה לאובדן הכנסות ותביעות פיצויים בסדר גודל של מיליארדי שקלים. אבל את כל זה הוא כבר יודע.

נתניהו מורח את הזמן, ושעון החול הולך ואוזל. אם למישהו בקהל יש רעיון כיצד ראש הממשלה יכול לצאת מהפלונטר מבלי לפגוע ב-10,000 אילתיים שהצביעו לו בבחירות הקודמות - ובמקביל להימנע מלהוביל את המדינה לסאגה משפטית שהשלכותיה עלולות לגרום לגירעון הנוכחי בתקציב להראות כסיפור שולי - אנא פנו לבלפור. האם נתניהו יפיל את האשמה על לוח המטרות האהוב עליו, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט? בעוד ארבעה ימים בלבד נדע.  

אנחנו מתקרבים לסיומם של הספינים, הלכלוכים והמספרים המופרזים - כלפי מעלה וכלפי מטה - בנוגע לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מסגירת שדה דב. ברמה הלאומית, כל החלטה שתתקבל לא אמורה לגרום לאיש מאיתנו לחייך. אם יוחלט על דחייה, יידעו כל אזרחי ישראל שהחלטות ממשלה וכנסת ישראל והתחייבויותיהן בהסכמים ברורים אינן שוות מאום. ואם הסגירה תצא לפועל, יידעו תושבי אילת ותושבי המרכז שעובדים בעיר הדרומית שהמדינה לא עשתה כל שביכולתה כדי להקטין את הכאב שהורדת השאלטר על שדה דב תגרום להם.

הפגנה נגד סגירת שדה דב
הפגנה נגד סגירת שדה דבצילום: אמיל סלמן

אפשר היה לעשות את הכל אחרת, לו רק מישהו בממשלה היה מסמן את 1 ביולי בטוש אדום מודגש כיום שבו ההיערכות צריכה להסתיים. אתמול (ג') התברר שחסרונו של הטוש הזה בלט במיוחד במשרד התחבורה: "הבעיה היא לא בנתב"ג", הודה סמוטריץ', שעושה את צעדיו הראשונים במשרד התחבורה כשר, ועידכן שראה במו עיניו בסיור בטרמינל 1 כי הוא מוכן לקליטת הפעילות של שדה דב, "רש"ת עשו את מה שהם יכולים בנתב"ג כדי להכשיר אותו לפעילות שדה דב, אבל יש בעיות אובייקטיביות שלא תלויות בהם - הגישה מנתב"ג ואליו מהמרכז".

סמוטריץ' סיפר על תוכניות משרד התחבורה לקיצור הדרך באמצעות תוכנית ארוכת טווח של מחלף כפר חב"ד, וגם עידכן על תוכנית ליצירת נת"צ בכביש 40 שיתחבר לנתיב המהיר על כביש 1. תוכניות יש למכביר, אך מי ערב לכך שאלה ייצאו לפועל בשלוש השנים הקרובות? הרי גם להחלטה על האתר שבו יוקם שדה תעופה משלים לנתב"ג אנחנו מחכים כבר שנים, אף שזה לא סוד שנתב"ג עומד להתפקע. אף שגופי התכנון דוחים אפשרות של אי על חופי הים, במשרד התחבורה עדיין בודקים איפה כדאי למקם אותו.

"מדינת פארטאץ'" קראה עו"ד רחל זכאי, מהמנהלים מטעם בית המשפט לניהול הגוש הגדול, לעבר חברי ועדת הכספים שהתכנסה אתמול לדון בסגירתו המתוכננת של שדה דב - וברגע אחד איבדה את מעט הסימפטיה שעוד החזיקו חלק מהנוכחים כלפי האנשים שאותם היא מייצגת. הוועדה היתה בעד דחיית הסגירה באופן מובהק, וזכאי ידעה שבהגיעה לדיון היא נכנסת לגוב האריות. למעט אולי נציג משרד המשפטים ומנכ"ל משרד הביטחון שנכחו שם, נרשמה חזית אחידה לדחיית הסגירה ונגד בעלי הקרקעות, שנראו כמי שחטאו כשרכשו או ירשו את הנדל"ן העומד במחלוקת.

התגובה האגרסיבית של חברי הוועדה כלפי זכאי לא היתה במקומה. בוועדה שאמורה לשמוע את כל הצדדים, זכאי הושתקה ויכולתה להשמיעה את קולה נרמסה. ככה זה כשעמדת הוועדה ידועה מראש, אף שלמעשה אין לה כל השפעה על ההכרעה הסופית והמשתתפים בה השחיתו זמנם לריק. הפליא לעשות ח"כ יעקב מרגי (ש"ס), שאף איים על זכאי כי בעלי הקרקעות יזכו לראות את השטח, השייך להם לפי כל דין וללא כל עוררין, רק בתצ"א (תצלומי אוויר). אבל אותו אף אחד, אפילו יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), לא השתיק. 

שדה דב
שדה דבצילום: עופר וקנין

להיפך - גפני צעק דווקא על זכאי שעליה לכבד את הוועדה בדיבורה, אך מי שמכיר את היסטוריית הדחיות של שדה דב יתקשה שלא להסכים עם האמירה שלה לגבי הרשלנות שהמדינה מפגינה בסאגה המתמשכת. כשחברי הכנסת מבקשים להפר בפעם המי-יודע-כמה הסכם שעליו חתמה המדינה, ימים ספורים לפני שהיא צריכה לעמוד בחלקה בו, אין דרך אחרת להגדיר את ההתנהלות. הכל קורה ברגע האחרון, כאילו שתאריך הפינוי של 1 ביולי הונחת על חברי הכנסת רק עכשיו.

אין ספק ששדה תעופה עירוני בתל אביב שממנו יוצאות טיסות סדירות לאילת מקל על חייהם של רבים, אך באיזה מחיר תקציבי? בעוד שהמתנגדים לסגירת שדה דב טוענים שהוא צינור החמצן של אילת, נראה כי מדובר יותר בצינור הנוחות של העיר הדרומית. בעיריית אילת טוענים כי הסגירה תגרום לירידה שנתית של כ-850 אלף לינות ישראלים בבתי המלון בעיר, אך לא ברור איך הם הגיעו למספר הזה. נתוני הלינות שפירסמה הלמ"ס השבוע מראים כי התפוסות של בתי המלון בעיר הנופש כלל לא תלויות בטיסות לעיר. בעוד במאי היתה ירידה של 24% במספר הנוסעים הלוך וחזור בקו התעופה לאילת משדה דב ומנתב"ג, מספר הלינות של הישראלים בבתי המלון דווקא עלה ב-1%. אז על מה הם מתלוננים? הישראלים ויתרו על הטיסות והמשיכו להגיע לבתי המלון ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית, וימשיכו לעשות זאת גם בעתיד, שכן גם כך 80% מהם עושים זאת כבר היום.

והרשו לנו להציע טיפ: אם אכן יהיו ישראלים שידירו רגליהם מבתי המלון באילת, יש דרך אחרת להחזיר אותם - להוריד מחירים. טיפ זה מוצע גם לארקיע ולישראייר, שמעיזות לגבות מחירים של עד 750 שקל לטיסת הלוך-חזור שנמשכת כ-40 דקות לכל כיוון.

בסופו של דבר אף אחד לא רוצה להיות חתום על סגירת שדה תעופה בישראל, אבל החלטה סופית צריכה להתקבל. המדינה צריכה להחליט האם להפקיע את השטחים מבעליהם החוקיים ולפצותם בהתאם, או לסגת משטח שאינו שייך לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker