כך הפך הכפר בית ג'אן למעצמת צימרים

לא רק התיכון הטוב בישראל: בגובה 950 מטר מעל פני הים, באחת מנקודות התצפית היפות במדינה, נהפך הכפר הדרוזי בית ג’אן למוקד אירוח, עם לא פחות מ-250 צימרים ■ אבל התושבים נאבקים על כל מטייל: "רבים מעדיפים ללכת לצימר שלא שייך לדרוזים"

רינה רוזנברג קנדל
רינה רוזנברג קנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים42

מהחצר הגדולה של מתחם הצימרים "לגעת בשמים" נשקף הנוף עוצר הנשימה של הר הארי. מסביב שקט מוחלט. זו שעת צהריים וששת החדרים של אמין אבו חייה מיותמים מאורחים. ככה זה בכפר הדרוזי בית ג’אן באמצע השבוע. "רק לפני שבוע, בראש השנה, היה כאן מלא", אומר אבו חייה, 47, בגאווה תוך שהוא מגיש לנו ללא הרף מעדנים שמכינה אשתו הדיה - עלי גפן ממולאים, מקלובה, סלטים ועוד ועוד. אנחנו מפצירים בו להפסיק. הכל נורא טעים, באמת, אבל לא נעים לנו. אבו חייה, כמובן, לא שועה להפצרות ועד שלא הוציא את מנת הדגל של המקום, קציצות כבש, לא הפסיק לטרוח לרגע. "ככה זה האירוח הדרוזי", הוא מסביר בחיוך.

נוף מרהיב כמו זה הנשקף מהמתחם של אבו חייה בגובה 950 מטר מעל פני הים, חמישה קילומטרים מהר מירון, אי אפשר אמנם לראות מכל חצר בבית ג’אן, אבל הכפר כולו מוקף נוף טבעי, הררי וירוק - אפילו בסוף הקיץ אין סימנים של יובש צהבהב.

ולמרות המתנה שנתן הטבע לבית ג’אן, תחום התיירות עדיין לא ממש מצליח לפרוח ולשמש מנוע צמיחה כלכלי ליישוב הכפרי. מקרב 11 אלף תושבי הכפר, הרוב מתפרנסים מעבודה בזרועות הביטחון ‏(צבא, משטרה שירות בתי הסוהר‏). מקורות הפרנסה האחרים מוגבלים, אין תעשייה והחקלאות לא מפותחת. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בית ג’אן מדורג במקום 2 מתוך 10 בדירוג החברתי־כלכלי, והשכר החודשי הממוצע של שכירים הוא כ-5,000 שקל.

"שילוב מנצח"

הנתונים האלה לא משאירים הרבה מקום לתקווה. להוציא פרט אחד קטן: היוזמה הפרטית של התושבים. בשנים האחרונות הבינו תושבי בית ג’אן שהנוף שיש להם הוא קלף מנצח. מאז הם מנסים להפיח רוח חיים תיירותית במקום.

כיום כבר ניתן להכתיר בקלות את בית ג’אן "מעצמת הצימרים" של המגזר הדרוזי: ביישוב פועלות כ-250 יחידות אירוח של צימרים מתוך 700 יחידות האירוח של המגזר. רובן הוקמו לאחר 2007, אז אושרה החלטת הממשלה למתן מענק בשיעור 24% מכלל ההשקעה להקמת צימרים ביישובים הדרוזיים והצ’רקסיים.

לינק לסמארטפונים ולטאבלטים:

אמיר הלוי מנכ"ל משרד התיירות אומר כי "בשנת 2012 הקציב משרד התיירות 40 מיליון שקל לפיתוח התיירותי ביישובים הדרוזים והצ'רקסים בתהליך הדרגתי שיימשך עד 2015. בבית ג'אן השקיע המשרד השנה סכום של 1.5 מיליון ש"ח. ערכנו לתושבים קורסים בהכשרת כוח אדם באירוח, נתנו ייעוץ מקצועי צמוד וליווי עסקי ליזמים במהלך הקמת העסק, לרבות תכניות שיווק ותפעול. אנחנו רואים בתיירות הדרוזית מנוע כלכלי לפיתוח היישובים שמספק תעסוקה, במיוחד לנשים המתקשות להתרחק מהבית"

יישובים דרוזיים אחרים בצפון קיבלו את אותם המענקים, אבל רק בבית ג’אן התבססה מפת צימרים כל כך משמעותית. הסיבה, מסביר לנו אבו חייה, היא המיקום: "יש כאן אוויר, טבע, חורש. אנחנו לא נמצאים על כביש ראשי, כך שיש כאן שקט משכר. בחורף נהנים מחוויית שלג, בקיץ לא סובלים מלחות. זה הכי מתבקש לטייל כאן. כל אלה לצד אווירה דרוזית וקבלת פנים יפה - השילוב הזה מנצח".

אבל ייתכן שהסיבה לריבוי הצימרים בבית ג’אן היא לא רק טופוגרפית. רק החודש פורסם כי שיעור הזכאות לתעודת בגרות בתיכון בית ג’אן היה הגבוה בישראל בשנת הלימודים הקודמת, תשע"ג - 100% מתלמידי בית הספר זכאים לתעודה. אולי יש בנתון הזה כדי ללמד משהו על כוח הרצון של תושבי הכפר.

"כל אחד אדון לעצמו"

כשמטיילים בין שבילי הכפר לא ניכר שמדובר באזור תיירותי הומה. הרחובות לא משולטים ‏(אל תטרחו להפעיל GPS‏) והכבישים צרים, מפותלים וקשים לתנועת לכלי רכב. אין מסעדות אטרקטיביות או מקומות בילוי.

בעלי הצימרים מודעים לנחיתות התשתיות התיירותיות ובטנם מלאה על המועצה המקומית ועל המדינה - למרות הקמפיין המצליח של "כפר ביקרתם", שמובילה הרשות לפיתוח הגליל עם משרד התיירות בארבע השנים האחרונות. הקמפיין שם דגש על פיתוח התיירות המקומית בכפרים באמצעות הכשרת מדריכים וייזום אירועים מיוחדים בכפרים בהתאם למועדים שונים בלוח השנה.

"למה לעשות את ‘כפר ביקרתם’ בבית ג’אן בחג השבועות? זה הרי לא עוזר לנו. בחגים הישראלי גם ככה מתעניין בצימרים שלנו והתפוסה מלאה. דווקא בתקופות חלשות יותר צריך לתת תשומת לב", אומר סעיד אבו חייה, קרוב משפחתו של אמין ומבעלי הצימר "בין ההר לשמים".

הכניסה לצימר בצל הדובדבן צילום: דרור ארצי

"ענף התיירות הוא  היחיד שניתן לפתח פה", מדגיש סמיר אסעד, מבעלי מתחם הצימרים "בצל הדובדבן". "בית ג’אן נמצא במקום הכי יפה בישראל ולא מנצלים את זה. המועצה המקומית צריכה לפתח את היישוב באמצעות מקומות בילוי ואטרקציות, כדי לגרום לתייר הישראלי להגיע". ואמין אבו חייה מוסיף: "הבעיה היא שאצלנו כל אחד אדון לעצמו, וזה לרעתנו. אנחנו לא מאוגדים מספיק טוב, לעומת היישובים היהודיים שבהם הארגון טוב יותר והשלטון המקומי דוחף יותר".

אם כל התוכניות ייצאו לפועל, ייתכן שכמה מהבעיות ייפתרו. החברה הממשלתית לתיירות (הזרוע הביצועית של משרד התיירות) אמורה להתחיל לשפץ השנה את המרחב העתיק של בית ג’אן בהשקעה של 4.5 מיליון שקל. בין השאר יוקם מסלול בכפר שיציג את המסורת הדרוזית. החברה הממשלתית כבר השקיעה 800 אלף שקל בהסדרת מתחם מצנחי הרחיפה, מה שמביא לכפר בשבתות את חברי מועדון הרחיפה. בנוסף, הרשות לפיתוח הגליל מקדמת פיתוח אפליקציה שתציג בפני תיירים מסלול של כ-20 אתרי תיירות בכפר.

"אכסניה משודרגת"

התפוסה הממוצעת בצימרים של בית ג’אן מגיעה ל-35% - בדומה לממוצע התפוסה השנתית בכל הצימרים באזור הצפון. נדמה שכל שיפור בכפר הדרוזי יוכל רק לשדרג את הסטטיסטיקה. כרגע, הקלף החזק ביותר של הכפר הוא המחיר. בעוד שבכל מקום אחר באזור הצפון קשה למצוא צימר איכותי ב-600 שקל ללילה, מציעים הצימרים בבית ג’אן אלטרנטיבה שפויה ב-600-450 שקל.

עם זאת, מדובר בסטנדרטים שונים. "רוב הצימרים בבית ג’אן הם ברמה של אכסניה משודרגת, ופחות של צימר", אומרת קרן סמואל־דבח, עורכת אתר מפה. "לאירוח הדרוזי יש את הצבעים האותנטיים שלו, לפעמים עיצוב צעקני מדי. לקהל הישראלי העדכני, שמחפש את העיצוב היותר מודרני, זה לא בהכרח יתאים. בעיקר מגיעות לבית ג’אן משפחות שמטיילות באזור, לא מתכוונות לשהות זמן רב בצימר ומחפשות מחיר נוח".

צימר לגעת בשמים צילום: דרור ארצי

נדמה גם שלמונח צימר יש פרשנות גמישה בבית ג’אן. מרבית יחידות האירוח בכפר נבנו באחת הקומות של הבית המשפחתי, שנסגרה לטובת העניין. כך, כשמטפסים במדרגות שמובילות לחדרים של "צימר סהרה" עוברים דרך קומה שנמצאת עדיין בבנייה - "זה יהיה הבית של הבן שלי. ושם למטה", מצביע הבעלים, אמין חטיב, "אני גר עם המשפחה שלי".

חטיב הסב את הקומה השנייה בביתו למה שהוא מכנה מתחם צימרים - חלל שחולק לארבעה חדרים, שמתאימים למשפחה, עם סלון ומטבח משותף. החדרים צנועים מאוד. את הג’קוזי המוכר מחליפה מקלחת, ואת מסך הפלאזמה הענק - טלוויזיה 21 אינץ’ ישנה. כשפותחים את החלון נגלים שטח אדמה לא מעובד והבתים של השכנים. המחיר נמוך מאוד: 450 שקל ללילה ועוד 100 שקל לכל ילד.

"לא הייתי ממהר לקרוא לכל חדר בבית ג’אן צימר. רק שליש מהצימרים ברמה גבוהה מאוד, בתי אבן או בקתות עץ, ומשקיפים על נוף שגורם לך להרגיש שאתה בעולם אחר. השאר ברמה בינונית ומטה", אומר אמין אבו חייה, שגובה 600-500 שקל לזוג ללילה בצימר שלו, ולא חוסך ביקורת ממתחריו בכפר. "לצערי, יש כאלה המתפתים לפתוח צימר לא מקצועי, כדי לייצר הכנסה נוספת, ללא התייחסות לרמה. זה משפיע לרעה על היכולת שלנו לשווק צימרים בבית ג’אן, כי אורח שהתאכזב יספר שהוא לא נהנה מהצימר בבית ג’אן. זה פוגע בכולנו".

אסעד מסכים: "יש לקוחות שבוחרים את הצימר לפי המחיר וכשהם מגיעים, הם מתאכזבים מהרמה ושמים פס על בית ג’אן". כשאסעד ואחיו פתחו את הצימר בהשקעה של 1.4 מיליון שקל לפני כחמש שנים, הם השקיעו בו הון עצמי ונטלו הלוואות - הכל במטרה להציע צימר באיכות גבוהה יותר מאלה שיש בכפר. "חשבנו שזה ישתלם ואנשים רציניים יבואו אלינו, אבל בגלל ריבוי הצימרים בבית ג’אן תחרות המחירים קשה. היום לא הייתי נכנס לתחום הזה, זו אכזבה. הצימרים הפחות טובים פוגעים בנו".

צימר סהרהצילום: דרור ארצי

לדברי אסעד, זו אחת הסיבות לירידה בתפוסה שחוו הקיץ בעלי הצימרים בבית ג’אן. אבל יש סיבה נוספת: "לצערי, הרבה אנשים מעדיפים ללכת לצימר שלא שייך לדרוזי. רבים לא מכירים אותנו, הם לא יודעים שאנחנו משרתים את המדינה. הם אומרים ‘אלה ערבים’ - ופה המדינה צריכה להתערב", מדגיש אסעד.

מעבר לקלישאה

בחזרה לחצר היפהפייה של אבו חייה. כבר מאוחר ואנחנו ממהרים להמשיך בסיור שלנו בכפר. רגע לפני שאנחנו יוצאים מהמתחם, ניגשת אלינו הדיה עם מגש ועליו קנקנן קפה חם. "אתם לא יכולים ללכת", היא מפצירה בנו, "עדיין לא שתיתם את הקפה". זה נשמע כמעט כמו קלישאה על הכנסת האורחים הדרוזית, אבל ככה זה. "הכנסת האורחים היא בדמנו", אומר אבו חייה, "אין מצב שמישהו נכנס לבית דרוזי ולא מקבל את האירוח הכי טוב שיש - אז כל מה שנשאר לנו זה להפוך את זה גם למקור פרנסה".

סמואל־דבח, עורכת אתר מפה, שביקרה בצימרים רבים במגזר הדרוזי, כולל בבית ג’אן, מסכימה: "זה מגזר תיירותי שחשיבות הקשר שלו עם הלקוח לא התקלקלה. הכנסת האורחים שלהם היא אותנטית מהלב, וזה הערך המוסף העיקרי. המארחים הם אנשים מקסימים שכיף לנהל איתם שיחה. הם בשמחה יקחו אותך לטייל בכפר ויסבירו על המקום. החדרים אולי לא נראים בדיוק כמו שאנחנו רגילים כשמדברים על צימרים, אבל הפיצוי הוא בכך שהחוויה שונה ומאפשרת היכרות גם דרך עיניים אחרות".

אתר התיירות הבית העתיק צילום: דרור ארצי

בשלב זה הצימרים בבית ג’אן משמשים מקור הכנסה נוסף. בכמה מהצימרים האשה היא זו שמנהלת אותם, בעוד הגברים שומרים על עבודתם עם המשכורת הקבועה. אסעד, שיצא לפנסיה משירות קבע לפני כשנה, מסביר: "אם לא היתה לי את הפנסיה לא הייתי יכול להתקיים. כמעט לכל מי שיש לו צימר יש עוד הכנסה, והצימר הוא השלמת הכנסה בלבד. זה לא משהו שאפשר לחיות ממנו. זה אבסורד - אנחנו נמצאים במקום הכי יפה בישראל ולא יכולים לבנות על זה כהכנסה עיקרית".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker