רינה רוזנברג קנדל
רינה רוזנברג קנדל

כשתייר מגיע לאחת מהאכסניות שבבעלותו של מעוז ינון בירושלים ובנצרת, הוא מתבקש להציג את דרכונו - לבדיקה אם יש בו חותמות שמעידות כי ביקר בסוריה או בלבנון. הבדיקה לא נועדה כדי לערוך לתיירים תחקיר ביטחוני: באכסניות של ינון, מי שמציג את החותמות האלה זכאי ללילה חינם.

"יוצא לנו לתת מאות לילות כאלה בשנה", מספר ינון, "וזה משתלם לנו ולמדינה מבחינה שיווקית, כי מאחורי כל לילה חינם כזה יש תייר שמספר את הסיפור של ישראל ומשמש שגריר שנושא את הבשורה על המזרח התיכון כיעד תיירות".

מעוז ינוןצילום: איציק בן מלכי

התיאור של האזור מוכה המלחמות כיעד נחשק לתרמילאים ולנופשים עשוי להישמע נאיבי, אבל ינון, 37, פועל במרץ כדי להגשים את חזונו, שבו מטיילים מסביב לעולם יוסיפו את המזרח התיכון לרשימת היעדים שלהם, לצד ניו זילנד, דרום אמריקה והמזרח הרחוק. "אני רואה את המזרח התיכון בכללותו כיעד תיירותי לגיטימי לתיירים עצמאיים ולתרמילאים, ואת ישראל כחלק מהפאזל הזה", הוא אומר. "צריך לעודד תנועה של תיירים בין ישראל למדינות השכנות, וכמובן לרשות הפלסטינית".

ישראל שתיירי הקבוצות אינם מכירים

כל פעילותו של ינון מכוונת לפלח תיירות מסוים שמשרד התיירות אינו שם עליו דגש רב - התיירים העצמאיים, אלה שאינם באים לישראל בקבוצה מאורגנת. לפי נתוני משרד התיירות, התיירות העצמאית מהווה 40% מסך התיירות הנכנסת לישראל. בענף מעריכים כי הנתח שלה נמוך יותר, רק כ-30%. עם זאת, לדברי ינון, יש בתי הארחה ואכסניות בפריפריה שמרבית ההזמנות שלהם מגיעות מתיירים עצמאיים שמשתמשים באתר ההזמנות booking.com ובאתרי הזמנות גדולים אחרים.

ינון הבין את הפוטנציאל הטמון בתיירות מסוג זה אחרי שטייל בניו זילנד ובדרום אמריקה, וראה בתי מלון ובתי הארחה שמארחים מטיילים עצמאיים ומכוונים אותם לעסקי לוויין מקומיים, כמו מסלולי הליכה, מורי דרך, מסעדות וספקי תחבורה. כשחזר מטיוליו, התחיל לקדם את התיירות העצמאית בישראל. הוא שכר מבנה מהמאה ה-19 בעיר העתיקה של נצרת והפך אותו לאכסניית פאוזי עאזר. "התחלתי עם חמש מיטות", הוא מספר. "קיבלנו את המפתח לבית ואחרי שבוע פתחנו. כשראינו שבאים אנשים, ביקשנו וקיבלנו מקרן הגליל הלוואה של 30 אלף דולר, ומשם המשכנו".

היעד המרכזי של משרד התיירות הוא להזניק את מספר המבקרים בישראל ל-5 מיליון בשנה עד 2015, לעומת 3.4 מיליון שביקרו ב-2011. התשוקה של ינון נתונה לאו דווקא להגדלה של מספר המבקרים, אלא בעיקר ליצירת מפגשים בין התיירים לצדדים של ישראל שתיירי הקבוצות אינם פוגשים, בייחוד בפריפריה. "מחקרים בינלאומיים מראים שתיירות עצמאית היא מנוע צמיחה אדיר לפריפריה, ויכולה למנף את העסקים הקטנים בה", אומר ינון. לדבריו, התיירות העצמאית שונה מאוד מהמאורגנת: "תייר עצמאי אינו מתאכסן במלון 'הכל כלול'; הוא שוכר מכונית או משתמש בתחבורה ציבורית, אוכל ארוחת בוקר בבית קפה ליד המלון, יוצא למסעדה בערב ומבקר באירועי תרבות ובאטרקציות שהוא בוחר, ולא באלה שהמדריך אומר לו ללכת אליהם.

היעד של משרד התיירות

"מעבר לכך, המחקרים מראים שהתייר העצמאי משאיר במדינה שבה הוא מטייל יותר כסף מאשר תייר שבא בקבוצה, והכסף הזה נשאר אצל האוכלוסייה המקומית, ולא אצל חברות ענק. זאת התיירות שהכי נחשפת לעסקים הקטנים, לתרבות, להווי, לאנשים - ולא תיירות שנשארת מאחורי חלונות האוטובוס ובמלונות יוקרה או באתרי נופש. זו תיירות סקרנית שבאה כדי ללמוד ולהבין את החיים בארץ היעד, ולא כדי להסתגר במתחמים סגורים".

בשבילי הגליל, בעקבות ישו

בניסיון לחבר בין התיירים העצמאיים לעסקים קטנים בפריפריה, יזם ינון ב-2008 עם דיוויד לנדיס האמריקאי את Jesus Trail (שביל ישו), שביל הליכה באורך 65 ק"מ בגליל המחבר בין אתרים חשובים בחייו של ישו. השביל מתחיל בנצרת, עובר דרך הגן הלאומי ציפורי, כפר כנא, אילניה, קיבוץ לביא, קרני חיטים, נבי שועייב, הגן הלאומי ארבל, מגדל, טבחה והר האושר, ומסתיים בכפר נחום. ההליכה בעקבות ישו פונה מטבע הדברים בעיקר לתיירים נוצרים, אבל השביל עובר גם באתרים היסטוריים ודתיים כלליים ובקהילות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות. בכך, מקווה ינון, הוא מפתח את האזור שבין נצרת לכנרת, שלדבריו "מוזנח ומופלה על ידי המדינה".

התקווה הזאת מתחילה להתגשם: אלפי אנשים בשנה צועדים בשביל, בכפר כנא נפתח בית הארחה מצליח ובקרוב אמור להיפתח אחד נוסף, במושב אילניה נפתח חניון לילה אקולוגי, 1,000 טונה של אשפה פונו מפאתי משהד, ומשפחה מהכפר שוקלת בימים אלה לפתוח גם היא בית הארחה. "המטרה היא לפתח עוד עסקים קטנים ומקומות פרנסה לאורך השביל, להמשיך במיתוג ולהפוך את השביל למסלול חובה לחובבי תיירות הליכה בעולם", אומר ינון.

משרד התיירות מימן את סימון השביל באמצעות החברה הממשלתית לתיירות והחברה להגנת הטבע, והשביל קודם במגזינים של המשרד בעולם ובאתר האינטרנט שלו - אבל לא לאורך זמן. בסוף 2011 חנכו המשרד וקרן קיימת לישראל שביל נוסף, בשם "דרך הבשורה". שביל זה מתחקה גם הוא אחר דרכו של ישו, אך אינו עובר ביישובים ערביים. השביל פוסח, למשל, על כנסיית החתונה בכפר כנא - שמנציחה את הנס שחולל ישו כשהפך מים ליין. "לאחר שמשרד התיירות יצא עם דרך הבשורה, הם הורידו את הקישורים לשביל ישו באתר ומחקו את הסימון של המסלול מהמפה שהם הדפיסו, בעוד שכל יתר הסימונים של החברה להגנת הטבע המשיכו להופיע בה", אומר ינון.

במשרד התיירות מאשרים כי הם מפיצים מפות של דרך הבשורה בלבד, מכיוון ש"אותה הכשיר המשרד, והוא אחראי לתקינותה". באשר לתוואי הדרך, אומרים במשרד כי דרך הבשורה אינה עוברת בתוך יישוב כלשהו, ערבי או יהודי, וממילא "אין לדעת בדיוק היכן צעד ישו בדרכו מנצרת לכפר נחום, ומאחר שהמשרד מחויב לדיוק היסטורי, אין אנו יכולים להטעות בפרסום כי זוהי 'דרך ישו'". במשרד מוסיפים כי הזרוע החדשה של הדרך, שתושק בקרוב, תעבור דרך משהד וכפר כנא.

מאז השקת דרך הבשורה ינון לא משאיר את מלאכת יחסי הציבור של שביל ישו לאנשי משרד התיירות. "אנחנו מביאים לישראל בלוגרים שמתמחים בתיירות עצמאית, זוכים לעשרות אלפי לייקים בפייסבוק ונחשבים למובילי דעת קהל בתחומם", הוא מספר. "אנחנו גם בקשר ישיר עם הוצאות ספרים שכותבות על ישראל - מטוני ווילר, מייסד הוצאת לונלי פלאנט, שבא לישראל בתמיכתנו וכתב על שביל ישו ועל נצרת, וכיום היא מוגדרת כיעד ששווה לישון בו ולא רק לבקר; ועד כותבי המדריכים 'Footprint' ו'Let's Go'. גם הבאנו עיתונאים מ'ניו יורק טיימס' ו'וושינגטון פוסט'. אנחנו חושפים אותם לסיורים ייחודים, שיכתבו על ישראל כולה, ולא רק על תל אביב, על מיני-ישראל ועל הכותל המערבי, אלא גם על נצרת, עכו, צפת ומצפה רמון. הם מטיילים בתחבורה ציבורית - ולא כי אין להם כסף, אלא כי ככה הקוראים שלהם מטיילים. הם פוגשים את ישראל האמיתית, בלי מורה דרך, נהג צמוד או נציג של משרד התיירות. אין חלון זכוכית בינם לבין ישראל".

100 שקל ללילה, לא 100 דולר

כדי שלתיירים עצמאיים יהיה מקום להניח בו את הראש, ינון מציע להם לינה זולה באכסניות ובבתי הארחה, וגם דואג להפיץ את הבשורה על כך. הוא ייסד עם היזם ירון בורגין את ILH, איגוד האכסניות הפרטיות בישראל, שבו שותפות כ-30 אכסניות, בין השאר באילת, במצפה רמון, בקיבוץ לוטן ובמושב נאות הכיכר. באיגוד חברות גם שתי האכסניות שבבעלות ינון - פאוזי עאזר בנצרת ואברהם הוסטל במרכז ירושלים.

כדי להיות חברה באיגוד, על אכסניה להציע לינה בחדר משותף (dorm) במחיר של עד 100 שקל ללילה. אכסניות האיגוד מציעות כיום 1,000 מיטות, בעוד שבתחילת דרכו של האיגוד, לפני שש שנים, היו פחות מ-400. "זה שוק שלא היה קיים עד היום ושמציע רמת מחיר תחרותית המחייבת את השוק להתיישר לפיה", אומר ינון. "צריך עוד אכסניות איכותיות כאלה, שמקרבות את התייר העצמאי לישראל האמיתית - לעיירות פיתוח, ליישובים ערביים ולמגוון האנושי והתרבותי שבישראל".

האיגוד מעודד תנועת תיירים בין מדינות האזור לישראל, ולא רק באמצעות ההטבה שינון מעניק באכסניות שלו למי שביקרו במדינות השכנות. "אנחנו מעודדים בלוגרים מתחום התיירות שבאים לישראל לנסוע גם לרשות הפלסטינית וגם לירדן, מתוך חשיבה שישראל אינה יכולה להסתגר", אומר ינון. "אנחנו משתפים פעולה עם אכסניות בג'נין, עקבה, עמאן, שכם ובית לחם: אנחנו ממליצים לתיירים ללכת אליהן, והן ממליצות לתיירים לבוא אלינו וגם מחלקות מפות של ישראל".

לדברי ינון, לא חסרים לקוחות לסוג האירוח שמציעות האכסניות. "ביולי ובאוגוסט התפוסה באכסניה שלנו בירושלים היתה 97%, ובנצרת כ-90%", הוא אומר. "אנחנו עומדים בתחזיות העסקיות והבנק מרוצה. אנחנו כבר מגיעים ליותר מ-100 אלף לינות בשנה בשתי האכסניות". השאיפה של ינון היא להגיע ל-500 אלף לינות בשנה בתוך כמה שנים, באמצעות הרחבת הפעילות לאכסניות נוספות.

"החלום שלי הוא שרשת האכסניות תתפתח ותגיע לכל יישוב בישראל. לערד, לנהריה, למטולה ולקרית שמונה. כיום תיירים עצמאיים אינם באים למקומות האלה, כי אין בהם מיטה בפחות מ-100 שקל, אלא רק צימרים יוקרתיים וחדרים עם ג'קוזי וטלוויזיות LCD".

בימים אלה מחפש ינון מבנה בתל אביב שאותו יוכל להסב לאכסניה. "המטרה שלנו היא לשלש את מספר המיטות המושכרות בפחות מ-100 שקל ללילה בתל אביב", הוא אומר. עם זאת, פעילותו לקידום התיירות העצמאית צפויה להגיע לשיא בנובמבר, כש-WHC, כנס ההוסטלים העולמי השנתי, על 300 משתתפיו, יתקיים לראשונה בישראל, בירושלים - ולא בצפון אמריקה או במערב אירופה, כנהוג. "הצלחנו להוציא את הכנס מהיעדים הבנאליים כל כך ולגרום להם להגיע לירושלים", מתגאה ינון.

"משרד התיירות נהפך לבלתי רלוונטי"

לאורך השיחה עם ינון עומדת באוויר אכזבתו מפעילות משרד התיירות לטובת התיירות העצמאית, הקרובה כל כך ללבו. "כשניסינו לערב אותם בכנס ההוסטלים", הוא מספר, "הם ענו שיהיו מוכנים להשתתף בחלוקת כובעים וסיכות. נכון שזה מצחיק? אחר כך התברר שיש מענק מטעם המשרד לכנסים בינלאומיים, אבל הוא מיועד רק לכנסים של יותר מ-400 משתתפים. משרד התיירות מכוון לגופים הגדולים, ואילו לעסקים הקטנים קשה להשתחל ולקבל חלק קטן מהעוגה, שבהחלט מגיע להם".

במשרד התיירות אומרים כי אף שהמשרד מכיר בחשיבותם של הכנסים הרבים הנערכים בישראל, אין לו מנגנון סיוע כספי ישיר לעניין, וכי הוא "מסייע בחומר פרסומי ובתשורות. בנוסף, היזם הופנה לעיריית ירושלים, שבה קיים מנגנון סיוע לנושא זה".

לדברי ינון, "השיקול של משרד התיירות לא צריך להיות כמה תיירים הוא מצליח להביא, אלא כמה כסף הם משאירים בישראל, במיוחד באזורי הפריפריה כמו צפת, מצפה רמון ונצרת. גופי התיירות בישראל אינם יודעים מה זה תייר עצמאי, והם מפחדים לגשת לזה. אני לא אומר שלא צריך קבוצות של צליינים, אבל גם הפלח של התייר העצמאי צריך לתפוס מקום אצל קובעי המדיניות. לא יכול להיות שכל המענקים והאסטרטגיה מופנים לתיירות מאורגנת".

מאמירה זו אפשר להסיק כי ינון מבקש מהמדינה סיוע כלכלי להגשמת חזון התיירות העצמאית בישראל. עם זאת, הוא אומר: "אני לא רוצה מענקים. אני והשותפים שלי לדרך מסתדרים לבד, רק שלא יפריעו לנו. ממילא משרד התיירות נהפך לבלתי רלוונטי. יש חזון של 5 מיליון תיירים בשנה, אבל אין אסטרטגיה כדי להגיע אליו, ומספר התיירים לא עולה. עולם התיירות משתנה. בנובמבר צפוי האתר booking.com לפתוח משרד בתל אביב, ויישבו שם שלושה אנשים רלוונטיים יותר שיש להם כוח להנעת תיירים לישראל יותר מאשר למשרד התיירות".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker