מלון בראשית: התיירים מגיעים בהמוניהם - אבל במצפה רמון לא רואים כסף - תעופה ותיירות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלון בראשית: התיירים מגיעים בהמוניהם - אבל במצפה רמון לא רואים כסף

המדינה השקיעה מיליונים במלון היוקרה בראשית ובתשתיות העיירה, אבל הכסף עדיין לא זולג לכיסיהם של בעלי העסקים במצפה רמון ■ לאן מועדות פניה של מי שהיתה אמורה להיות בירת התיירות של הנגב?

45תגובות

"תגיד, אתה יודע אולי איפה יש כאן מסעדה פתוחה?", אנחנו שואלים באחר צהריים של יום שישי את הבעלים של מכולת סלומון, היחידה שמצאנו פתוחה במצפה רמון. בתמימותו הוא שולח אותנו בחזרה למסעדות שמהן הגענו אליו בבטן ריקה. "הן סגורות?", הוא מתפלא. "מה זה, כולם נהיו עשירים במקום הזה שהם יכולים להרשות לעצמם לסגור בערב שישי?".

גם סלומון יודע שזו כנראה אינה הסיבה, אבל בשעה שבה מרכזי הערים בישראל עמוסים ותוססים, רובע דרכי הבשמים - המתחם התיירותי של מצפה רמון - שקט מאוד. את ארוחת אחר הצהריים המאוחרת שלנו אכלנו לבסוף, לאחר מסע נדודים של כשעה, במסעדת הקצה, שמציעה בישול ביתי, ברובע דרכי הבשמים.

דודו בכר

"שקט כאן כי המקום מיועד ליזמים פרטיים, ואין כאן הרבה כאלה", הסביר לנו כמה שעות לפני כן סער בדש, בעלי חנות הדסער חיים טבעי, המציעה מוצרים אורגניים מתוצרת הנגב. בחסות השקט הזה נכנס לחנות שלו זוג תיירים משוודיה. הם קראו על מכתש רמון במדריך "לונלי פלאנט", והחליטו לעבור במצפה בדרך חזרה מאילת. הם מסתכלים קצת, מסתובבים ויוצאים בידיים ריקות.

הם לא התיירים היחידים שמגיעים לאזור כדי לחפש מקום לבלות בו. למעשה, בכל שנה מגיעים למצפה אלפי תיירים שלנים בששת בתי המלון שבעיירה ובעשרות הצימרים שבאזור, או רק עוברים דרכה בדרך אל ומאילת. אבל אפילו התנועה הערה הזו לא הצליחה לנער את שכבת האבק מעל עסקיה המנומנמים של העיר.

לפני עשרה חודשים היה אפשר לדמיין מציאות אחרת. אז נפתח בקול תרועה ובתמיכה ממשלתית של 21 מיליון שקל, מלון היוקרה בראשית של רשת ישרוטל, המיועד לאוכלוסייה מבוססת. מדובר במתחם הכולל 111 חדרים, שלוש מסעדות, חדר כושר מפואר, שתי בריכות גדולות ו-39 בריכות פרטיות. המחירים ללילה, כמצופה ממלון יוקרה, אינם נוחים לכל כיס: 1,100-1,800 שקל ללילה בחדר סטנדרטי, ו-1,700-2,300 שקל ללילה בחדר עם נוף למכתש ובריכה פרטית.

"עד הקמת מלון בראשית, כל מלון במצפה רמון קוטלג כארבעה כוכבים. אנחנו ביקשנו להעלות את בראשית לרמת השירות הגבוהה ביותר לבתי מלון, כי הבנו את הפוטנציאל התעסוקתי והאזורי שלו", מסביר מנכ"ל משרד התיירות, נועז בר ניר, את השקעת המשרד במלון. "ובאמת, המחויבות לשירות גבוה הופכת את בראשית לאחד מהמלונות עתירי כוח האדם בישראל".

דודו בכר

בר ניר צודק: המלון שוקק חיים עם נתוני תפוסה יפים של כ-80% בממוצע ו-230 עובדים - אבל האמת היא שעד כה ההשפעה שלו על העיירה שבה הוא פועל היתה מצומצמת. עד לפני חודשיים רוב העובדים כלל לא הגיעו ממצפה רמון, אלא מירוחם ומדימונה - ורק בימים אלה הגיע מספרם לכמחצית ממצבת העובדים. התיירים המבוססים אולי מבזבזים הרבה כסף בקופת המלון, אבל לא משאירים את כספם אצל סוחרי העיירה, מהסיבה הפשוטה שגם מי שמחפש - כמעט שלא ימצא היכן לבזבז כאן את כספו.

תרבות צריכה? לא במדבר

לתייר המזדמן נדמה שמצפה רמון, על כ-5,000 תושביה, היא מקום אידיאלי להקמת מיזמי תיירות מדבריים: העיירה, שהוקמה לפני 55 שנה וממוקמת כ-80 ק"מ מבאר שבע, שוכנת באחד מאזורי הטבע הפראיים והיפים בישראל - חלקו המזרחי של מכתש רמון נמצא בתחום השיפוט של המועצה.

"טיילתי בהרבה מקומות בעולם", אומר לנו משה, איש היי-טק מרעננה, שהתארח במלון בראשית וטייל עם זוגתו בבוקר שבת על שפת המצוק. "ראיתי מקומות יפים, אבל כשיש לי במרחק של כמה שעות מהבית דבר כזה יפה" - הוא אומר ומצביע על המכתש - "שווה לנצל את זה". לא רק הישראלים מתפעלים מיופיו של האזור: "אני לא יכולה להשוות את המקום הזה לשום דבר אחר שראיתי", מספרת אנט, עיתונאית מגרמניה שהתארחה במלון אייבייק בעיירה ונמצאת בפעם השנייה במצפה רמון. "אני עסוקה מאוד וצריכה פרק זמן מסוים בשנה שבו אני רוצה לא לחשוב על כלום, אז אני באה לכאן".

דודו בכר

ובאמת, העיירה שנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מתל אביב, מהווה כמעט את ההפך הגמור שלה: הבניינים בעיר נבנו בשנות ה-80 ואף לפני כן, ועל תרבות הצריכה התושבים בוודאי שמעו, אך הם לא חיים אותה. גם אם היו רוצים, אין להם איך: ביישוב אין סניפים של רשתות אופנה כמו קסטרו או זארה, והרחובות עירומים משלטי חוצות ופרסומות. גם אין בית קולנוע או היכל תרבות בעיירה. מועדון הג'ז במצפה רמון אמנם מארח מדי סוף שבוע הרכבים מוסיקליים משתנים, אך הוא משמש יותר כמרכז לחינוך והעשרה מוסיקלית מאשר כמקום בילוי, ובזמן ביקורנו הוא היה ריק למדי.

לצד מועדון הג'ז פועלים בעיר עסקים נוספים המשיקים לתחום התיירות, כמו פאב החבית שחגג באחרונה 20 שנים להיווסדו, פארק חץ וקשת מדברי, מסעדת הגורמה הצרפתית שה אוז'ן, מפעל ניחוח טבע המייצר סבונים טבעיים אורגניים, מרכז המחול אדמה, חוות האלפקות הוותיקה וחוות הבודדים הממוקמות לא רחוק מהעיירה.

ואולם כל גורמי המקצוע מסכימים שהפוטנציאל התיירותי גדול הרבה יותר מהמצב הקיים: 40% מתושבי המקום אמנם מתפרנסים מעסקים הקשורים לתיירות, ובכל זאת מצפה רמון לא נהפכה לפנינה התיירותית שיכלה להיות, וההשפעה על מצב התושבים ברורה. לפי מנכ"ל שירות התעסוקה, יוסי פרחי, שיעור האבטלה במצפה רמון הוא 9%-10%, לעומת ממוצע ארצי של 5.4%; והשכר הממוצע לשכיר בחודש הוא 6,800 שקל, לעומת הממוצע הארצי של כ-8,560 שקל.

הנחת המוצא היא שתיירות היא המפתח לשדרוג כלכלי של המקום. "תיירות היא תעשייה שתורמת לפיתוח אזורי. היא המפתח לפיתוח כלכלי - בייחוד באזורים פריפריאליים - מתוך מטרה ליצור, בין היתר, תעסוקה לאנשים בדרגות שונות מצווארון כחול ועד לבן", מסביר פרופ' אריה רייכל, מהמחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון. רייכל מוסיף כי לשם פיתוח העיירה חשוב שבעלי העסקים יהיו תושבי המקום, "אחרת כל מה שנשאר זה ארנונה, מסים ומשכורות לא ממש גבוהות לתושבים העובדים. כשהכסף זורם החוצה ולא נשאר ביישוב, רק הבעלים מרוויחים".

גם במקרה של מלון בראשית, כרגע הכסף נשאר אצל הבעלים בלבד. "בפועל, מלון בראשית לא התאמץ להביא לנו פרנסה ישירה. אין שם הרבה עובדים שלנו. העסק הפעיל היחיד בו הוא חנות מזכרות ששייכת לזכיין אילתי. גם זכיין הג'יפים שלהם הוא משדה בוקר ולא ממצפה רמון, והם עובדים אתו גם בפונדק רמון - מלון ששייך גם הוא לישרוטל", אומר איתי ענר, מדריך טיולים ופעיל חברתי במצפה רמון. "הדבר החיובי היחיד שהמלון הביא הוא מערכת שיווק ענפה שעובדת חזק באירופה, כך שבעוד כמה שנים בסוכנויות אירופיות יהיה דגלון קטן על מצפה רמון, וזה רק בזכות ישרוטל. זה משהו שהמדינה היתה צריכה לעשות, אבל ישרוטל עושה במקומה".

ובכל זאת, יש בעיר ניצנים של תקווה. בשנתיים האחרונות החלה הממשלה להזרים תקציבים לפיתוח העיר: בנוסף להשקעה בבניית מלון בראשית, הקצה משרד התיירות גם 9.5 מיליון שקל לפיתוח התשתיות במצפה רמון - בעיקר ברובע דרכי הבשמים ובטיילת גן הפסלים. גם במשרד לפיתוח הנגב והגליל זיהו את הפוטנציאל רק בשלוש השנים האחרונות, והחלו לרקום תוכניות: הקמת מנחת מטוסים קלים לחיבור מצפה לאילת ולתל אביב, תמיכה באירועי תרבות, ובאחרונה גם יצאה הרשות לפיתוח הנגב והגליל במכרז ליצירת תוכנית אסטרטגית רב-שלבית למצפה רמון בנושא התיישבות, תעסוקה ותשתיות.

"מה שקורה כרגע סביב מצפה רמון זה תהליך שהוא לא ייחודי רק למצפה, אלא לכל מה שקורה בנגב", אומרת אורנה הוזמן-בכור, מנכ"לית הרשות. "גוש דן הגיע לרוויה מסוימת, והרבה יותר יזמים הבינו שיש פוטנציאל מעבר לגבולות מדינת תל אביב. אבל צריך להבין שאלה דברים שנמצאים בתהליכים ולא קורים ביום אחד".

היזמים נגד המועצה

דודו בכר

ואולם השקעות כספיות בתשתיות כנראה אינן מספיקות. רובע דרכי הבשמים, הממוקם בכניסה הצפונית לעיירה ומשתרע על פני כעשרה דונמים, הוא הדוגמה הטובה ביותר: ברובע נמצאים האנגרים שנבנו בשנות ה-70 כחלק מבנייה ממשלתית של אזורי תעשייה בעיירות פיתוח, ורק בחודש האחרון נהפך באופן רשמי המע"ר (מרכז עסקים ראשי) של האזור מתעשייתי לתיירותי, מתוך מטרה להפוך בעתיד את המקום למרכז התיירותי של מצפה רמון. כיום, לאחר שיפוץ מסיבי שהקנה לו מראה מדרחובי, יש בו 15-20 עסקים קטנים, בהם מועדון הג'ז, מרכז טיולי ג'יפים, ג'ימבורי ומרכז המחול אדמה. עם זאת, המקום עדיין לא מהווה מוקד תיירות חזק, ממותג ומשווק שיספק תעסוקה ויגרום לתיירים להשאיר את כספם בעיירה.

בדש, למשל, הרחיב באחרונה את חנותו הקטנה ברובע ל-200 מ"ר, כי הוא מאמין שיש לאזור פוטנציאל, אבל בינתיים הוא חייב לבנק 80 אלף שקל, ואף אחד לא עוזר לו במימון. "כל דבר שקורה כאן זה שאפו ענק ליזם, כי לא מדובר באנשים עם הון אלא באנשים פשוטים", אומר בדש.

נעמה דביר, מבעלי חוות האלפקות שנמצאת במצפה רמון כבר 25 שנה, אומרת כי "במצפה רמון יש מקום להמון יוזמות, אבל יש פער בין לחשוב על יוזמה לבין להוציא אותה מהכוח לפועל - עבודה עם כוח אדם לא קבוע; עונתיות שגורמת לקיצוניות בין תקופות השיא לשפל; המרחק מהספקים; ובאופן כללי - חיים נטולי מותרות. ואחרי כל זה, העסק לא נחשב רווחי, אלא שורד. הדרך שלנו להתמודד עם זה היא להתעקש ולהסתכל על מה שיש, ולא על הדברים שאין". אביטל אדרי, מבעלי פאב החבית, מסכימה: "בחגים מצפה רמון פקוקה ומלאה במטיילים, אבל בשאר ימות השנה אנשים לא שורדים כאן עם העסקים שלהם".

אחד העסקים שדווקא הצליחו לפרוח בשממת מצפה רמון היה בית הקפה שוקולה, שפעל בעיר במשך ארבע שנים בבעלות מארק צין, שף לשעבר במסעדת יוקרה בצרפת וקונדיטור, ואשתו חגית. אלא שלפני שלוש שנים החליטו בני הזוג לסגור את העסק ולחזור לגור במרכז. הסיבה דווקא לא היתה קשורה לעסקים: "לא רצינו שהבת שלנו תלמד בתיכון המקומי ונאלצנו להסיע אותה מדי יום לשדה בוקר ובחזרה, כי לא רצינו שתלמד בתיכון שבמצפה רמון", אומר צין. "זה כבר לא היה שווה לנו את זה".

דודו בכר

כיום מפעילים בני הזוג חנות לפריטי וינטג' בתל אביב. הם מתגעגעים לכוכבים של מצפה רמון ועדיין אוהבים מאוד את המדבר, אבל לא חושבים שיש להם בשביל מה לחזור. "אני כבר לא מאמין במצפה רמון, אפילו אם יש שם את מלון בראשית. המועצה המקומית בכלל לא תומכת בבעלי העסקים. אם אתה לא חבר של האנשים נכונים, יהיו לך בעיות עם המועצה", אומר צין. יזם אחר במצפה רמון, שביקש להישאר בעילום שם, סיפר שכשהוא פתח את העסק שלו הוא כלל לא טרח לבקש עזרה מהמועצה: "בהתחלה אמרו לי שאני יכול לקבל פה מענק, שם עזרה, אבל מהר מאוד הבנתי שייקח לי המון אנרגיה לבקש, אז ויתרתי".

"אף אחד במועצה לא עוזר לנו לקחת את רובע הבשמים ולשווק אותו כמוצר תיירותי", מוסיף אחד היזמים בעיר, "הם שמים כסף על תשתיות ולא על תכנים". מקורב ליזמים בעיר אומר שלדעתו, "יש בעיה קשה במצפה רמון - לא קל לעבוד מול המועצה המקומית, ויש תחושה שהיזמים והמועצה לא נמצאים באותו הצד, כשדווקא הייתי מצפה שהמועצה תעטוף אותם בחום ואהבה".

אחד היזמים מספר שפקחי העירייה מקשים על בעלי העסקים דווקא בתקופות השיא: "בסוכות האחרון הגיע פקח באמצע החג לאחד ממתחמי הצימרים ביישוב, כשהמקום היה מלא באנשים. הוא התחיל לצלם את המקום ובדוק מבנים ותשתיות. לעשות דבר כזה בימים הכי תיירותיים, שהיזמים רק מחכים להם, זה מלוכלך. בחג הבא יזם כזה כבר יוריד פרופיל והוא לא ינסה לפתח מיזמים חדשים. זו הסיבה שרבים כבר התייאשו".

אפילו מנחם שרייבר, שעזב את הרצליה עם אשתו אביבה, כדי לפתוח במצפה את מלון הבוטיק אייבייק, המיועד לרוכבי אופניים ומטיילים, עדיין מוטרד מהבעיות הביורוקרטיות, למרות שחלפו כבר ארבע שנים מאז שעברו לעיירה: "לפני שעברנו קצת הטעו אותנו. אמרו לנו שהכל בסדר מבחינת האישורים, כשבפועל אני לא ישנתי מרוב דאגה בלילות, מכך שהמינהל עשוי לבוא ולומר לנו ללכת".

דודו בכר

כעת נושא האישורים הוסדר בזכות המע"ר התיירותי ברובע, אבל עד שזה לא קרה, שרייבר טען כי "אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע כיום על הסרבול והקשיים, לא הייתי עושה את הצעד הזה". בזמן שאנו משוחחים עמו, שקועה אביבה בשיחה עם זוג מאורחי המלון, ומספרת להם על מסלול חדש שגילתה השבוע שיכול להתאים להם. "ככה זה מלון בוטיק - צריך לדאוג שלכולם יהיה מה לעשות. מרכז המבקרים סגור בשנתיים האחרונות לרגל שיפוצים, אז אנחנו מהווים את אנשי הקשר של אורחינו לאטרקציות באזור", היא אומרת.

רק לא להפוך לאילת

במועצה דוחים מכל וכל את טענות היזמים. "יש רכזת תיירות ויש מחלקת פיתוח שמלווה את היזמים מהרגע הראשון ועד להשקת המיזם", אומרת פלורה שושן, ראש המועצה. "מצפה רמון היא דוגמה ליוזמות ועסקים קטנים".

עם זאת, אחד היזמים בעיירה טוען כי "שושן הודתה בפני שהיא לא מאמינה בתיירות כמנוע צמיחה למצפה רמון, אלא בהיי-טק. ובאמת לא מרגישים שתיירות נמצאת בעדיפות הראשונה או השנייה של המועצה". שושן לא מכחישה: "הנתונים של מצפה רמון אכן מכוונים אותה לכיוון של תיירות, אבל כראש המועצה הייתי רוצה לראות תמהיל אחר. כולם יודעים שתיירות היא לא בסיס כלכלי איתן. היא נתונה לשינויים. מה גם שהשכר בענף לא גבוה - מה שאומר שהתושבים יישארו עם משכורות מהנמוכות במשק. אני רוצה להביא לכאן תמהיל של תעשיות עתירות ידע, היי-טק, אמנות, חקלאות ויזמות אישית עסקית שתומכת בתיירות. להביא למצפה תעסוקה שבצדה יש גם משכורות שמשפרות את מצב התושבים".

מחלקת התיירות במועצה היא מחלקה של אדם אחד - דינה דיין, וגם היא עובדת במשרה חלקית בלבד. כלומר מצפה רמון, שרבים מסכימים כי עתידה הכלכלי מונח על כף התיירות, כלל לא מקיימת מחלקת תיירות פעילה. "אין ספק שזו בעיה, אבל המועצה לא יכולה לממן את זה לבד", אומרת דיין. "למה משרד התיירות לא דואג להקים במימונו מחלקה שכל ייעודה יהיה תיירות ושתפעל ברמה היומיומית? צריכה להיות מחלקת תיירות שעובדים בה אנשים שמשקיעים את כל יומם, זמנם ומרצם בתחום הזה. כיום למועצה אין יכולת להחזיק את זה". היא מוסיפה כי "אין ספק שמצפה רמון לא נמצאת איפה שהיא צריכה להיות, ואנו נמצאים כעת בעיצומו של תהליך. יש השקעות של מיליוני שקלים בתשתיות, אך הן לא מלוות בהשקעה בתוכן, וזה בא לידי ביטוי במה שהתייר רואה כשהוא מגיע לכאן. המדינה צריכה להשקיע בנו יותר כי המועצה לא יכולה לממן תוכן".

כרגע עומדות על הפרק שתי תוכניות מרכזיות שמטרתן להקפיץ את תחום התיירות בעיירה הדרומית. הראשונה כוללת תב"ע שהופקדה לפני כחודש לשבעה שטחים תיירותיים, המיועדים לבתי מלון שיוקמו צפונית למלון בראשית, במרחק כ-200 מטר מהמצוק. השנייה היא פרויקט שפת מדבר, הממוקם צפונית-מערבית למצפה רמון, שיכלול מיזמים חקלאיים ותיירותים. לפי בר ניר, האזור אמור לכלול כ-300 חדרי מלון בכמה בתי מלון קטנים של עד 50 חדרים. "זה היתרון היחסי של האזור - אין צורך בבתי מלון גדולים, אלא דווקא קטנים שמציעים יחס אישי לאנשים שבאים להירגע", אומר בר ניר.

ואולם בין החזון למציאות הדרך ארוכה. "אני מחכה כבר עשר שנים לאישורים לפיתוח תיירותי", מספר ערן רז, יזם בפרויקט שפת מדבר. "וכמוני ישנם עוד יזמים רבים. ככה נעים גלגלי הביורוקרטיה של מינהל מקרקעי ישראל". במינהל עצמו אומרים בתגובה כי "התוכנית נמצאת בבדיקה של לשכת התכנון מספטמבר 2011, וצריכה להגיע לדיון להפקדה בקרוב".

ולמרות הכל, מצפה רמון, לטוב ולרע, מושכת אליה יזמים מסוג אחר, ורבים מהם דווקא חוששים מאוד משינוי עתידי במרקם העסקים המקומי. "אוי ואבוי אם מצפה רמון תיהפך לאילת. מי יכול לגור במקום כזה? אני לא רוצה פה מפלצת תיירות", אומרת הדס מאיר, שהגיעה לעיירה לפני שלוש שנים ופתחה באחרונה את מאפיית לשה. "יש כאן אנשים שרוצים להפוך את המקום לעמוס אטרקציות, טרקטורונים ורעש. אני בעיקר רוצה להתפרנס בכבוד. ישרוטל ואיילה טורס (שמלון רמון בעיירה נמצא בבעלותה, ר.ר) רוצים יותר. אותם לא מעניין שאנחנו נחיה בנועם ונוכל לטייל עם הילדים במצוק. הם באו לעשות כאן כסף".

מצפה רמון

הקמה: 1956 תושבים: כ-5,000 מיקום: כ-80 ק"מ דרומית לבאר שבע ו-150 ק"מ צפונית לאילת תחום שיפוט: 64.5 אלף דונם ראש מועצה: פלורה שושן שיעור אבטלה: 9%-10% (לעומת ממוצע ארצי של 5.4%) שכר ממוצע לשכיר בחודש: 6,800 שקל (לעומת ממוצע ארצי של 8,560 שקל)

דודו בכר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#