תשכחו מאיי סיישל: התוכנית שתשאיר אתכם בקיץ בארץ

כל שבוע שבו התעופה משותקת הוא ברכה עצומה לבתי המלון בישראל ■ האם יכול להיות שגרירת הרגליים הממשלתית בנושא החזרת הטיסות לפעילות היא למעשה כלי לשיקום הכלכלה המקומית?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תיירים באילת
תיירים באילתצילום: עופר וקנין

מי שצפה בשבועות האחרונים בתוכניות האקטואליה בטלוויזיה יכול היה להתרשם שכל המדינה שהיתה בסגר ממושך כבר בדרך לאיי סיישל. כמעט בכל מהדורה ראינו אייטמים על החופשות והיעדים הנחשקים שמחכים רק לנו, ולפני שאירעה ההתפרצות במהלך סוף השבוע של חג השבועות, היה נדמה שהשם סיישל מוזכר יותר מהמלה קורונה.

היחצ"נים שקידמו את האייטמים האלה זיהו נכון את הרצון העז לחזור לשגרה, המתבטא בחודשי הקיץ בעלייה על מטוס ובריחה ליעד נחשק — פעם סיישל, אחר כך קפריסין ומונטנגרו וכמובן יוון. אלא שמרוב אייטמים תעופתיים ותיירותיים מגרים, לרגע נשכחה העובדה שישראל לא גיבשה עדיין אסטרטגיית יציאה מהסגר התעופתי שגזרה על עצמה. העסקים חזרו לעבוד, בתי הספר פתוחים, המסעדות ובתי המלון נפתחו ובקרוב ייפתחו גם גני האירועים ומוסדות התרבות, אך ענף התעופה מושבת ברובו. משרד הבריאות עדיין ממליץ להימנע מטיסות, מציב דרישות בידוד למי שמגיע מחו"ל — ושומר את התעופה לסוף. המטוסים הם הרי הנבלים של משבר הקורונה. הם הביאו לכאן את הנגיף ודאגו להתפשטותו המהירה בכל העולם.

בשבועות האחרונים התקיימו עשרות דיונים בהשתתפות רשות שדות התעופה, רשות התעופה האזרחית, חברות תעופה, משרדי התיירות, הבריאות והאוצר בשאלה כיצד להיערך למצב החדש ולמצוא נוסחה שתאפשר את חידוש פעילות התעופה, כניסת ויציאת תיירים. הוגדרו מדינות "ירוקות" — כאלה שמספר הנדבקים בהן נמוך מ–50 ביום, והחלו דיונים בין מדינות כדי לקבוע פרוטוקולים הדדיים ומסדרון בטוח. המטרה היא לאפשר תנועה חופשית ללא דרישות בידוד בהגעה ליעד. למעשה, זה עובד כבר בפועל בנתב"ג, אבל במספרים קטנים, ולא בהחלטה ממשלתית רשמית להחזיר את עולם התעופה למסלולו.

בענפי התעופה והתיירות לא מבינים מדוע הממשלה לא משחררת גם את תחום התעופה. הרי לא מדובר בפתיחה מוחלטת וחזרה למצב הקודם, אלא בפתיחה הדרגתית ומבוקרת, עם בדיקות לפני עלייה למטוסים והקפדה על המלצות של איגוד הבריאות העולמי והתאמות מקומיות מתבקשות. בענף התגבשה התפישה שהכל תלוי באדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברגע שהוא יאשר — פעילות התעופה תתחיל לחזור לשגרה. בלי אישורו זה לא יקרה.

נמל התעופה בן גוריון. רצון עז של הישראלים לחזור לשגרה
נמל התעופה בן גוריון. רצון עז של הישראלים לחזור לשגרהצילום: תומר אפלבאום

כמו תמיד אצל נתניהו, יש שלל הערכות ופרשנויות מדוע הוא גורר רגליים. ההסבר הטבעי הוא אישיותו הזהירה. התחלואה בעולם עדיין גבוהה ופתיחת השמים עלולה לגורם ליבוא של נדבקי קורונה. אם בוחנים את רשימת היעדים שמהם הגיעו לישראל הכי הרבה תיירים בשנים האחרונות — הזהירות במקומה. ששת היעדים שמהם הגיעו הכי הרבה תיירים ב–2019 הם מעצמות קורונה — ארה"ב, צרפת, רוסיה, גרמניה, בריטניה ואיטליה. גם סין נמצאת בעשירייה הראשונה. עם כל הכבוד ל–23 מיליארד שקל שהכניסו ב–2019 כ–4.55 מיליון תיירים שהגיעו לכאן, האפשרות של יבוא תיירי קורונה שיגרום להתגברות התחלואה ולגל שני מעוררת בעתה וחשש מנזק בריאותי וכלכלי עצום נוסף.

אלא שהמספרים של 2019 בכל מקרה לא יחזרו השנה. הקורונה היכתה בכל העולם והורידה את החשק של אנשים לעלות על מטוס בכל המדינות. לכן, גם אם הטיסות יחודשו וההגבלות ייפתחו, לא נראה מספרים שמתקרבים למה שראינו בעבר, ובכל מקרה, זה ייעשה תחת בקרות וכללים נוקשים — לפחות בהתחלה.

וזה מביא אותנו להסבר קצת יותר קונספירטיבי שעליו מדברים בענף בנוגע לגרירת הרגליים של נתניהו. הוא מעדיף שהישראלים יישארו בארץ בקיץ ויסייעו לאושש את ענפי המלונאות והקמעונות. שיבזבזו את הכסף שלהם בבתי מלון, בצימרים, בקניונים ובחנויות, במקום לשרוף אותו באיי יוון וסיישל או לתרום להתאוששות הכלכלה בארה"ב או אירופה. זה למעשה שניים במחיר של אחד: גם שומרים מרחק ממדינות הקורונה, וגם משאירים את הכסף של הישראלים בישראל ומנסים לחזק את הכלכלה כאן.

היחס בין הישראלים שיוצאים לחו"ל לבין התיירים שמגיעים לכאן הוא 2:1. על כל תייר שמגיע לישראל, שני ישראלים נוסעים לחו"ל. בהערכה גסה זה אומר שעל כל דולר שנכנס לכאן מתיירים, ישראלים מוציאים בחו"ל 2 דולרים. במדינות הירוקות שבהן מדובר (יוון, קפריסין, אוסטריה, קרואטיה, בולגריה, מונטנגרו, הונגריה, פולין ואיסלנד) היחס אף גבוה יותר. ישראלים נוהרים ליעדים האלה, אבל איסלנדים ובולגרים לא עומדים בתור כדי להגיע לכאן. גם לא סיישלים. המשמעות היא שטיסות סדירות ליעדים האלה יקחו לשם הרבה ישראלים ויביאו לכאן מעט תיירים, וזה יפגע ביכולת של ענפי המלונאות והתיירות הישראליים להתאושש.

הכי הרבה תיירים

הדיווחים מבתי המלון ומוקדי הנופש בישראל מלמדים שזה מצליח מעל המשוער. בבתי המלון מספרים על תפוסה מלאה לכל הקיץ ולוח הזמנות מפוצץ — והמחירים בהתאם. תיירות החוץ הוחלפה בתיירות פנים. אנשים שהיו סגורים בבית שבועות ארוכים מתנפלים על כל מלון וצימר ומשריינים לעצמם חופשות. הכסף הישראלי נשאר כאן ומסייע לאושש את המלונאות בדיוק בעונה. אחרי שלושה חודשים קשים, בתי המלון נכנסים למסלול של התאוששות במצב אידיאלי: כשכל הישראלים תקועים בארץ בלי יכולת לטוס לשום מקום, אחרי שבועות ארוכים שהיו סגורים בבית ומתים לנשום קצת אוויר. אמנם המשבר הכלכלי בעיצומו ויש כאן עדיין כמיליון מובטלים, אבל רבים לא נפגעו מהמשבר ואפילו חסכו כסף בחודשים האחרונים משום שכל פעילות התרבות והבילוי שותקה.

כל שבוע שבו התעופה עדיין משותקת הוא ברכה עצומה לבתי המלון בישראל. כל שנה הם מתמודדים עם הטענה שהרבה יותר זול לנפוש ביוון — הפעם, הם פטורים מהתחרות הזאת. הסיבות הבריאותיות לא לנסוע למדינות הירוקות נחלשו. אבל הסיבות הכלכליות לעכב את חידוש הטיסות לשם תומכות בסוג של משק תיירות אוטרקי עד יעבור זעם.

נ.ב

העיר אילת מבוססת על תיירות ובלעדיה אין לעיר יכולת קיום. שיתוק המלונאות במשבר הקורונה הפך את אילת לעיר המובילה בארץ בשיעורי האבטלה. חידוש הפעילות המלונאית תוך התבססות על תיירות פנים הוא חבל ההצלה של העיר מפני משבר חמור וממושך. אלא שהחזרה לשגרה חורקת בגלל מחלוקת בין משרד התיירות לאוצר על העסקת עובדים בבתי המלון באילת.

נתניהו בביקור בשכונת הר חומה בירושלים, בפברואר
נתניהו. זהירות או חישובים כלכליים קרים?צילום: אוהד צויגנברג

לפני המשבר הגיעו מדי יום לאילת כ–2,000 ירדנים לעבודה בחדרנות וניקיון בבתי המלון. זה לא הספיק ובשלב מסוים נבחנה ואף אושרה הבאת 1,000 עובדים זרים מהפיליפינים כדי לספק לבתי המלון ידיים עובדות. ואז הגיע הקורונה וכל נעצר. כעת מנסים לחדש את הפעילות, אלא שהבאת עובדים זרים בתקופה של משבר כלכלי חמור ואבטלה היסטרית של יותר מ–20% (המספרים משתנים מדי יום) נתפסת כצלם בהיכל. באוצר אומרים, עניי עירך קודמים. קודם תנו עבודה לתושבי אילת, אחר כך תביאו זרים.

באילת אומרים, זה לא ילך בלי ירדנים כי ישראלים לא מוכנים לעבודה בחדרנות וניקיון, אף שמשלמים להם 30% יותר המינימום. רשת מלונות אסטרל מפעילה שישה בתי מלון ו–1,000 חדרים, אך כרגע רק שניים מהם פתוחים (320 חדרים) משום שאין עובדי ניקיון. בעלי המלון, אשר גבאי, טען בשיחה עם משרד התיירות כי שני בתי המלון הפתוחים נמצאים ב–100% תפוסה וקצב קבלת ההזמנות הוא 250% לעומת 2019 שהיתה שנת שיא. אבל לדבריו, כל עוד אין ירדנים — שאר בתי המלון לא ייפתחו.

להערכתו, כל עובד ירדני יאפשר קליטה של שישה עובדים ישראלים שמוכנים לעבוד במלונאות אך לא בניקיון. כרגע זה עומד על כך שהאוצר מצפה שישראלים מובטלים יפנימו את המצב ויסכימו לעבוד גם בניקיון בבתי מלון. הגישה היא שצעירים צריכים לקחת מה שנותנים להם, לא להתפנק, כי כולנו היינו סטודנטים עניים פעם ועבדנו בניקיון ובמלצרות. גם כאן, זה משק אוטרקי. זהו בהחלט ניסוי מעניין שכדאי לעקוב אחריו בתקופה כזו, השאלה היא עד כמה הוא יעכב את התאוששותה של אילת.

המצפה התת ימי באילת. משוועת לתיירות
המצפה התת ימי באילת. משוועת לתיירותצילום: עופר וקנין

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker