מחירי הפירות רק עולים - היכונו ל"מחאת האפרסקים" - מחירי מזון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחירי הפירות רק עולים - היכונו ל"מחאת האפרסקים"

כשענבים עולים 20 שקל לקילו, לא מופרך לחשוב שבקרוב תצוץ ברשת מחאת הפירות ■ בחמש השנים האחרונות האמירו מחירי הפירות ב-35% ■ החקלאים טוענים שאת רוב העליות גורפות לכיסן רשתות השיווק: "הרשתות זה ריכוזיות אחת גדולה", אומר יו"ר איגוד האיכרים הישראלי ■ אז איך זה שיש גם חקלאים מרוצים? "זה עסק מחזורי"

8תגובות

לפני יומיים הלך גיא, תושב רחובות (35) לערוך קניות בסופר. הבת שלו, שחר (6), הצטרפה אליו. במהלך הסיבוב בין המדפים היא ביקשה ענבים. "הם באמת נראים נהדר, בשלים, יפים", אומר גיא. "אבל המחיר? מטורף. 22.90 שקל לקילו. נאלצתי לסרב". אבל שחר לא ויתרה. "בבקשה אבא". גיא נכנע. "לא לוקח אותה לקניות אתי יותר. חסר לי שיתחשק לה גם נקטרינה (16 שקל לקילו)".

מיכל (28) דווקא לא מסתכלת על מחירים של הירקות והפירות ופשוט קונה מה שהיא רוצה. "אבל באחרונה קורה לי יותר ויותר שאחרי שאני מגיעה לקופה ומגלה את המחיר - אני מחזירה למדף. רק אתמול הגעתי עם עגבניות שרי לקופה, גיליתי שהן עולות יותר מ-20 שקל והחזרתי למדף. אבל הפעם הרשיתי לעצמי לקנות ענבים, אחרי הרבה זמן שרציתי", היא מחייכת.

קידר ניר

במאי רשמו מחירי הפירות את העלייה החדה ביותר בסל המוצרים שלנו. בעוד שהסל התייקר ב-0.5% - התייקרו הפירות ב-3.9%. שיאני העליות החודש היו האבוקדו (54%) והאבטיח (53%). מצד שני, מחירי הירקות רשמו את הירידה החזקה ביותר בסל המוצרים - (7.7%). צועד בראש המלפפון (ירידה של 13.4%) ואחריו העגבניות (הוזלה של 10.5%).

אבל נעזוב את החודש האחרון. מחירי ירקות ופירות הם תנודתיים במיוחד ולכן יש להסתכל על השנים האחרונות, שבהן יש מגמת עלייה: מחירי הירקות הריאליים עלו בחמש שנים ב-20%, ומחירי הפירות זינקו באותה תקופה ב-35%, כך לפי נתוני משרד החקלאות המבוססים על נתוני הלמ"ס.

ממה נובעת עליית המחירים? דובי אמיתי, יו"ר איגוד האיכרים הישראלי ובעל מטעים ממטולה, תולה את הסיבה לעליות בסיבות המוכרות: עליית התשומות החקלאיות, ובעיקר המים וכוח העבודה. אך לא זו הבעיה העיקרית שמטרידה אותו: "העליות במחיר מושפעות מאוד מפערי התיווך", הוא אומר. "הפערים בין החקלאים לקמעונאים לא יורדים מ-50%, ולצערי הפער הזה נמצא בעלייה".

אמיתי, שמספר כי הניח את טענותיו על שולחן האוצר, טוען כי "מחוץ לרשתות השיווק, בשווקים החופשיים, גובים הסיטונאים מחיר גבוה בעד 13% מהמחיר שבו רכשו את התוצר מהחקלאים. הרשתות, לעומתם, גובות במקרה הטוב 30% יותר - והפער מאמיר עד ל-150%".

"בשבועיים האחרונים עקבנו כולנו אחר מחירי הקוטג', ואם עד היום היינו עדים למחאת הקוטג' - מחר בבוקר נגיד שלום למחאת האפרסקים", אומר אמיתי. "לחקלאי יש רווח מינורי, אם בכלל, ומי שגוזר את הקופון אלו הרשתות. לכן המוצר הסופי למשקי הבית מרקיע שחקים. מישהו צריך להתעשת ולפעול בחקיקה על מנת למנוע את השתוללות המחירים. מדברים על ריכוזיות? הרשתות זה ריכוזיות אחת גדולה. אין מספיק שווקים סיטוניים. ספינת הדגל של הסיטונאים - הקמת שוק סיטונאי בצומת מסובים - תקועה במסדרונות הביורוקרטיה באוצר".

הקטגוריה הרווחית ביותר ברשתות

TheMarker

דבריו של אמיתי מקבלים חיזוק ממקור חיצוני: "המחירים שהצרכנים רואים על המדף לאו דווקא מתגלגלים לרווחיות החקלאים", מספר מ', בכיר בשוק ההון, שלו ניסיון רב בעבודה מול חקלאים. "לפני חמש שנים עלה קילו מלפפונים או עגבניות 1.9 שקלים, וכיום הממוצע הוא 5 שקלים. לדעתי הסיבה המרכזית שהמחירים קפצו היא פינוי גוש קטיף, שגרם לצמצום באזורי הגידול וירידה בהיצע. אני לא יודע אם הפערים התגלגלו לכיסי החקלאים או למקומות אחרים".

ובכלל, אומר מ', יש עונתיות ברווחים של החקלאים. "פתאום יש זינוק בביקוש בגלל פגעי מזג אוויר, למשל, והם עושים טונה של כסף ואז הם מגדילים את תיק ההשקעות". אבל לטענת מ', הרווחים המוגדלים לא נשארים בתיק ההשקעות זמן רב, ולפני העונה הבאה מושכים החקלאים חלקים נכבדים ממנו, כדי להשקיעו בתשומות.

חיזוק לטענות של אמיתי אפשר למצוא גם בתיקון לדו"חות השנתיים של רשת כמעט חינם (צים שיווק), שבהם היא מגלה את שיעורי הרווחיות שלה לפי חלוקה לקטגוריות. ב-2010 הגדילה כמעט חינם את הכנסותיה מפירות וירקות ב-42% ל-134 מיליון שקל, שהיוו 12.8% מכלל הכנסות הרשת. שיעור הרווח הגולמי של הרשת מהקטגוריה היה הגבוה ביותר מכל הקטגוריות - ועמד על 32%.

"פערי הרווחיות שהצגנו במגזר הפירות והירקות גבוהים בגלל חברת ההפצה שלנו", מסביר עדי צים, בעל השליטה בכמעט חינם. "אנחנו, בניגוד לירקן בשוק, קונים ישירות מהחקלאי, וחוסכים את פערי התיווך של המשווקים. אנחנו קונים בזול ומוכרים לצרכן במחירים נמוכים. כשהחלקאים אומרים שהמחירים ברשתות גבוהים הם כנראה מתכוונים לרשתות הגדולות".

במקרה של רשת אבא ויקטורי, שהונפקה בבורסה רק באחרונה, מדובר בשיעורי רווחיות גולמית של 60% - גבוה באופן משמעותי משיעורי הרווחיות של קטגוריות אחרות - הנעים מ-14% למוצרי מכולת ועד 42% למזון מצונן.

TheMarker

רשתות המזון הגדולות הנסחרות בבורסה, שופרסל ורבוע כחול, אינן מכלילות בדו"חותיהן את שיעורי הרווחיות הגולמית לפי כל קטגוריה בנפרד. שופרסל מעידה כי ב-2010 לא התקיימה שונות גדולה בין רווחיות מוצריה, שעמדה על 20%-30%, אך לא מן הנמנע כי בעתיד יצטרכו כל הרשתות למסור נתונים אלו.

בכיר באחת מרשתות השיווק הגדולות אמר אתמול בתגובה כי "הטענות של החלקאים מצחיקות, כי מי שעושה את כל הכסף זה המגדלים. אני נוסע באוטו לבן קטן, והם מגיעים אלי למשרד עם ג'יפים, מרצדסים ומכוניות פאר.

"קודם כל, מחירי הפירות והירקות בישראל הם מהזולים בעולם. זה נכון שהמחירים בחנויות שבמרכז העיר אולי יקרים יותר, אבל אנחנו משלמים שכר דירה, ומעניקים לקונים מזגן, קופה וירקות ופירות ללא חומרי הדברה". הבכיר מודה כי שיעור הרווח הגולמי בפירות וירקות גבוהים יחסית, אך טוען כי שיעורי הרווח התפעולי (הרווח הגולמי בניכוי הוצאות אחרות כמו שכר ושכד דירה) והנקי (לאחר מיסוי) מקטגוריית הפירות והירקות אינם שונים מאלה של קטגוריות אחרות: "במחלקת הפירות אני מעסיק 3-4 עובדים, יותר מכל מחלקה אחרת, ואני מוריד פחת של 13.8% על כל הפירות וירקות שאנשים נוגעים בהם. שתי המחלקות שאני לא מרוויח עליהן כלום זה בשר ופירות וירקות", אומר הבכיר.

מהסטארט-אפ לשדה

לא הכל רע אצל החקלאים. בשנים האחרונות ניכר כי יש גם עדנה למקצוע ויש גם חקלאים שמשתכרים לא רע. בסדרה "פלפלים צהובים", שהציגה את סיפורה של משפחת חקלאים מהערבה, חזר אחד הבנים למושב לעסוק בחקלאות, לאחר כישלון הסטרט-אפ שלו. אין זה תסריט תלוש מהמציאות. זה כמה שנים שמושבי הערבה, הפונים בעיקר ליצוא, זוכים לגל של בנים חוזרים. נטע, בת מושב תושבת תל אביב, מספרת כי גם אחיה הגדול, שסיים תואר במרכז, חזר עם אשתו הטרייה אל המושב, ומתחיל בקריירת חקלאות.

"כולם רוצים להיות בעלי משקים. יש הרבה מאוד בנים חוזרים, שבאים לעבוד עם ההורים או לבד. יש יותר ביקוש מאשר היצע", מספר דוד ממושב חצבה המגדיר את עצמו כ"חצי חקלאי", או חקלאי בפנסיה. את מרבית שטחיו משכיר דוד, ונשאר עם כמה מטעים. "המצב בערבה לא רע בכלל, אבל יש מי שסובל יותר מהבעיות של העובדים הזרים, ועליית מחירי התשומות. בערבה מקצצים פחות בכוח העבודה אבל רוב החקלאים עדיין סובלים ממחסור בכוח אדם".

גם כשמטפסים קצת צפונה אפשר למצוא חקלאים מאושרים. אמיר כובני ממושב גני יוחנן הסמוך לרחובות הוא דור שלישי למשפחת חקלאים, והוא אוהב את המקצוע. כובני ואשתו רויטל הם מגדלי ירקות, המוכרים את מרכולתם בישראל. השנה הם מגדלים במשק חציל בלאדי ועגבניות מיוחדות בשלושה טעמים, שבימים אלה מגיעים בדיוק לשיא עונתם.

חקלאים מתפרנסים כיום טוב יותר מפעם?

"אני בהחלט מסכים עם כך. אני לא רק חקלאי גאה ואוהב את מה שאני עושה, כבר היו לי כמה הרפתקאות בחיים - היה לי מפעל לחמוצים ועבדתי כשכיר, אבל חזרתי לחקלאות, כמו אבא וסבא שלי, ולכל מה שהגעתי בחיים הגעתי בזכות החקלאות".

מה קרה שהמצב טוב יותר?

"כמו בכל ענפי הכלכלה, גם בחקלאות מדובר בגלגל - יש תקופות שפל ותקופות גאות. אבל אם בכלכלה העולמית מדובר בגלגל החוזר על עצמו פעם ב-5-6 שנים, אצלנו הגלגולים הרבה יותר קצרים ויכולים לקרות פעמיים או שלוש בשנה.

"ביולי-נובמבר 2010 כמעט לא היתה תוצרת חקלאית בגלל גל החום - ומחירי הירקות והפירות זינקו. זה גרם להרבה אנשים להיכנס לענף והדבר הביא להתרסקות מחירי הירקות מינואר 2011 ועד היום, על אף שאני חושב שלקוח הקצה לא ממש מרגיש בזה. יש עודף תוצרת, אבל הבעיה היא שמציפים את השוק באיכות ירודה".

אז איפה מרוחה החמאה?

"חקלאות היא כמו כל מפעל אחר - אם אתה מספיק מקצועי ומודע ליכולתך, למגבלות, לכוח האדם ולתשומות המים, אתה יכול להתפרנס בצורה טובה ומכובדת כמו כל מקצוע אחר. בלי קשר למצב הכולל של השוק, ישנם משקים שחווים הצלחות בעזרת גידולי נישה איכותיים".

כובני מספר כי הוא עצמו חווה הצלחה גדולה כזו, כשהיה המגדל הראשון בישראל של הקישוא העגול בתחילת שנות ה-2000: "יחד עם חברת חישתיל של משפחת דגן המייצרת זרעים לחקלאים, היינו למגדלים הראשונים של הקישוא העגול, לו קראתי "שחר" על שם בתי הקטנה. שלוש שנים היינו בלעדיים עם הקישוא וזה גרם לנו לפתח ולמנף את המשק.

"בני משפחת דגן תמיד אמרו לי 'תהיה בצד שמחקים אותו, תמיד תתקדם ותחפש את המוצר הבא כי השוק מאוד פתוח למוצרים חדשים'", מספר כובני שממשיך ליישם את העצה גם כיום בגידול עגבניית שרי המכונה "קוקטייל", בעלת חיי מדף ארוכים מאוד של 40 יום.

את הפיתוח עושה כובני יחד עם חברות כמו הזרע וחישתיל: "פיתוח של זן חדש לוקח 5-10 שנים עד למסחריות, אבל כחקלאי אני יכול להטמיע את זה בשוק במהירות, ובינתיים להיות הראשון והבלעדי למשך כמה שנים. זה השוני בחקלאות של כיום לעומת זו של שנות ה-70-80. אני לא רוצה לקרוא לזה הנדסה גנטית, אלא שיבוח גנטי, וכיום יש זנים ואפשרויות בלי סוף. איכות זה שם המשחק".

גם כובני, כמו אמיתי, מוטרד מפערי התיווך של הרשתות: "זו בעיה שהתחילה בתחילת ה-2000 והיא הולכת ומתגברת בצעדי ענק. זו התנהגות מונופוליסטית. ואיפה הכי קל? מול החקלאים הקטנים שלא מאוגדים. הם עושים הפרד ומשול ואין לנו את הכוח לעמוד נגדם. אם אני מוכר לרשת, אני צריך להביא להם את התוצרת באריזה שלהם. כאשר אני מגיע אליהם כבר קטפתי, ארזתי, ושנעתי למרכז הלוגיסטי שלהם. אם פסלו לך את הסחורה או שאומרים "איכות ירודה" - אתה לא תלך ותחזיר, אתה חייב להתפשר. או שזה ייזרק או שאתה מתפשר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#