חיסכון של אלפי שקלים בחודש למשפחה: האם תבוטל ההפרטה של טיפולי ההתפתחות?

מאות אלפי ילדים עם בעיות התפתחות מטופלים מדי שנה בעלות של חצי מיליארד שקל ■ שיטת ההחזרים הנוהגת כיום גוררת הוצאות כבדות של ההורים, והביאה לפגיעה בשירות הציבורי ■ כעת מנסים בממשלה לתקן את המצב ■ ההורים מודאגים: "איבדנו אמון במערכת"

רוני לינדר-גנץ
רוני לינדר
ילדים בבריכת כדורים
היכולת הכלכלית העודפת במרכז מושכת את המטפלים בשוק הפרטי, והמחסור במטפלים בפריפריה מחריףצילום: תומר אפלבאום
רוני לינדר-גנץ
רוני לינדר

הסיפור של תחום טיפולי התפתחות הילד בישראל בעשור האחרון הוא מקרה מבחן מרתק, על מה שעלול לקרות כתוצאה מערבוב בין שוק פרטי וציבורי בענף הבריאות.

שמרית ובן זוגה הם אנשים אמידים יחסית, בעלי מקצועות חופשיים. כך מתאפשר להם, בקושי רב, לממן את הטיפולים המרובים בבנם האוטיסט בן ה–10. בשבוע ממוצע הוא זקוק לטיפול אחד לפחות עם קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, טיפול רגשי וגם טיפול מוטורי נוסף. הילד מטופל על ידי מטפלים פרטיים, וההורים מקבלים החזר חלקי מקופת החולים ומשלימים מכיסם את ההפרש. בנוסף, עליהם לממן חלק ניכר משכרה של המטפלת המשלבת שצמודה אליו בכיתה הרגילה שבה הוא לומד. בסך הכל, הם מוציאים על שלל הטיפולים שנחשבים אלמנטריים במצבו כ–12 אלף שקל בחודש - יותר מ–100 אלף שקל בשנה.

שמרית יודעת שאילולא יכלו לממן את הטיפולים בעצמם - הילד שלהם לא היה משולב כיום במסגרת רגילה, לא היה מממש את פוטנציאל ההתקדמות שלו. הוא ככל הנראה לא היה מתבגר כאדם שמתפקד באופן תקין בחברה, אלא נשאר תלוי באחרים עד סוף חייו. "מבחינתו ומבחינתנו אלה טיפולים מצילי חיים", היא אומרת.

הסיפור הזה אינו חריג. בישראל יש כ–15 אלף ילדים אוטיסטים שזקוקים למגוון רחב מאוד של טיפולים, החל ברגע האבחון; ואף שבישראל קיים סל זכויות נרחב מאד עבורם - הם מתקשים מאד לממש אותו במערכת הציבורית. כ–13 אלף מהם מתועלים למערכת הפרטית, שם מתקיימת הברירה האכזרית: מי שיכול להרשות לעצמו לשלם עבור טיפולים פרטיים יכול לקדם ולטפל בילדו, ומי שלא יכול לעמוד בהשתתפות העצמית הגבוהה - עלול להפסיד הזדמנות קריטית לטיפול והתקדמות.

מלבדם יש בישראל מאות אלפי ילדים נוספים במצב קל יותר, שסובלים מליקויי התפתחות ברמות משתנות: מבעיות קלות שנפתרות לאחר כמה טיפולים ועד בעיות מורכבות יותר, שדורשות טיפול ממושך. כ–200 אלף מהם מגיעים לאבחונים וטיפולים במערכת הפרטית, בעקבות המתנה ארוכה מדי לאבחון וטיפול במערכת הציבורית, והוריהם נאלצים להוציא מכיסם סכומים גבוהים על השירות.

בסך הכל, כיום מוציאים הורים בישראל הוצאה כבדה ביותר של כ–60 מיליון שקל בשנה על השתתפות עצמית בטיפולים פרטיים שהם זכאים להם בסל להתפתחות הילד. זאת, בנוסף להוצאה של 80 מיליון שקל של קופות החולים על טיפולים כאלה. בסך הכל ההוצאה הציבורית והפרטית על טיפולים בתחום מגיעה לחצי מיליארד שקל בשנה. המשמעות היא שההוצאה על טיפולים פרטיים המספקים שירות שקיים בסל הבריאות מגיעה ל–140 מיליון שקל בשנה, והסכומים האלה רק הולכים וגדלים עם השנים. כעת, מתכוונים במשרדי הבריאות והאוצר לצאת ברפורמה גדולה בתחום, בהשקעה כספית של עשרות מיליוני שקלים. המטרה היא להחזיר את מרכז הכובד של הטיפולים בהתפתחות הילד לרפואה הציבורית במסגרת קופות החולים - ובמקביל לרסן את השוק הפרטי. האם הם יצליחו בתוכנית השאפתנית, ויצליחו לשנות שוק שלם ומשגשג בתחום, שהתפתח במשק קרוב לעשור; או שהסוסים כבר ברחו הרחק מדי מהאורווה והניסיון ייכשל?

החזר של 220 שקל לטיפול שעולה 400

כדי להבין כיצד נוצב המצב שבו משפחות נושאות בהוצאות כבדות כל כך, צריך לחזור אחורה ל–2011, אז לחץ ציבורי גדול הוביל את משרד הבריאות להוציא הוראה חריגה, שלפיה קופה שלא תוכל לספק תור לאבחון ותחילת טיפול בהתפתחות הילד בתוך 3 חודשים - תחויב לתת החזר להורים שיפנו לשוק הפרטי ויממנו את השירות בעצמם.

ההוראה הזו, שאין לה שום מקבילה בסל הבריאות, לא הגיעה משום מקום. היא נוצרה לאחר שהקופות לא הצליחו לספק את השירות בזמינות ולוחות זמנים סבירים, ומשפחות נאלצו להמתין שבועות רבים ויקרים בתור לאבחון ולתחילת טיפול, כשכל עיכוב כזה הוא קריטי לילדים הסובלים מבעיות התפתחותיות. הרציונל מאחורי ההוראה היה פשוט והגיוני: לייצר הרתעה לקופות מפני הארכת תורים, באמצעות תמריץ שלילי שיגרום להן להתאמץ ולספק את השירות תוך זמן סביר.

אלא שמה שנשמע כמו רעיון טוב התפתח למציאות בעייתית מאוד: בפועל, סכום ההחזר שנקבע עבור הטיפולים הפרטיים נהפך בעצם לסכום המינימום שהמטפלים גובים באופן פרטי - והמשפחות נדרשות לשלם את ההפרש. כך למשל, ההחזר שמקבלת משפחה על טיפול אצל קלינאי תקשורת הוא כ–220 שקל, אך המטפל הפרטי יכול לגבות 300 עד 400 שקל לטיפול כזה. את ההפרש נדרשים ההורים לשלם מכיסם. וכשיש כמה טיפולים כאלה בכל שבוע, ההפרש הזה - שיוצא כולו מהכיס של ההורים - יכול להגיע לאלפי שקלים בחודש, סכום שמשפחות רבות לא יכולות לעמוד בו.

שיטת ההחזרים הזאת, שמכונה בעגה המקצועית שיטת הוואוצ'רים - הסכומים שנתנים להורים עבור מימון טיפול בשוק הפרטי - גרמה לעיוות נוסף: היא הפכה את הטיפול הפרטי למשתלם הרבה יותר עבור המטפלים, שקיבלו בכך תמריץ חזק לצמצם או אפילו להפסיק לחלוטין את עבודתם במערכת הציבורית - המתגמלת פחות. המעבר למערכת הפרטית מציע להם בהסדר הנוכחי פוטנציאל ההשתכרות גבוה בהרבה לכל פגישה.

"מעגל קסם מיותר ופוגעני", כינתה זאת קופת חולים מכבי בנייר עמדה שהגישה לכנסת במסגרת דיונים בנושא. "למטפל יש פיתוי כלכלי עז לעבור לשוק הפרטי. כך נוצר מחסור בכוח אדם במערכת הציבורית; ומרוץ שכר שיוצר קושי כלכלי בקופות החולים וביחידות להתפתחות הילד. הדבר משפיע גם על מערכת החינוך, שמתקשה לגייס מטפלים לגני החינוך המיוחד ומפנה את הילדים לקופות החולים לקבל טיפולים. מצב זה מאריך עוד יותר את התורים הארוכים ממילא לטיפולים אלה. המשמעות היא כי על המשפחה להשלים אלפי שקלים בחודש על מנת לקבל טיפול בפרק זמן סביר", כתבו במכבי.

השיטה, אומרים בקופות, "יוצרת 'רפואה לעשירים' בשל הפער בין התעריף הציבורי לעלות הטיפול הפרטי; ופוגעת באיכות הטיפול וברצף הטיפולי בין המטפלים". וזה רק חלק מהתמונה הבעייתית. אם לא די בכך שהשוק הפרטי רווחי יותר עבור המטפלים, המכונים הציבוריים להתפתחות הילד שמספקים שירותים לקופות החולים מתלוננים כי התעריפים שמשלמות הקופות כה נמוכים, עד שהם נמצאים על סף התמוטטות וקריסה, ומתקשים מאוד להתחרות בשכר שמקבלים מטפלים בשוק הפרטי.

החלוקה כיום היא ש–75% מטיפולי התפתחות הילד עדיין מבוצעים במסגרת הציבורית, והטיפולים הפרטיים בהחזר מכסים את היתר. מקור במשרד הבריאות אומר כי "מטפלים חדשים צריכים לעבור סטאז' של שנתיים שמבוצע במסגרות הציבוריות בלבד, ולכן הצעירים עדיין נמצאים בקופות. אך מי שצבר מוניטין במערכת הציבורית קם והולך לפרטי - זו החלטה כלכלית מאוד הגיונית וברורה". הוא מוסיף כי האוכלוסייה שמתועלת יותר מכולן לשוק הפרטי תוך הוצאות פרטיות כבדות היא דווקא קבוצת הילדים האוטיסטים והסומטים, שלמרות מספרם הקטן יחסית (כ-15 אלף לעומת מאות אלפי ילדים עם בעיות התפתחות קלות) - אחראים למחצית מההחזרים. "הנטל על המשפחות שלהם מטורף", אומרים במשרד הבריאות. בעיה נוספת שנגרמת מהמצב היא שהקופות לא יכולות לדעת מה מתרחש בטיפולים הפרטיים, לשלוט ברמת הטיפול, לפקח על משך הטיפול, ולהבין אם הילדים אכן מקבלים את מה שהם זקוקים לו.

אילוסטרציה. בישראל יש כ-15 אלף ילדים אוטיסטים שזקוקים למגוון רחב מאוד של טיפוליםצילום: David Goldman / AP

הביקוש לטיפולים הולך וגובר

המציאות הקשה הזאת מוקצנת על ידי שני גורמים: הראשון הוא עלייה גוברת בצרכים ובביקוש לאבחונים ולטיפולים בתחום התפתחות הילד. "הביקושים של השנים האחרונות מטורפים", מספר בכיר באחת מקופות החולים. לדבריו, "כיום כל ילד שיש לו איזה קושי באחיזת עיפרון כבר נשלח לאבחונים על ידי ההורים, הגננות או המורים. זה סוג של תרבות שהתפתחה במדינה - השאיפה לילד המושלם - וזה משליך על תחום התפתחות הילד. אני לא חושב שיש משפחה אחת בישראל שלפחות לגבי אחד מהילדים לא אמרו לה בגן או בבית ספר שהילד צריך אבחון או ייעוץ".

הבעיה השנייה היא מחסור גדול במטפלים - רפואיים ופארה־רפואיים - במיוחד בפריפריה. בנייר עמדה שהגישה לכנסת אלו"ט, האגודה הלאומית לילדים ומבוגרים אוטיסטים, נכתב כי בכל הארץ, ובפרט באזור הדרום, קיים מחסור אקוטי ברופאים מומחים לנוירולוגיית ילדים ולהתפתחות הילד, פסיכולוגיים התפתחותיים, קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק - כולם גורמים קריטיים במהלך האבחון והטיפול. בקופות החולים ובמשרד הבריאות אומרים ששיטת ההחזרים החריפה את המחסור במטפלים בפריפריה, מאחר שהיא נותנת תמריץ חזק למטפלים לעבור לאזור המרכז, שבו להורים יש יכולת גבוהה יותר לשלם מכיסם את ההפרש עבור טיפולים פרטיים.

בשורה התחתונה, שילוב של עלייה מתמשכת בביקוש לטיפולים ואבחונים, מחסור חריף במטפלים, תמריץ חיובי למטפלים הקיימים לעבור לשוק הפרטי לצד תמריץ שלילי לעבוד במערכת הציבורית - יוצרים מצב עגום. התוצאה היא נטל כלכלי בלתי נסבל על הורים לילדים עם בעיות התפתחות; זמני המתנה בלתי נסבלים לטיפולים; וטיפול הולם רק למי שידו משגת.

ריסון וביטול ההחזרים

בממשלה השתכנעו שהמצב הנוכחי, של תורים ארוכים לצד הוצאות כבדות של הורים בשוק הפרטי, לא יכול להימשך, ונחושים לתקן את המעוות, ולהשקיע בתוספת של עשרות מיליוני שקלים בשנה לבסיס הסל. זאת, כדי "להחזיר הביתה" למערכת הציבורית את המטפלים ואת מרכז הכובד של טיפולי התפתחות הילד. הם גם מבינים שהכסף שיינתן לקופות חייב להיות "צבוע", כלומר - להינתן רק כנגד תפוקות שיראו הקופות בתחום קיצור התורים וגידול בהיקף הטיפולים בהתפתחות הילד.

אך כאן מגיע החלק הרגיש והשנוי במחלוקת: בממשלה משוכנעים שלא די בתוספת תקציב למערכת הציבורית כדי למשוך אליה את המטפלים ולהגדיל את היקף הטיפולים, וכי צעד זה חייב לבוא במקביל לריסון וביטול של מסלול ההחזרים בשוק הפרטי. אחרת, משוכנעים בממשלה, המערכת הציבורית לעולם לא תוכל להתחרות בפוטנציאל ההשתכרות במערכת הפרטית תחת שיטת ההחזרים.

לכן הוחלט בממשלה לפעול בתנועת מלקחיים: לתקצב את קופות החולים כדי שישפרו את זמינות התורים, אך במקביל גם לסגור בהדרגה את המסלול של ההחזרים במערכת הפרטית - במטרה "להחזיר" את המטפלים למערכת הציבורית. במלים פשוטות, במשרדי הבריאות והאוצר חושבים שכל עוד לא ייסגר ברז ההחזרים הפרטיים - יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המטפלים למוסדות הציבוריים.

לכן, לפי התוכנית של משרד הבריאות, קופות החולים יקבלו תוספת של 80 מיליון שקל "צבועים" למטרה זו בדיוק: הגדלת היקף הטיפולים במסגרת הקופה ומכוניה בהשוואה למצב כיום. הקופות יקבלו את הכסף במסגרת מבחן תמיכה, כלומר - רק אם יוכיחו גידול במספר הטיפולים שהן מספקות לילדים.

במקביל, מסלול ההחזרים בשוק הפרטי ייסגר בצורה הדרגתית לאורך זמן: בשלב הראשון יקטן בחצי ההחזר למטופלים חדשים בלבד וימשיך כרגיל למטופלים קיימים; לאחר 9 חודשים יחול ביטול מלא של ההחזרים למטופלים חדשים; ולאחר שנה נוספת, אם יוכח שקופות החולים מסוגלות לספק טיפולים בזמינות סבירה, יבוטל כליל מסלול ההחזר.

בנוסף, הממשלה מתחייבת להשקיע כסף בהכשרה של מטפלים נוספים בניסיון להתמודד עם המחסור הבסיסי במטפלים, ומשרד הבריאות יפרסם חוזר שקובע סטנדרט קליני אחיד לטיפולים, וגם זמני המתנה מקסימליים מחייבים.

האם המטפלים יחזרו למערכת הציבורית?

התוכנית הזאת שאפתנית ולא קלה לעיכול: היא מבקשת לשנות מקצה לקצה שוק ענק שכבר התבסס במשך שנים ארוכות, היא עוברת דרך פגיעה מסוימת בזכויות של מטופלים (ביטול ההחזרים), אך זאת במטרה להפחית את העול הכלכלי העצום שמוטל עליהם כיום. במקביל, התוכנית מפחיתה את פוטנציאל ההשתכרות של אלפי מטפלים שהתרגלו לתעריפי השוק הפרטי, ושלא ניתן יהיה לשחזר במלואם בשוק הציבורי.

התוכנית תקום ותיפול במידה רבה על הביצוע בשטח, כלומר על השאלה האם המטפלים אכן יחזרו למערכת הציבורית, והאם בעוד שנתיים מהיום תהיה הפחתה דרמטית בתשלומים הפרטיים של ההורים - מבלי להאריך את התורים הקיימים כיום, בלי לפגוע בשירות, ואולי אפילו עם שיפור זמני ההמתנה וזמינות המטפלים בפריפריה.

בהתאם לכך, הרפורמה העתידית מתקבלת ברגשות מעורבים ואף בהתנגדות בקרב מטפלים וגם בקרב ה"לקוחות שלה" - הורים לילדים שנזקקים לטיפולים. "המערכת הציבורית כשלה לאורך השנים בתפקיד שלה לתת לנו טיפול בזמן סביר ולפעמים גם טיפול איכותי, לכן קשה להורים להאמין ולתמוך ברפורמה שמבטלת את האופציה הפרטית", אומר עידן מוטולה, עורך אתר "שווים" שעוסק באנשים עם מוגבלות בישראל ובעצמו אב לילד אוטיסט. לדבריו, "בפריפריה למשל, הטיפולים היקרים היו במשך שנים רבות דרך היחידות להתפתחות הילד שהעניקו טיפול איכותי רב תחומי, אבל 12 יחידות כאלה נסגרו ברחבי הארץ כי התקציב מקופות החולים לא הספיק והרשויות לא היו מסוגלות לעמוד בעלויות בעצמן".

מוטולה מוסיף כי "כיום, משך התורים במערכת הציבורית מגיע לפעמים לשנה ואפילו יותר. יש חוסר אמון במערכת. קופות החולים שואפות לאיזון תקציבי, ומי ערב לנו שבבוא היום, כשיצטרכו להכניס את היד לכיס ולהביא מטפלים איכותיים לילדים, הן אכן יעשו זאת? ההורים מודאגים וכועסים כי אותם גופים כשלו כל כך הרבה שנים - והדבר הראשון שהמדינה עושה זה להפסיק את ההחזרים בשוק הפרטי".

בקופות החולים דווקא מביעים תמיכה רבה במהלך, מאחר שחשים שם שאיבדו את השליטה על התחום — בעקבות ההפרטה שעבר בשנים האחרונות. עם זאת, גם שם יש מי שמביעים חשש לגבי היכולת "להחזיר את הסוסים" שכבר ברחו מהאורווה. בכיר באחת הקופו אומר כי "זה תחום כל כך גדול שיקח כמה שנים להחזיר את בעלי המקצוע לשירות הציבורי במשרה מלאה. ומה יהיה עד אז? רק מי שיוכל לשלם מהשקל הראשון מאות שקלים לטיפול ישיג טיפול זמין ומהיר - והשאר יחכו בתורים אינסופיים".

בשורה התחתונה, הרפורמה תקום או תיפול על מבחן התוצאה, וליתר דיוק: מה יהיו אורכי התורים הסבירים שיקבע משרד הבריאות לטיפולים ולאבחונים השונים - והאם הקופות יעמדו בהם. בנוסף, עולה מאליה כמובן תהייה מה יקרה ביום שאחרי הרפורמה, אם גם לאחר הגשת התוכניות והגדלת התקציבים, קופות החולים לא יצליחו לספק למשפחות את התורים לפי הקריטריונים שקבע המשרד כסבירים. במשרד הבריאות אומרים שהרפורמה כולה תלווה בצורה צמודה, במחקר ובפיקוח הדוק על כך שהכסף אכן מושקע בהרחבת השירותים, וכי אם יהיה בכך צורך - אף יושקעו בה משאבים נוספים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"