מהתעמרות עד עיוורון ניהולי: הסיבות להתאבדות רופאים

תוצאות השחיקה רבות: אובדן החמלה, ירידה באיכות האבחון והטיפול וטעויות רפואיות. בקרב הרופאים: דיכאון

יואב יחזקאלי
יואב יחזקאלי
בית חולים סורוקה בבאר שבע
בית חולים סורוקה בבאר שבע. השחיקה גוברתצילום: עופר וקנין

המדינה נסערת ממקרי התאבדות של רופאים במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, ומשרד הבריאות מינה ועדת חקירה ציבורית לבחון את המצב ולהציע מתווה לטיפול במצוקה הנפשית של הסגל הרפואי. הקמת הוועדה מבורכת, אך יש לקוות שהיא תבחן בראי רחב יותר את מקרי ההתאבדות, שכן אלה הם קצה הקרחון של תופעת השחיקה הקשה ברפואה.

סקר רחב היקף שערך משרד הבריאות כבר לפני שנתיים, הראה שחיקה גבוהה בקרב עובדי מערכת הבריאות: ציון השחיקה הגבוה ביותר נמצא אצל רופאים — 3.59, ואחריהן האחיות. ציון גבוה מ–3 נחשב כערך גבוה שיש לטפל בו מיידית. מדוע לא נעשה מאז כמעט דבר בנושא?

שחיקה בעבודה (Burnout) מוגדרת כ"תחושת תשישות נפשית, גופנית ושכלית, הנגרמת מעומס נפשי מתמיד ומתמשך". בהגדרת השחיקה נכללים גם תחושות של ניכור, חוסר אונים וכישלון. מקצוע הרפואה מתאפיין בסכנת שחיקה גבוהה במיוחד: תהליך ההכשרה המפרך; העומס והאחריות הרבים; המגע הקרוב עם הסבל האנושי, והמרחק הרב בין ערכי המקצוע הנעלים לבין המציאות, שבה אין לרופא די זמן לבדוק ולחשוב לפני שהוא מקבל החלטות הרות גורל.

סביבת העבודה מוכרת כגורם העיקרי לשחיקה, ובעיקר הפער המתרחב בין הדרישות לבין המשאבים. תוצאות השחיקה רבות: אובדן החמלה, ירידה באיכות האבחון והטיפול, ונטייה מוגברת לטעויות רפואיות. בקרב הרופאים: דיכאון, תחלואה, נטישת המקצוע, התמכרויות והתאבדות.

אורח החיים של מתמחים לעומת רופאים מומחים

מחקרים בארה"ב הראו כי המחיר של שחיקה במערכת הבריאות עקב נטישת רופאים את המקצוע או הפחתה בהיקפי המשרה, הוא 4.6 מיליארד דולר בשנה, וכי להשקעה ב- Well being של הרופא יש כדאיות כלכלית.

כששואלים רופאים ומנהלים ותיקים, התגובות נעות בין הכחשה לבין זלזול ברופאים הצעירים: "הם מלינים על תורנות של 26 שעות? אני עבדתי 32 שעות ולא התלוננתי, וגם לא קיבלתי יום מנוחה".

פער הדורות הוא אחת הסיבות להכחשה. הדור הצעיר של הרופאות והרופאים, המעריך משמעות בעבודה מבלי לוותר על איכות החיים, לא יסכין עם ההתעמרות בעבודה — שהדור הוותיק קיבל כמובנת מאליה — ויחתור לשינוי, ובצדק.

הפער השני המוביל לעיוורון הניהולי הוא הנתק בין ההנהלות לשטח, המחסור החריף במנהיגות מקצועית והשחיקה של המנהלים עצמם. פערים אלה גורמים לפער בתפישת המציאות.

המועצה הרפואית הבריטית והאקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים פירסמו באחרונה דירקטיבה ברורה לממשלות ולארגוני הבריאות לטפל בנושא, ואצלנו - יוק.

לא הכל זה כסף, תקנים ומיטות: ההמלצות העיקריות נוגעות לחיזוק האוטונומיה של הרופא, תחושת השייכות והיכולת, לשיפור תהליכי העבודה ולבניית מנהיגות מקצועית.

הצעדים המשמעותיים הם שינויים מערכתיים בסביבת העבודה. שירות ייעוץ דיסקרטי למצוקות הרופאים הוא חשוב מאוד. זהו האמצעי האחרון שיופעל אחרי שננקטו כל צעדי המניעה והטיפול המערכתיים והרופא נקלע בכל זאת למצוקה. לסדנאות חוסן ו"מיינדפולנס" יש גם כן מקום בתוכנית, אבל נכון שאלה ייעשו בהקשר הרחב של האתגר.

שחיקת הרופאים מקבלת בעולם תשומת לב רבה — בעוד בארץ התגובות הן הכחשה ואוזלת יד. התאבדות היא קצה הקרחון הקטלני של השחיקה היום־יומית ברפואה.

בפעם הבאה שנתהה מדוע הרופא לא נחמד, כדאי שנדאג גם מאיכות הטיפול, הניתנת על ידי רופא שחוק. אפשר שכציבור נחוש אז אמפתיה לרופא ולאחות, ונראה במערכת את הכתובת לשינוי המצב.

כעת דרושים בדחיפות אמירה ברורה של משרד הבריאות ותוכנית פעולה של בתי החולים וקופות החולים למניעה ולטיפול בשחיקת הרופאים והמטפלים, כדי שהאירועים המזעזעים לא יחזרו, וכדי להחזיר את הנש(י)מה לרפואה.

הכותב הוא מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, לשעבר רופא מחוזי ומנהל אגף בקופות חולים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker