מערכת הבריאות בדרך להתרסקות ודאית - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מערכת הבריאות בדרך להתרסקות ודאית

הנס של מערכת רזה ויעילה, המספקת שירותי בריאות ברמה גבוהה ובאופן שוויוני — הסתיים ■ אין מנוס מהוספת תקציבים למערכת הבריאות, אך הממשלה תצטרך להוכיח כי כל שקל נוסף יוקצה ביעילות ויוקדש ליצירת גידול בפעילות הרפואית

30תגובות
טקס חנוכת בית החולים אסותא באשדוד
אילן אסייג

מערכת הבריאות הציבורית היא אחד המפעלים המפוארים שקמו במדינת ישראל. עם תקציב נמוך ושמרני, שיטת הפעלה ייחודית, כוח אדם מעולה וקונצנזוס ציבורי רחב — הצליחה ישראל לספק לאזרחיה רפואה ברמה מהגבוהות בעולם, בזמינות מרשימה ובשוויון יחסי. חוק ביטוח בריאות ממלכתי ההיסטורי, שנחקק ב–1995, ביצר את הזכות של כל ישראלי לקבל רפואה באיכות סבירה, תוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגוריו. החוק נפתח בהתחייבות לספק את שירותי הבריאות תוך התבססות על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית.

ואולם בשטח, בשנים האחרונות הולכים ונשחקים הערכים הבסיסיים האלה — של רפואה מתקדמת וזמינה הניתנת באופן שוויוני וסולידרי בין תושבי ישראל — והעיקרון המכונן של מערכת בריאות שוויונית וצודקת עומד בפני סכנה אמיתית. לפי הנתונים שפירסמנו פה בשבוע האחרון, בשנים האחרונות היתה נסיגה באיכות הרפואה שמערכת הבריאות מסוגלת לספק. הסימנים לכך רבים: התורים המתארכים לרופאים ולפרוצדורות רפואיות, העומס על תשתיות האשפוז, המצב הקשה של חדרי המיון, המחסור בצוותים רפואיים, ההוצאה הפרטית לבריאות שגדלה והולכת בחסות הנהירה של הישראלים לביטוחים הפרטיים.

תמונת המצב היא של גירעונות הולכים ומעמיקים בכל חלקי מערכת הבריאות: קופות החולים בגירעונות של 1.7 מיליארד שקל, בבתי החולים הממשלתיים הגירעונות מתקרבים ל–2 מיליארד שקל בשנה, ובתי החולים הציבוריים גם הם כולם נמצאים בגירעונות קבועים. חלקם, כמו הדסה ולניאדו, כבר אחרי קריסה ותוכנית הבראה, ואחרים נמצאים תחת איום דומה. אפילו בית החולים הציבורי אסותא אשדוד החדש, שנפתח רק לפני פחות משנה, כבר נמצא בגירעון עמוק המאיים על היציבות הפיננסית של בעליו, מכבי שירותי בריאות, ובעיקר מוכיח שוב כי בשיטת התקצוב הנוכחית, אין דרך לנהל בית חולים בישראל בלי להיכנס לגירעון.

האם מדובר בגופים בזבזנים ולא יעילים? אף שתמיד יש מקום להתייעלות, ואף שיש איים של בזבוז במערכת שמגלגלת יותר מ–90 מיליארד שקל בשנה, קשה להתווכח עם העובדה שמערכת הבריאות דווקא נחשבת לאחת המערכות הציבוריות היעילות, יש אף שיאמרו כי היא יעילה מדי. ההוצאה הציבורית הנמוכה לבריאות ביחס למדינות OECD (בישראל ההוצאה הציבורית היא רק 4.5% מהתוצר לעומת כמעט 7% בממוצע ב–OECD), לעומת תוצאות הבריאות המרשימות כמו תוחלת חיים הולכת ועולה ותמותת תינוקות נמוכה, היא אולי ההוכחה הטובה ביותר ליעילות. אבל יש אינדיקציות נוספות, כמו "סבב המיטות" הגבוה בישראל (מיעוט מיטות אשפוז, תפוסה גבוהה ומשך אשפוז קצר במיוחד) ומיעוט מכשירי MRI מול מספר הבדיקות הגבוה ביותר בארגון על כל מכשיר.

אלא שישראל מתמודדת בשנים האחרונות, ובשנים הקרובות צפויה להתמודד באופן משמעותי אף יותר, עם אתגרי בריאות עצומים: גידול דמוגרפי, הזדקנות מואצת של האוכלוסייה, והתפתחות הטכנולוגיות הרפואיות והתייקרותן.

נתונים על מערכת הבריאות

בעוד יש הוצאות שכמעט בלתי־אפשרי לשלוט בהן — כמו שכר, עלויות אשפוז ומחירי תרופות וטכנולוגיות שבסל — המשתנים היחידים שכן אפשר לקצץ בהם הם אורכי התורים, מספר הניתוחים, היקף כוח האדם למטופל ואפשרויות הבחירה של מטופלים. אלה בדיוק הדברים המבדילים בין מערכת בריאות שוויונית, איכותית וזמינה לבין מערכת בריאות שמי שיכול להרשות לעצמו בורח ממנה למערכת הפרטית בתשלום מלא.

וכך, כבר כיום, אורך התור הממוצע לשירותי בריאות גדל בכל שנה ביום נוסף, ולפי התסריט הריאלי של משרד הבריאות, הוא עלול להגיע למצב משברי של חודשי המתנה ארוכים למפגש רפואי והוצאה פרטית לבריאות של עוד אלפי שקלים למשפחה בשנה.

במדינות מערביות אחרות מקדימים את ישראל בכמה שנים מבחינת הזדקנות האוכלוסייה והגידול בצורכי הבריאות. לפיכך, בעשור האחרון הגדילו מדינות OECD את ההוצאה שלהן לבריאות, בקצב של 1.5% יותר מעליית התוצר השנתית. בישראל, לעומת זאת, ההוצאה על בריאות כשיעור מהתוצר נשארה קבועה בעשור האחרון (7.4% מהתוצר, לעומת 9% במדינות OECD) — וגדלה בקצב נמוך מעליית התוצר.

בשורה התחתונה, אי־אפשר להתחמק מהמסקנה שהנס של מערכת רזה ויעילה, המספקת שירותי בריאות ברמה גבוהה ובאופן שוויוני — הסתיים. כדי להחזיק מערכת בריאות מתפקדת בעידן של הזדקנות והתפתחות טכנולוגית, תידרש תוספת משאבים — אם באמצעות שינוי סדר העדיפויות הממשלתי, אם באמצעות העלאת מס הבריאות, שיגדיל את העצמאות של המערכת, יגן עליה מזעזועים בתקציב המדינה ויאפשר לה לבצע תכנון לטווח ארוך.

השאלה האחרונה והקריטית היא כמובן כיצד יחולק הכסף: מערכת הבריאות אמנם סובלת משחיקה קשה, אך היא צורכת תקציבים גדולים כבר כיום. כדי לדרוש מהממשלה להוסיף לה תקציבים על חשבון מטרות אחרות וחשובות כמו חינוך, רווחה וביטחון, עליה להוכיח כי כל שקל נוסף לא יופנה לייקור הפעילות הקיימת, אלא יוקצה ביעילות ויוקדש ליצירת גידול בפעילות הרפואית.

לצורך כך יידרש שינוי תפישתי עמוק, החל בשינויים וחידושים טכנולוגיים, דרך שינוי תמהיל המטופלים בבתי חולים והמשך העברת מרכז הכובד לקהילה ולבית, ועד ליצירת מקצועות רפואיים חדשים ושינוי הגדרות התפקיד הקיימות.

דבר אחד ברור, הטייס האוטומטי מוביל אותנו לשום מקום — ומרחיק אותנו שנות אור מחזונו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#