"הילדים בבריכה - באחריות ההורים": הרעיון של איילת שקד אחרי חופשה באיטליה - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הילדים בבריכה - באחריות ההורים": הרעיון של איילת שקד אחרי חופשה באיטליה

שרת המשפטים חשפה אתמול את תפישת עולמה: הציבור אחראי לבריאותו, ולא הרגולטור. אבל בעולם שבו קוקה קולה היא אתר ביקור לגיטימי לילדים וגם מוצרים מלוחים מכילים סוכר - דיבורים על אחריות אישית הם ציניות, במקרה הטוב

129תגובות
שרת המשפטים, איילת שקד
דודו בכר

אם מישהו היה צריך לקבל הוכחה לכך שרפורמת סימון המזון המזיק בסכנה, הוא היה יכול לקבל אותה אתמול בבוקר, בראיון שערך המשנה למנכ"ל איגוד לשכות המסחר, עו"ד דן כרמלי, עם שרת המשפטים, איילת שקד, בכנס קמעונות המזון בגני התערוכה.

כרמלי, המייצג את יבואני המזון — גדולי המתנגדים לסימון באדום של מוצרים מזיקים — נשמע כמי שאבן ענקית נגולה מעל לבו: הוא קיים שיחה עליזה, כמעט עולצת, עם שרת המשפטים שקד.

השרה שקד הבהירה כי היא לגמרי בצד של התעשייה — החל בחוק להגבלת תביעות ייצוגיות, עבור בצמצום חקיקה פרטית, וכלה בהפחתת רגולציה. "עצרנו את מרבית החקיקה שמוסיפה רגולציה על עסקים", סיפרה שקד, והתלוננה כי אף שיש לה שליטה לא רעה על חקיקה ממשלתית ופרטית, המשרדים הבעייתיים — הבריאות ואיכות הסביבה — בכל זאת "מכניסים המון רגולציה" דרך חקיקת משנה, כלומר תקנות שלא עוברות דרך ועדת שרים לחקיקה.

אבל המשפט של שקד שתפס את אוזנינו נאמר בכלל בהקשר אחר: "דוגמה לרגולציה נוראה — שיש בישראל ואין בשום מקום אחר בעולם — נוגעת לבריכות השחייה והבריכות במלונות", אמרה שקד. "הייתי בחופשה באיטליה", סיפרה, "ובאף בריכת שחייה לא היה מציל; הילדים על אחריות ההורים. בישראל יש מציל בכל בריכה ובכל תת־בריכה, ועכשיו מחייבים בתקנות לשים גדרות והצללה על כל בריכה. זה רק בישראל".

ואז הגיעה שורת המחץ: "בישראל, משום מה, כל הזמן חושבים שהרגולטורים ובעלי העסקים צריכים להיות אחראים על בריאות הציבור, ולא שהציבור אחראי על הבריאות של עצמו", אמרה.

שקד דיברה לכאורה על בריכות שחייה, תוך שהיא מציגה תפישת עולם ליברטריאנית קלאסית, אבל למעשה היא דיקלמה את המנטרה של תעשיות המזון והטבק: האחריות האישית מוטלת על הפרט. "מה אתם רוצים מהתעשייה?", זועקים יצרני מזון בכל העולם וגם בישראל. "מי שלא רוצה להשמין או לחלות בסוכרת, ביתר לחץ דם או במחלות לב — שימעיט בצריכת סוכר. מי שלא רוצה לחלות בסרטן הריאות, ללקות בשבץ מוחי או למות בטרם עת — שלא יעשן. ואם הוא מעשן — שייגמל".

הבעיה היא שתיאוריה לחוד, ומציאות לחוד: בעולם שכל כולו מלא בסוכר, כולל במוצרים מלוחים; עולם שבו בלי שנרגיש תעשיית המזון הוסיפה למוצרים סוכר, מלח ושומן רווי בתהליך הדרגתי אך נחוש; בעולם שמלא בפרסום של מזון מזיק; בתרבות שמתייחסת לסוכר כהבעת אהבה; בעולם שבו מוסדות החינוך רואים במרכז המבקרים של קוקה קולה אתר סיור לגיטימי לילדים — גם מי שרוצה לנקוט אחריות אישית, יתקשה לעשות זאת.

אותו הדין חל גם על סיגריות: ניקוטין הוא חומר ממכר ביותר, וסיגריות פותחו במהלך עשרות שנים כך שיביאו את המשתמשים בהן למקסימום התמכרות במינימום זמן. גמילה היא תהליך קשה, מייסר ועבור רבים למעשה כמעט בלתי־אפשרי. לפרסם ולמכור לאנשים סיגריות מגיל צעיר מאוד, ואחר כך לצפות מהם להפסיק לעשן אם הם חוששים לשלומם — זו ציניות במקרה הטוב. ובעולם של פערי מידע עצומים בין תאגידי הענק האלה לבין הצרכן בקצה — זהו בדיוק המקום שבו תפקידו של הרגולטור לפעול.

גם בחלק השני של המשפט שקד טועה ומטעה: הרגולטור, כלומר הממשלה, אחראי גם אחראי לבריאות הציבור. למעשה, זו מטרת העל של הממשלה — בדיוק כמו הביטחון האישי והלאומי. הפחתת רגולציה והקלה על עסקים לא יכולות להיות קודמות לאחריות הבסיסית הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#