רוני לינדר

שר הבריאות, יעקב ליצמן, חתם השבוע על תקנות הקובעות לרופאים חובת צינון של חצי שנה בין המועד האחרון שבו פגשו מטופל במערכת הציבורית למועד שבו יוכלו לנתח אותו באופן פרטי. התקנות נחתמות כשנה וחצי לאחר אישור החוק בעניין זה בכנסת, והן יובאו לאישור סופי של הכנסת בשבוע הבא.

יישום התקנות יהיה הדרגתי, והן יחולו בתחילה על רופאים בקהילה. לאחר מכן, מינואר 2018, הן יחולו על רופאים במרפאות חוץ של בתי החולים, ובשלב מאוחר יותר על הליכים שאינם ניתוחים, כמו הפריות, סקירת מערכות וייעוץ.

שינוי הרגולציה הוא מרחיק לכת, ועשוי לשנות מהותית את תחום הניתוחים הפרטיים בישראל. כיום, לפי בדיקה שערך משרד הבריאות לקראת חקיקת החוק, לכמעט מחצית (45%) מ–160 אלף הניתוחים הפרטיים שבוצעו באמצעות ביטוחים משלימים, קדם מפגש עם המנתח במערכת הציבורית בטווח זמן של עד שלושה חודשים לפני הניתוח.

ראש אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, התייחס לכך בשעתו ואמר כי הרופאים הפכו את המערכת הציבורית ל"טרמינל" לגיוס מטופלים פרטיים. במשרד הבריאות, לעומת זאת, האשימו את ה"שיטה" שבה תת־תקצוב של מערכת הבריאות הציבורית גורם לתורים ארוכים ולהסטת חולים למערכת הפרטית.

כמתואר

שלוש שנים בתור

כללי הצינון החדשים, שלפי חישוב פשוט אמורים לחסום עשרות אלפי ניתוחים שעד כה בוצעו בלי צינון, מגיעים כ"עסקת חבילה" עם תקציב של מאות מיליוני שקלים לקיצור תורים במערכת הציבורית: ב–2017 יוקצו לכך 780 מיליון שקל, והחל ב–2018 יוקצה לכך סכום של 880 מיליון שקל בשנה.

הסכומים יחולקו בצורה מורכבת לקופות ולבתי החולים: כ–550 מיליון שקל יינתנו לקופות במסגרת מבחני תמיכה, כלומר רק אם יוכיחו כי הן מפחיתות את ההוצאה שלהן בביטוחים המשלימים על ניתוחים פרטיים. במקביל, יידרשו קופות החולים להפחית בהתאם את הפרמיות שהן גובות בביטוחים המשלימים שלהן מהציבור. בנוסף, כ–150 מיליון שקל יינתנו לקופות לצורך תשלום לבתי החולים לקיצור תורים נוסף, וכ–180 מיליון שקל יחולקו בין בתי החולים לצורך פיתוח תשתיות שיסייעו לקיצור תורים וזמני ההמתנה, כמו שדרוג חדרי הניתוח.

האם הסכומים הללו יספיקו כדי להביא לקיצור התורים המיוחל במערכת הבריאות הציבורית? הדעות על כך חלוקות, במיוחד על רקע מצב התורים הקשה כיום במערכת. משרד הבריאות לא פירסם זה זמן רב את אורכי התורים לניתוחים בבתי החולים הציבוריים, אך בדיקות עצמאיות שערכה ההסתדרות הרפואית, וכמובן המציאות בשטח, מצביעות על תורים ארוכים ביותר.

בינואר השנה הוצג בכנסת סקר שערכה ההסתדרות הרפואית ולפיו זמן ההמתנה בתור לניתוח החלפת מפרק ברך בסורוקה הוא כמעט שלוש שנים (34 חודשים). לניתוח קטרקט — הניתוח הנפוץ בישראל — משך ההמתנה הוא שנה וחודשיים (14 חודשים) בפוריה בטבריה, שנה בסורוקה ובבילינסון, ותשעה חודשים בשיבא.

השר ליצמן
השר ליצמןצילום: מרק ישראל סלם

לניתוח שקדים בילדים, ניתוח נפוץ ביותר, זמן ההמתנה הוא כמעט שנתיים בבית החולים שיבא, ושנה בפוריה ובשניידר. ניתוח השקדים לילדים נהפך לאחד הסמלים של הסטת מטופלים למערכת הפרטית, שבה מתבצע כיום חלק ניכר מניתוחים אלה. התקנות החדשות מעניקות תמריצים מיוחדים לקופות החולים שיצליחו להביא לקיצור תורים בפריפריה ובניתוחים שיש בהם היום תורים ארוכים.

בעבר אמר מנכ"ל שירותי בריאות כללית, אלי דפס, כי יידרש סכום של 3–4 מיליארד שקל נוספים כדי לצמצם את התורים לניתוחים במערכת הבריאות הציבורית לזמן סביר של שלושה עד ארבעה שבועות. לעומת זאת, מנהל איכילוב, פרופ' רוני גמזו, הצליח להשיג באחרונה קיצור תורים משמעותי בשורה של ניתוחים, באמצעות חריגה תקציבית של 20 מיליון שקל — תשלום לאנשי צוות רפואי שהפעילו את חדרי הניתוח מעבר לשעות העבודה הרגילות. כך, למשל, ההמתנה לניתוחי מפרק ירך באיכילוב התקצרה מ–11 חודשים לחודשיים; ההמתנה לניתוח קטרקט התקצרה מתשעה חודשים לחמישה שבועות; והתור לתיקון רצפת אגן ודליפת שתן התקצר משלושה חודשים לחודש.

החשש: רופאים יפנו מטופלים לחבריהם

סוגיה נוספת שקשורה לתקנות הצינון נוגעת לקלות היחסית שבה ניתן לעקוף אותן. למשל, זוגות או קבוצות של רופאים יכולים להפנות מטופלים בינם לבין עצמם, במתכונת של "שמור לי ואשמור לך". אולם בממשלה סבורים כי גם אם תופעה כזאת אכן תתרחש, היקף ההפניה העצמית עדיין יקטן משמעותית — במיוחד מפני שלקופות החולים ייווצר תמריץ אמיתי להסיט את הניתוחים בכיוון ההפוך — מהפרטי לציבורי.

התקנות החדשות הן המשך ישיר של תוכנית כוללת לריסון הרפואה הפרטית בישראל, שהתחילה להתגבש בשנה שעברה. לפני שנה בדיוק נכנסה לתוקף רפורמת "הסדר־החזר", שמונעת מקופות החולים להציע למבוטחים החזר כספי בגין בחירת מנתח באופן פרטי — אלא רק עבור ניתוחים שמבצעים מנתחים שנמצאים עמן בהסדר, בעוד המבוטחים נדרשים לשלם רק השתתפות עצמית. הוראה אחרת שנכנסה לתוקף במקביל קובעת כי המנתחים הפרטיים יקבלו את שכרם מהמוסד שבו בוצע הניתוח — ולא ישירות מהמטופל, מה שנועד לצמצם למינימום את הקשר הכספי בין המטופלים לרופאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker