החלטה ראשונה של ועדת גרמן: הקמת רשות למרכזים רפואיים ממשלתיים - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החלטה ראשונה של ועדת גרמן: הקמת רשות למרכזים רפואיים ממשלתיים

הרשות תהיה אחראית על ניהול בתי החולים ואילו משרד הבריאות יתמקד בפיקוח ■ בבתי החולים יוקמו ועדות היגוי שיפקחו על המנכ"ל ועל מנהלי בתי החולים שלא יעמדו בדרישות הרשות יופעלו סנקציות

23תגובות

ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית פירסמה היום (ג') את התוצר הראשון של פעילותה: החלטה על הקמת רשות למרכזים רפואיים ממשלתיים הכפופה לשרת הבריאות. הרשות תוקם בנפרד ממשרד הבריאות, וכל בתי החולים הממשלתיים, תאגידי הבריאות שלצדם ואגודות הידידים יהיו כפופים לה.

את ההחלטה קיבלה ועדת המשנה לבחינת "ריבוי הכובעים" (כינוי מרוכך לניגוד עניינים) של משרד הבריאות בראשותה של רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, שממליצה לערוך שינויים משמעותיים במבנה הניהול של בתי החולים הממשלתיים. כדי לזרז את הקמת הוועדה הקמת הרשות תיעשה באמצעות החלטת ממשלה, עד להשלמת החקיקה בנושא. במסיבת עיתונאים שקיימה אתמול שרת הבריאות, יעל גרמן, עם חברי הוועדה בתל אביב, העריכה גרמן את לוח הזמנים להקמת הרשות ותחילת פעולתה בשנה מהיום.

לאחר הקמתה של הרשות תהיה חלוקה בינה לבין משרד הבריאות: המשרד יהיה אחראי על הרגולציה והפיקוח על בתי החולים, ואילו הרשות תהיה אחראית על הניהול השוטף שלהם. חלופה זו נבחרה לאחר שנפסלו חלופות רבות אחרות, ובהן תאגוד בתי החולים (הפיכתם לתאגידים עצמאיים), העברתם לקופות החולים, הקמת רשות עצמאית לחלוטין שלא תהיה כפופה לשר הבריאות, או השארת המצב הקיים על כנו. ראש הרשות ימונה על ידי שרת הבריאות, שאינו חייב בהכרח להיות רופא, וכהונתו תהיה קצובה.

בנוסף, יוקמו ועדות היגוי שהן מעין דירקטוריונים לבתי החולים. ועדת ההיגוי תתווה את מדיניות המרכז הרפואי, תפקח על פעילותו ועל ביצוע תפקידי המנכ"ל, תקבע את המדיניות הכללית של המרכז הרפואי ואת פעולותיו הפיננסיות, תפקח על תקציבו השנתי והשימוש במקורות העומדים לרשותו, תקבע את תוכניותיו לטווח ארוך ועוד. הוועדה לא קובעת כיצד ייבחרו ומהם תנאי הסף לבחירת חברי ועדות ההיגוי, אלא כי "שרת הבריאות תקבע את אופן בחירת חברי ועדת ההיגוי ואת תנאי כשירותם".

לצד ועדת ההיגוי, ממליצה הוועדה למנות ועדת ביקורת שתדווח לוועדת ההיגוי ובין השאר תבחן את תפקודו של מבקר הפנים של המרכז הרפואי. בנוסף הוחלט כי משך כהונתם של מנכ"לי בתי חולים ומנהלי מחלקות יוגבל וייקצב על פי מתווה הקדנציות והרוטציות שגובש בנציבות שירות המדינה. לעומת זאת, הוועדה אינה ממליצה על מינוי של חשב מלווה מטעם משרד האוצר לבתי החולים, זאת, כפי הנראה, בעקבות התנגדות עזה מצד משרד הבריאות ומנהלי בתי החולים.

אמיל סלמן

כדי להבטיח את עצמאות הרשות נקבע עוד כי מנכ"ל משרד הבריאות לא יהיה אחראי או בעל סמכות ביחס לרשות, וכי ייקבע לה תקציב עצמאי שינוהל בחשבות נפרדת ממערך משרד הבריאות. זו אינה הפעם הראשונה שוועדה ציבורית עוסקת בנושא ניגוד העניינים של משרד הבריאות: קדמו לכך ועדות ציבוריות חשובות כמו ועדת נתניהו (1990), ועדת אמוראי (2002), ו־וועדת ליאון (2004).

סמכויות לעיצומים

גם מבקר המדינה קבע בעבר כי "מערכת הבריאות סובלת מריכוזיות וניגוד עניינים מוסדי שטרם הוסדרו, בין השאר נוכח ריבוי התפקידים של משרד הבריאות הן כבעלים של בתי חולים ממשלתיים והן כמפקח עליהם", וכי "הואיל ומשרד הבריאות הוא הבעלים של בתי החולים הממשלתיים ואף מפקח עליהם, ספק אם ביכולתו למלא את תפקידיו כמפקח כנדרש".

בנוסף קיבלה הממשלה ב–1997–2007 החלטות שונות בנושא מעמד בתי החולים, ואפילו ארגון המדינות המפותחות לשיתוף פעולה כלכלי (OECD) קבע בשנה שעברה כי הפרדת ניהול בתי החולים הממשלתיים ממשרד הבריאות יוביל לשיפור במערכת הבריאות בישראל.

חברי ועדת קן התייחסו לכישלון המתמשך הזה של הניסיונות לתקן את ריבוי הכובעים של משרד הבריאות, וקובעים במפורש בדו"ח כי אחד העקרונות המרכזיים שליוו את עבודת הוועדה היה עיקרון הפרגמטיות: "ועדת המשנה שמה לה למטרה להימנע מהצעת חלופות ופתרונות בלתי ישימים בטווח הקצר, מתוך הכרה בחשיבות הרבה שיש לקידום פתרונות מערכתיים ישימים בטווח זמן סביר", נכתב בדו"ח.

הוועדה קובעת כי הקמת הרשות היא אולי החלופה הישימה ביותר לפתרון בעיית ניגוד העניינים, שכן "מדובר במהלך הניתן ליישום בפרק זמן סביר הואיל והוא מצומצם יחסית בהיקפו ובמשכו, ואין בו כדי לשנות סדרי עולם במערכת הבריאות, בפרט מבחינת יחסי עבודה (...) היא אינה כרוכה בעלויות שיכבידו על הממשלה, או יחשקו את מקבלי ההחלטות". ובנוסף, "הואיל ומדובר במהלך שהוא בהגדרה אינו בלתי הפיך, תעמוד בפני שרת הבריאות והממשלה אפשרות לבחון בעתיד היתכנות של רפורמות נוספות, כגון תאגוד, או במקרה שהניסיון לא ייצלח, השבת המצב לקדמותו".

הרשות לא תעסוק בניהול השוטף של המרכז הרפואי, אלא תהווה גוף מטה בנושאי ניהול, לרבות רפורמות מבניות, הון אנושי, תקציב, כספים, מערכות מידע ורכש ולוגיסטיקה. ההמלצה, אגב, לא התקבלה באופן חלק: החשבת הכללית, מיכל עבדי־בויאנג'ו, והממונה על השכר במשרד האוצר, קובי אמסלם, סברו כי יש להותיר את המצב הקיים על כנו, ואילו סגן ראש אגף התקציבים באוצר, משה בר סימן טוב, תמך ברעיון של העברת חלק מבתי החולים לידי קופות החולים (במתכונת הדומה לשירותי בריאות כללית), ותאגוד יתר בתי החולים.

לדברי יו"ר הוועדה קן, "בתוך הוועדה היו קולות שונים, אך בסופו של דבר ההמלצה התקבלה פה אחד גם על דעתו של אגף התקציבים, ואין עמדת מיעוט". המלצה נוספת של הוועדה היא "חיזוק מנגנוני משילות ובקרה של המדינה על המרכזים הרפואיים שבבעלותה", ובמלים אחרות: הידוק הפיקוח על בתי החולים שרבים מהם מתנהלים כיום בעצמאות־יתר ובלי לתת דין וחשבון לממשלה.

מטרה נוספת היא הגברת השקיפות בבתי החולים הממשלתיים, שכיום לוקה מאוד בחסר. "שקיפות היא תנאי הכרחי לחיזוק מעמדה של הרפואה הציבורית בישראל וזכייה מחודשת של אמון הציבור בה", כותבים חברי הוועדה. לצורך כך, ממליצה הוועדה כי במסגרת הרשות החדשה יוגדרו סטנדרטים מנהליים ברורים להתנהלות בתי החולים הממשלתיים, אשר ייאכפו בהקפדה יתרה.

"הרשות תפעל בסמכות להבטיח את התנהלותם היעילה של המרכזים הרפואיים הממשלתיים, תוך הקפדה על עמידה בסטנדרטים שנקבעו על ידה ובדגש על שקיפות מירבית הן כלפי המטופלים בהיבטים של זמינות תורים, אמנת שירות וכו' והן כלפי המדינה בהיבטים של אישור תוכניות עבודה, וידוא עמידה במסגרות התקציב, בקרה תקציבית וחשבונאית, פרסום

דו"חות כספיים, הפעלת מערך ביקורת פנים, ציות לכללי מנהל תקין ולעקרונות ממשל תאגידי וכו'", נכתב בדו"ח.

לא פחות חשוב מכך: כדי להעניק לרשות "שיניים", יינתנו לה סמכויות להטיל עיצומים בגין הפרה של הוראות או לנקוט הליכים משמעתיים נגד נושאי משרה בגין הפרת הוראות - בכפוף לשימוע ולזכות ערר על החלטות הרשות. בנוסף, המרכזים הרפואיים יהיו מחויבים "לפי דרישת הרשות, או מי שהוסמך לכך על ידה, למסור כל מידע שלדעת הרשות יש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק מרכזים רפואיים ממשלתיים. אי־עמידה בדרישה להעביר מידע מלא במועד תהווה הפרה של הוראות החוק ובגינה ניתן יהיה להטיל עיצומים".

"לפתור בעיה של 30 שנה"

מלבד קן, בוועדה חברים בר סימן טוב; מנהל אגף רפואה במשרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק; נציגת משרד ראש הממשלה, ד"ר מיכל טביביאן מזרחי; מזכ"לית ההסתדרות הרפואית, עו"ד לאה וופנר; והאחראי על מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה, יוני דוקן.

בשלב זה הרשות נוגעת רק לבתי החולים הממשלתיים הכלליים, ואינה כוללת את שאר בתי החולים (ובהם הדסה, שערי צדק, ובתי החולים של הכללית). לדברי קן, הסיבה היא כי בתי החולים הפסיכיאטרים נמצאים תחת הרפורמה בבריאות הנפש, ומתקיימים דיונים גם לגבי בתי החולים הגריאטרים. "אנחנו תחת מגבלות הזמן והרצון למצוא פתרון", אמרה קן. עם זאת, הוועדה מעלה אפשרות של חקיקת חוק בתי חולים שיכלול כללים אחידים על כלל בתי החולים.

הדו"ח סוקר גם את החלופות שעמדו בפני הוועדה: השארת המצב הנוכחי על כנו נפסלה על ידי הוועדה בטיעון כי "שימור הסטטוס קוו מהווה התעלמות הלכה למעשה מדו"ח מבקר המדינה, דו"ח OECD ומסקנות ועדות קודמות בנושא מערכת הבריאות שטענו כי יש לפעול לשינוי המצב, ועמדות שהוצגו בפני הוועדה בדבר הבעייתיות הרבה במצב הנוכחי".

החלופה של תאגוד (הפיכת בתי החולים לחברות ממשלתיות בבעלות המדינה או בבעלות קופות חולים) נבחנה לעומק אף היא, אך ירדה מהפרק מסיבות שונות ובראשן הקשיים הרבים ביישום הרעיון - הן מבחינת עלות המהלך והן מבחינת ההתנגדות הצפויה מצד ועדי העובדים.

גם נציגי רשות החברות שהופיעו בפני הוועדה הסבירו כי התאגוד ייארך שנים רבות ויהיה מסובך ביותר, הן מבחינת יחסי העבודה והן מבחינת מיפוי ואיזון של נכסים, ואין טעם לפנות לנתיב זה. "תאגוד המרכזים הרפואיים מעורר חשש גם לגבי יכולת התחרות של המרכזים הרפואיים הקטנים במידה שיצטרכו להתמודד בשוק באופן עצמאי", נכתב בדו"ח.

לדברי גרמן, "יש לנו עכשיו מתווה ריאלי בר־יישום ובר קיימא שייתן מענה לבעיה שעומדת לפתחו של משרד הבריאות קרוב ל–30 שנה". מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, אמר: "אני מברך על החלטת הוועדה. יכולת המשילות של מנכ"ל שיש לו 20 ומשהו בתי חולים תחתיו ואין לו אפילו איש מטה שינהל אותם היא מוגבלת. אתה לא יכול להיות בטוח שאתה ממלא תפקיד נכון כיו"ר דירקטוריון של 20 בתי חולים. אתה יכול להיות הכי טוב והכי מכיר את המערכת, אבל לא לעשות את זה בדרך שכיום השוק המורכב, הדינמי והתובעני הזה צריך. הרגשתי את זה על בשרי מהרגע הראשון.

"גם אם אתה ישר עם עצמך ונמנע מניגוד עניינים, קשה לאחרים להכיר בכך. גם אם בסופו של דבר קיבלת החלטה ביושר ובאחריות - תמיד צד אחד יגיד שדאגת לבתי החולים. זה מקטין את כוחו ואת עוצמתו של המנכ"ל, ולכן תהליך ההפרדה חשוב ביותר".

מהדו"ח עולה כי למשרד הבריאות חסרים כיום נתונים ומידע בסיסיים ביותר אודות בתי החולים שהוא אמור לנהל. כך למשל נכתב בדו"ח כי "כיום, כך נמסר לוועדת המשנה על ידי נציג משרד הבריאות, מר רועי משולם, אין בידי המדינה נתונים עדכניים אודות הנכסים וההתחייבויות של כלל בתי החולים הממשלתיים, למרות שהמדינה מבטחת את נכסיה, לרבות נכסי בתי החולים הממשלתיים באמצעות חברת ענבל".

במקום אחר נכתב כי אחת הסיבות לפסילת האפשרות של תיאגוד, היא היעדר מידע אודות היקף ההתחייבויות הכספיות של בתי החולים: "מבחינה חשבונאית, מרגע התיאגוד, לא ניתן עוד להתערב בענייניו של התאגיד מול המדינה או מול צדדים שלישיים, ועל כן נדרש להסדיר מראש את מערכת יחסי הגומלין שבין המרכז הרפואי הממשלתי למדינה על כל השלכותיה. מהלך כאמור, עלול להיות כרוך בהוצאה כספית משמעותית מצד המדינה ערב התיאגוד הואיל ולא נעשתה עד כה בדיקה עדכנית לגבי היקפי ההתחייבויות של המרכזים הרפואיים הממשלתיים וייתכן שישנם היבטים חשבונאיים משמעותיים, לרבות היבטי פחת על נכסים, שהמדינה תצטרך להתמודד איתם, כמו גם להבטיח איזון תזרימי בעתיד", נכתב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#