כשהחולה נהפך לארנק מהלך - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהחולה נהפך לארנק מהלך

פרשת הפגייה בשערי צדק צריכה לסתום את הגולל על רעיון הרחבת השר"פ

21תגובות

אם יש דגל שחור דמיוני שמתנוסס מעל מערכת בריאות ציבורית, הוא הונף במלוא עוצמתו לפני כמה חודשים, כאשר 20 אלף שקל נגבו מהורים עבור השגחה צמודה של מנהל הפגייה בשערי צדק בירושלים על פג שהיה מאושפז שם במצב קשה.

דגל נוסף הונף כאשר בבית החולים לא ממש הבינו מה הבעיה בגבייה, והסבירו בתגובה כי השר"פ בבית החולים מנוהל כחוק, כי להורים נמסר מראש התעריף וכי הם יזמו את ההתקשרות. "המשפחה בחרה במנהל הפגייה להשגחה רפואית צמודה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע", נמסר בתגובה הרשמית של בית החולים, כאילו היה זה הדבר הטבעי בעולם.

מדוע זה דגל שחור, אירוע שצריך להיות קו פרשת מים בהתייחסות הציבורית לרעיון השר"פ? מאחר שהפגייה היא קודש הקודשים של מערכת הבריאות הציבורית - טיפול נמרץ לחולים חסרי הישע ביותר במערכת. גם תומכיו המובהקים ביותר של השר"פ - המאפשר בחירת רופא בתוך בתי חולים ציבוריים - מצהירים בכל הזדמנות כי הוא מתאים רק לפעולות רפואיות מתוכננות מראש, שבהן החולה פועל בתנאים רגועים יחסית ומחליט בשיקול דעת אם לשלם סכום נוסף עבור טיפול פרטי. במקרים שכאלה יש לו גם מספיק זמן לבצע בירור כספי, למשל מול הביטוח המשלים או המסחרי שלו, בשאלה אם יינתן לו החזר עבור הפעולה, ובאיזה גובה.

דודו בכר

כל זה לא יכול להתרחש בטיפול נמרץ שבו מאושפזים חולים קשים - במקרה הזה פג זעיר במצב קשה - וכשבני משפחותיהם נמצאים ברגעים מהקשים בחייהם. במצב רגיש שכזה, כאשר בנם נמצא בסכנה גדולה, סביר שיסכימו ואפילו יציעו מיוזמתם ‏(כפי שקרה כאן‏) לשלם כל סכום כדי להגדיל במשהו את הסיכוי שיקירם יחלים. ואכן, במקרה הנוכחי ההורים הצעירים גילו בדיעבד כי לא יקבלו כל החזר מהביטוח המשלים שלהם עבור ההשגחה הצמודה על בנם, מאחר שמטבע הדברים, אין כיסוי ביטוחי לשירות שכזה.

אך זה רק חלק קטן מהבעיה: מבחינת אתיקה רפואית בסיסית ביותר, נחצה במקרה הזה קו אדום. כאשר בית החולים הסכים לקבל את הכסף מההורים עבור השגחה מיוחדת של מנהל המחלקה הוא הודה למעשה כי כסף, ולא שיקול רפואי, הוא שקובע איזה פג יקבל תשומת לב רפואית מוגברת בתוך מחלקת טיפול נמרץ לפגים.

שערי צדק הוא אמנם לא בית חולים ממשלתי או ציבורי לגמרי, אלא בית חולים בבעלות עמותה, בעל מאפיינים פרטיים, ולכן מותר לו להפעיל שר"פ. אך אסור להתבלבל: זה אינו בית חולים פרטי, ויתרה מכך - הפגייה שפועלת בו ציבורית לחלוטין ומתוקצבת על ידי כספי הביטוח הלאומי שכולנו משלמים, גם ההורים לפגים האחרים בפגייה, שלא זכו לאותו טיפול מועדף סביב השעון.

וכעת נשאלת השאלה: האם הפג שהוריו שילמו 20 אלף שקל עבור השגחה מיוחדת של מנהל הפגייה אכן נהנה מטיפול טוב יותר משאר הפגים? אם כן, הרי שזו שערורייה מוסרית. ואם לא - מדוע נגבה התשלום המיותר והגבוה מזוג ההורים הצעירים בשעתם הקשה?

השלכות הרסניות

הוויכוח הציבורי הער שמתקיים בחודשים האחרונים סביב הרחבת השר"פ לבתי החולים במרכז התמקד עד היום בעיקר בבעיות בשר"פ בהדסה: ההפרש האדיר בין אורכי התורים במסלול השר"פ ובמסלול הציבורי, הסיפורים על הסטה שיטתית של מטופלים לשר"פ, ורופאי המשפחה בירושלים שהעידו בצער שלמדו לנתב מראש מטופלים לשר"פ כדי שיקבלו טיפול בהקדם. רבים מתומכי השר"פ נהגו לתת את שערי צדק כדוגמה לבית חולים שבו יכול להתקיים שר"פ נשלט ומוסרי. סיפור הפגייה ותגובת בית החולים שאינו מבין מה הבעיה בגבייה ומאשר כי לפג ניתן טיפול מיוחד סביב השעון תמורת תשלום, מנפצים גם את האמירה הזו.

הבעיה של השר"פ אינה נובעת מרופא רודף בצע זה או אחר, אלא מעצם קיומו של התמריץ המשחית בתוך בית החולים. כאשר כל פעולה רפואית כמעט יכולה ליהפך לפרטית ומקבלת תג מחיר, מתחילות לצוץ תופעות של גבייה עבור שירותים שאמורים להיות מובנים מאליהם - כמו רופא מיילד פרטי שיבטיח לידה טבעית ‏(ולא קיסרית‏), תפירת חתכים לילדים על ידי פלסטיקאי ‏(ולא כירורג‏) או החדרת צינור לקנה הנשימה על ידי מנהל מחלקה ‏(ולא "סתם" רופא‏) לאדם מורדם ומונשם, שמשפחתו מוכנה לשלם כל סכום כדי לשפר ולו במעט את מצבו.

כשתמריצים כאלה עומדים לרשות הרופאים ובית החולים - המטופל נהפך במידה רבה ממקרה רפואי לפוטנציאל הכנסה נוסף, או במלים נעימות פחות, לארנק מהלך. וכשהשיקול הרפואי ניגף אל מול השיקול הכלכלי - המערכת הציבורית כולה נרקבת מבפנים.

ברמה המקרו־כלכלית, ההשלכה הרסנית: בעוד שלא הוכח ששר"פ תורם ליציבותו הכלכלית של בית החולים ‏(ומצבו הפיננסי העגום של הדסה הוא הראיה לכך‏), שני דברים ברורים למדי: השר"פ הופך שכבה דקה של רופאים לעשירים מאוד ‏(שוב, ראו הדסה‏) ומנפח את ההוצאות של המטופלים. הכפילו זאת בכל אזרחי ישראל - ותקבלו זינוק בהוצאה הפרטית והלאומית לבריאות, מבלי שמשהו מהותי משתפר בבריאות עצמה. סימנים לכך ניתן לראות כבר כיום בירושלים, שבה הביטוחים המשלימים של קופות החולים מוציאים פי כמה על כל מבוטח מאשר באזור המרכז ובפריפריה.

הדגל השחור שהונף עם פרסום פרשת הפגייה בשערי צדק צריך לסתום סופית את הגולל על רעיון הרחבת השר"פ המתקיים בירושלים אל כלל בתי החולים בישראל, רעיון שבימים אלה מקודם במרץ, גם אם תחת שמות שונים, בוועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית.

הפתרון המפתה והנוח הזה, של פתיחת האפשרות של חולים לממש את ביטוחי הבריאות שלהם במערכת הבריאות הציבורית כך שהכסף הגדול יזרום אליהם ולא למערכת הפרטית, עלול להחריב את מערכת הבריאות הציבורית המפוארת, גם אם מלאת הבעיות, של ישראל - ולהכניס אותה לתהליך אמריקניזציה מואץ וטרגי. אם חברי הוועדה יחליטו בסופו של דבר על שר"פ, הם כבר לא יוכלו לטעון כי לא הבינו עד לאן יכולות להגיע ההשלכות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#