תביעת המתמחים: "נכנס לניתוח ב-4 בבוקר, דקה אחרי שנרדמתי - ואמון על חייה של יולדת והתינוק שלה" - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תביעת המתמחים: "נכנס לניתוח ב-4 בבוקר, דקה אחרי שנרדמתי - ואמון על חייה של יולדת והתינוק שלה"

השבוע הסתיים שלב העדויות במשפט הרופאים המתמחים נגד התורנויות שאורכות 26 שעות ■ בכירי מערכת הבריאות נאלצו להתמודד עם סוגיות שלרוב הם מעדיפים לא לדבר עליהן - כמו איכות הטיפול בלילות וחלוקת הזמן בין רפואה למינהלה

70תגובות

"לא חשוב לי מה אנשים אומרים. לי חשוב שאני נכנס לניתוח בארבע לפנות בוקר מת מעייפות, כששנייה לפני כן נרדמתי על המקלדת וניקרתי על מכשיר האולטרסאונד בזמן שבדקתי אישה בהריון, ודקה אחרי זה אני אמון על חייה של אישה שנמצאת תחת הסכין שלי ועל חיי התינוק שלה. זה לא משנה אם חברים חושבים כמוני, למרות שאני יודע שכן, אני יודע שהמציאות שלי היום מסכנת את המטופלות שלי ואותי ולא מאפשרת לי לתת טיפול כמו שצריך", כך העיד בחודש שעבר ד"ר דניאל לנצברג, מתמחה בגניקולוגיה שתובע יחד עם חמישה מחבריו את המדינה, שירותי בריאות כללית ואת הארגון היציג שלהם, ההסתדרות הרפואית, בגין העסקתם בתורנויות שנמשכות 26-24 שעות ברציפות.

לנצברג הגיב כך לשאלה של בא כוח המדינה, עו"ד דורון יפת, שהטיח בו כי כלל לא בטוח שרוב המתמחים עומדים מאחורי התביעה וכי רובם מעדיפים לבצע פחות תורנויות בחודש מאשר לקצר את שעות התורנות - טענה שהמדינה שבה וחזרה עליה במהלך המשפט.

כתבות נוספות ב-TheMarker

"מי צריך רכבת קלה בת"א - שאנשים ילכו לעבוד בצפת"

רוצים להחליף ערוץ? דברו עם הטלוויזיה

עופר וקנין

השבוע הסתיים שלב העדויות המרתק במשפט, שהחל ככמעט קוריוז או ספיח למאבק הרופאים של 2011 והפך למשפט מרכזי ומכריע שעשוי לשנות סדרי עולם במערכת הבריאות. הצדדים התבקשו להגיש את סיכומיהם בתוך חודשים ספורים, ופסק הדין הדרמטי צפוי להינתן כבר בתחילת השנה הבאה - בתוך כחצי שנה.

TheMarker מביא כאן כמה מהעדויות המעניינות שנשמעו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בשבועות האחרונים. רבות מהן חשובות כיוון שהן אילצו את המערכת ואת בכיריה להתמודד עם כמה מהעובדות שבדרך כלל לא מדברים עליהן בקול רם במערכת הבריאות, כמו עייפות המתמחים, מצב הטיפול שמקבלים החולים בלילות ובסופי שבוע בבתי החולים, איזה אחוז מזמנם של הרופאים מוקדש לרפואה נטו ואיזה למינהלות, האם המתמחים אכן הולכים הביתה בתום התורנות שנמשכת 26 שעות או שחלקם נשארים בבית החולים וממשיכים לטפל ואף לנתח חולים.

גם המתמחה ברפואת ילדים, טל שדה ורד, אחת התובעות בתיק, נשאלה על ידי השופט אם נכונה הטענה שרוב המתמחים מעדיפים פחות תורנויות ולא לקצר אותן. "אני לא יודעת, אני לא מייצגת את כלל המתמחים אלא את עצמי", השיבה שדה ורד. "אני יודעת שהמצב שאני עובדת בו היום הוא בלתי נסבל, כמו שעשיתי בשבוע האחרון 3 תורנויות ברצף שרובן 27-24 שעות, אני מסיימת תורנויות בטיפול נמרץ כשאני מחזיקה חיים של ילדים על אחריותי... כשיש רופא בכיר אפשר להתייעץ בו, אך כשיש החייאה במספר מקומות ואני אחראית, אני מרגישה שאני נותנת טיפול רפואי לא מספיק טוב שאף אחד מהאנשים שיושבים פה היה רוצה שמישהו מבני משפחתו יעבור... הרצון שלנו הוא לעשות רפואה טובה יותר ולא בשעה ה-26-25 כשאני בקושי יכולה לעשות עירוי".

כאשר שאל אותה השופט האם נכון שרופאות שהן אמהות היו מעדיפות לבצע פחות תורנויות ולא תורנויות יותר קצרות "כדי שיוכלו להיות מקסימום ערבים עם ילדיהם בבית", השיבה שדה ורד: "לא לי הפתרונות. אני מציגה מציאות איומה ואומרת שאם אחד מילדיי היו מגיעים למצב כזה של טיפול, האחרון ש(הייתי רוצה) שיטפל בהם הוא אחד מחבריי".

"הרצף הטיפולי נפגע"

הטענה המרכזית של המדינה היא כי תורנויות קצרות יותר שיחייבו מספר רב יותר של החלפת משמרות (החלפת מקל) בין רופאים מסוכנת יותר לחולים מאשר להיות מטופלים על ידי מתמחים עייפים שעובדים שעות רבות ברצף. "קיצור משך התורנות מביא בהכרח להחלפת תורנים רבה יותר מאשר המודל הקיים היום", אמר ד"ר חזי לוי, מנהל המרכז הרפואי ברזילי באשקלון ולשעבר ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות.

אליהו הרשקוביץ

לדבריו, במחקרים בדקו מה קורה לחולים כאשר מספר העברות המקל בין הרופאים גדל והותצאות היו עגומות: "הדבר פוגע ברצף הטיפולי שהוא אחד מאבות היסוד של הטיפול בחולים, בוודאי מורכבים, וראו שהתחלואה והתמותה עלתה ככל שמספר התחלופות של הרופאים עלה", העיד לוי, ועל דברים אלה חזרו גם עדים נוספים מטעם המדינה.

במהלך העדויות ניסו באי כוחם של המתמחים, עו"ד עורכי הדין אפי מיכאלי, עידו עשת ורון ורד, לעמת את עדי ההגנה מטעם עם הנזקים שעלולים להיגרם ממחסור בשינה של המתמחה. "האם העייפות והעומס והתשישות עלולים לסכן חיים?", שאל עו"ד מיכאלי את ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק, שהשיב: "עדיף רופא רענן. אני אומר לך את האמת... עדיף רופא רענן שלא עייף מאשר רופא עייף, ובהחלט שאתה עייף ונמצא בסוף התורנות שלך, מצבך הרבה יותר קשה מההתחלה ואתה צריך להיות הרבה יותר זהיר. כן, זה יכול להיות מסוכן". "זאת אומרת, תאשר לי שעייפות, עומס ותשישות קיצוני של הצוות הרפואי עלולים לגרום לסכנת חיים", חידד מיכאלי, "כן". אישר אפק.

עם זאת, העדים חזרו ואמרו כי האדרנלין והמוטיבציה של הרופאים במהלך התורנות הופכים אותם לדרוכים ומיומנים. כך למשל בתשובה לשאלת עורך דינם של המתמחים האם עייפות גורמת להידרדרות ביכולת קבלת ההחלטות של אדם, השיב ד"ר יוסי נגה, מנהל הכשרת כוח אדם רפואי משירותי בריאות כללית: "אני לא מומחה בתחום הזה, אך מהניסיון האישי שלי, אני הייתי מתמחה בהרדמה, (עם) תורנויות קשות ואינטנסיביות. יש ירידה, מצד שני יש גם פיצוי על זה בצורה של מוטיבציה, בצורה של אדרנלין, רצון לפתור בעיות, קבלת הכרה מקצועית. בהחלט יש שתי מגמות מנוגדות... יכול להיות שאתה קצת עייף אבל אז יש לך חולה קשה או דחוף, ואז התגובה שלך לטעמי ממוקדת – מנגנון שנקרא fight or flight, שידוע בכל תחומי החיים".

שלבים מסוימים בעדויות הזכירו כי מדובר במשפט שבו הקהיליה הרפואית נאבקת במידה רבה נגד עצמה, מאבק שיש בו גם ניחוח פרופסיונאלי בין-דורי. כך למשל, העיד פרופ' חזי לוי, כאשר נשאל מה היה קורה לו היה לא היה ישן בלילה:  "אני יכול לדבר מתוך ניסיוני מה יקרה אם לא אשן בלילה, כי הייתי כירורג שעשה 8-9 תורנויות בחודש במקום שבו עשינו 36-38 שעות ברצף (התורנויות קוצרו ל- 26 שעות בשנת 2000 - ר.ל.ג). הייתי גם ביחידות שדה, כולל כמה מלחמות ולא ישנתי כלל וכלל. אני חייב להגיד לך שתיפקדתי היטב, הייתי אומר לך שזה טוב, אני לא יכול לומר שזה טוב, אבל תיפקדתי היטב גם בימים ארוכים ושנים ארוכות שלא ישנתי כלל וכלל כמעט".

לנצברג, אחד המתמחים התובעים, אמר בהקשר מעט אחר כי "יש היום מסע הפחדה שנמשך שנים בין כותלי בתי החולים לפיו אם נקצר את התורנויות נעבוד יותר קשה כי נצרך לעבוד 12-12 עד עילפון. היום אנו יודעים שבעולם קיימים מודלים שאפשר לעשות זאת אחרת. יש שינוי תפיסתי בכל העניין של הכשרת רופאים שלא חילחל לדרג הבכיר של אנשים המורגלים לשיטות הישנות של הרבה שעות שהייה בתוך בית החולים ולמידה מתוך הניסיון של אחרים... היום אנו יודעים שיש הרבה כלים להכשיר רופאים בפחות זמן אם היו משקיעים בכך משאבים. היום בעבודה שלי אני מתעסק ב-50%-80% מהזמן באי עשייה רפואית".

לישון שלוש שעות במהלך התורנות

במהלך הדיונים היה השופט דורי ספיבק אקטיבי במיוחד והרבה לשאול שאלות משלו שניתן אולי ללמוד מהן על הכיוון אליו הוא חותר בפסיקתו: במקום כיוון של קיצור התורנויות - קביעה כי יש לחייב את המתמחים לישון בזמן התורנות - פתרון שידרוש כמובן תוספת כוח אדם כדי לגבות את המתמחים הקיימים.

כך למשל, אמר ספיבק לאחד העדים כי שמע באחת העדויות כי במחלקה מסוימת המתמחים מחלקים ביניהם את הלילה, כך שכל אחד מהם יוכל לישון כשלוש שעות במהלך ליל התורנות. "מה דעתך העקרונית על איזשהו מהלך שהיה מוביל למצב שזה יהיה הסטנדרט בכל מערכת הבריאות?" שאל את אחד העדים מטעם המדינה, "שומעים על זה עכשיו בעדויות, על הפרקטיקה הזו, יכול להיות שאפשר לומר עליה שהיא פרקטיקה חיובית... אם היא תהפוך לסטנדרט.. במקום אולי קיצור האורך"?.  כאשר אמר אחד העדים כי יהיו מתמחים שלא יוכלו לישון בכל מקרה, משום שמטלות שונות יחכו להם גם בזמן ההפסקה הכפויה, העיר ספיבק כי "כשאני שירתתי בצוללות לא היה דבר כזה שחייל יסרב לרדת מהמשמרת".

בישראל כ-20 אלף רופאים פעילים במערכת הבריאות הציבורית. רבע מהם, כ-5,000 רופאים, מוגדרים מתמחים. ואולם, תרומתם למערכת גדולה מחלקם היחסי: המתמחים הם אלה שמפעילים דה־פקטו את בתי החולים בשעות הערב, הלילה, בשבתות ובחגים - פעמים רבות כמעט לבדם, כשרק רופא כונן עומד לרשותם לעזרה. במסגרת הסכם הרופאים, נוספה לרופאים המומחים אפשרות לבצע תורנויות חצי ושליש (עד 23:00 או חצות) ולטענת המדינה יש בכך כדי להקל משמעותית על העומס שמוטל על המתמחים לפחות עד חצות.

אלון רון

עד שנת 2000, מתמחים עשו תורנויות של 32 שעות ויותר, כפי שדיווח לוי. החל משנת 2000 הוגבל אורך המשמרת ל-26 שעות ברציפות ולמתן יום חופש בתשלום לאחריה - אם כי לא מעט מתמחים מדווחים שהם נשארים בבית החולים יותר שעות מהמגבלה שנקבעה.

נושא זה של השארת מתמחים אף מעבר ל-26 השעות המותרות בהסכם העסיק שוב ושוב את השופט. מהעדויות של המתמחים במהלך המשפט עלה כי רבים מהם, למעשה מספר שאינו ידוע, נשארים לעבוד ולטפל בחולים גם בבוקר שאחרי, כך שהתורנויות שלהם נושקות ל-30 שעות. זוהי שאלה רגישה ביותר, במיוחד כשהיא נשאלת בבית המשפט, שכן מדובר בהפרה של ההסכם הקיבוצי ושל הדין.

העבודה לה אנו נדרשים בסוף תורנות אינה מאפשרת לסיים את התורנות ב-26 שעות", העיד לנצברג לאחר שדו"ח השעות החודשי שלו הוצג בבית המשפט. "בניגוד למה שכתוב בהסכם או בחוק, אנו עושים עבודה שגרתית. לא העברת מחלקה אלא עבודה רגילה - עושים ביקור במחלקה, רואים מטופלים חדשים, לפעמים אנו מנתחים - יום העבודה נמשך".

כמה מהעדים מטעם המדינה וההסתדרות הרפואית אמרו כי במקרים רבים ההישארות לאחר שעות התורנות מגיעה מיוזמתם של המתמחים עצמם שלהוטים להמשיך ולנתח, לראות עוד מקרים מעניינים ולהשתתף בישיבות צוות. ד"ר חזי לוי הודה כי הדרישה מגיעה לעיתים גם ממנהלי המחלקות ש"עשויים למצוא את עצמם מאלצים את הרופאים להישאר כי הם מגיעים לבוקר כשבמחלקה אין כמעט רופאים מתמחים מסיבות כאלה ואחרות... אנחנו דוחים את זה בשאת נפש"

ד"ר גיורא פילר, מנהל מחלקת ילדים בבית החולים כרמל של הכללית ומומחה שינה בכיר בטכניון, אמר כי "במקום שבו אני עובד זה לא קורה בהנחיה של מנהלת בית החולים, עד כדי כך שהיא תכעס אם היא תדע שלא הלכו הביתה. אני מאד משתדל שזה לא יקרה, אני דוחק באנשים ללכת גם אם יש ישיבה כזאת או אחרת, ובכל זאת בתוך עמי אני חי ואני רואה אותם לפעמים נשארים. אני אומר שמי שמנסה להרשים אותי זה לא מרשים, לי זה מפריע... זה קריטי שבתום משמרת לילה לא תתבקש, לא תידרש ואפילו לא תתאפשר לעשות עוד עבודה".

ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק, נאלץ להודות כשנשאל על כך על ידי השופט כי "לא בדקנו בצורה אקטיבית את הביצוע של הדבר הזה (השארת מתמחים מעבר ל- 26 שעות - ר.ל.ג)... עלתה כאן שאלה מאד גדולה שאני עוד לא יודע איך להתמודד איתה אם מישהו מחליט להישאר ולנמנם לפני שהוא נוסע הביתה כי הוא עייף, אני עדיין אל יודע איך לעשות את זה אבל הוא לא צריך לעסוק ברפואה... גם אם הוא נורא רוצה להראות שיש לו מוטיבציה, האנשים עם המוטיבציה הם לא פחות מסוכנים מאלה שבלי".

גם יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן נשאל בעניין על ידי השופט. "אני יודע שהתופעה הזו קיימת", הודה. "זה לא בסדר. אנחנו עוסקים בכך ונפנה למנהלי בתי חולים".

עוד עלה מהדיונים כי הפיילוט עליו הוחלט בהסכם הרופאים מ-2011, ביוזמתו של סגן שר הבריאות דאז יעקב ליצמן, לפיו בכמה ממחלקות היולדות וחדרי המיון יהיה מעבר לתורנויות של 20 שעות לא יצא לדרך עד היום. הסיבה המרכזית: אין היענות מצד האיגודים הרפואיים והמחלקות בשל אותה התנגדות טבעית לקיצור התורנויות. "יש פה סיכון גדול", אמר אידלמן על הפיילוט, "אבל הסכמנו לנסות זאת במחלקות שבהן יש פחות רצף טיפולי כמו חדרי לידה ומיון".

ניר כפרי

עורכי דינם של המתמחים חזרו שוב ושוב כלפי העדים המייצגים את המדינה על השאלה ההיפותטית: האם היית מסכים לעלות על טיסה לו היית יודע שהטייס לא ישן כבר 24 שעות ועליו לקבל עשרות החלטות שעשויות להשפיע על חיי אדם על סמך עיבוד של עשרות נתונים, ואף הבהירו כי "ליולדת שזקוקה לניתוח קיסרי דחוף ב-4 לפנות בוקר אין אפשרות לבחור או להעדיף".

העדים הודו שהיו מעדיפים לטוס עם טייס שישן טוב לפני הטיסה, אך חלקם חידדו: "כל אדם בר דעת יעדיף תמיד רופא או טייס בשיא הרעננות שלו, לאחר שינה עמוקה, כוס הקפה והעיתון וריכוז מקסימלי", אמר לוי. "השאלה היא הקונטקסט, וכשאני אומר קונטקסט אני לוקח על כף המאזניים כמה פרמטרים: תפקודו של המתמחה, טובת החולה ומה נכון לעשות למען טובת החולה ומה האילוצים ומה בעצם הטוב מול הרע במיעוטו... במערכת הבריאות היום טובת החולה דורשת את רצף הטיפול".

את המתמחים התובעים מייצגים עורכי הדין אפי מיכאלי, עידו עשת ורון ורד. את המדינה מייצג עו"ד דורון יפת מהפרקליטות, את ההסתדרות הרפואית מייצגות עורכות הדין תמר וינטר קמר, נעמה משה ואורנה לין ואת שירותי בריאות כללית מייצג עו"ד גיא גולן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#